שו"ת הרמ"א/מ

שו"ת הרמ"א ‏ מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאלהא רבא שלמא רבא לגברא רבא הוא אהובי תלמידי וחבירי הותיק האלוף כמהר"ר הירש ש"ן וכל דילך שלום רב. הגיעני כתיבת מעלתך בעת שלא הייתי בביתי כי הלכתי לק"ק בריסק על חתונת אחי ש"ן ובשובי לביתי בשלום ת"ל מצאתי כתיבתך ושאילתך וראיתי שחזר מעלתך על הראשונות שכבר השבתי עליהם והגיע התשובה למעלתך כאשר ניכר לי מתוך כתבך אשר כתבת באחרונה ולכן לא אצטרך להעתיק תשובתי שנית רק להשיב על מה שהקשה מעלתך על תשובתי. ותחלה אני אומר דע אהובי שכל שאילותיך מיום פרידתך מעמי וכן תשובותי עליהם הם מועתקים אצלי מחוברות עם תשובתי אשר ידע מעל' ולכן הכל הוא לנגד עיני בכתבי למעלתך וכן תעשה כדי שיהיו הדברים קשורים זה בזה דבר דבור על אופניו ובדרך זה אין אנו צריכין לחזור תמיד הדברים הראשונים אלא לכתוב בקצרה הענין אשר אנו עליו. ומעתה אתחיל ואומר. כתב מעלתך וז"ל. והנה דבריו הראשונים אינן מובנים לי מה שכתב מר בכתבו השני וא"ל לדברי דא"כ בלא שבועה נמי דהא הכופר בפקדון פסול מיד דהרי כתב מעלתו בכתבו דמיד שכבר נפסל בפקדון ולא במלוה ואהא קאמר דוקא בפקדון ולא במלוה אבל אם כבר נשבע נפסל בשניהם. ע"כ לשון קושייתך על תשובתי ולא קשה מידי דהא לא קאמר התם במרדכי דנפסל אלא אם נשבע להכחיש העד כו' כדמוכח התם בהדיא מלשון המרדכי אלא שכדי ליישב המרדכי שמחלק בין פקדון למלוה וזה אינו שייך לאחר השבועה שנפסל בשניהם כמו שכתבת בשאלתך בראשונה השבתי דגבי פקדון נפסל למפרע משעת הכפירה מה שאין כן לגבי מלוה כמו שמשמע מלשון המרדכי שכתב נפסל לאלתר כמו שכתבתי כל זה בתשובתי על שאלתך ומעתה יפה הקשית א"כ בלא שבועה נמי ולמה לו לפסלו למפרע בלא שבועה כלל נמי ועל זה תירצתי דס"ל לריב"א כמו שכתבו הגהות מרדכי דמציעא דאף בפקדון אינו נפסל בלא שבועה אלא דבפקדון נפסל למפרע משעת הכפירה ובמלוה אינו נפסל רק משעת השבועה. ומעתה מסולק מעלי גם תלונתך על תשובתי במה שכתבת עוד שזה התירוץ הוא נגד התירוץ הראשון כי אדרבא שניהם צדקו יחדו וק"ל. גם חלף הלך לו ענין הקושיא השלישית שהקשית על תשובתי וז"ל כי מה שתירץ מעל' דס"ל לריב"א כהגהות מרדכי דפרק קמא דמציעא דאם כפר בפקדון ולא נשבע אינו נפסל זה מועיל מה שאינו נפסל בפקדון עד שנשבע אבל הקושיא הראשונה מה שלא נפסל במלוה אם נשבע כבר עדיין במקומה עומדת דלפי תירוץ זה לית ליה לריב"א דעת שאירי הרי"ף עכ"ל. וכל זה אינו כלום לפי דברי שכתבתי דגבי פקדון נפסל דוקא לאחר שבועה למפרע מה שאין כן במלוה אבל לאחר שבועה נפסל בשניהם והוא מבואר למבין כמעל'. אך אומר במטו מינך שתעיין היטב בתשובתי על דבריך תמיד ואל תעבור עליהם בעיון נמהר כי בדרך זה אתה פוגם את שנינו כי איני שולח תשובה למעלתך עד שאעבור עליה פעם ושתים ואדע שיש עיקר בדברי לפי דעתי ואיך אפול בטעיות אלו אשר חשבת בדברי לפי כתיבתך אבל הענין כאשר כתבתי: ומזה אבא אל השנייה מה שהקשית במרדכי דשבועות בדברי מוהר"ם והשבתי עליה וכתבת לי עכשיו כי עדיין לא עיינת בתשובה וכמדומה לך שיש שם טעות סופר ובקשת ממני שאם אשיבך שנית שאקרא הכתב קודם שאשלחהו למעלתך. הנה דע כי לא כן לבבי עם מעלתך רק כי כל דברי מועתקים אות באות מגוף כתיבתי כי קשה עלי המשא לכתוב כל ענין פעמיים ולכן אני מניח גוף הכתב באוצרותי ואני מניח להעתיק הדברים לשלחם למעלתך או לאחרים השואלים ממני אבל חלילה לי לשלוח דבר ולחתום עליו עד שאדע ואחקרנו אם הוא כענין ולכן ודאי לי שאין כאן טעות סופר אלא מיעוט חקירתך בתשובתי ושאתה נחפז להשיב על כל דבר העולה בדעתך בענין תשובתי והיה למעלתך לחקור ולעיין בכל הצדדים באולי תמצא הענין בעיונך ולא לתלות הענין בחסרון הכותב. והנה אעתיק לך שנית מה שהשבתי אז על קושייתך שם וז"ל שמצאתי בגוף כתיבתי ומה שהקשית במרדכי דשבועות סוף פרק שבועת הדיינים בתשובת מוהר"ם דקאמר דהא ממ"נ זכה הבעל בחצי הנכסים כו' עד וא"נ הלכתא כרבי אליעזר דאמר יורשין נשבעין כו' והקשית דאם נאמר דהיורשין נשבעין א"כ הבעל יורש מכח הבת שירשה אמה (ה"ל) ראוי לגבי בעל כו' עד ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק זהו תורף שאלתך ואינה. דודאי גם לרבי אליעזר נשארת אותה סברא דלא מיקרי ראוי מאחר דמחוסר גוביינא דאל"כ גם לרבי אליעזר לא יטול הבכור פי שנים אם מתה האם אח"כ ואינו (דודאי לענין זה הנכסים בחזקת אביה קיימי) (ע"ל בתשובה הקודמת) אלא דקאמר א"נ אליבא דרבי אליעזר דאמר יורשין נשבעין א"כ הבעל לא יטול מכח דלא יוכל להשבע (ע"ל בתשובה שקודם לזו) ועל זה משיב כו' אבל פשיטא דאינו ראוי מכח סברא הראשונה כן נ"ל בשאלתך. עד כאן מצאתי בגוף התשובה שהשבתי מאז ומקדם ואין בה חסרון כלל כי ודאי אותה סברא דלא מיקרי ראוי נשאר לכ"ע בין לר' אליעזר בין לרב ושמואל אלא דקאמר מתחלה ממה נפשך לומר בין יורשין נשבעין ונוטלין או לא דינא הכי מטעם דלא מיקרי ראויין הוא מבואר בדברי הראשונים אלא שענייני כאשר ידעת שאני לומד דרך קצרה הן בכתבי הן בעל פה גורמים הויות וקושיות על דברי אך למתבונן בהם היטב ימצא בהן עיקר ת"ל ודי מזה. והנה ראיתי בכתיבת מעל' דחדשים עם ישנים שאלות וספיקות אשר נסתפקת בהן במרדכי ובטורים ועתה אשיב. כתב מעלתך וז"ל כתוב במרדכי פרק גיד הנשה (דף תשל"ח.) מעשה בא לידי בתרנגולת שחוטה ושלחוה ביד כותי כו' עד והתרתי אותה כיון שבעל התרנגולת היה מכיר אותה כדברי ר"ת כו' ודברים אלו אינן מובנים לי דאף שבעל התרנגולת היה מכירה עדיין יש לחוש שמא הכותי נתן לשוחט תרנגולת אחרת לשחוט ותרנגולת זו שחט הכותי ומה סימן הוא זה ואם חשוב סימן א"כ גם לדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו כרב בבשר שנתעלם מן העין הוי שרי, וכן כתב הרמב"ם פ"ח, ואי לא מיקרי סימן אף לר"ת אסור דלא שרי ר"ת אלא בבשר הנמצא במקום שהניחו אבל אם מצאו במקום אחר או שלחו ביד כותי צריך סימן או טביעת עין כמו שכתב שם המרדכי באותו עמוד. ובזה המעשה שנשלחה ביד כותי דעת הרי"ף והרמב"ם ור"ת שוין עכ"ל שאלתך. דע אהובי כי מבואר בגמרא בהדיא דבנמצא ביד כותי הוא עדיף מבשר שנתעלם מן העין והיינו דוקא במקום דליכא למיחש לטריפה כמבואר בגמרא לדברי רב המחמיר בבשר שנתעלם אע"פ שאין אנו חוששין שנתחלף בטריפה מ"מ אסור שמא עורבים הביאו טריפה ממקום אחר והחליפוה. אבל בנמצא ביד כותי בכי האי גוונא שרי אפילו בלא סימן. ולכן מה שכתב המרדכי למעלה מזו דבשולח על ידי כותי יש לחוש בלא סימן היינו שעבר במקום שהטריפות מצויות שם דיש לחוש שמא החליפו וזה מוכרח על פי סוגית הגמרא ע"ש. ומעתה אומר כי ודאי השחיטה אינו סימן וכמו שכתב המרדכי בעצמו מההיא דמצא פרגיות שחוטות ואפ"ה שרי לר"ת דמתיר בשר שנתעלם מן העין במקום שאין טריפה מצויה כ"ש בנמצא ביד כותי דבכה"ג שרי ואפילו לרמב"ם ורי"ף ה"ל למשרייה בכה"ג לפי סוגיית הגמרא דמתיר בנמצא ביד כותי אפילו לרב אלא דהכא גרע קצת שבאתה פעם אחת ליד השוחט ונתעלם מן העין בשעה שזרקה מידו לאחר שחיטה קודם שהגיע ליד כותי ששלחה עמו, ומאחר שלא היה מכירה א"כ הוי כשאר בשר שנתעלם מן העין שלדבריהם הוא אסור. אמנם לר"ת הוא שרי. ומה שהקשית מאי מועיל שבעל התרנגולת מכירה דילמא הכותי שחטה ונתן לשוחט אחרת, נראה דהמעשה היה דבעל התרנגולת היה יודע שהשוחט שחט תרנגולת שהביא לו הכותי לשחוט אך לא היה יודע אם נתחלפה אח"כ. ועל כרחך אתה צריך לפרש כך דאם היה מכירה עכשיו פשיטא דמותרת דהא מהני טביעת עין אפילו אליבא דרב כדמוכח בגמרא וכמו שכתב הרמב"ם וכמו שמשמע מתשובה זו בעצמה דאילו היה השוחט מכירה בטביעת עין הוי מהני א"כ ה"ה בעל תרנגולת נמי אלא ודאי לא היה אומר עכשיו לאחר שהביאה הכותי שזאת היא ששחט השוחט אלא שהיה מעיד שאותה תרנגולת ששחט השוחט היתה התרנגולת של כותי אך אינו יודע אם נתחלפה אח"כ ביד כותי או אם נתחלפה בין השחיטה קודם שבאתה ליד כותי והוי אסור מכח בשר שנתעלם ולכן הוצרך להתירה מכח דברי ר"ת. כן נ"ל. ועל תשובת ראב"ן באותו הדף סוף ע"ד שם אשר הקשה מעל' עליו קושיות חזקות כאשר בא בכתב, נ"ל לומר דס"ל לראב"ן דאין הקדירה מועיל לתבשיל ואין התבשיל מועיל לקדירה ובעינן ס' בקדירה כדי לבטל החלב שנפלה עליו כדי שהקדירה לא תיעשה נבלה ואז היינו צריכין לשער מן התבשיל נגד כל הקדירה דדילמא מתפשט בכל הקדירה ונעשה כולה נבילה אבל מ"מ גם הקדירה אסורה אפילו יש בו ששים דדילמא אינו מפעפע בכולו ולכן אנו צריכין ששים בתבשיל מן הטפה דדילמא נכנס החלב מיד לרוטב ואינו מתבטל בקדירה כמו שהוא דעת קצת מפרשים. ומהשתא כל דבריו נכונים ואין אנו צריכין להגיה שום דבר. כי אמר תחלה כשיש ששים בקדירה אינו נעשה נבילה והתבשיל מותר מאחר שאין אנו צריכין לשער נגד כל הקדירה ולא הוצרך לבאר דצריכין בתבשיל ששים נגד הטפה שזהו פשוט בעיניו כדין שאר איסורים. ולזה הקשה אח"כ וא"ת הלא החלב כו' ר"ל ואף אם אין אנו צריכין לשער נגד כל הקדירה מ"מ יש לאסור מכח מין במינו והשיב כו' וכן עשה רב מעשה לאסור הקדירה ולהסיר התבשיל מטעם שכתבתי בדברי ראב"ן. כן נ"ל והוא אמת. על מה שהשיב לי מעלתך על תשובתי בענין אי קרי ליה תינוק דלא חכים ולא טפש בהלכות קטנות, לא אוכל להשיב כי לא הגיע אותו כתב לידי ולא ידעתי מהו. ועל דבר הגהות מרדכי דחולין (דף תשמ"ב ריש ע"ב) בענין הזבוב שנפלה למאכל והוציאה עם הכף והחזירו הכף לקדירה כו' אשר הקשית על לשון הג"ה שכתב ולי הדיוט ק"ל למה אפילו הכף אינו מותר אם יש ששים מן הזבוב דטעם בריה בטל ול"נ דודאי מותר עכ"ל הגה"ה. והקשית מאי פריך פשיטא מיירי בדליכא ששים בכף דאי בדאיכא ששים ואפ"ה אסור א"כ הקדירה היה לאסור מיד מן הזבוב. יפה הקשית אבל אפשר דגם הוא פריך בכח זה ולכן הקשה מאחר דסתם זבוב וסתם כף איכא ששים בכף נגד הזבוב אמאי לא יהא מותר דהא טעם בריה בטל כמו בקדירה עצמה. והא דלא פריך בקצרה מ"ש כף או קדירה י"ל משום דהוה אפשר לשנויי דס"ל למוהר"ם דאין מבטלין איסור בששים ע"י כלי דדילמא אינו מתפשט בכל הכלי וכדאמרינן גבי טפת חלב שנפלה על הקדירה לדעת מקצת מפרשים ומהר"ם עצמו סובר שם כן מה שאין כן בקדירה שהמאכל הוא ששים נגד הזבוב ועל כן הוצרך להקשות מסברא דנפשיה למה לא יתבטל בכף בששים דהא טעם בריה בטל כמו בקדירה, ואף אם הלשון הוא מגומגם קצת אין להקפיד כאשר ידעת כי כן הוא דרכן של הגהות להיותן מלוקטים מספרים הרבה ומקובצים הרבה. ומה שהקשית בדברי הטור אה"ע סימן ש"ל בההיא דישבה על המשבר מביאין סכין כו' והקשית מההיא דיוצא דופן דאמרינן דהולד מיית ברישא, ועל תירוץ של מהר"ר אייזיק שטיין שחילק בין נעקר הולד ללא נעקר, הקשית מתוס' דחולין (דף ל"ח) מפירש"י פרק אלו טרפות (דף נ"א) דלא ס"ל תירוצו של מהרר"א שטיין מדלא חלקו בזו כו'. הנה אני אומר כי המדקדק בגמרא דערכין סוף הכל מעריכין בפירוש רש"י שפירש גבי ההיא דיושב על המשבר דזמנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא לא יצטרך לחלק כחלוקו של מהר"א שטיין אלא משמע דס"ל לרש"י דאע"ג דרוב פעמים הולד מיית ברישא מ"מ לפעמים רחוקות היא מייתא ברישא ולכן מקלינן לענין פיקוח נפש ולא אזלינן בתר הרוב כמו בשאר דברים דאזלינן בתר רובא, כן נ"ל מלשון רש"י שם. ומ"מ גם תירוצו של מהרא"ש הוא נכון ומוזכר אותו חלוק בגמרא סוף הכל מעריכין לענין דבר אחר ע"ש. וכן כתבו התוספות אותו חלוק בהדיא ריש פרק מי שמת אך מוכח התם כמו שתירצתי דשאני סכנת נפשות מדלא הקשו משם וע"ש. מה שהקשית מתוס' ופירש"י דלא תירצו הכי בחולין י"ל דהתם בלאו הכי משני שפיר דמחלקי בין מתה מעצמה לנהרגה וזה החילוק אמרינן בהדיא בגמרא בסוף הכל מעריכין ועוד דאפשר לומר דאי נעקר הולד קודם מיתתה לא הוה ממעטינן מכי יולד דזהו לידה שהרי הוא פירש לחיים אף שמתה אמו, א"כ אנו רואין דהוי כילוד קודם מיתתה ולא הוי דינו כיתום לענין קרבן. וכן רש"י פרק אלו טריפות ניחא ליה לאוקמיה ביוצא דופן ע"י שם ובין הוא ובין אמו חיים מלאוקמיה דמיירי שהיא מתה ונעקר הולד תחלה דאז יוכל הולד לחיות לפעמים דמ"מ הוא דבר רחוק שיחיה אף שיוכל לחיות וניחא ליה יותר לאוקמיה ביוצא דופן על ידי שם. ואני אכריח לך דבר זה מפירש"י שם דבלאו הכי קשה מאי דחק ליה לפרש שם דאמו ג"כ היא חיה אף אם מתה אמו מתיישבת הסוגיא שם. אלא על כרחך רש"י בא לישב לשון יוצא דופן דקאמר בגמרא ולא קאמר סתם הכא במאי עסקינן בשחתכו את אמו ולא יצא דרך רחם, אלא דהגמרא רצה לתרץ בדבר הרגיל להיות דהיינו ביוצא דופן סתם והאם נשארה קיימת וחיה ולא רצה ליישב בדבר רחוק שמיירי שמתה האם וחתכו אותה וע"ז קאמר רש"י ואין לומר שמתה האם כו' ולאו דוקא נקט יוצא דופן וה"ה בחתכה במקום אחר וניחא היה ליה לפרש בדרך זה ממה שפירש ע"י שם שהוא מילתא דלא פסיקא וצריכין לחלק בין יצא ע"י שם בין חתכוה שבודאי מתה אמה תחלה, ועל זה תירץ דהא אמרינן בנדה שהולד מת תחלה וא"כ אף אם נאמר דמיירי דמתה תחלה על כרחך צריכין לחלק בין נעקר הולד ללא נעקר ולא נוכל ליישב במילתא דפסיקא ושמיירי בכל ענין א"כ יותר עדיף לאוקמיה דדוקא יוצא דופן נקט ובין הוא בין אמו קיימים ומיירי שהוציאוהו ע"י שם. כן נ"ל לפי דברי מהרא"ש. אבל אין אנו צריכין לכל זה רק כאשר כתבתי כי לענין פיקוח נפש אזלינן לקולא כמשמעות דברי רש"י שהבאתי. עוד הקשית סוף סימן ק"ע באבן העזר בב' יבמות שבאו מבית אחד שכתב הרמב"ם דיוכל כל אחד מהן לחלוץ והקשית דדילמא חלץ אחיו תחלה ואתה מצריכה כרוז לכהונה וכה"ג אמרינן בגמרא וכתבו הטור סוף סימן ק"ט. יפה הקשית גם בזה אבל נ"ל לומר דשאני הכא דאין לחוש לשום דבר אלא א"כ מותר לחלוץ ועל כן אין מונעין אותה מן החליצה דאם היה אסור לחלוץ א"כ גם אחיו אסור לו לחלוץ ואם כן איך נחוש שמא אחיו יחלוץ קודם ואם כן ממה נפשך אין מונעין אותה מן החליצה. וזהו ברור כן נ"ל בשאלתך אשר שאלת. וע"ד אשר בקשת ממני לכתוב למחותני שמעון גינצבורג, הנה לך כתב מיוחד אליו ויהיה לך לעינים בכל מקום אשר תלך והיה זה שלוותך וכסאך יגדל כחשקך. נאום אוהבך

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.