שו"ת הרשב"א/ה/קלט

שו"ת הרשב"א ‏ ה קלט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולענין שני חלקי מקום ישיבה של בית הכנסת, שנתנה חנה לבנה שמואל, וכלל כל אותו ענין שכתבתם. כבר נשאלתי עליו מהב"ד שבעירכם, והשבתי לכם, כאשר הראוני מן השמים, לפי מה שבא בשאלתכם, משם תראה דעתי בזה. אלא שאני רואה קצת שינוי דברים, בין מה שאמרת, למה שכתבו לי. ולפיכך מנעתי את עצמי מלכתוב לכם עכשו בארוכה, כי למה איגע להשיב על דבר והופכו בענין אחד, עד שתסכימו כולכם, ואעמוד על תוכן הענין בבירור. ואמנם, להוציא דבריכם חלק אי אפשר, ולפיכך אכתוב לכם קצת כללי הדין, במה שעיקריו סובבים עליו. דעו: שעדות הנשים, ואפי' אם יהיו אלף, כולן שוות כעדות אחת, ואין עדותן עדות, אלא בדבר איסור בלבד ואני רואה מתוך הקונטרס שכתבתם אתם, ותוקעין עצמכם על עדות הנשים. ואולי מצאתם כן לאחד מן הראשונים, במקומות שהנשים יושבות שם בבית הכנסת, מפני שהוא מקום מיוחד לנשים, ואין האנשים נכנסים שם בשעת שהנשים יושבות שם. ואנחנו לא נדע דברים אלו, ולא שמענו מעולם, ואין ראוי לסמוך עליהם ואף על פי שאמרו בפ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ג ע"ב): שלשה נאמנים על הבכור: אביו ואמו והחיה. ואף על פי שאנו מחזיקים בו לענין פי שנים בבכור, על פי הנשים, שאני התם דאי אפשר זולתי זה, דאין האנשים מילדין את הנשים. זכר לדבר: ותקח המילדת ותקשור על ידו וגו'. אבל כאן, אפשר ע"י האנשים בעדות מכר ומתנה גם מה שהאמינו לנשים בעדות אשה, שאני התם, דמפני חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילה, כמ"ש בפ' האשה רבה ביבמות (דף פ"ח ע"א). ולפיכך האמינו אפי' עבד אפי' שפחה. ועם כל זה, אין היורשין נכנסים לנחלה, אלא ע"פ עדים. ומה שהאשה גובה כתובתה על פיהן, כבר אמרו שם, כי זה מספר כתובתה אנו למדין כן, שכן כתב לה: לכשתנשאי לאחר, תטלי מה שכתוב ליכי. ולענין סימנין שנבדקין ע"פ הנשים, כדאיתא בנדה בפ' בא סימן (נדה דף מ"ח ע"ב), התם שאני משום גלויי מילתא בעלמא הוא, דכל שהגיע לכלל שנותיה, חזקה הביאה סימנין. אבל לענין ממון בעלמא, אין עדותן עדות כלל, ואפי' מאה נשים לא הוו כעד אחד. ותדעו עוד, שאפי' במקום שאין הנשים נאמנות, אפי' אלף אינם אלא כעד אחד, כדאיתא ביבמות פ' האשה רבה (שם [מ"ח]). עוד תדעו, דכל מי שמחזיק בקרקע, ואחריו החזיק בו אחר, ובא הראשון וערער עליו, לומר: קרקע זה שלי הוא, ומה אתה עושה בתוך שלי? ואמר לו: של אבותי הוא. אם הביא הראשון עדים שדר בו, ואפי' יום אחד קודם לזה הב', או שמת אביו מתוכו, צריך הב' להביא, או עדי חזקה או עדי אבות. ואינו יכול לומר לראשון: הבא אתה ראיה מאין היה לך, או הבא ראיה שהחזקת בו ג' שנים. כי הראשון לעולם מוחזק, עד שיביא האחר ראיה, שהיה של אבותיו: במכר או במתנה או בירושה, וכל כיוצא בזה. שכל האוכל את הקרקע, הרי הוא בחזקתו ומי שבא להוציאו מחזקתו, עליו הראיה. זה ראיתי לכתוב לכם. ומכלל זה, אני סבור שתעמדו על עיקרי אותו הדין. ואם עוד תסכימו כולכם ותשוו לדעת אחד, לכשאעמוד על שאלתכם, כפי מה שהוא הענין, אכתוב לכם דעתי בע"ה, כאשר יראוני מן השמים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.