שו"ת הרא"ש/צח/ה
שו"ת הרא"ש צח ה
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הרא"ש כלל צח - סימן ה
שאלה ילמדנו רבינו ראובן ושמעון היה להם קרקעות בשותפות ומת ראובן והניח אלמנה ושתי בנות נשואות האחת מהן לשמעון זה והשנית ללוי ועשו פשרה האלמנה ושתי בנותיה ברשות בעליהן בכל הנכסים שהניח ראובן לחלקם בין שלשתן בשוה ואחר כך מתו שתי הבנות האלו והניחו כל אחת שני בנים ולתקנת טוליטולא לחלוק הבעל בנכסי אשתו עם יורשיה ושמעון זה בא לפני בית דין על דבר הקרקעות כדי לברר לו חלקו לתת לו שני שלישיתם חצי הראשון שלו שלם והשליש החצי השני שהוא חלק אשתו ובאותו ירושה הוא ובניו והדיינים אמרו כי אין לערב חלק ירושה זו עם חצי הראשון לפי שלא זכה בשניהם כאחד וגם אז חזר לשאל חצי שלו ולוי וחמותו היו נשמטין לחלוק אלא שבית דין הכריחו ללוי זה לבא לפניהם ועוד מנו שני אפטרופסים לבני שתי הבנות משמעון ולוי אלא לפי שהם קטנים וחמותו אמרה שהיא תקיים עליה כל אשר יעשה לוי חתנה בחלקו ועל אלה הדברים בררו להם בית דין שלשה שמאין לחלוק הקרקעות וכן עשו עמדו וחלקום ויהי בית האחד הגדול מכלם בחלק חצי האחד וכל הנשאר בחלק השני וגמרו בחלוקה להיות פתח חצר אחד מן החלק השני נפתח למבוי ההוא והמבוי ההוא אינו מפולש ולא שמו אל לבם שבני מבוי מעכבים בו וכשנגמרו להטיל גורל בחלוקה זו לפני בית דין אמר להם לוי לפני שמעון חלק הבית טוב בעיני לבדו יותר מכל הנשאר לחלק השני ועמד והוסיף חדר אחד מן הבית בחלק השני וכתבו במאמר בית דין בב' פתקים החלקים האלה ונתנו ביד בית דין להטיל גורלות ביניהם ועד שלא עלה הגורל אמר אחד מן הדיינים לשמעון וללוי דעו נא וראו כי בעליית הגורל הזה יזכה כל אחד בחלקו ולא יוכל להתחרט אמרו הן ועלה הבית הגדול ללוי וחביריו והחלק השני לשמעון והלכו להם אחר כך נתרעם שמעון על גורלו ואמר כי טעו השמאין בחלוקה זו כי חקר מהבקיאין שנעשית בטעות כי חלק הבית שוה יותר משתות על חלק שני והחלוקה בטלה מאליה מפני שנעשית שלא כדין ואף על פי שאין אונאה לקרקעות כיון שנעשית על פי בית דין בטלה דתנן (קדושין מ"ב) שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרם בטל ועוד שחלוקת השמאים היתה על מנת לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש ובני המבוי יכולין לעכב ואפילו אם יתן לו לוי דרך בתוך חצירו יאמר אי אפשי בו להכנס עמו דרך פתח אחד הנני אומר לפניכם הדיינים שאני אתן בחלק הבית אלפים זהובים על החלק השני ולוי אומר לשמעון אתה הכרחתני לחלוק ולהביא שמאים ואני ויתרתי לך עוד על דבריהם בחדר האחד שהוספתי על חלק השני הבא בגורלך וכיון שאנחנו היינו בחלוקה אין כאן שום הדיינים והם כאחין שחלקו מעצמן ומן הפתח שאתה אומר קומה פתחהו כי אין מעכב עלי כי אני השלמתי עם כל בני המבוי ואם אתה ירא ממערער אנא איקום ואשפי ואמרוק ושמעון אומר אי אפשי לקנות תגר בפתיחת הפתח אף על פי שאתה מקבל עליך אחריות ועוד שכיון שבשעת החלוקה לא היה לי ולא לך לפתוח הפתח זכות הבאה לידך אחר כך לאו כלום היא ולא ממתנותיך אני חי וגם הרבה בתים במבוי שבעליהן חוץ לעיר ולמלכות וגם הנני אחד מהם בשביל בית ההקדש הסמוך לבית הכנסת בסוף המבוי אי נמי בני בית הכנסת מעכבים ואני אחד מהם.
