שו"ת הרא"ש/צב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png צב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<דף זה מרכז את כל סימני כלל צב לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

כלל צב

א  [עריכה]

ששאלת על ראובן ששכר חמורו של שמעון להוליך עליו משאו וכשהגיע לחצי הדרך לן בכפר אחד ובבקר בצאתו מן הכפר ראה את החמור שהיה פסח אף על פי כן הוליכו ג' פרסאות עם המשא ובהגיעו לאותו מקום הניחו שם חולה ושמעון טוען שפשע ראובן במה שהוציאו מן הכפר פסח וכתבת שאינו נראה לך פשיעה שאינו אלא כחש בשר מחמת מלאכה ועוד כתבת דאפילו אם היה מת היה שוכר עליו אחר כל שכן בעודו בחיים שיכול להוליך משאו עליו אין הנדון דומה לראיה שמה ששואל ושוכר פטורין בכחש בשר מחמת מלאכה היינו שלא שינו השואל והשוכר אבל בחמור זה שפשע השוכר שהרי כשראה שהיה פסח לא היה לו לשום משוי עליו שהדבר ידוע שהטוען משוי על החמור פסח שהוא מתקלקל והיה לו להניחו בכפר ולשכור אחר להוליך משאו עליו אמנם אם ראובן היה נחוץ לדרכו ולא היה בכפר אדם שהיה רשאי להאמין לו החמור לא נתחייב ראובן להניח עסקו ולישאר אצל החמור והוצרך להוליכו עמו אמנם אם מצא ראובן לשכור חמור אחר בכפר היה לו לשכרו ולהניח משאו עליו ולהניח החמור הפסח ריקן שלא יתקלקל מחמת המשוי ונקרא פושע במה שלא עשה כן אבל אם לא מצא אדם שיאמין לו החמור וגם לא מצא לשכור חמור אחר פטור הנראה לי כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

ב  [עריכה]

וששאלת ראובן השכיר בהמתו לשמעון לילך מאלשך לטוליטולה ולהחזירה למחרת והחזירה בו ביום וקבל ראובן לזקנים מה שעשה לו שמעון ואמר לו לקבלה ולהשתדל ברפואתה וקבלה ומתה לסוף שמונה ימים ושמעון אומר שלא נתקלקלה מחמתו אלא (חולי) המיתה בסמנין או במאכל ובמשתה.

תשובה בני שיחיה אחרי שהשכיר ראובן בהמתו לשמעון שתלך ביום א' ותחזור ביום ב' ושמעון הוליכה מהלך ב' ימים ביום אחד הרי שינה שמעון כמו השוכר את החמור להוליכה בבקעה והוליכה בהר ומחמת שנתיגעה נכנס בה חלישות וחולי ומתה לסוף ח' ימים וראובן שקבלה במאמר הזקנים הרי הוא כמו שומר חנם של שמעון וישבע שלא פשע בה במאכל ובמלאכה.

אדוני אבי מורי ור' שיחיה הבינני תשובתך כי לא בארת לי כל הצורך כתבת ששמעון פשע להוליכה מהלך ב' ימים ביום אחד והוה כמו להוליכה בהר והוליכה בבקעה מה אתה קורא מהלך ב' ימים כי הדבר ידוע מאלשך לטוליטולה רוב בהמות יכולות לחזור למקומן ביומן והחזר ואם הוליכה בבקעה פרסה או חצי פרסה או רביע פרסה יותר ממה שהתנה יתחייב בזה משום שינוי יראה שלא בתוספת כי האי לא הויא לאות מידי דהוה אפחות מסאה לגמל או מג' קבין לחמור דפטור וא"כ מה גבול יש לו אם הבהמה היתה יכולה לחזור בו ביום כך פרסאות כמו פסיעה אחת לכן באר לי ועוד אימתי חייבים לשלם אם תמות אפילו לסוף חצי שנה וכתבת שישבע שלא פשע בה במאכל ובמשתה ובמלאכה וכי צריך שתעמוד בחצירו מאז ועד עתה אם רכב עליה פעם אחת שמא קלקלה אף במאכל אפשר שהאכילה יותר מדאי פעם אחת והוא לא ידע קלקלה.

בני שיחיה דע כי הרבה בהמות חורשות בהרים אף על פי כן כשהתנה שיחרוש בבקעה וחרש בהר הוי שינוי כי זה היה מכיר בהמתו שמנה שלא היה יכול לסבול טורח חרישות הר ואחרי ששינה והוליכה בהר אנו תולין שמתה וכן בנדון זה אף על פי שיש בהמות שהולכות וחוזרות ביום א' זה שהתנה שתלך ותחזור בשני ימים מכיר היה בבהמתו שאין בה כח ללכת ולחזור ביום אחד וזה ששינה פשע והמשכיר אמר מיד שלא היה רוצה לקבלה כי מכיר היה בבהמתו שתחלש ובזה היה הדין עמו כי השוכר כיון שפשע עליו היה מוטל ליטפל בה עד שתתחזק אלא שקבלה במאמר הזקנים ונעשה עליה שומר חנם של השוכר ובהמה זו כיון שמתה סוף ח' ימים יש הוכחה גדולה שמתה מחמת ששינה ואם היתה חיה יותר היה צריך שיראה בהמתו לעדים והם יראו שהיתה מתנונה והולכת וזה שברשות לקחה ישבע בה שלא פשע בה במאכל ובמשתה ובמלאכה והאכילה על הדרך שהיה רגיל להאכילה תחלה ועל הרכיבה מאחר שקבלה בחזקת שהיא חולה על פי הזקנים שאמרו לו שיטפל בה לראות אם תתרפא לא היה לו לרכוב עליה כלל ואם רכב עליה כדי להשקותה אין זו פשיעה אבל לרכוב עליה לצרכו פשיעה היא זו כי לא היה לו לרכוב עליה לצרכו כיון שקבלה בחזקת חולה.

ג  [עריכה]

עוד ילמדני ראובן שהשכיר בהמתו לשמעון לב' ימים לילך ולחזור וביום שני בחזרתו גדל הנהר ממי הגשמים עד שהוצרך לעכב יום אחד אם חייב ליתן שכירות אותו יום אם נאמר אנוס היה או נחלק בין אנסא דשכירות דאיבעי ליה לאיתנויי או יהא דומה למבטל כיסו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומת ואם הוא פטור אם המשכיר חייב ליתן לה מזונות אותו יום.

תשובה אם שכר הבהמה לימים לא שייך ביה טענת אונס כל כך כי היה התנאי בכל יום שיעכבנה יתן שכרו ואם שכרה למקום פלוני ולחזור או שכרה לב' ימים והזכיר המקום שרצה ללכת שם וידעו שהוא מהלך שני ימים ועכבהו גידול הנהר אי לא הוה רגיל להתגדל פסידא דבעל בהמה הוא ואי הוה רגיל דגדל והשוכר הכיר ענין הנהר ולא המשכיר פסידא דשוכר ואם שניהם ידעו פסידא דבעל בהמה ומזונות הבהמה והשכירות דין אחד להם.

ד  [עריכה]

ראובן השכיר חמורים להביא יין ממקום פלוני והלכו ולא מצאו ובאו ריקנין ושאלו כל שכרם ואומר ראובן שאין לו לתת אלא כמו לבהמות ריקניות הדין עמו ויחקרו מהחמרים המשכיר חמורו בזהוב להביא משוי ממקום פלוני כמה היה רוצה לפחות משכרו שיחזיר ריקם וכך יפחות לו.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< כלל קודם · כלל הבא >
מעבר לתחילת הדף