שו"ת הרשב"א/ד/רל

שו"ת הרשב"א ‏ ד רל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלת: מה שאמרו: בני מלכים, סכין שמן ורד על גבי מכותיהן (שבת קי"א ע"א), או כל ישראל, היכא דשכיח. קשיא לי: מי גרע מחמין ושמן, דקי"ל דאסור להניח ע"ג מכה, אלא חוץ למכה. ושמא שבקי' דאיהו דחוק, ומוקי נפשיה בחוץ למכה, והלשון דחוק.

תשובה: באמת זה דחוק מחד, עד שלא ימצא שם מקום לנוח. אלא שמן ורד נוהגין בני מלכים למשוח בו תדיר, להתענג ולהתבשם. ולפיכך, סכין בשבת אף על גבי המכה ממש, ואינו נראה כרפואה, אלא להתעדן, לפי שכן דרכן. אבל אחרים שאינן נוהגין כן, ואינן ראוין לכך, לא, שנראה כנותן לרופאה. ולרבן שמעון בן גמליאל דאמר (שבת קי"א) וכו', אף על פי שאינן ראויין לכך, מ"מ כל שעושין בני מלכים להתענג, סבור לומר דאף כל ישראל ראויים להתעדן בו. ולפיכך, אף בשבת אינו נראה כנותן על המכה לרפואה, אלא להתעדן ולהריח. אבל חמין ושמן, אין אדם עשוי לעשות כן, אלא מתוך הצורך. ולפיכך, אם נתן על המכה עצמה, היה נרא' ודאי כנותן לרפואה. אבל התירו לתת חוץ למכה, מפני שלעתים רוחצים ומושחים בהן, ושותתין ויורדים לתוכה.< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.