שו"ת הרא"ש/קב

שו"ת הרא"ש ‏ קב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<דף זה מרכז את כל סימני כלל קב לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

כלל קב

א  [עריכה]

וששאלת ראובן שמכר עשר חביות של יין לשמעון ואומר לו הנני מוכר לך חביות אלו המדה בכך וכך ולאחר שלקח שמעון קצת מן היין מן חבית אחת חזר בו ולא רצה ליקח יותר אם יוכל לחזור בו או אם יכול לחזור גם מהחבית שפתח.

תשובה על שאר החביות יכול לחזור בו כיון דלא משך ואם לא נתן מעות אף מי שפרע ליכא ועל אותה חבית שפתח מילתא דפשיטא היא שאם יניחנה כך תחמיץ ותתקלקל וצריך ליקח כולה אף על פי שלא משך כי ההיא דשילהי פרק המפקיד (מ"ג) דתנן הטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אינו משלם אלא רביעית ואמרינן עלה בגמרא אמר רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מאי טעמא גירי דידיה אהנו בה אמנם יכול לומר ישומו בית דין היין שבחבית כמה היה שוה ועליו ישלם דמי החבית כשהיה מלא.

אדוני אבי מורי ור' שיחיה לא הבנתי זאת הראיה כי יש לחלק שאני התם הואיל והוא פקדון בידו ודאי סופה להחמיץ ולהתקלקל קודם שיטלנה המפקיד וגירי דידיה הוא אבל הכא הואיל ולא משך עדיין הוא ברשות המוכר אם יניחנה להחמיץ איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

בני שיחיה הבאתי ההיא דהחמיצה לראיה שלא יוכל שמעון לומר אני לא משכתי החבית אלא היין שנטלתי אפרע ושאר החבית הוא ברשותך דכיון דנטל ממנה קצת אם היה נשאר כך היין בחבית היה מחמיץ והיה גירי דיליה הילכך מחוייב באחריות היין שבחבית אף על פי שלא משכו ולא קנאו אמנם יכול לומר שמעון לראובן אני מחוייב לך באחריות היין אמנם טול אתה היין שבחבית בשומת בית דין ומה שיחסר אשלם ואפרע דמי החבית כמו שקניתיו.

ב  [עריכה]

שאלה ילמדני רבינו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהיה לו בכפר פלוני כל מדה ומדה בכך וכך עשה לו עליו שטר במעות לפי האומד בסך המדות שהיו בו ולכשיבאו במרתף לחשבון אם היין יוסיף יוסיף לו במעות ואם יחסר היין יחסר לו במעות ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף והשכיר לו המרתף בדבר ידוע והתנו ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהא אחריות על המוכר מאותו היין רק אם תשבר החבית או תשפך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כי אם בענין הטעם בלבד אם יחמיץ שיהא באחריותו לדבר זה ועתה בא גוי אנס על הכפר ושלל כל אשר לו ונתירא המוכר שמא ינסך היין והתרה ללוקח שילך למדוד היין קודם שיבא שם האנס ואמר הלוקח שאין עלי אחריות כי אם לענין הטעם והמוכר טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי כבר מסרתי לך המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירת החביות או שפיכתם לכן אם יתנסך חייב אתה ליתן לי מעותי ואף על פי כן אם תרצה לבטל המקח עכשו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי אבטלנו ואתן לך שטרך והלוקח השיב כי אינו רוצה לבטל המקח כי על המוכר ליתן לו היין איזה זמן שירצה למדוד אותו הואיל ולא פסקו זמן למדידה ומעכשיו היה הולך למדוד אלמלא סכנת הדרך.

תשובה רואה אני התנאים שהתנו ביניהם המוכר והלוקח תנאי המוכר שלא יהא עליו אחריות מאותו היין אלא אם תשבר החבית או תשפך בלבד ותנאי הלוקח שלא יהא אחריות היין עליו אלא לטעם בלבד אם שיחמיץ ואם אירע בו הפסד ניסוך לא פורש על מי יהיה אותו האחריות ואיכא למידק אחריות שפיכה ושבירה קבל עליו המוכר בלבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין ואיכא למידק נמי איפכא שאחריות הטעם קיבל עליו הלוקח בלבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין וכיון דאיכא למידק הכי והכי אוקי ממונא בחזקת מאריה ולא יוציא המעות מיד הלוקח שהוא מוחזק בהם כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כי המוכר קבל עליו אחריות היין אונסא דאתי ליה מעלמא שבירה ושפיכה ומסתמא הוא הדין כל אונסא דאתיא ליה מעלמא דמאי שנא האי מהאי אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיחי אבל אונס נסוך דלא שכיח לא אסקוה אדעתייהו להזכירו בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין דאם יתקלקל בטעם ואין להכניס לכלל אונס זה שום אונס דאתיא ליה מעלמא אלא לכל אונסין נשאר ברשות המוכר ומה שאמר המוכר ללוקח כשהיה היין בספק שהיה רוצה לחזור בו מן המקח ולא רצה הלוקח בזה לא הורע כח הלוקח כי רצה לעמוד במקחו ע"פ תנאים שהתנו ביניהם.

ג  [עריכה]

עוד ילמדנו ראובן היה לו חפץ למכור בקש בו מאה זהובים ושמעון אומר ליתן בו שלשים והיה שם לוי במעמד נתרצו שניהם לגמור המקח על פי שומתו שם אותו לוי בשבעים זהובים למחר הראה שמעון החפץ לתגר שם אותו לחמשים זהובים ועתה רוצה שמעון לחזור כי אומר שלא נתרצה בקנין אלא בדיבור בעלמא הורני אם הדין עמו ואם לא יוכל לחזור אם לוי חייב לשלם לו מידי דהוה אמראה דינר לשולחני הדיוט חייב היכא דמוכח דסומך עליו אף על גב דלא אמר חזי דעלך קא סמיכנא כך פסק רי"ף ז"ל.

אמנם נראה לי דאין נפקותא בדין זה כי ראובן היה בעל הבית אבל מסופק אני בזה הא דאמר אבל מאני תשמישי דיקירי עליה אי לאו דמי יתירי לא הוה מזבין להו ואם הוא בעל הבית המוכר את כליו מתוך דחקו ואין לו מה יאכל אי שייך ביה נמי האי טעמא ומה הדין ומי שהראה לתגר וידוע הוא לכל דטעה התגר, ושלום כנפשך בנך יחיאל.

תשובה יראה ששמעון יכול לחזור בו כיון שיש כאן ביטול מקח דמה שנתרצה שמעון לקחתו בשומת לוי לא עדיף ממה שאם פירש לו ע"מ על מנת שאין לך עלי אונאה דקיימא לן כרב דאמר יש עליו אונאה אם לא שפירש לו בפירוש חפץ זה שאני לוקח במנה יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי אונאה [או שאמר מוכר חפץ זה שאני מוכר לך (במאתים) יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה] וכ"ש בנדון זה כיון שלא כיון ראובן למכרו ביותר מדמיו ולא שמעון ליקחנו ביותר מדמיו אלא שהיו רחוקין זה מזה בשומת המקח שהיה ראובן מעלה בדמיו ושמעון מזלזל בדמיו וכיון שלוי ימצע המקח ביניהם ויעמידנו על שומת דמיו ולא שיאנה שום אחד מהם ומה שתלה חזרתו משום דלא היה שם קנין זה אינה טענה כיון שמשך החפץ על פי שומתו אין לך קנין גדול מזה.

ומה ששאלת אם לא יוכל לחזור בו אם לוי חייב מידי דהוה אמראה דינר לשולחני דהדיוט חייב היכא דמוכח דסמך עליה דע שאם ראובן הלך לדרכו ולא יוכל שמעון ליפרע מראובן אם לוי היה תגר ובקי בשומא אם לא קבל שכר על השומא פטור כמו טבח אומן שקלקל בחנם פטור ולא דמי למראה דינר לשולחני דכל אדם חייב עליו אפילו בחנם חוץ מדנבו ואיסור מדלא שני אהנהו תרי בריתות (ב"ק צ"ט) דפריך אהדדי תניא חדא המראה דינר לשולחני ונמצא רע אם אומן פטור ואם הדיוט חייב ותנא אידך בין אומן בין הדיוט חייב כאן בחנם כאן בשכר כי היכי דמשני גבי שחיטה ופי' ר"י משום דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ואין לאדם להשתמש לראות אם לא יהיה בקי כדנבו ואיסור וכל אדם חוץ מהם יקרא הדיוט וחייב אפילו בחנם הילכך יראה דבשומת מקח אין בו כל כך אומנות כמו בהכרת מטבע וכל התגרין בקיאין בשומא ובשכר חייב ובחנם פטור.

ומה שכתבת שאין נפקותא בדין זה משום דראובן הוא בעל הבית.

