שו"ת הריב"ש/יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גם כן לרבי עמרם אפרתי בן מרואם י"א
אח יקר ונעלה ישמרך שומר ישראל הן אמת כי הגיע לי אגרתך הראשונה אשר שאלתני בה מענין גט האנוסה שחתמו בו אנוסים וכן מענין אשה גרושה מניקה ואין הוולד מכירה אם צריכה להמתין כ"ד חודש והאגרת השנית אשר נפלאת בו על לא השיבותיך על האגרת הראשונה ויראת פן ואולי לא הגיעו לידי ובאת ליד אחר אל תירא כי באו לידי כלנה ואשר לא השיבותיך אז בבא הראשונה היתה נסבה להיותי אז טרוד מאוד להיותי מעתיק דירתי מן הבית שהייתי דר בו כי סתרוהו על מנת לבנותו והוצרכתי לשנות דירתי בבית צר וקטן מהכיל וגם להפקיד ספרי ביד שנים שלשה עד כלות בנין הבית ההרוס ואשוב למקומי הראשון:
ואשר שאלת מאשה אנוסה שנתגרשה מבעלה שהוא אנוס לעבודת כובבים ועידי כתיבת הגט וקיומו ומסירתו כולם אנוסים והאשה ההיא בחסד השם ובהשתדלותה יצאה מן הארץ אשר שם השמד ובאת לארץ ישמעאל לעבוד השם בנחת בלי פחד ואמרת כי העדים ההם הוחזקו בכשרות בין עם השם (וההפך) בין עם הגוים ומקצתם נמנע היכולת לצאת לסבות מרובות ונסתפק לך אם האנוסים הם בגדר רשעי ישראל שהם פסולי עדות מן התורה אחר שהוברר שהם עומדי' לשם בעד חמוד ממונם ויהיו פסולין מן התורה אפי' לרבא דמכשיר מומר אוכל נבילות לתיאבון משום דבעי רשע דחמס ואת"ל שהאנוסי' הם בכלל רשע דחמס אם יכנסו כלם תחת זה הגדר או נוציא קצת מהם הפורשים עצמן מעון כפי יכולתם או נגזור מעוטא אטו רובא ואת"ל להחמיר אם יהי' כן באיסורא כמו בממונא ובפרט בעדות אשה משום עגונה כמו שהכשירו מטעם זה א"י מלפ"ת או אם נאמר שגרע עדות אלו האנוסים מא"י מלפ"ת ויהי' הכל שוה לאסור כי מה שבתב הר"ם ז"ל באגרת השמד שאולי החרש והמסגר היו בכלל מי שסגד לצלם זולתי חנניה מישאל ועזריה ולא ראינו מעולם שקראם לא רשעים ולא פסולי עדות וכו'. אולי כוונת הר"ם ז"ל היא לאחר שחזרו בתשובה שהרי כתב הוא ז"ל (פי"א מהלכות עדות) המוסרין והאפיקורסין והמינין והמומרי' לא הוצרכו חכמים ז"ל למנות אותן בכלל פסולי עדות והם פחותים מעובדי כובבים ע"כ תורף דבריך:
תשובה דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס ואפי' עבד ע"ג שהדין הוא שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא נפסל לעדות כיון שעשה כן באונס ומפני אימת מות נפלו עליו שהרי אין ב"ד עונשין אותו לא במיתה ולא במלקות דאנוס רחמנ' פטריה מולנער' לא תעשה דבר ואע"ג שבאותן עברות שדינם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני י' מישראל לא קיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל ועבר על לא תחללו את שם קדשי מ"מ כיון שלא חללו אלא מתוך האונס לא נפסל לעדות כיון שאין ב"ד עונשין אותו וז"ל הגמ' (בפ' זה בורר כו:) עני מרי ארבעין בכתפי' וכשר בתמיהה וז"ל הר"ם ז"ל (פ"י מה' עדות) איזהו רשע כל מי שעובר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות שהרי התור' קראה למחויב מלקות רשע שנא' והיה אם בן הכות הרשע וכו'. גם בפ' ההוא כתב בבאור זה וכבר מנינו כל עבירה שחייבין עליה מלקות רמז למה שמנה כל הלאוין שחייבין עליהם מיתה או מלקות (בפ' י"ט מה' סנהדרין) וכ"כ (בפ"כ מה' סנהדרין) כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד באונס אין ב"ד ממיתין אותו ואפי' היה מצוה שיהרג ואל יעבור אע"פ שחלל את השם הואיל והוא אנוס אינו נהרג שנ' ולנערה לא תעשה דבר זו אזהרה לב"ד שלא יענשו האנוס ע"כ. גם הרשב"א ז"ל כתב בתשו' ישראל שנשתמד לעבודת כוכבים מחמת יראה אע"פ שחטא ישראל הוא ואע"פ שהי' לו ליהרג ואל יעבור מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל מ"מ כיון שמחמת יראה הוא עושה ר"ל מפחד שלא יהרגוהו כיון שאין עליו חיוב ב"ד בשביל כך וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ישראל הן ושחיטתן מותרת ואין אוסרין יין במגען ע"כ. ומ"ש הר"ם ז"ל שהמומרים פסולין לעדות שהם פחותין מן העובדי ככבי' זהו במומרין ברצון ושלא מחמת אונס אבל מחמת אונס לא שהרי פטור הוא מדיני אדם ואף בדיני שמים פטור מן הכרת כמו שדרשו רבותינו ז"ל בת"כ מה שנאמר בנותן מזרעו למולך ושמתי פני באיש ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. אמנם מה שאמרתי שמי שנעשה מומר מתוך האונס עדיין ישראל הוא אע"פ שעבד ע"ג וחלל שבתו' בפרהסיא כיון שלא עשה כן אלא מחמת האונס ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו לזהר מכל עבירות שבתור' בכל יכולתו אבל אם אפי' בינו לבין עצמו ושלא במקו' שיראוהו עובדי ככבי' אם עבר על א' מכל הלאוין שבתור' שחייב עליהן מלקות כגון שאכל נבלות וטרפות בין לתאבון בין להכעיס אע"פ שאילו כעובד ככבים גמור כיון שאילו עובד גלולים או מחלל שבת בפרהסיא ברצון מ"מ פסול הוא לעדות דקי"ל כאביי דלא בעינן רשע דחמס ואפי' אוכל נבילות להכעיס דלאו רשע דחמס הוא פסול אין צ"ל במומר לתיאבון דלכ"ע פסול דרשע דחמס הוא משום דכפין אכיל וכפין סהיד ובזה נפלה שגיאה בכתבך שאמרת דרבא מכשיר אוכל נבילות לתאבון ואע"פ שתחלת השמד הי' באונס הרי עובר עתה ברצון כיון שעושה כן בינו לבין עצמו שלא במקום רואין שירא מהם שיעלילוהו וימסרוהו אין צ"ל אם עובד ע"ג או שמחלל שבת בפרהסי' בפני עשר' ישראל שזהו עובד כוכבים גמור הוא כיון שעתה עושה זה שלא מחמת אונס ולכן באלו האנוסי' שעבר עליהם חרב השמד ועמדו ימים רבים בין עובדי כוכבים גוזרי השמד ולא מלטו נפשם אל ארץ אחרת שיעבדו השם בלי פחד ראוי לחקור הרבה בענינם כי יש מהם שהי' יכולת בידם לצאת מן הארץ ההיא ולמלט נפשם מן השמד אלא מאחר שהמירו אף אם תחלתן באונס אחר כן פרקו עול שמים נתקו מוסרות התורה מעליה' ומרצונם הולכי' בחקות עובדי ככבים ועוברי' על כל מצות התור' ולא עוד אלא שרודפי' אחר היהודים האומללים אשר ביניהם להעלילם כדי להכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. וגם על האנוסים אשר לבם לשמים ומשתדלים לצאת מתוך השמד אלה הרשעים מוסרין אותן למלכות כמו ששמענו מקצתם אשר בבלנסיה וברצלונה. הנה אלה וכיוצא בהן אין להן חלק באלדי ישראל ואין צ"ל שהם פסולי' לעדות אלא הם פחותי' מן העובדי ככבים אע"פ שהי' תחלתן באונס ויש אחרים שהיו יוצאים בלב שלם ובנפש חפצה מן השמד אלא שאין יכולת בידם כי לא יספיק אשר בידם אל ההוצאות המרובות שיש להם לעשות להוציא עצמם ונשיהם וטפם ואולי מספיק להם להוציא עצמם אבל הם יראים פן בהניחם אנשי ביתם בין עוב' ככבים יתערבו בהם וילמדו ממעשיהם ולא יצאו משם לעולם והם בוחרים להתעכב שם למען הביא את בני ביתם בכבל רסן התורה ומצותיה עד ירחמו עליהם מן השמים ויפתחו עליה' שערי הצלה ובנתיים הן נזהרים מלהתגאל בטומאת העבירות זולתי בשעת הסכנה ובמקום סכנה ואלה אף אם לפי האמת כל שאפשר להם להציל עצמם חייבין להציל אף אם יעזבו בניהם ובני ביתם שאהבת השם ותורתו קודמת לכל ואח לא פדה יפדה איש וכו' וכמ"ש הר"ם ז"ל באותה האגרת שזכרת עכ"ז נרא' לומר שאינם פסולין להעיד[1] שהרי אינם חושבין לעשות עברה בעכבתם כיון שעושין כן כדי שלא יטמעו בניהם בין עובדי ככבים ודמיא למאי דאמרי' (בפ' זה בורר כו:) הנהו קבוראי דמקברי מיתנא בי"ט ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו סבר ר"ה ברי' דר"י לאכשורינהו א"ל רב פפא והא רשעי' נינהו סברי מצוה קא עבדינן והא שמתינהו ולא אתו למשרי שמתייהו סברי כפרה עבדי לן רבנן ונראה דקיי"ל כר"ה ברי' דר"י דהא שתיק לי' רב פפא וכן פסק הרא"ש ז"ל גם הר"ם ז"ל כתב (בפ' י"ב מה' עדות) וז"ל אבל אם ראוהו עדים שעבר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכין להזהירו ואח"כ יפסול ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכין להודיעו שזה חלול שבת מפני שרוב העם אינם יודעים זה וכו' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. גם באותה האגרת כתב על כיוצא באלו שהוא עובר והוא קרוב למזיד לא אמר שהוא מזיד גמור. והדבר ברור שלא נפסל לעדות אלא מי שהוא מזיד גמור בעברה שחייבין עליה מלקות כמ"ש למעלה ולכן בגט האשה אשר עדיו מן האנוסים אשר נשארו בארצו' השמד ראוי לחקור הרבה בענינם מאיזה מין הם כי עתה מאחר שעמדו שם כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים ומהם עניים מרודים הנה הנשארים כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם טרם תקובל עדותם ואם הם מן המין שהם כשרים להעיד לפי הדרכי' שכתבתי למעלה מכשירין הגט ומתירין האשה לינשא אבל אם ממין הפסולין לפמ"ש אין מתירין אותה לינשא. ודומה לזה כתב הר"ם ז"ל (בריש פרק י"א מה' עדות) בענין עמי הארץ. ומה שאמרת שחכמים התירו משום עגונא כותי מסל"ת אילו עלין לזה דהתם הוא להעיד שמת בעלה שהכשירו בו עד א' ואפי' עד מפי עד ומפי עבד ומפי שפחה ומשום דהיא גופא דייקא ומנסבא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה אבל בעדות גט אשה ה"ל דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וכשרי' דילפי' דבר דבר מממון אלא שהאמינו השליח המביא גט ממדינת הים לומר בפ"נ ובפ"נ משו' דמדאורייתא קיום שטרות לא לבעי' ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עגונא אקילו בה רבנן כדאיתא (בריש גיטין ג.):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ רמ"א אה"ע סי' מב ס"ה: