שו"ת הרא"ש/צז/א

שו"ת הרא"ש ‏ צז א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל צז - סימן א

שאלה לאה מכרה בית לשמעון ונתן לה קצת מעות מיד וקבע זמנים לשאר הפרעון בתנאי שאם לא יפרע לה בכל זמן פרעון הקצוב לו שכל המעות שהגיעו לידה יהיו מתנה ויחזור לה הבית ובא המצרן ולקח הבית מיד הלוקח ופרע לו המעות שנתן לה וכשהגיע זמן הפרעון בא המצרן קודם שהגיע זמן הפרעון ונתן המעות ליד הסופר שהשטר והתנאין היו משולשין בידו והסופר לא הודיע ללאה שהמעות בידו עד שעבר הזמן אז אמרה לאה שאינה רוצה לקבל המעות כיון שעבר זמן הפרעון זכתה במעות שבידה והבית חזר לה והמצרן אומר כיון שנתנם ליד הסופר קיים תנאו ובאו לדין וזכו הדיינים למצרן ונתרעמו עליהם ושלחו לי הדיינין הטענות ופסק דינם.

תשובה אלופי הדיינים אעפ"י שרוב עניני הדברים שלאה מבקשת תואנה לבטל המקח מכל מקום אני אכתוב לכם על פי דברי רבותינו ע"ה ואם יש מנהג אחר בעיר לכו אחריו שנינו בפרק מי שאחזו (ע"ד) הרי זה גטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז כו' על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום נתנה לו בתוך שלושים יום הרי זו מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ופריך עלה בגמרא פשיטא מהו דתימא קפידא לא קפיד ולזרוזה קא אתי קמ"ל אלמא כל הקובע זמן לחברו בפרעון מעות תלינן הדבר בקפידא ולא אמרינן אם עבר קצת מן הזמן לא קפיד שלא נכוין אלא לזרז אלא ודאי קפידא יש בדבר ומיד כשעבר הזמן נתבטל הדבר ודקדקתי בכתיבתכם וכתבתם שהתנאי היה שיפרע לה קצת מן המעות מיד ולה משמע לה ולא לאחר כדתניא בגיטין (ע"ד) הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם [לא נתנה זקוקה ליבם] ואינה יכולה לקיים התנאי במה שתתן המאתים זוז ליורשים כדי שלא תזקק ליבם דלי משמע לי ולא ליורשים ואפי' לרבן שמעון בן גמליאל דאמר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן היורשים דסבר לי ואפי' ליורשים הני מילי אחרי מות האדם שמניח עזבונו ליורשים אבל בחייו אין אדם רוצה שיתנו ממונו לשום אדם אלא לידו כמו שאמרו חכמים אין אדם רוצה שיהא פקדונו ביד אחר ואפי' לא הזכירה שיתנו לה המעות אלא התנו שיפרעו לה המעות באותו זמן לא קיים הפרעון אם לא שהגיע המעות לידה ואם נתן המעות ליד אחר ואמר זכה במעות הללו ללאה כדי לקיים התנאי לא הוי פרעון כיון שהיא בעיר ויכול ליתנם בידה כדתנן בערכין (ל"א) בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר הדלת ונכנס ואימתי שירצה יבא הלה ויטול מעותיו ודוקא בשביל שהיה נטמן אבל אם היה נמצא צריך ליתן מעותיו לידו.

ומה שטען שמעון שקיים כל המוטל עליו לעשות במה שנתן המעות ביד הסופר שאלו היה נותן לו כל המעות היה נותן לו כל השטר המופקד בידו הילכך הוי כאלו נתנם ביד לאה בזה אני אומר אם עשה סופר זה שלא כדין היה עושה שאין לו להוציא השטרות מתחת ידו עד שיגיעו המעות ליד לאה כי אם האמינתו לאה להשליש בידו השטר ניירא בעלמא בשביל זה לא האמינתו להפקיד מעותיה בידו ומה שכתבתם שבעל המצר אין לו להביא המעות אלא ליד בית דין שמעמידין הקרקע בידו הא ליתא אלא הלוקח הוא שלוחו של מצרן וכל התנאים שהתנה הלוקח צריך המצרן לקיימן הרי כתבתי לך דין תורה אבל אם הוא מנהג בעיר שכל פרעון שאדם פורע לקניית בתים כשנותן המעות ליד הסופר שבזה הוי פרעון והסופר נותן לו השטר מיד אף על פי שעדיין לא בא המעות ליד המוכר נמצא מנהג זה מבטל ההלכה מאחר שמנהג פשוט הוא בעיר כדאמרינן (ב"מ ע"ד) האי סיתומתא קניא שכל קנין שנהגו לעשות כן סוחרי העיר הוי קנין א"כ לא פשע שמעון במה שנתן המעות ליד הסופר וקיים תנאו וכן אני אומר על הדין שדנתם אותו שלשה בלא אחד מהזקנים דין הוא מן התורה זולתי אם יש תקנה בעיר שלא יפסק שום דין אם לא במעמד אחד מן הזקנים רשאין בני העיר להסיע מדברי תורה ולעשות תקנה ככל אשר יראה טוב בעיניהם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

סימן הבא >מעבר לתחילת הדף