שו"ת הרא"ש/ק/ב

שו"ת הרא"ש ‏ ק ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל ק - סימן ב

תתענג על רוב שלום רבינו ומורינו נר ישראל יודע לכבודך כי עיינתי בהלכות שכנים (פ"ה הל’ ט"ז) לרבינו משה ז"ל ומצאתי אחר שסדר הברייתא של חמש חצרות הפתוחות למבוי כתב בלשון זה וכן בעל השנייה שפתח לחצרו פתח שני בינו ובין החיצונה אין החיצונה מעכבת עליו שאין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל אם פתח הפתח השני בינו ובין השלישי הפנימית מעכבת עליו שאין לה להשתמש במבוי אלא מפתח חצרו הראשון ולחוץ וכן הדין לכולן.

תשובה בך יברך ישראל ותחליף כח [ולאל] דע כי סוגית הגמ' אינה מוכחת כדברי הרמב"ם ז"ל דגרסינן בפ' קמא דבבא בתרא (י"א) אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הדרך ופריך ליה (שם) מברייתא דחמש חצרות דחיצונה משתמשת לעצמה ומשני תנאי היא ורב הונא סבר כרשב"א דאמר כולן משתמשות למבוי ופסק רי"ף ז"ל דלית הלכתא כרב הונא משום דקיי"ל הלכה כר' מחברו ולשון משתמשת לעצמה משמע ברשות זה דהיינו כנגד החצר ומתחלה כשבנו הבתים במבוי היה האמצעי פותח את פתחו בכל מקום שהיה רוצה במבוי ולא היה הפנימי יכול לעכב עליו דסתמא דמילתא כך הוא כשמתחילין לבנות המבוי אין הפנימי יכול לומר לאמצעי תפתח פתחך בסוף ביתך כדי שאשתמש כנגד כל ביתך ואם מעצמו פתחו בסוף או באמצע (מבוי) במה איבד את זכותו אף אם יעמוד כן כמה שנים זו היא חזקה שאין עמה טענה ועוד אם אין לו רשות לפתוח פתח גם אין לו רשות לפתוח חלון למעלה מפתחו דהא לית הלכתא כרב הונא ואם רצה לסתום העליון בכל מקום שיש לו רשות להשתמש הרשות בידו והוה ליה כחצרו וא"כ אין הפנימי יכול לפתוח חלון משום היזק ראייה ועוד אנו צריכין לפרש הפנימי משתמשת לעצמה כמו חיצונה משתמשת לעצמה שפירושו משתמשת כנגד חצרה דוקא ואינה משתמשת עם שאר חצרות כמו כן נמי הפנימית משתמשת [כלומר משתמשת כנגד חצרה לעצמה ואין האחרון משתמש עמה] וא"כ לא מצינו לה זכות אלא כנגד חצרה וכן פי' ה"ר יצחק ז"ל.

והא לך לשון התוספתא חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר משתמשות עם השניה והשניה משתמשת לעצמה הפנימית שבכולן משתמשת לעצמה ומשתמשת עם כולן רצו בני הפנימית לפתוח להם פתח ממקום אחר יכולין לעכב על ידו ואפשר שמזה דקדק רבינו משה והוא להפך ממה שכתב כי משמע שבני הפנימית אין להם כח במבוי יותר מחצרות אחרות אלא מפתחן ולפנים וקאמר אם רצו לפתוח פתח לצד חוץ כדי למנוע בני המבוי ליכנס שם אין הרשות בידם וכן משמע בגמרא אחד מבני המבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו ואיפסיקא הלכתא דלא כרב הונא דכנגד פתחו יכול לסתום ולא יותר ולא יעלה על לב איש לומר שיבנה הפנימי כנגד החיצון עד פתח ביתו.

אני דקדקתי זה מן הגמ' ומן התוספתא ואין אנו מחזירין לקבל הלכה למשה מסיני שכתב המחבר ואלו כתב ראיות והיה מראה לנו פנים כדבריו אם היו ראיותיו נכוחות היינו צריכים לקבלם וכל זה אינו צריך לנדון זה כי יש פתחים פתוחים למבוי זה למעלה מפתח זה בבתים שכנגדו וא"כ אין הפנימי יכול לסתום מעבר לפתחים ואני איני כחולק על דברי הגאון אלא את אשר בלבבי כתבתי, ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

[וששאלת ראובן יש לו בתים באלקעלה והעיר אלקעלה עשויה אכסדראות והחצרות פתוחות לאכסדראות ומקום הקצבים של היהודים באלקעלה היה בקראל אחד שפתוח לאכסדרה שבית ראובן פתוח לתוכה ושם היו שוחטין ומוכרים הבשר בקראל ועתה חזרו למכור הבשר חוץ לקראל סמוך לביתו של ראובן וראובן זה מערער ואומר שאינו יכול לסבול שיהיו קצבים סמוך לביתו מפני ריח רע של הבשר מהפשיטן ומפני הכלבים והחזירים שמצויין במקום הקצבים ועוד אומר שהיה רוצה למכור הבית ואינו מוצא קונה אלא בדמים מועטים לכאורה נראה שהדין עמו ואפי' החזיקו נ"ל שאין חזקה לנזקין ואף על גב דאוקמינן בקוטרא ובית הכסא הני לכ"ע כקוטרא ובית הכסא ואפי' לא הוה כקוטרא ובית הכסא אלא להאי גברא מצי לסלוקינהו מההיא דפ' לא יחפור אפיקו קורקור מהכא ואסקינן הני לדידי כיון דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמיא ואפילו לא הוי אלא גרמא בעלמא קיי"ל גרמא בניזקין אסור ואתה רבינו תעמידנו על האמת נאם הכותב יוסף הכהן].

[תשובה הדין עם ראובן כיון שהיה תחלה מקום הקצבים בקראל והקצבים החזיקו מעצמם ומכרו הבשר חוץ לקראל סמוך לביתו של ראובן וריח רע מזיקו לאו כל כמיניהו ואפי' אם היה המקום של הקצבים עצמם לא היו יכולים לעשות בו דבר שיבא ממנו היזק לראובן בפ' לא יחפור (כ"ב) רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי הוו אתו אומני ויתבו תותייהו ואתו עורבי ואכלי דמא וסלקי ויתבי בתאלי ומפסידו להו אמר רב יוסף אפיקו קורקור מהכא והנהו אומני בדידהו הוו יתבי שלא היה רב יוסף מניחם ליכנוס ברשותו אלא שהאילנות הם היו נוטים על רשות האומנין והוצרכו להרחיק משום היזק מועט זה אלא דקאמר רב יוסף לדידי דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמי כ"ש בריח רע של הקצבים ואפי' אם קנו הקצבים המקום מראובן לקצב שם בשר והחזיקו בו ג' שנים היו צריכים להרחיק כדפריך התם והא אחזיק להו ויכולין לטעון קנינו ממך תשמיש זה תחת אילנותיך והחזקנו בה שלש שנים ומשני הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין אפי' קנו והחזיקו אין חזקתם כלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל] (כפול לעיל כלל צ"ט ס"ה).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף