שו"ת הרמ"א/מא

שו"ת הרמ"א ‏ מא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עתה לא יבוש יעקב ופניו לא יחוורו במה שהורה בענין בן המומר שיש לקרותו לס"ת כמו שרגיל בו מקדם כדי שלא יתבייש ברבים וכבר הורה זקן הישיש הגאון שאירי מוהר"ר מאיר מפדוואה (בסימן ל"ה בתשובתו). והנה תשובתו נדפסת ומונחת ביד רבים ובאמת שמבין ריסי כתבי מעלתו ניכר שראה אותה תשובה אלא שהעלימה לפנינו לבדקנו בהלכות ונאמר כי מאחר שהדבר יצא להיתר מי יבוא אחר המלך אשר כבר עשאו וכ"ש בדבר שטעמו ונימוקו עמו וראיה לדבריו לפי חז"ל מהלכות גיטין שכותבין בגט שם דיהדות ולא שם של כותים אע"פ שכתבו התוספות דגיטין (דף ל"ד.) חלילה להזכיר שם כותים בגט שכותבין בו כדת משה וישראל ואפ"ה כותבין בו שם דישראל שהיה לו מקודם ואין חוששין לשם רשעים ירקב, כ"ש לפי הנראה לקראו כן לס"ת שאין שם הזכרת דת משה וישראל ולפעמים מזכירין בב"ה שמות הכותים עצמן כמו שכתב מעלת כתו"ר והוא בתשובה הנ"ל ובאמת שאני מסתפק בדבר זה כי מאחר שקוראין אותו לס"ת על שם אבי אביו היאך יכתבו בגט על שם אביו הלא כל האחרונים לא הביאו ראיה לכתיבת גיטין רק מקריאתו לס"ת ואע"פ שבסדר גיטין שלנו נמצא שבס"ת עולה על שם אבי אביו וכן כשחותם עצמו על שטר חותם על שם אבי אביו ובגט כותבין שם אביו מ"מ יש להתיישב בטעם הדבר ולדעתי זו היא ההוכחה שהביא מוהר"ם בתשובתו הנ"ל על שם הר"ר נפתלי מאוב"ן שהוכיח מתשובת הרא"ש שחולק על ספר חסידים וס"ל דיש לקרותו בשם אביו ולא כתב שם מהות ההוכחה. ולי נראה שלזאת נתכוון כי כן מצינו בתשובת הרא"ש שהביא הטור סוף סימן קכ"ט דיש לכתוב בגט על שם אביו ולא ע"ש אבי אביו ואפילו בדיעבד פסול אם נכתב על שם אבי אביו וא"כ איך מצינו ידינו ורגלינו בב"ה שאיך יעלה לס"ת בשם אבי אביו ויפסל הגט אם נכתב כן הנה הם דברים הסותרים זו את זו ולכן נראה דבודאי ספר החסידים ומהרא"י ז"ל בעל תרומת הדשן (סימן כ"א) שכתבו לקוראו בשם אבי אביו לאו דוקא לדינא כתבו אלא לעצה טובה קאמרי לבן שלא יעלה בשם אביו כדי שיתבייש אביו ויכפר לו קצת כמו שמצינו בחזקיה שגירר עצמות אביו אבל לא מטעם שם רשעים ירקב דלא שייך בכה"ג דאע"ג דאיתא סוף פרק אמר להם הממונה (דף מ':) דלא מסקינן בשמייהו היינו דלא לקרי אחר על שמם אבל שלא להזכיר הרשע עצמו לא מצינו שהרי התורה והנביאים וכל התלמוד מלאים מזה בהזכירן שם הרשעים שעברו ולא גרע שם הרשע משם ע"ז עצמה שנאמר בה לא ישמע על פיך ומכל מקום מותר להזכירה בכל שם שאינו לשבת אלא לגנאי וכמו שאמרו אם קורין לה בית גליא קורין לה בית כריא וה"ה אם היה שמה מתחלה כן שלא לשבת מותר להזכירה באותו שם כדאיתא במרדכי (פרק א' דע"ז) ובהגהות מיימוניות הלכות ע"ז פרק ה'. ועוד דלא שייך דלא מסקינן בשמייהו אלא בשם שלא מצינו באיש אחר חוץ מאותו רשע אבל שם המשותף לרבים הנקראים כן אין לחוש לזו וכמו שכתבו בהדיא התוספות ר"פ בתרא דכתובות (דף ק"ד:) ופרק אמר להם הממונה (דף ל"ח:) מכל זה נראה דאין לחוש בהזכרת שמו ומה שכתבו החסידים לא כתבו אלא מטעם זה שכתבתי וא"כ כל שאין הבן חושש לזו אינו מעכב ויכול לעלות לס"ת בשם שירצה ולכן בגיטין שיש לחוש בשינוי השם הניחו הדבר על דינו וכתב שיש לכתוב אביו שהוא העיקר. כן נראה לדינא דהלכה אבל מאחר שראיתי להישיש הנ"ל בתשובתו שלא התיר מטעם זה אלא מטעם ביוש או איבה ודבריו מספיקים בנדון דידן להתיר אספיק עצמי בדבריו עכשיו ולא אחלוק עליו בזו ומ"מ לפי דבריו אין להתיר רק במקום דאיכא למיחש לביוש או לאיבה אבל במקום שאין מכירין אותו ושואלין אותו היאך יקראו אותו לס"ת לפי הני טעמים יצטרך לעלות על שם אבי אביו. זהו הנ"ל לפום ריהטא. נאום

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.