שו"ת הרא"ש/קח/כז

שו"ת הרא"ש ‏ קח כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל קח - סימן כז

עוד ילמדני המלוה לחברו על המשכון והחליטו אם לא יפרע לזמן פלוני אי הוי אסמכתא או לא כי הרמב"ן כתב דקנה והביא ראיה מן התוספתא המלוה את חבירו על המשכון ואמר לו אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה ופירש הוא הטעם כי מפני שבעל חוב קונה משכון מטלטלין ומעכשיו כדרבי יצחק לפיכך כל התנאים שהם מתנין עליהם קיימין מה שאין כן בהלוהו על שדהו שאינו כמוכרו לו מעכשיו שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו ע"כ.

ומה שהביא הא דרבי יצחק אינו נראה לי דרבי יצחק לא אמר אלא שלא בשעת הלואתו והמלוה על המשכון בשעת הלואתו משמע כדאיתא בס"פ האומנין (פ"ב) ומה שתירץ ר"י על מה שהביא בגיטין (ל"ז) הא דרבי יצחק על מתני' דהמלוה על המשכון אינו משמט הך תירוצא לא שייך הכא ורבינו מאיר בן הר"ר ברוך פסק דבמשכון שייך אסמכתא מההיא (ב"מ מ"ח) דהנותן ערבון ומההיא (שם ס"ו) דגבי מהאי חמרא ומהשליש שטרו (ב"ב קס"ח) ובעל העיטור הביא התוספתא וכל הני ולא הקשה אהדדי והודיעני דעתך בבירור ואף אם שייך אסמכתא במשכון המלוה על המשכון או המוכר סחורה ונתן לו משכון והתנה עמו אם לא יפרע לזמן פלוני שיגבה כדי דמיו מן המשכון והמותר יהא מתנה מעכשיו אם הועיל או גם זה אסמכתא כי דעתו היה לפרוע ולא גמר ומקני.

תשובה מה שכתב הרמב"ן דקנה והביא ראיה מן התוספתא ופירש הטעם משום דבעל חוב קונה משכון מטלטלין ומעכשיו כדרבי יצחק אין דבריו נראין לי מטעם שכתבת דרבי יצחק לא אמר אלא שלא בשעת הלואתו ואפילו אי איירי רבי יצחק אף בשעת הלואתו מ"מ לא קנאו להיות שלו אלא להיות עליו כשומר שכר כמו שפירש ר"י (תוס' גיטין ל"ז) נמצא התנאי שהוא מתנה שיהא שלו הוי אסמכתא אלא ודאי אסמכתא הוי ויכול הלוה לפדותו אם ירצה כמו שכתב רבינו מאיר דשייך אסמכתא במשכון מההיא דנותן ערבון וגבי מההוא חמרא והמשליש שטרו וההיא דתוספתא איכא למימר דאתיא כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא אי נמי הא דקתני בסוף הגיעו היינו לענין זה שאין המלוה יכול לחזור בו דסבר וקבל בתורת פרעון אבל לגבי לוה הוי אסמכתא אם ירצה לפדותו דלהסמיכו על דבריו נתכוון והיה בדעתו לפדותו ולישנא דהגיעו משמע דאמלוה דוקא קאי כמו נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו ומה שכתבת אף אם שייך אסמכתא במשכון המלוה על המשכון או המוכר סחורה וכו' אי הוי אסמכתא או לא פשיטא דהוי טפי אסמכתא כיון שהזכיר מותר כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי.

שאלה ראובן שאמר ליהודה הלויני מעות בריבית על אלו משכונות שהם של גוי והלוהו לאחר זמן בא ראובן ואמר שהוא שלו ויהודה אומר איני מאמינך ולא אתן לך המשכונות עד שיבא הגוי ויתן לי הקרן והרבית הדין עם מי.

(תשובה ישראל שהלוה מעות לגוי על משכנות מותר שילך אצל ישראל אחר ויאמר לו הלויתי מעות לגוי על המשכון אקח הרבית עד היום הזה ואתה תקח הרבית מהיום והלאה בלשון זה מותר וכל הרבית שיתן הגוי לישראל השני הוא מותר אבל בלשון הזה הלויני מעות הרבית על אלו משכנות שהם של גוי ודאי רבית קצוצה היא שהרי קצץ עמו רבית בין אם יתן הגוי רבית בין אם לא יתן הגוי מה לי אם היה המשכון של גוי מאחר שהישראל קצץ לו רבית נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל (נכפל לקמן סי' ל"ב).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף