שו"ת הרמ"א/צ

שו"ת הרמ"א ‏ צ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חביבין עלי דברי שארי האלוף מהר"ר משה יצ"ו לכן אשיב לו מילין זעירין על שאלתו אף כי אנכי היום סמכוני באשישות לסיבת חולשה וזקנה. ועיקר שאלתך ממני להודיעך מנהגי בדין חטה שנמצאת על חתיכת בשר מלוח בפסח, אם לאסור אותה חתיכה לבדה כדברי הרוקח או לאסור כל החתיכות או לאסור רק כדי קליפה באותה חתיכה: והנה אהובי כבני בענין מחלוקת זה בשאר איסורים שחולקים אם ע"י מליח אסור עם התר אנו עושים כדברי ראבי"ה לדון בקליפה ולא בס' אם לדון בס' תמיד כדברי החולקים איני יודע בינינו מנהג קבוע בגליל זה ואף אם מורה אחד ימצא שמחמיר בזה ומורה אחד מיקל אינני תופס על שום אחד מאחר שכל אחד יש לו אורח שיסמוך עליו אמנם לי היה נראה לדון לחומרא לשני צדדין משום ספיקא בדברי ר' שמואל מאיור"א במרדכי פרק גיד הנשה שאם יש ס' אפ"ה הצריך קליפה דדילמא אינו מפעפע ואם אין בו ששים היה אוסר ולא התיר בקליפה דדילמא מפעפע. אך הוא דומה קצת למה שאמרו גבי פלוגתא דב"ש וב"ה כסיל בחושך הולך. וסודי אגלה לך ואין לפרסמו אלא לצנועים שגם בזה אני נוטה לפעמים להורות לפי רבוי ההפסד, אמנם במה ששאל מעלתו באיסור חמץ בפסח בדין חטה שנמצא ע"ג בשר מלוח איני חושש כלל על שאר חתיכות מאחר שיצא היתר מפורש מפי קדוש הרוקח (הלכות פסח סי' רפ"ז) והרא"ש הסכים עמו אותה החתיכה שהחטה עליה לא אסר כולה רק כדי קליפה ובשום ספר מפורסם לא נמצא פוסק מן הפוסקים הראשונים שאוסרים הכל איני חושש על עדות הנמצא שאחד המורה החמיר מדעתו אך אומר שאפילו אותן המחמירין במליחה לדון בס' ע"כ לא פליגי אלא בשאר איסורים דבטל בס' אבל להחמיר כולי האי לדון ככה במשהו בפסח לא פליגי ויפה אמרת בזה. ואף כי הרא"ש (שם בטור) הסכים עם הרוקח בצלי לאסור כל אותה תרנגולת וכתב שבצלי אם היה בא לידו מעשה היה אוסר גם האחרות כאשר מדמה משהו בפסח לשיעור נותן טעם בשאר איסורין זהו ודאי בצלי כמו שמבאר דע"י הפוך השפוד מתפשט מזה לזה א"כ במה נוכל להבדיל בין משהו דפסח לנותן טעם של שאר איסורים, אבל גבי מליחה אף המורים להחמיר שנתפשט מחתיכה לחתיכה ואוסרין אם אין בהן ס' הוא חומרא יתירה ואולי משום ספק איסור דאורייתא מורים בזה נאמר שבדין פסח באיסור משהו אינם אוסרין ולא נבדה פלוגתא מלבנו. ועוד ע"כ צריכים אנו להפריש בין דין חטה זה לשאר איסורים דהא במרדכי בפרק גיד הנשה תשובת מהר"ם שמתחלת וששאלתם על כרס וכו' השיב שאינו מפעפע ע"י מליחה מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואותה חתיכה משערים בס' וכן חתיכה שנגע בחלב. ובפ' כל שעה במרדכי איתא מצאתי בשם מוהר"ם על דין חטה זו דאינו אסור אלא כדי קליפה ולדעתי הוא מהר"ם סתם הנזכר בכל מקום ואף כי בתשובותיו הרוב נזכר בחתימותיו ושלום מבר"ב היינו מאיר בר רבי ברוך. מ"מ שאר הגאונים מזכירים אותו מוהר"ם או מהר"ם וא"כ קשה דידיה אדידיה אלא ודאי דיש לחלק דיש הפרש בין חטה לשאר דברים דבחטה קשה אף אם נתבקעה אמרו דאז קרובה להחמיץ היתה, וגם אין בחטה יחידה כח להתפשט כמו בחלב, וכן משמע בטור או"ח דיש קצת הפרש דז"ל שם בסימן תס"ז שדבר ידוע שאין איסור החלב מפעפע בכל החררה דאפייה לא הוי כבישול וכו' עד אלא אוסר כדי קליפה או כדי נטילה וכ"ש חטה אחת שאין כח בפליטתה בכל החררה א"כ ממשמעות לשון כ"ש משמע דיש הפרש ביניהם. ולאשר הכתיבה היא למשא עלי אספיק בזה ושלום, מנאי שארך

מאיר בכמר יצחק ז"ל קציאנלנבוגן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.