שו"ת הריב"ש/שעה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הריב"שTriangleArrow-Left.png שעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


עוד לו. אב בחכמה עמית בתורה ובמצות מגלה עמוקות מני חשך מגיד סתומות ויקרא אתהן יאי"ר חוו' בנפת אמת להנפה לברר אוכל מתוך פסולת כל היום התאוה תאוות דעת קדושים דברי אמת יקריב אליו וסברות נוטות מדרך השכל מיוסדות על אדני השגיאה לרוח בער יזרם כמו דוות. הובאת לי תשורת תשובתך והגדלת להעמיק ולהשיב במה שכתבתי ועוד נוסף בה דברים במה שלא כתבתי וגם אני אענה חלקי כי חפצתי לגלות דעתי ולחוות כי לא כבקר אוכל תבן גם מספוא ולא נחשבתי כבהמה כחמור אוכל באבוס ובארוות מאחר עלות לא הובאתי לא לוקחתי מן הנוות אבל למדוני מנעורי גאוני עולם מגדילי תורה עמם עוז ותושיה מלכים ימלוכו קטנם עבה ממתני כל יודעי דת ודין השרים והסגני' והפחוות נקראו רבנים לא מפני עיון הלכה בתוספות ובקיאות במסכת אחת או בשתים לבד אבל ששואלים אותם דבר הלכה בכל מקום ואפילו במסכת דכלה ואומרים אותה על פה עם רוב התוספות בכל מה שיהיה תלוי בו דין או פסק לפליהם יכרעו כל יושבי אהל ותוספי התורה יבא כל בשר להשתחוות ומן אז חדלו נאספו ממנו בחטאינו נשאר העולם שומם וגלמוד לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד דבר אחד לדור הוא מורנו הרב הגדול רבינו נסים נ"ר היה כאחד מהם לדעת טוב טעם ודעת בקי בשלשה סדרים ודמו לי' כמאן דמנחי בכיסתיה ודעתו רחבה מני ים ושכנו זך וישר אין ערוך אסיו בכל חכמי ישראל ואין להשוות כלם לפניו כקליפת השום וכגרגיר שומשום ואם דמית היה תהיה כמהו באמרך היה בדעתך יהיה לך כאח כרע ועל דעת כן נתישב' אצל גבולו הן זאת לא צדקת חוץ מכבודך ואף אם גבהת כגבוה שמים ישנו גבוה מעל גבוה ראה ופקוד מה קראו לרב ענן (כתובות ס"ט:) ואם היה גדול הדור וריש מתיבתא על שקרא לרב הונא שהיה גדול ממנו הונא חברין ואם יש בזה קצת דברים כנגדך תמחול על כבודך דברשות דמצוה קא עבידנא ממה שדרשו ז"ל (ב"מ ל"א.) בהוכיח תוכיח בין רב לתלמיד בין תלמיד לרב וכו' ועל אותה ג"ש שאמרת שדן מעצמו דברתי עמו בלט מבלי הראות אליו כתבך והתנצל כי מעולם לא עלתה כזאת בלבו אבל בהוכיחו החכם אנבידאל אפרים י"א על דבר המחלוקת הזכיר לו מאמר רז"ל (סוטה מ"ט.) בשני חכמים הדרים בעיר אחת. גם מענין הוראת יין מרשלייא הזכרתיו ונזכר מעט כחולם כי חכם אחד בא משם דבר לו אז מן ההוראה ההיא אבל אינו נזכר מי הוא זה ואי זה הוא וגם מן ההלכות אינו נזכר מרובי תלונותיך על החכם אנבידאל אפרים י"א אני מתפלא כי הוא מוחזק אתנו בחסיד וכשר ובעל מעשים ובנן של קדושים ואם אחשוב אינו מחודד בהלכה ולא עוקר הרים הנה הוא בקי בדינין ובספרי הפסק ואיך יעשה הרע' הגדולה הזאת חטא לאלדים אבל לפי הנראה יש ביניכם דילטורין ומביאי דבה יכרת ה' שפתיהם אם הם הגורמים וראוי לכם ולשכמותכם שלא לקבל לשון הרע ובזה יבטל המחלוקת והקולות יחדלון ומטר המריבה לא תתך ארצה ומעתה אני מתחיל להשיב כהלכה וכענין על מה שכתבת בעזר העוזר אליו התהלות נאוות ידריכני באמתו וילמדני למען שמו ינחני במעגלי צדק ינקני משגיאות יצילני מהעוות:

בפירוש חמותו כתבתי אליך בארוכה כל מה שאפשר לומר בו ועוד אני מוסיף להרחיב הבאור משום דקיי"ל (עירובין מ"ו:) הלכה כרבי עקיבא מחברו וא"כ לא מוקמינן סתמא דמתניתין כרבי ישמעאל דלא כהלכתא ואתה בכתבך הפלגת לקצר ולא כתבת כי אם מכח סוגית הספר דפריך ליתני חמותו ברישא וגם אני כתבתיה ובמה שלא נראה אליך דברי במה שכתבתי מה לי מיתת תרי גברי וכו' והבאת ראיה מההיא דקפץ (ב"ק ק"ו.) דניחא ליה לתלמודא לאוקומי בחד מקום ובתרי גוני מלאוקומי בחד גונא ובשני מקומות וכתבת שכ"ש בענין זה חי נפשי אין כאן ק"ו אדרבא הוא בהפך בתרי גברי הוא דומיא דחד מקום שהרי כיון שהאשה הזאת היא אלמנה מבעלה נוכל לומר שהיתה אלמנה מבעל אחר אבל לפירוש האחר שהיא אלמנה ומת בעלה ונאמר גם כן שמתה אשתו של זה מקודם לכן זה הוא יותר דומיא דשני מקומות. ומה שכתבת שהיא קטלנית ומה לנו בזה לענין לפטור צרתה ועוד שהרי כתבתי דלפירוש רש"י ז"ל אין הכרח בתרי גברי שמתו אלא אפשר באחד בגרושין ואין להאריך עוד בזה. במה שדחית ראיתי לפירוש הגאונים ז"ל מההיא דרבי אליעזר ואמרת שאין הנדון דומה לראיה דהתם לקה העולם בכלל אלא שנחלק שליש בזיתי' ושליש בחטים וכו' אבל הכא אינו שורף אלא שליש דוקא נראה מדבריך שאתה מפרש שכל תבואת העולם לקתה לגמרי אלא שהיה העולם משולש באלו התבואות ולקו כולן לגמרי. וזה הפירש אינו ואם אמרו זולתך אמינא לי' השתבשת שא"כ לא הי' לומר אלא לקה העול' דמה לנו לידע במה הי' משולש העולם בתבואותיו אלא ודאי להודיענו שעור הלקות שחסרו באותה שנה שליש הפירות ועוד שהרי אומר בגמרא שליש בזיתים שליש בחטים ומחצה בשעורים ואם כפירוש ההוא קצת השעורים מה שחצי מרובה על השליש בנס היה עומד כי אין בדבר יותר משלשה שלישים ואם תקשה אם כן למה הוכיחו הגאונים ז"ל מזיתים וחטים ולא משעורים שלקו מחצה אולי מפני שאמרו יורד עמו עד לחייו וזיתים וחטים הרי הם חיי האדם לא השעורין שהם מאכל בהמה כמו שהיתה התשובה (פסחים ג':) למבשר שעורים נעשו יפות צא ובשר לחמורים ואולי מה שלקו השעורים מחצה הוא מפני שלקה העולם בשדפון והיו אז השעורים נחים ללקות מן הזיתים והחטים כי הלקות היה כללי מצד הנותן ומצד המקבלים היה חלוק כפי ההכנה. ומה שאתה מפרש דעת הגאונים ז"ל שהוא שותף עמו במזונותיו ובשכר אומנותו ומסתמא לאו ביונק עסקינן אלא בנשוי ואם כן מגרע לו שליש מזונותיו וכו' זה אין לו שורש ולא עקר כבודך במקומו מונח דמנא לך דבנשוי עסקינן ועוד יותר משליש הוה להו למימר דלימא לאשתו צאי מעשה ידיך במזונותיך ואי לא ספקה יחלוק זה עמו במעשה ידי אשתו ועוד דאם אתה אומר בנשוי בא ונאמר גם כן בשיש לו אשה ובנים קטנים שחייב במזונותיהם אלא ודאי זה הפירוש אינו. ועוד אני מפרש פירוש אחר בדברי הגאונים ז"ל שיורד עמו עד לחייו ר"ל למעט פרנסתו ולצמצם מזונותיו שלא יהיו מצויין לו בריוח וזהו עד לחייו ולא עד בכלל שלא על דעת שיוכל להמיתו ברעב ובצמא אלא לצמצם מזונותיו ולמעטן ושעור שליש הוא לפי שבין הדבר שהוא בצמצום או הוא בהרוחה יש שעור שליש כדאמרינן בפרק מי שמת (קמ"ו:) ושמין להם דמי בשר בזול וכמה דמי בשר בזול כל זוזא חשבינן ליה בארבע דנקי וזהו שליש הנה כאן ששערו בין הדבר הנמכר בצמצום בשויו לנמכר בזול ובהרוחה שליש כמו כן בין שיהיו לו מזונותיו בהרוחה או בצמצום ובדוחק יש שעור שליש:

מה שהשבת בההיא דפרק כיצד הרגל (יח:) דאמרי בי רב סוס שצנף וכו' כי נראה להם לתוספות דזה הפושט סבירא ליה דאין כאן חדוש להשמיענו דלא כסומכוס דפשיטא דהלכה כרבנן לגביה והראיה מדלא רצה הפושט לומר דפליגי בפלוגתא דרבנן וסומכוס כמו המתרץ נראה לי שאין כאן ראיה דאע"פ שלא היה ר"ל דפליגי בפלוגתא דרבנן וסומכוס היינו משום דלא משמע ליה דרמי בר יחזקאל סבירא ליה כסומכוס ולא כרבנן אבל אי רמי בר יחזקאל בדאייעד אין כאן ראיה שלא יוכל הפושט לומר דאמרי בי רב בדלא אייעד וכרבנן ואשמעינן דלא כסומכוס מיהו אע"פ שאין כאן ראיה ודאי נראה שזה היה דעת התוספות אבל כך צריך לישב דעתם דאי הא דרמי בר יחזק' בדאייעד אמרי בי רב מאי קמ"ל פשיטא דהל' כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל כי אמרי' בתר הכי בפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מפלגי ורמי בר יחזקאל בדלא אייעד כסומכו' אמרי בי רב אשמעינן כרבנן ודלא כסומכוס דהשתא לאו יחיד ורבים הוי דאע"ג דרמי בר יחזקאל דהוא אמורא תני לה ברייתא היא דבכל דוכתא דאמרי' תני רבי פלוני ואע"פ שהוא אמורא ברייתא היא אלא שהוא הי' מקובל בה והיה שונה אותה ועל כן נקראת על שמו ולא כמו שחשב כבודך דתני רמי בר יחזקאל הוא כמו אמר רמי בר יחזקאל והיה לו לומר הלכה כסומכו' כי זה אינו אלא ברייתא היא ודכותה אמרינן בפ"ק (יב.) א"נ אנא מתניתא ידענא דתני אבימי פרוזבול חל על הקרקע וכו' הנה כאן מפורש שהיא ברייתא אע"ג דתני לה אבימי שהיה אמורא והיה רבו של רב חסדא כדאמרינן בערכין פרק שום היתומים (כ"ב.) ומייתי לה במנחות פ"ק (ז'.) אמר רב חסדא קולפי טבי בלעי מיניה דאבימי עלה דהך שמעתא בא להכריז רצופי' שלשים שני וחמישי ששים ואמרי' עלה במנחות אבימי מסכתא יקירא ליה ואתא לקמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה וכן לקמן בפרק החובל (צ"א:) תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת וכו' א"ל תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה וכו' וכן בפ"ק דר"ה (כ'.) אמר רבא הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת וכו' הנה מכאן שהיא ברייתא דקאמר אחרים היא דאי סברא דרבה בר שמואל שהוא אמורא הוה ליה למימר הוא דאמר כאחרים כי כן הלשון בכל התלמוד וזה מפורש בתוספות שהם הקשו אמרי בי רב שהוא אמורא היכי פליג אברייתא דרמי בר יחזקאל ביש העדאה ותירצו דסתם אמרי בי רב משמיה דרב ורב תנא הוא ופליג ודבר זה לא הי' צריך לכתבו כי הוא נגלה למתחילי הלמוד לולי שראיתיך אומר בהפך ואני דן אותך לכף זכות כי באולי חשבת שהיה כתוב בספר אמר רמי בר יחזקאל ומה שכתבת סברא אחרת שדעת הפושט שאין לומר דפליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן דאם כן הוה להו למימר הלכה כרבנן או הלכה כסומכוס ובזה תתרץ קושית התוספות דליכא למימר אמרי בי רב בדלא אייעד וכרבנן דאם כן הוה להו למימר הלכה כרבנן והבאת ראיה מההיא דכתובות (יט.) דאמרי' על רב גנבא גנובי למה לך וכולי לא היה לך להרחיק עדיך שהרי בזאת ההלכה גבי בהמה שהטילה גללים כי מתרצי' בפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מפלגי מקשים ולימא רב יהודה הלכה כסומכו' ורבי אלעזר הלכה כרבנן ומתרצי' גללים אצטריכא ליה סד"א הואיל ובתר גופי' גרירין כגופי' דמי קמ"ל אלא שאם כמו שאתה סובר דשייך לאקשויי בדרמי בר יחזקאל ובדאמרי בי רב לימרו הלכה כסומכוס והלכה כרבנן הוה להו לאקשויי הכי בגמרא כי אמרי' עלה בפלוגת' דסומכו' ורבנן קא מפלגי ולתרוצא כי היכי דמקשינן לה לעיל גבי בהמה שהטילה גללים אלא ודאי בין לפושט בין למתרץ לא שייך לאקשויי הכי בדרמי בר יחזקאל משום דתרנגול שהושיט ראשו אצטריכא ליה לאשמועינן דלהוי כצרורות דסד"א דכיון דבקולו הוא מזיק ומשבר דדבר שאין בו ממש הוא דליפטר ואע"ג דהא שמעינן בברייתא דלעיל (יז:) פלוגתא דסומכו' ורבנן בתרנגולין ששברו כלים ברוח שבכנפיהם אכתי לא דמי דהתם מפני הרוח נפלו ונשברו וזה מצוי הוא שיפלו כלים ברוח שבכנפיהם כמו ברוח מצויה אבל שבקול התרנגול ישברו כלי זכוכית כהא דרמי בר יחזקאל או בקול הסוס והחמור שאר כלים כהא דאמרי בי רב זה דבר זר והוה אמינא דליפטר דלא דמי לצרורות[1] ופשיטא דהא אצטריכא להו לאשמועינן אגב אורחייהו ומש"ה לא שייך לאקשויי לימא מר הלכה כסומכו' ומר הל' כרבנן כדאקשינן לעיל גבי גללים דדמו ממש לצרורות אפי' הכי מתרצינן לעיל סד"א דעדיפי מצרורות משום דגרירי בתר גופי' וזה מבואר בעצמו ובר מן דין בדרמי בר יחזקאל אין להקשות לימא הלכ' כסומכו' דהא ברייתא היא כמ"ש למעלה ואין דרך המשניות והברייתו' לומר כלשון הזה. ועוד נראה לי לתרץ קושית התוספות בענין אחר ולא כדבריהם דאי הוה אמר דרמי בר יחזקאל ואמרי בי רב לא פליגי הוה פשיט יש העדאה דהא ברייתא דתלי רמי בר יחזקאל אית לה הכי וליכא דפליג עלה והא לאו הכריחא הוא דא"ל דאמרי בי רב נמי בדאייעד וסבירא ליה דאין העדאה אבל השתא אמרינן לכל הפחות תפשוט דפלוגתא היא ותפסת מועט תפסת. הטעם שכתבת למה לא הקשו קושיא זו התוספות על ההיא פלוגתא דלעיל דבהמה שהטילה גללים לא הייתי צריך לכתבו כי פשוט למתחילי הלמוד והדבור בו יהיה מותר ואך למחסור:

ומה שתרצת בבעיא של כח כחו (י"ט.) אמאי בעי לה אליבא דסומכו' ולא בעי לה אליבא דרבנן ואמרת אליבא דרבנן פשיטא ליה דלאו ככחו דמי ופטור נגמרי והא דמספקא ליה אליבא דסומכוס היינו כדי לקיים ההלכה כדמסיים ואזיל וכו' זה אינו דאי כח כחו מדינא פטור לגמרי אלא דמספקא ליה לסומכו' כדי לקיים ההלכה א"כ הכי הוה ליה למבעי לסומכוס אי לאו ככחו ופטור לגמרי כרבנן או חייב מחצה כדי לקיים ההלכה ועוד דא"כ הלכה אתיא לחיובי טפי מדינא לסומכוס והא ליתא דחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה דממונא הוא אלא דגרעיה לחיובא מפני שאינו מזיק בגופו ועוד דלעיל (י"ז:) אמר רבא לעולם כגופו דמי ונזק צרורות הלכתא גמירי לה ולמה ליה למימר כגופו דמי אלא לימא סתמא חצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה אלא על כרחך משום דהלכת' לפטורא אתא ולא לחיוב' אבל אנחנו מתרצין בהפך דפשיטא ליה דלרבנן כי היכא דכחו כגופו מדינא הכי נמי כח כחו ככחו ומן הדין חייב נזק שלם אלא דאתאי הלכתא וגרע חצי נזק לכל מה שאינו גופו ממש וכח כחו ככחו אבל לסומכו' דלית לי' הלכתא לכחו וכחו נמי נזק שלם מבעי ליה דלמא ס"ל דכח כחו חצי נזק כדי לקיומי הלכתא לכח כחו[2]:

מה שכ' בההיא בעיא דהיתה מבעטת והזיקה בבעוטה דנראה דאינו מסופק אליבא דרבנן ביש שנוי משום דרביעי נזק הוא דין זר וחדש אין זו שאלה דיסתפק או לא יסתפק הנה יש לשאול ג"כ דיוקא דמתני' אי כרבנן אי כסומכוס כמו שזה הבעיין שואל ואדרבה אפשר לומר דפשיטא ליה דלרבנן יש שנוי לרביע נזק דהא כי מפרשינן מתניתין צרורות כי אורחייהו חצי נזק ורבנן היא אפשר למידק מינה הא מחמת בעוט רביע נזק כמו שמדקדק רב אשי וכי מפרש לה לאידך גיסא צרורות מחמת בעוט חצי נזק לא בעי למימר דאין שנוי ורבנן היא אלא דדחק נפשיה ומוקי לה כסומכו' ודייק הא כי אורחיה נזק שלם והא ניחא ליה טפי מלמימר דרבנן היא ואין שנוי. ומה שכתבת לאותו צד דמיירי בצרורות כי אורחייהו אמאי נקט ברישא הזיקה בביעוטה דהיינו קרן גמור הא כבר שמעינן לה בכמה דוכתי ותירצת דנקט הזיקה בבעוטה לגלויי על צרורות דאיירי כי אורחייהו היטבת לראות ולדקדק וכן כתוב אצלנו עוד תרצו דבעי למתני כל היזקן הנשואין ברגל אבל מש"כ הוא הנכון. מה שהשבת על מה שהקשית בההיא דרבי יהודה אומר אף זה הדר בתוך חצר חברו צריך להעלות לו שכר וכתבת דלא דמי להלוהו ודר בחצר דהתם הלוהו מעות בעין ועשה לו טובת הנאה וכשדר בביתו בחנם מחזי כרבית אבל בשמעתין שבעל העליה בונה הבית בעל כרחו לא מחזי כרבית שאין נראה שבעל הבית סובל זה בשביל המלוה שבעל כרחו הוא איברא ודאי כך הוא אבל צריך להרחיב בו הבאור מנא ליה לפושט שיהיה כך שהרי אפשר שבכל ענין יהיה רבית וכל מקשה או פושט צריך להכריע סברתו והראיה שהבאת דלאו לענין אסורא אתשיל אלא לענין דינא מדקתני בדברי תנא קמא הרי בעל הבית יושב בו ולא קתני מותר לישב בו ומדת"ק נשמע לרבי יהודה ליתא דאע"ג דלענין דינא אתשיל אפשר דדינא דר' יהודה משום אסורא כדאשכחן בפ"ק דמציעא (י"ד:) דאתמר התם המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו ואבעיא לן פירש לו את השבח מהו טעמא דשמואל משום דלא פריש והכא פריש או דלמא טעמא דשמואל משום דמחזי כרבית ופשטינן דטעמא דשמואל משום רבית ושבח אין לו אע"פ שפירש לו את השבח מאי טעמא קרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל הרי בכאן דאע"ג דלענין דינא אתשיל ושמואל נמי דינא קאמר מיהו טעמא משום רבי' הכא נמי דכותה היא אלא מאי דמוכח דלאו משום רבית קאמר רבי יהודה הוא מאי דקאמר בתר הכי אלא בטל הבית בונה את הבית ואת העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו דאז הוה זה אינו נהנה וזה אינו חסר לפום מאי דס"ד השתא דלית לן טעמא דשחרותא דאשייתא ואי רבי יהודה משום רבית קאמר דהוי כמו הלוהו בכל ענין אסור אפילו בגברא דלא עביד למיגר וביתא דלא קיימא לאגרא כדאיתא בפרק איזהו נשך (ס"ד:) אלא ודאי לא דמי זה להלוהו מן הטעם שכתבת. עוד נוכל לתרץ דסבירא ליה לפושט כההוא לישנא דפ' איזהו נשך דאין אסור משום רבית בהלוהו אלא בהלויני ואליבא דההוא לישנא קא פשיט הכא והתרוץ הראשון יותר נכון:

מה שהשבת בההיא דקפץ על מה שהקשיתי אי בקפץ אמאי נקט טענת אבד וכתבת וליטעמיך למאי דמוקים מתחלה רישא שלא בבית דין אם כן יקשה לך קושיא זו עצמה אין הכי נמי אלא שאלי תפשתי התירוץ דקאי בגמרא ולא חששתי להקשות על התירוץ הנדחה לא עמד כי אדניו הדפו וקראו שנויי דחיקא אבל הקושיא ודאי בין על התירוץ הראשון בין על השני הוא דדא ודא אחת היא. ומה שכתבת דנקט אבד מלתא דפסיקא ליה דלא שייך כפל בשום ענין וכן אורחא דתלמודא למנקט מלתא דפסיקא כשרוצה לגלות על ענין אחד כגון בכי האי גונא דמגלי לנו דאין שייך כפל דוחק יש כאן תרוץ אין כאן. אבל כך אני אומר דבמאי דקתני ברייתא בטענת אבד משלם את הקרן אשמעינן תרתי חדא שאינו משלם כפל לפי שאין כפל בטענת אבד ואידך שמשלם את הקרן אע"פ שנשבע ואינו פטור משום דרב הונא וכי משני רישא חוץ לבית דין לשנויא קמא או בקפץ לשנויא בתרא הכי אמרינן דבמאי דשמעינן ממלתיה דאינו משלם כפל לפי שאין כפל בטענת אבד הא בכל ענין היא ולהכי נקט טענת אבד אבל במאי דקאמר דמשלם קרן אע"פ שנשבע הא מיירי חוץ לבית דין או בקפץ ולא תקשי לרב הונא דאע"ג דמאי דאשמעינן שאינו משלם כפל הוא בכל ענין ולהכי נקט בטענת אבד מיהו להכי נקט משלם את הקרן ולא נקט אינו משלם כפל לאשמעינן דאיכא גונא שאינו פטור מכלום מפני שנשבע אבל חייב עדין בקרן והיינו חוץ לבית דין אי נמי בקפץ ולא תקשי לרב הונא. נמצא עתה דלא מוקמינן רישא חוץ לב"ד או בקפץ אלא במאי דאשמעינן חיובא שמשלם קרן לא במאי דאשמעינן שאינו משלם כפל דלגבי כפל בכל ענין פטור ולהכי נקטה בטענת אבד אלא שהוא פטור אפילו מקרן כיון שנשבע משום דרב הונא אלא אם כן הוא חוץ לבית דין או בקפץ שאז משלם את הקרן כנזכר לעיל והראיתי תרוץ זה לחכם דון חסדאי נ"ר ואמר יישר. מה שבקשת בכתבך השני שאעיין באותן השתי שאלות ששאלו לך ואמרת דלחדודי לי קא בעית כמו שהיה דרך רבה לאביי תלמידו או שאר החכמים לתלמידיהם כמ"ש בפ"ק דערובין (יג.) ואף רבי[3] לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים וכן בפ"ק דזבחים (יג.) גבי בן עזאי לא אמרו אלא לחדד בה את התלמידים ומי יתן ותאיר עיני במשנה אחת ויאמנו דבריך לדעת רבי יוסי דבסוף פרק אלו מציאות תחשוב מה שתחשוב ותדמה מה שתדמה. אשיבך על הראשונה ששאלת בכלל ופרט מה צריך הכלל אחר שאין בכלל אלא מה שבפרט זו קושי' קדומה היא והיא שגורה בפי התלמידים הצרפתים והאשכנזים הבאים בשערים האלה הרגילים לעשות להם אוצר סגולה מקושיות קדומות לקפח ולקנטר והתוספות מקשים אותה בשם רבינו שמואל ז"ל בין בכלל ופרט בין בפרט וכלל שאנו אומרים נעשה כלל מוסיף על הפרט והכל בכלל. ואם באנו לשאול קושיות התוספות נוכל לשלוח תריסר אלפי גמלי טעונין שאלות וקושיות ותירוץ קושיא זו הוא זה שאם לא נכתב כי אם הפרט היינו מביאים בבנין אב או קל וחומ' דבר אחר זולת הפרט אבל כשקדמו הכלל גלה לנו שאין באותו הכלל שום דבר זולתי הפרט לאחריו וכן בפרט וכלל אם לא נכתב הפרט הייתי מוציא מן הכלל אי זה דבר בבנין אב או בקל וחומר או באי זה ענין אבל כשקדמו הפרט ואחר כן בא הכלל נעשה הכלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי ולא נדרש בבנין אב ולא ק"ו להוציא מן הכלל דבר וכך הוא המדה בין בכלל ופרט בין בפרט וכלל זהו התירוץ הנכון שמביאין התוספות שהיה רגיל לתרץ רבינו שמואל ז"ל[4] וטרם ראיתיו בתוספות קבלתיו מפי מורי ורבי הרב הגדול רבי פרץ הכהן ז"ל והשאלה השניה ההולכ' למולי מי ששאלה אליך לא ראה מאורו' ואת ידיו לא הכיר בין ימין לשמאל ינהגוהו יביאוהו אל בית אמו תלמדהו ואל חדר הורתו להניק אותו ולגמול כי בחליף אין הריאה חסרה ולא יתרה כי מה שחסר הימין משלים השמאל ויתור השמאל אינו יתור כי צריך להשלים הימין וריאה זו חמשה אוני אית לה לא פחות ולא יותר ומה ענין זו לריאה חסרה שאין לה כי אם ארבע אוני או ליתרה שיש לה ששה ואי חסיר אי יתיר הוא לפרש כי מה שאמר חמש אוני אית לה לריאה הוא לעכובא בין למעלה בין למטה וחליף הוא לפרש כי מה שאמר תלת מימינא ותרתי משמלא ג"כ הוא לעכובא ואי חליף טרפה אע"פ שאין הריאה חסרה ויתרה יותירך השם לטובה יצילך מריב לשונות מדבר הוות יושיבך באהלים כנחלים נטיו כגנות רוות ישמרך מכל מיני רעות המתרגשות בעולם והוות כנפשך החשובה ונפש דורש שלום תורתך לראות כבודך פנים בפנים ולדבר בדברי פה אל פה עיניו מיחלות ומקוות הצעיר יצחק ב"ר ששת זלה"ה: שעל הכתב בשלם סכו ומעונתו שלם בתורתו ושלמה משנתו אין קצה לתבונתו החכם הרב רבי שלמה נ"ר בן הקדוש רבי אברהם ז"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


  1. עי' בירושלמי (ב"ק פ"ב סוה"ב) ובמה"פ שם בד"ה נפח
  2. עי' בשטמ"ק שם בד"ה בעי
  3. לפנינו הגי' ר"ע
  4. עי' בתוס' נזיר (ל"ה:) בד"ה איכא. ובס' הכריתות לר"ש מקנון (בבתי מדות בית ה)