בנדון זה כיון דיש כאן אונאה יותר משתות אין חילוק בין ב"ה בעל הבית לאיש אחר כי כתוב בתוספת במה שיש חילוק בין בעל הבית לאדם אחר היינו דוקא עד שתות כהנך תרי עובדי דורשכי וכיפי (ב"מ נ"א) אבל ביתר משתות לא וכן עשה רבינו יצחק מעשה.

ומה שנסתפקת אם הוא בעל הבית המוכר כליו מחמת דחקו ואין לו מה יאכל אי שייך ביה למימר אי לאו דיתבינא ליה דמי יתירי לא הוה מזבין.

דע כי אין חילוק דנהי דמכרן מחמת דחקו ואין לו מה יאכל יקירי עליה וחשיבי עליו ולדידיה שוים כל הדמים אם לא היו נותנין לו בהם אלו הדמים [היה מצמצם או] היה לוה מעות ולא היה מוכרן בפחות וגם פירש בשאלתות דרב אחאי דמה שאין לבעל הבית אונאה היינו משום דהלוקח יודע שהם חביבים על המוכר והוי כאלו פי' חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה פי' ומהני עד שתות כדפרישית לעיל הילכך בכל תשמישיו אין חילוק בין מכרן מחמת שאין לו מה יאכל ובין מכרן לצורך דברים אחרים כי סתם בעל הבית המוכר כלי תשמישו אינו מוכרן אלא מחמת דוחק שהוא צריך לדמיהם ולא פליג בין דוחק מרובה לדוחק מועט וגם הלוקח אינו מכיר לצורך מה מוכרן ובכל ענין מוחל האונאה, ושלום אביך אשר בן הרב רבינו יחיאל ז"ל.

ד  [עריכה]

ומה ששאלת הא דאמרינן בפרק הזהב (נ’) מוכר לעולם חוזר עד מתי יהיה זה ועוד איפשר שהאדם דחוק לפי שעה וימכור שוה סלע בדינר מפני דחקו וכשיזדמנו לו מעות יחזיר המקח וכן פעמים שהשער משתנה וכשיראה המוכר שהוקר השער יבטל המקח מתוך דברי רי"ף יתברר כל זה כי הוא כתב אבל מוכר לעולם חוזר מאי טעמא לוקח נקיט מקחו בידו וכל היכא דאזיל מחוי ליה או טעה או לא טעה מוכר ליכא מקחו בידו [אלא] עד דמתרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע אי טעה [אי לא טעה הילכך לעולם חוזר עד דמתברר דאתרמי ליה זבינא כזבינתיה וידע דטעה] ולא קא הדר ביה ומזה יש ללמוד כיון דחזרת המוכר לעולם אינה אלא בשביל שאנו תולין שלא נתברר לו טעותו עד עתה הילכך מפני שינוי השער אינו יכול לחזור וגם אם זלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת נוטה שניכר שמפני דחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור כי ידע ומחיל.

ה  [עריכה]

ששאלת סרסור אחד הביא חפץ של שמעון לראובן לקנותו ולא היו תגרים בעיר שהיו בקיאין בשומת החפץ כמו שמעון ולא היה ראובן יודע שהיה של שמעון ובקש ממנו ליעצו כמה היה שוה ואמר לו שמבקשין ממנו שלש מאות זהובים ואמר לו שמעון קח אותו כי הוא בזול וכל זמן שיאמרו קרוביך שביוקר הוא אחזיר המעות ואקח החפץ לקח ראובן החפץ ושלחו לעירו מן היריד והראהו לקרוביו ואמרו לו כי נתאנה בו יותר משליש אז תבע לשמעון שיחזיר לו מעותיו כמו שהתנה עמו כי החפץ שלו היה וגם נתערבת לי בשעת מתן מעות שאמרת אני אחזיר לך מעותיך כך תעשה כל זמן שלא ארצה אותו ושמעון משיב לא היה החפץ שלי ולא הייתי אלא סרסור כי נשתלח על ידי ליריד אך לא היה החפץ שלי ואיני חייב לך מטעם אונאה גם לא מטעם תנאי שאיני רוצה לעמוד בו אעפ"י שהתניתי עמך יראה כיון ששמעון מסר החפץ מידו לסרסור למכרו לו נקרא הוא בעל החפץ ואפילו בלא תנאי יש במקח זה דין אונאה וצריך להחזיר האונאה בכדי שיראה לתגר או לקרובו והמקח קיים ואם האונאה יותר משתות המקח בטל ובחפץ זה לא היו התגרים מכירים בו הלכך החזרה היתה תלויה בקרוביו ואחרי דראיית הקרובים החזירו והדין דינא אם שמעון היה תגר אבל אם הוא בעל הבית אין לו אונאה בכלי תשמישיו ועד שתות אבל יתר משתות בעל הבית כתגר כל זה אם לא היה שם תנאי אבל בנדון זה שהיה שם תנאי בשעת המכר ושמעון מודה אלא שאינו רוצה לעמוד בו לאו כל כמיניה אלא צריך לקיים תנאו כי כל תנאי שבממון תנאו קיים ואדעתא דהכי קנאו וצריך להחזיר לו מעותיו אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

ו  [עריכה]

וששאלת על המעונא של היין שמכרה ראובן לשמעון בסך ידוע ועשו חשבון כמה היה מגיע לפי היין שהיה לקהל ופיחת לו מזה ונשבע לפרוע בזמנים ידועים ושוב כשבא שמעון לגבות מצא בני אדם שפרעו כבר קודם המכירה וטוען שנתאנה במקחו.

תשובה כפי הדברים שכתב שפיחת לו מה שהיה מגיע כפי היין שהיה לקהל ופיחתו לו מזה שכר עמלו אלמא משמע שימנו לשניהם כמה יין היה לקהל ומזה יפחת לו כפי שכר עמלו ואם יש עדים לשמעון בדברים הללו ודאי מה שגבה ראובן קודם המכירה ולא הודיעו לשמעון שלא כדין עשה ומקח טעות היה ושבועתו אינה שבועה ויגבה לו כל מה שגבה והשאר יפרע לו דלא שייך הכא ביטול מקח כיון שאינו דבר שהוא תלוי בשומת החפץ אלא לענין זה הוי טעות שיגבה לו מה שגבה והשאר יפרע לו ואם אין עדים בדבר אלא ששמעון טוען כך וראובן משיב שמכר סתם כל מה שהיה לו בו אם שמעון אומר בפירוש שכך אמרו כפי היין שהיה לקהל כמו אומד דעתם ועל זה נשבע לפרוע לו לזמנים ידועים יזהירוהו הדיינים באותה שבועה שכבר נשבע שהוא אמת כמו שטען שאמרו כפי היין שהיה לקהל ומזה פיחת לו כפי שכר עמלו אבל אם שמעון מודה שסתם קנה אלא שהיה סבור שלא גבה ראובן מן המעונא קודם המכירה אם כך היה הענין שהגיע זמן הגבייה של המעונא קודם המכירה על שמעון היה מוטל לפרש ולהתנות שלא גבה ראובן ומדלא פירש הפסיד דברים שבלב אינם דברים אבל אם לא הגיע זמן הגבייה קודם המכירה וראובן קדם וגבה קודם הזמן על ראובן היה לו לפרש ולומר גביתי מקצת ומדלא פירש הפסיד כי שמעון אדעתא דהכי קנה שלא גבה ראובן כיון שלא הגיע זמן הגבייה.

ז  [עריכה]

שאלה ראובן שמכר לשמעון ב' נודות של שמן ולא פתח שמעון הנודות אלא סמך על ראובן ועל הסרסור שאמרו לו שהוא טוב וכאשר פתח נוד אחד למכור מצאו עכור ועב עד שלא היה יכול למכרו אלא בדוחק ועתה טוען שמקח טעות היה ורוצה להחזיר לו השמן אם הדין עמו בשבועה שלא החליף השמן ושמעון זה רגיל לשלוח שמן בכל יום ששי לחזן בית הכנסת על ידי נערו לצורך בית הכנסת ועתה שלח לו מזה השמן והנער נתנו בעששית אמנם השמש בעצמו הדליק הנרות ויש מהם שכבו ויש מהם שכהו אורם ועתה רוצה השמש להחזיר לו מותר השמן אם הדין עמו או נאמר מאחר שהוא הדליק הנרות וראהו סבר וקביל.

תשובה אין שמעון נאמן בשבועתו להוציא מראובן אלא ישבע ראובן שנתן לו השמן טוב כאשר התנה לתת לו ואם לא ירצה ראובן לישבע ישבע שמעון שהתנה לתת לו שמן טוב וצלול וזהו השמן שנתן לו ויחזיר לו השמן או ישומו כמה דמיו פחותים משמן טוב ויחזיר לו הפחת ואפילו אם שמעון יכול למכור בלא הפסד זבין וזבין תגרא איקרי אם היה טוב היה מרויח בו ועתה שאינו מרויח בו זהו הפסד התגר וגם למה יעכבנו לרמות בו העולם כיון שהתנה ליתן לו שמן טוב צריך לקיים לו תנאו וכן השמן ששלח לשמש יחזיר לו המותר להחזירו לראובן והשמש יכול להחזירו שלא דקדק לראות אם הוא טוב כי לא נתנו בעששית, אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

ח  [עריכה]

עוד ילמדני המוכר ביצים לחברו ונמצא בהם מוזרות עד שאינם ראויים לאכילה מי הוי מקח טעות או לא מי מצי למימר מוכר אנא לא ידענא דהוי הכי וישבע ויפטר או דילמא לאו כל כמיניה אף כי הוא קנאם כך.

[תשובה המוכר ביצים לחברו ומצא בהם מוזרות שאינן ראוין לאכילה אעפ"י שלא הכיר בהם המוכר הוי מקח טעות ואפי' הוא קנאה כך ונתאנה גם הוא בשביל זה אין לו להונות אחרים].

ט  [עריכה]

ששאלת ראובן שמכר לשמעון גבינות ואחר ג' ימים פתחן ומצאן מרוקבין רקבון גדול ועפוש הרבה יש לשאול עיפוש הגבינות בכמה זמן ראוי רקבון ועיפוש כזה לבא בגבינה אם יאמרו שהיה בבית המוכר נמצא שהיה מקחו בטעות ואם הדבר ספק המוציא מחברו עליו הראיה.

י  [עריכה]

מורי ורבי שארי ה"ר יחיאל אשר כתבת שהנודר לחברו בנו למולו אם היתה האשה מעוברת צריך לקיים הנדר אף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי שלא בא לעולם כלל אבל בדבר שבא לעולם קצת דבריו קיימים והבאת ראיה מפרק האשה רבה (צ"ג) מדברי רבי אליעזר בן יעקב מפירות ערוגה מחוברין ומפרק האומר בקדושין (ס"ב) דמפרש רבי חנינא מתני' דהאומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי אליביה ומפרש לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת מקודשת ורבה ורב יוסף שקלי וטרו אליביה והלכתא כותיה דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי על תחלת דבריך אשיב שכתבת דבר שבא לעולם קצת דבריו קיימין הלא רב הונא ורב נחמן פליגי בפירות דקל שבא לעולם וכשלא באו לעולם אף רב הונא מודה דלא קנה ופירות דקל חשיבי טפי בא לעולם מעובר דפירות דקל אדם מקנה לרבי מאיר ובעובר קאמר בספקא דלא קנה אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות הכי נמי דקני ואפילו לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני מילי לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא הרי הוכחתי דאפילו הוכר עוברה מיקרי דבר שלא בא לעולם ולית הלכתא לא כרבי מאיר ולא כרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי וככל הנך דסבירא להו דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דקיי"ל כרב נחמן (באיסורי) וכשמואל בדיני שפסק בפרק אעפ"י (נ"ט) הלכה כר' יוחנן הסנדלר דמותר מעשיה חולין דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וסתמא דגמרא פריך בפרק המפקיד (ל"ג) ובפרק יש נוחלין (קל"א) בשמעתא דיסבין וירתין תנן ובפרק המוכר את הבית (ס"ג) גבי בן לוי שמכר שדה לישראל על מנת שהמעשר שלו והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וההיא דקידושין דר' חנינא ורב יוסף חלקו בין אשתו מעוברת לשאינה מעוברת ר"י ישב אותו בלשון רבי' ופי' דסיפא האומר לחברו וכו' אתיא כרבי מאיר אף על גב דרישא לאחר שאתגייר לא אתא כרבי מאיר בעובר מודה רבי מאיר ורבי חנינא מפרש מתניתין אליבא דרבי אלעזר בן יעקב ורבי מאיר דמחלק בין הוכר עוברה ללא הוכר ולית הלכתא כותייהו אלא קיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' הוכר עוברה וכן פסק ר"ח ז"ל ומה שכתבת דאינו קנין דברים דדמי לאומר תנו דקל לפלוני שיאכל לפירותיו או תנו בית לפלוני שידור בו גם בכאן נעשה כאלו הקנה לו הולד להיות שלו עד שיתקיים מצות מילה הלא כבר הוכחתי לך דקנין הולד אינו כלום אף אם הקנהו לו בפי' דדבר שלא בא לעולם הוא ועוד אם תרצה לומר נעשה אם כן המוכר פירות דקל אמאי לא קני לרבנן ונימא נעשה כאומר לו דקל לפירותיו ובהא מודו רבנן ועוד דבר תימה שכתבת כאלו הקנה לו הולד וכי אדם יכול להקנות בנו לאחר מכירת בנו ובתו לא שמענו דקל לפירותיו ובהמה לעוברה ועבד לקנסו יכול להקנות כי מוכר לו גוף הבהמה והדקל והעבד עד שיזכו בפירות ובעובר ובקנס אבל גוף בנו אינו יכול להקנות כלל ועוד דנעצת במחט לדמות קיום מצוה לממון והבאת ראיה מקידושין בשכר שאדבר עליך לשלטון והדברים הפך התם האשה היתה צריכה ליתן פרוטה לדבר עליה לשלטון ובאותה פרוטה מקודשת והכא אין אבי הבן חייב למוהל כלום דנימא חליפי החוב נדר לו בנו למולו וגם אם היה קיום מצוה חשוב ממון כמו שקיום המצוה לא בא לעולם [גם הממון לא בא לעולם] אכילת פירות ודירת בית אין ממון גדול מזה ואפי' הכי לא מהני היכא דאמר יאכל פלוני פירות דקל זה וידור בבית זה ואפילו הקנה לו בקנין סודר כקנין דברים הוא דלא שייך בקנין אלא בדבר שיש בו ממש גם אם הקנה לו בקנין סודר אחרי שנולד לו הבן למולו לא מהני דקנין דברים בעלמא הוא ומשטה אני בך לא שייך כאן כי בכאן הוא חוזר בו ולא היה משטה בשעה שנדר לו אלא היה בדעתו לקיימו ועתה הוא חוזר בו ואפי' מחוסר אמנה אין כאן דאפילו למאן דאמר דברים יש בהם משום מחוסר אמנה (ב"מ מ"ט) הני מילי בדבר שישנו לעולם ודבר שיש בו ממש שאלו הקנה לו היה קונה קנין גמור כך בדברים שיש בהם משום מחוסרי אמנה אבל בדבר דלא שייך ביה קנין אין בו משום מחוסר אמנה וכהאי גוונא מחלק בפרק הזהב (מ"ח) ומאי שנא קרקע דבכספא קני ליה ממש קני ליה לכולה מטלטלין דלא קני אלא לקבולי מי שפרע לא קני ליה כוליה (מקצת) אפילו לעבור עליו מי שפרע לא ומטעם זה נמי לא דמי למתנה מועטת דכיון דלא שייך ביה קנין לא שייך ביה מחוסר אמנה.

יא  [עריכה]

שאלה ראובן ושמעון ולוי חכרו חכירות אחת לשנה ומינו גבאי שיגבה בעדם בכך וכך לחודש לסוף ט' חדשים עשו חשבון עם הגבאי ונשאר מעות בידו ואמר להם בחסדכם שתחשבו אלו המעות שיש לכם בידי בשכר הג' חדשים שיש לי לגבות עדיין בשבילכם ונתרצו לו אחר כך הסכימו ביניהם ראובן ושמעון למכור חלקם מהחכירות ללוי אחר שמכרו אמרו לגבאי החזר לנו מה שהקדמנו לך שכרך של ג' חדשים שלא הקדמנו לך אלא על דעת שהיינו סבורים שישאר החכירות בידינו עתה שמכרנוהו או תחזור מה שהקדמנו לך או יפרע הקונה בעבורך והקונה טוען אחר שעשינו חשבון ופרענו הגבאי קניתי מכם ואין לכם לא עלי ולא על הגבאי דבר.

תשובה רואה אני כשבקש הגבאי מאת החוכרים שיניחו לו בשכרו מה שגבה בשביל שלשה חדשים שיש לו עדיין לגבות ונתרצו החוכרים ואמרו לו מוטב יהא בשכרך נמצא שכבר הקדימו לו שכרו ומה שטוענין עתה דאדעתא דהכי הקדימו לו שכרו שישאר החכירות בידיהם ולא ביד אחר דברים שבלב הן אלו ואין בהם ממש כי היה להם לפרש בשעה שהקדימו לו שכרו או בשעה שמכרו החכירות לאחר והקונה היה נכנס בחיוב השכירות ומדלא עשו כן אין להם עסק ודברים לא עם הגבאי ולא עם הקונה כי הוא קנה באשר הוא שם והגבאי כבר פרוע אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל (כפול לעיל כלל ס"ו ס"יא).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< כלל קודם · כלל הבא >מעבר לתחילת הדף