תשובה נראה שאין לבטל חלוקה זו משום אונאה שטעו בית דין בשומת הקרקע דגרסינן בפ"ב דקדושין (מ"ב) אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח [יתר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרן פחות משתות נקנה מקח] לא אמרן אלא דלא שויה שליח אבל שויה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דאמרן יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רבי שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים והא דאמרן שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות זו היא גרסת רש"י ולפי גרסתו חלוקה זו בשומת בית דין היתה ורבא דהוא בתראה פסק הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שהחלוקה קיימת אף על פי שטעו הרבה דרבן שמעון בן גמליאל לאו דוקא בשתות קאמר שמכרן קיים אלא דטעו הרבה דבהדיא קתני בברייתא בפרק אלמנה ניזונית (ק’) דאפילו מכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים מכרן קיים הרי לגרסת רש"י החלוקה קיימת אף על פי שטעו ור"ת הקשה על גירסת רש"י דבההיא סוגיא דקידושין פסק רב נחמן כדברי חכמים שמכרן בטל והיכי קאמר אי אמר ניפלוג בשומא דבי דינא דחלוקתן קיימת כרבן שמעון בן גמליאל ומיהו רש"י פירש התם דכולה הך מילתא דאמר רבא הא דאמרת כו' סברא דנפשיה קאמר ורב נחמן לא ס"ל וקשה דא"כ הוה ליה לרבא לאיפלוגי אעיקר מילתיה דרב נחמן בכתובות פרק אלמנה ניזונית (ק’) ועוד הקשה ר"ת אהא דקאמר והא דאמרן שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות משמע דביותר משתות לא היה יכול לחלק בין מקרקעי למטלטלי דאפי' במקרקע [יש אונאה ביותר משתות ובפ' המקבל (ק"ח)] אמר רב נחמן זבן במאתים ושוה מאה אין אונאה לקרקעות ונראה לר"ת כגרסת הלכות גדולות ורבינו חננאל דגרס איפכא הא דאמרת שתות קנה כו' לא אמרן אלא דלא אמר ניפלוג בשומא דבי דינא אבל אמר ניפלוג בשומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינין וכו' ומייתי ראיה מדברי חכמים והא דאמר יותר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות דאפילו ביותר משתות אין להם אונאה והא דאמר רבי יוחנן בפ' הזהב (נ"ז) גבי קרקעות דאונאה אין להם ביטול מקח יש להן לאו ביתר משתות קאמר אלא בפלגא וכן מוכח בירושלמי פרק אלמנה ניזונית גבי אלמנה שהיה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במאה או שוה מאה במאתים התקבלה כתובתה ופריך עלה ואין סופו לחזור משום מקח טעות ומשני בשהוקיר המקח אמר רב זביד הדא מסייעא לריש לקיש דאמר לעולם אין למקח אונאה אמר רבי יוחנן אם היה המקח דבר מופלג יש לו אונאה מכל מקום אלמא לא הוי מקח טעות אלא בפלגא אליבא דרבי יוחנן ורי"ף נמי הכי גריס הילכך לכולהו אין חלוקה זו בטלה בשביל עילוי דמים שטעו בשומא אמנם בטענות אחרות שטוען שמעון שטעו הדיינים לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש ודאי זו היא טעות כי בני אותו מבוי יכולין לעכב כדאמרינן בפרק קמא דבתרא (י"א) בעא מיניה רב הונא מר' אמי אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או לא אמר ליה בני מבוי מעכבין עליו ואין הבית שוה כלום אם אין לו מהיכן לצאת ודמי להא דאמרינן בפרק האיש מקדש (מ"ב) לא אמרן אלא דפליג בשומא אבל פליג במשחתא לא כדרבה דאמר רבה כל דבר שבמדה שבמשקל שבמנין אפי' בפחות מכדי אונאה חוזר ומה שטוען לוי שיסלק ממנו תרעומת בני המבוי [לאו] טענה היא כמו שהשיב שמעון [ועוד כיון] שבשעת חלוקה טעו הדיינים בזה שחשבו שיכול לפתוח פתח והוא אינו יכול מעיקרא חלוקה בטעות היתה ובטלה לה אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |