שו"ת הרא"ש/צט/א

שו"ת הרא"ש ‏ צט א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל צט - סימן א

שאלה האר עינינו מורינו שארנו ה"ר אשר שיחיה על עסק ראובן תובע משמעון אחיו חלק בקרקע שדרין בו כי אומר כי ביום הרג רב נהרגו דודם לוי בעל אחות אמו ואשתו ובניהם וגם אמו של ראובן זה ונהרגו תחלה לוי ובניו ואחר כך אשתו דודתו של ראובן זה ונפל לה לכתובתה חלק שהיה לו ללוי בעלה בקרקע ואחר כך דודתו וירשתה אמו ואחר כך נהרגה אמו והנני יורשה ושמעון השיב ואומר אבינו החזיק בכל הקרקע כמה שנים אחרי מות אביו וגם אנו החזקנו אחרי מות אבינו יעקב אשר היה כל הקרקע שלו ואין אני ואין אחי יודעים אם קנה אבינו חלק של לוי דודנו כשם שקנה משאר בני יעקב חלקם והחרמנו על כל היודע עדות בדבר שיעיד והנה עד אחד מעיד שידוע לו שבשעת פטירת יעקב אביהם של שמעון ואחיו היה לו ללוי שתות מן הקרקע כי לא מכרו לאחי אביהם והרבה העידו שלא שמעו שלוי מכר חלקו ובקרקע יש בו כדי חלוקה ורבים העידו שלא שמעו שלוי מכר חלקו שלפי ראות עינם לא מכר לוי חלקו ואם שאלו מהם לפום ריהטא של מי הקרקע היו משיבים שהשתות של לוי אמנם לא שמעו מאביהם שקנה וגם לא שמעו מלוי שמכרו ולא שהיה לו השתות בו ועד אחד המעיד פסול לעדות לבני יעקב אבל כשר הוא לבעלי הריב ולא שאלנוך מורנו אם על חזקת מורישם חזקת עצמם אם נטעון ליורשין ויהיו פטורים משבועה והוא נחת בכולה בימי ואמנם לא נכתב שטר מה שאנו יודעין והוחזק כפי כל אשר כתבו למעלה שהשתות היה של לוי או אם יש להחרים בבית הכנסת ויהיו שמעון ואחיו בכלל שלא צוה להם אביהם על ככה ושאר ספקות מי נהרג תחלה וגם שאר צדדים דאיפשר דאיכא יורשים אחרים אין שואלין ממך עד שיתברר בין שמעון ואחיו.

תשובה שלומך ישגא לעד מורי שארי ה"ר אברהם הלוי הנני דן לפניך ואכתוב הנראה בעיני דלפי הטענות שהדבר ידוע שהשתות של לוי היה וגם שמעון אינו טוען שאביו אמר לו שלקחו מלוי אחיו ועד אחד כשר לבעלי הריב מעיד שלא מכרו לוי והרבה מעידים שלפי ראות עיניהם לא מכרו לוי וגם האידנא רגילין לפרסם מכירת הקרקעות באכרזתא ובחתימת סופר מתא נראה לי להעמיד הקרקע בחזקת יורשי לוי והכי מפרשינן מתניתין דחזקת הבתים (מ"א) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם מעולם אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה פירוש אינו צריך שיטעון טענה ברורה שיודע בבירור שאביו לקחה ממנו כגון קמאי דידי זבנא ממך כדפרשינן דאין אדם יודע היאך באו הקרקעות של אביו לידו רק אבי אמר לי קרקע זו [קנה] ממך אף על פי שאינה טענה ברורה כאלו האב היה טוען זבנתיה ממך ואכלתיה שני חזקה אבל בנדון זה ששמעון מודה שאינו יודע אם אביו לקחה מלוי נ"ל דאין טוענין כלל אף ליורש וההיא עובדא דדר בקשתא בעליתא (שם ב"ב מ"א) דאמר רבי חייא אי אית לך סהדי דדר ביה איהו דזבנת מיניה אפילו חד יומא אוקימנא בידך דזבנה ממך היינו טעמא משום דאמר דזבנה ממך פי' שאמר לי שלקחה ממך [אף על גב דלא אמר קמי דידי] ואף את"ל דטוענין ללוקח וליורש אף אם לא אמרו דזבנה ממך דהרבה פעמים אדם קונה מחברו שאינו יודע ממי קנאה המוכרה לו כדמשמע לישנא דמתניתין לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי הן בחזקתן משום דטוענין ללוקח וסתמא דמילתא מזמן גדול נתקן החצר ואין ידוע וזכור לעולם אם ברשות הרבים הוציא הזיזין מ"מ היכא שיודע שהקרקע היה של נפתלי וקנאו מגד נראה לי דלא הויא חזקה אם לא אמר שנפתלי אמר לו שקנאו מגד ואף את"ל שבכל ענין טוענין ללוקח אף אם לא טען שאמר לי דזבנה ממך מכל מקום כיון דבזמן הזה רגילין לפרסם מכירת הקרקעות ואין שום קונה קרקע אלא שיכריזו ברבים במקום דירת המוכר ובמקום עמידת הקרקע נראה לי לדמותו לההיא דסוף השוכר את האומנין (פ"ג) ההוא גברא דהוה מעבר ליה חביתא דחמרא בריסתקא דמחוזא ותבריה בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא אמר ליה ריסקתא דמחוזא אינשי שכיחי ביה זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר אמר ליה רב יוסף בריה כמאן כאיסי אמר ליה אין כאיסי וסבירא לן כותיה ואף אם תמצא לומר אם היה אביהם קיים היה נאמן לומר לקוחה היא בידי אף על גב דליכא קול מכל מקום ליתמי לא טענינן מילתא דלא שכיחא כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (ע’) גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דאונס לא שכיח אף על גב דאביהם מצי למיטען נאנסו כללא דמילתא אין עיני רואות בנדון הלז להחזיק יורשי שמעון כי הדבר הזה בכל יום שיש לאחד מן האחין חלק קטן בבית אחד ואינו משגיח למחות ולא לתבוע שכר מאחיו הילכך בטענת שמא איני רואה להחזיק היורשים ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[ששאלת על הגדולים ההולכים בחצר המלך אם יש לדמותם להנהו דבי ריש גלותא לענין חזקה יראה שאין לדמותם להם שהם היו מזרע המלוכה והיו נוהגין כעין מלוכה על ישראל בהרמנא דמלכא ומורישין המלוכה לבניהם כמו שדרשו חכמים לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם במקל הילכך אימת מלכות עליהם ואם החזיקו בקרקע של אחד אין הבעלים רשאין למחות אבל בדורות הללו אם ישראל מצא חן בעיני המלך אין טבעו יוצא כל כך שלא יהא רשאי בעל הקרקע למחות ויכול לעשות מחאה בפני שנים כי אין אימתו מוטלת כל כך על הבריות כי לא לעולם חוסן וגו' וכיוצא בזה חלקתי בתחילת ביאתי לארץ הזאת באשה אחת מבנות גדולי החצר שנתנה בנה למינקת בתוך כ"ד חודש בהוראת אחד מגדולי הארץ הזאת והתירה לינשא כההיא דרב נחמן דשרו להו לדבי ריש גלותא ואני אסרתיה] (כפול לעיל סוף כלל יח).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

סימן הבא >מעבר לתחילת הדף