שו"ת הרא"ש/צד/ח

שו"ת הרא"ש ‏ צד ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל צד - סימן ח

הנה שאלתם על ענין אברהם ברבי שמואל שתבע את ר' עוזיה אחי אביו שאביו רבי שמואל צוה מחמת מיתה ליתן לו מאתים זהובים ושקבלם ר' עוזיה דודו להשביחם לו ועתה תובע אותם ממנו ור' עוזיה כפר בכל וצויתים להחרים כל מי שיודע עדות בדבר זה שיעיד ודקדקתי בעדיות העדות שהעיד רבי משה אינה כלום כי לא שמע מרבי עוזיה כלום אלא מפי בניו ועדות הבן על האב אינה כלום וכן עדות של משה חתנו של רבי עוזיה אינה כלום על חמיו אבל עדות שהעיד רבי משה ששמע מפי רבי עוזיה שאותן חמשים זהובים היה מממון שהניח רבי שמואל לאברהם בנו ומה שהעיד רבי יהודה ברבי יצחק ששמע מפי ר' עוזיה שאותם מאה וחמישים זהובים היו מממון שהניח רבי שמואל לאברהם בנו זו היא עדות גמורה ולדברי שניהם יש בידו חמישים זהובים כי יש בכלל מאה וחמישים גם חמישים אעפ"י שזה מעיד על חמישים וזה מעיד על מאה וחמישים מכל מקום שניהם מעידים על נ' והוא כפר בכל הרי הוחזק כפרן לאותו ממון והוא חייב שבועה דאורייתא כההיא דרבי חייא בפרק קמא דמציעא (ג’) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים שיש לו חמשים ישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק"ו הילכך הוא חייב שבועה דאורייתא ואינו יכול לישבע שהרי שני עדים מעידים שיש בידו חמשים והוחזקן כפרן לאותו ממון (כתב הקארו בח"מ סי' ע"ה ויש לתמוה למה חייבו ע"פ אותם עדים הא מצי למימר שלא להשביע את עצמי הודיתי ואפשר דתשובת הרא"ש בתבעוהו והודה מיירי) הילכך משלם מאתים זהובים לאברהם והא דקאמר רבי חייא ישבע על השאר ולא אמרינן כיון שהוחזק כפרן ישלם ההיא דרבי חייא איירי במלוה הילכך לא הוחזק כפרן דאמרינן הכופר במלוה כשר לעדות דמלוה להוצאה ניתנה ונתכוין לישמט ממנו עד שיהיה לו ממון לפרוע אבל בנדון זה פקדון הוא והכופר בפקדון פסול לעדות הילכך הוחזק כפרן ואינו יכול לישבע וחייב לשלם מאתים זהובים (נראה דצ"ל דחייב לשלם אחר שישבע זה שכנגדו דהכי אמרינן להדיא בפ"ק דבבא מציעא בעובדא דההוא רעיא ע"ש וכ"כ בטור ח"מ סי' ע"ה ע"ש) אף על גב דפריך בגמרא (ב"מ ה) בפקדון אמאי פסול לעדות לימא אישתמוטי קא משתמיט עד דבחישנא ואשכחנא ליה ומשני כגון דאתו סהדי ואסהידו דההיא שעתא דכפריה הוה איתיה לפקדון בביתיה הכא לא שייך למימר עד דבחישנא דהכא לאו ממש פקדון הוי חפץ מבורר אלא מעות או שוה כסף הושלש בידו להשביחם לאברהם וכן עשה לכך חייב לשלם.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף