שו"ת הרא"ש/פד/ג

שו"ת הרא"ש ‏ פד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל פד - סימן ג

לדזיו לי כבר בתיה אב סגני לוי מורי שארי ה"ר אברהם הלוי אשיבך תחלה על דינא דספק שומרת יבם אחר שפרץ השם פרץ רב בבני עמנו ונהרגו קהלות הקדש ונועדנו בוורמשא לדין פה אחד בעסקי נחלות ובדיני נפילות כי רבו בהם פותרי הגאונים והובאה שם תשובות ר' מאיר ז"ל דנפל הבית על ראובן ועל ד' בנותיו ואשתו והובאו גם דברי גדולים החולקין עליו ובעי למימר כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן בה עובדא לאפוקי מחזקת יורשי הבעל ליורשי האשה דנכסי צאן ברזל הם בחזקת הבעל טפי מבחזקת האשה כדאמרינן ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (ס"ו) המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי וכו' עד ר' אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותיה קיימי וכדידיה דמו ואף רב יהודה דאמר הדין עמה משום שבח בית אביה מודה הוא דברשות הבעל קיימי וכן בכתובות פרק אלמנה ניזונית (ק"א) ואי ליתנהו איפכא מיבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה וכן פירש רבינו שמשון ביבמות פרק החולץ ובפרק שני דבבא בתרא לפר"ת דגבי שומרת יבם נכסים בחזקתן היינו בחזקת יורשי הבעל [לפי שעד עתה היה בחזקת הבעל לפיכך העמדנו בחזקתן מכל הני מוכרח הא דלא ערבינהו ותני נכסים וכתובת אשה בחזקת יורשי הבעל כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיה עד עתה] אבל כתובה לא הוצרך ליתן טעם דפשיטא שהיא בחזקת יורשי הבעל [אבל נכסי צאן ברזל] שבאו מיד האשה ליד הבעל הוצרך ליתן טעם דנכסי צאן ברזל הוו טפי בחזקת הבעל מבחזקת האשה הילכך הוו בעי למימר דניזיל בתר אינהו דמפיס חזקת יורשי הבעל והכרענו לקיים פסק רבנא ומרנא מאיר ז"ל והבו דלא לוסיף עליה דדוקא בספיקא דבעל ואשתו ובניו דליכא אלא חדא ספיקא שהנכסים היו בחזקת האשה ויצאו מחזקתה ובאו לחזקת הבעל ואיכא לספוקי שמא מתה האשה קודם הבעל או קודם אחד מהבנים ונשארו הנכסים בחזקת יורשי הבעל או שמא מתה באחרונה וחזרו הנכסים לחזקתן וזכו יורשיה מכחה בהא ודאי אמר ר' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ושקולה האשה נגד כלם דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשארו הנכסים בחזקת הבעל ליורשיו או שמא חזרו לחזקת האשה וזכו יורשיה מכחה אבל הכא איכא ספיקא אחרינא דאף אם מתו הבעל ובניו תחלה ופקע כח הבעל ובאו לחזקת האשה לא הוחזקו הנכסים בידה חזקה גמורה דשמא היבם עודנו קיים וידו כידה הילכך החצי שזכתה מכח הספק הראשון תחלוק שנית מכח ספק האחרון ולא דמי כלל ספיקא דיבם לספק ד' בנותיו לעשות האשה כקבוע ושקולה כנגד כלם מטעמא דפרשינן וכיוצא בו בזה החלוק מצינו בסוף מי שמת (קנ"ח) כאשר אבאר בסמוך וגם הוי יודע מורי שיש לי חדושי מרי שקיים פרש"י ז"ל דבשומרת יבם חולקים כמו בנפל הבית עליו ועל אשתו וידעת מרי שרבינו היה רגיל לומר דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא מחזקתיה וכיון דפליגי הכא רש"י ומורי קיים פירושו ור"ת ור"י ורבינו שמשון אשר רוב תורתנו על פיהם פירשו בענין אחר ונכסי צאן ברזל קיימי טפי בחזקת הבעל מבחזקת האשה כדמפרשינן לעיל אזלינן בתר הני דמייפים כח יורשי הבעל ולא מפקינן ממונא מספיקא וכשנפל הבית עליו ועל אמו נראה לי לפסוק כרבי עקיבא דאמר הנכסים בחזקתן וכמאן דמפרש בחזקת יורשי האם דגרסינן עלה בגמרא (ב"ב קנ"ח) בחזקת מי רבי אלעא אמר בחזקת יורשי האם רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק רבי זירא קם בשיטתיה דרבי אלעא קם רבה בשיטתיה דרבי זירא אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארעא דישראל מחכים מ"ט אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט אביי בא ליתן טעם דנראה דברי המפרש בחזקת יורשי האם דלישנא דבחזקתן דקאמר רבי עקיבא משמע דיש להעמיד הנכסים באותה חזקה שהיו בה עד היום הזה דהיינו שבט האם ומספיקא דאיכא למימר האם מתה תחלה וזכה בהם הבן להנחילם לקרוביו לא מפקינן נכסים מחזקתיהו אלא אמרינן הבן מת תחלה ואחר כך האם ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב והעמד הנכסים בחזקתיהו והלכה כרבי עקיבא כיון דשקלו וטרו אמוראי לפרש דבריו אלמא שתפשו דבריו עיקר ומה שכתבת מורי דאין זה ראיה דהכי נמי אשכחן מ"ט דב"ש וכהנה רבות עכ"ל לא דמי כלל דודאי אמוראים מפרשים טעם דברי התנאים אעפ"י שאין הלכה כמותם כדי לידע טעמי המשניות אבל אינם חלוקין בדברי מי שאין הלכה כמותו כדמקשי תלמודא בפרק רבי אליעזר דמילה (קל"ה) על ההיא ברייתא דתניא אמר רבי אלעזר הקפר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול כו' ר"א טעמא דב"ש אתא לאשמועינן (ובפר"א) [ובפר"ח] תמצא בכמה מקומות שפוסק הלכה כפלוני משום דשקלו וטרו אמוראי אליביה וראיה מדברי רב אלפס שהביא כל דברי האמוראים המפרשים דברי רבי עקיבא ולא תמצא בכל דברי רב אלפס שפירש דברי מי שאין הלכה כמותו אלא מדלגם ומאריך לפרש לפסוק דברי מי אשר ישרו בעיניו וגם נראה הלכה כדברי רבי אלעא דהא הדר רבי זירא לגביה ואף על גב דקם רבה בשיטתיה הוה ליה רבה יחיד לגבי רבי זירא ורבי אלעא ועוד דאביי דהוה בתרא מפרש מילתייהו דרבי זירא ורבי אלעא ועוד ראיה מנפל הבית עליו ועל אשתו דקיימא לן לפסק הלכה דמעמידין נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה ואף על גב דאיכא לספוקי שמא האשה מתה תחלה וירשם הבעל מספיקא לא מפקינן מחזקת יורשי האשה וכן כתובה ותוספת כתובה בחזקת יורשי הבעל ואף על גב דאיכא לספוקי שמא הבעל מת תחלה וזכתה האשה בכתובתה מספיקא לא מפקינן להו מחזקת הבעל רק נכסי צאן ברזל נדוניא שהכניסה ושמאתן בכתובה קיי"ל כבר קפרא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו דאותן הנכסים היו בחזקת שניהם בחזקת האשה שהיא הכניסתן ובחזקת הבעל שהוא קבל אחריות ויש לו רשות להוציאם ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ויד שניהם שוה בהם והוחזקו הנכסים בחזקת שתי המשפחות והללו באין לירש בחזקתם והללו באין לירש בחזקתם ויחלקו ובנדון זה הנכסים לא יצאו מעולם מחזקת שבט האם ודמי לנכסי מלוג ועדיפי דנכסי מלוג הוי פירות ופירות בחזקת יורשי הבעל אבל הכא לא באו לא פירות ולא גוף לחזקת שבט הבן הילכך מספיקא לא מפקינן מחזקת שבט האם וכן פסק רבינו שמחה בחבור שלו הנקרא סדר עולם וכן כתב הרמב"ם בחבור שלו וז"ל אם נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשים ודאים אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מן האב בנכסי אמו כלום עכ"ל ואתה מורי כתבת שרבינו משה פסק שיתנו לבן שיש לה מאיש אחר שהוא יורש ודאי עכ"ל ולא ידעתי מהיכן דקדקת זה מתוך דבריו דלפי דבריך היה לו לומר מעמידין נכסי האם בחזקת בנה ומדנקט יורשי האם משמע כל יורשי דידה אביה או אחיה ואם באת לדקדק מדקאמר שהן יורשים ודאין ותרצה לומר מחמת שהבן יורש ודאי מקצת הנכסים אף אם מתה האם תחלה לכך יזכה בכולם וכן פרשב"ם הא מחו ליה מאה עוכלי בעוכלא כאשר אפרש וסתרו לדבריו והא דקרו ליורשי האם ודאין משום דהוחזקה הנחלה לשבט ומה שכתבת מרי שבספר המצות פסק שיחלוקו היכא דלית לה בן מאיש אחר אבל ר"י כתב אפילו היכא דאית לה בן מאיש אחר יחלוקו כל זה בספר המצות וגם התוספות כתבו כן עכ"ל דע לך מורי כי לא הבנתי כך מתוך ספר המצות וגם מתוך התוספות ותחלה אפרש לך דברי רשב"ם ודברי ר"י בפירוש המשנה ומתוך כך אובין לך דברי ספר המצות כמו שהבנתי נפל הבית עליו ועל אמו פרשב"ם על רחל ועל יוסף ואין לה לרחל בן אחר כי אם יוסף ויורשי האם היינו אחיה דחי צ"ל דאי יש לה בן אחר ויורשי האם היינו [בן רחל מאיש אחר א"כ ממה נפשך יורש הוא בנכסי אמו ויורשי הבן היינו] אחיו מן האב הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאמר בהחולץ (ל"ח) גבי ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון יבם וספק שבאו לחלוק נכסי סבא דהוה ליה יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ומקשה ר"י (שם בתוס') לא נהירא דאטו משום דהוי ודאי במקצת הנכסים יחשב ודאי בכל הנכסים דמה סברא היא זו ואם כן הא דתנן בב"מ (ב’) זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע הוה לן למימר כיון דהאי דקאמר חציה שלי מודה לאידך בחצי הוה ליה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וכן גבי אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם (ב"ק ט’) דקאמר רב אסי נוטל רביע בקרקע או רביע במעות משום דמספקא ליה אי כיורשים דמי ונוטל החצי או כלקוחות שלא באחריות דמי ואינו נוטל כלום הוה לן למימר שלא יטול כלום שהרי אחיו ודאי מוחזק בחצי הנכסים וכן בפרק מי שמת (קנ"ט) נפל הבית עליו ועל אביו מאי לאו יורשי האב בני הבן מורישיו [אחי] לא יורשי האב אחי הבן אלמא אף על פי שיש לו (להם) ודאי בנים אחרים שהם ודאין במקצת הנכסים לא חשבינן ליה ספק וודאי ולא דמי לההיא דהחולץ (ל"ח) דהתם קרי ליבם ודאי שהוא ודאי יורש ויודע מכח מי הוא בא לירש והספק אינו יודע מכח מי בא לירש ומהאי טעמא אמרינן בהחולץ (ל"ז) ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא אמר רב משרשיא אידי ואידי ספיקא נינהו ולא חשבינן לספק וודאי אף על גב דממה נפשך יש לו חלק בנכסים נמצא לפירוש רשב"ם איירי מתניתין דוקא שאין לה בן מאיש אחר דאי הוה לה בן מאיש אחר לא הוי אמרי רבנן יחלוקו ולר"י אפילו יש לה בן מאיש אחר אמרי רבנן דיחלוקו ובסגנון זה כתב בספר המצות לפרש דברי חכמים לפי פירוש רשב"ם דפרישית ולא לפסק הלכה וז"ל ספר המצות נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין הנכסים בחזקת יורשי האם שהם בניה שהם יורשים ודאין אבל יורשי הבן יורשי ספק שאם מת הבן תחלה אין לאח בנכסי אמו כלום כך השיב רבי שמואל מדאמרינן פרק החולץ (ל"ח) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי אב היבם אומר אתה בני ואין לך כלום והספק אומר שהוא בן המת ומסיק התם שאין הספק מוציא מידי יבם שהוא ודאי אבל אין שם בן כי אם זה בזה אומר המשנה שבית הלל אומרים יחלוקו ור"י פירש דההיא דהחולץ שאני שאין ספק יודע מכח מי הוא בא לירש ואין אומרים כן במקום אחר עכ"ל הרי הוכחתי דלשון ספר המצות בסגנון התוספות רק לפרש דברי חכמים ועל כרחין יורשי האם שכתב רמב"ם בספרו כל יורשי אם אפילו אביה או אחיה קאמר דאלו בני האם דוקא [אבל] בשאר יורשים אמרינן יחלוקו היה לו לפרש החילוקין כי כל כונתו היתה לבאר ספרו אף לעמי הארץ למען ירוץ בו הקורא ולהכי לא הזכיר לא שום תנא ולא שום אמורא ולא שום מחלוקת והיאך יסתום בכאן דבריו שאתה מורי ואני נטעה בו אלא ודאי אם היה בו שום חילוק אחר בין יורשיה היה מפרשו ומבאר ובספר המצות הביא כל לשון רבינו משה ולא שנה בו כי אם שהם בניה וזה עשה כדי לפרש החילוק בין פירש רשב"ם ופר"י בדברי חכמים ומה שכתבת שהתוספות חלקו בין ההיא דנפל הבית עליו ועל אמו ובין נפל הבית עליו ועל אשתו ודאי הם דחקו מאד לחלק לבית הלל כי היכי דנפל הבית עליו ועל אשתו אמרי בית הלל נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה משום דהיו בחזקתה עד הנה הכא נמי הוה לן לאוקומי הנכסים בחזקת שבט האם שהיו בחזקתה עד הנה ואמאי קאמר רבנן דבית הלל מודים דיחלוקו ותרצו דירושת הבעל דרבנן ולא חשיב כולי האי אבל ירושת הבן דאורייתא ולמ"ד ירושת הבעל דאורייתא אפילו הכי עדיפא ירושת הבן שהיא מחמת קורבה מירושת הבעל שהיא מחמת קידושין אבל לדברי ר' עקיבא אינך צריך לשנויי דחיקי הללו כי ודאי דומה לנכסי מלוג וראוי להעמידם בחזקת שבט האם ומה שכתבת מורי דהלכתא כרבי עקיבא מחברו ולא מחבריו והוי סתם ואח"כ מחלוקת ולכל הפחות הוי כרבים לגבי יחיד כאשר פר"י בי"ט (ב’) לגבי שבת דסתם לן תנא וכו' אומר אני מדקאמר בן עזאי בסיפא על החלוקין אנו מצטערין וכו' מאי קמ"ל היינו ת"ק אלא הא קמ"ל מאן רבנן דפליגי עלה דרבי עקיבא בן עזאי מורי כאשר כתבתי כן היה נראה לי אז וכן גם עתה כי רבנא מאיר ז"ל היה תופס עיקר כל דברי רב אלפס וכמה פעמים כתב בתשובותיו שלא כתב רב אלפס דבר שלא לצורך והתוספות כתבו בכמה מקומות בשם רבינו חננאל שפוסק הלכה כפלוני משום דשקלו וטרו אמוראי אליביה ובדקתי אז בספרי החיצונים ודוכתין דברי רבינו משה וספר המצות כאשר כתבתי אך שהיה קשה לי דברי רמב"ם ז"ל וז"ל נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים [של יורשי הבן ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש אמו בקבר כמו שביארנו ונמצאו הנכסים] של יורשי האב לפיכך יחלוקו יורשי הבן עם יורשי האב עכ"ל ולכאורה משמע דס"ל כרבנן דאמרי יחלוקו אמנם גם זה שבתי כי היה קשה לי אם בא לפסוק כרבנן וההיא דלעיל איירי בבני האם שהם יורשים ודאין אם כן למה האריך כל כך לימא אההיא דלעיל ואם אין בנים לאם יחלוקו יורשי האם עם יורשי הבן ועוד דמשוית ליה לרבינו משה טועה כי בבירור הקושיות שהקשו התוספות לית נגר ובר נגר דלפרוקינן לכן נראה לי לחלק דאם נפל הבית עליו ועל אמו שאם מת הבן תחלה ואחר כך האם באו הנכסים ליד קרוביה לכן מעמידים כל הנכסים לאלתר ביד קרוביה אבל בנפל הבית עליו ועל בן בתו ממה נפשך הנחלה ממשמשת בקבר לבת שהיא קרובה לבת וספק מת האב תחלה ותחזור ותמשמש למעלה [ומן הבן תמשמש הנחלה לבת וספק מת הבן תחלה ותחזור] לקרוב קודם הילכך הואיל וממה נפשך ממשמשת הנחלה מן האב לבת אעפ"י שהיא עדיין בחזקת אותו השבט הואיל ויצאה מיד מי שהיתה עד היום הזה וספק תורידנה למטה או תעלנה למעלה יחלוקו ודע לך מורי שאיני עושה סניגרון לדברי אם היה נראה לי הלכה כחכמים אלא נראה לי סברא רחבה ופשוט להעמיד הנכסים בחזקת אותו השבט ואם תמצא בתשובות או בספרים החיצונים שפסקו הלכה כחכמים כתוב לי דבריהם ומאד תמהתי עליך שכתבת שהקרקע שקנה אחר שנשאת נקראים צאן ברזל ויחלוקו לדבריך כל הקרקעות שיקנה כל ימי חייו יהו בכלל צאן ברזל ולפום ריהטא דתלמודא אין נקראים צאן ברזל אלא נכסים שהכניסה לו ושמאתם בכתובה בספר [אבי"ה] כתובה מה שכותבין לה בכתובה והוסיף לה מדיליה גם הוא צאן ברזל הואיל וקבל עליו אחריות ואפשר שלענין זה קראן צאן ברזל לפי שאין הבעל יכול למכרם ומיירי בדבר המסויים שהכניס לה הבעל ושמו בנדוניתה כההיא דאלמנה לכהן גדול (ס"ו) המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות ופר"ח וגם ר"י כי המכר בטל מיד וכן פירש ר"ת (ב"ב מ"ט) גבי ג' שדות אחת שכתב לה לכתובתה למנה ומאתים ואחת שיחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהביאה מבית אביה ואחת שהכניס לה שום משלו ששם לה נגד תוספת שהוסיף לה על מנה ומאתים משלו ובסדר הזה כתובים שלשה עניני ממון בכתובה ולענין זה אפשר שקראן צאן ברזל אבל להעמיד כל הנכסים שקנה הבעל עם אשתו בחזקת האשה דלענין נפילה יחלוקו יורשיה עם יורשי הבעל לא יעלה על לב אדם לומר דבר זה והאידנא שאנו רגילין לכתוב כל הכתובות בשוה [וחצי הכתובה כותבין בלשון נכסי צאן ברזל ודין נדוניא דהנעלת ליה] וחצי הכתובה כותבין בלשון תוספת והוסיף לה מדיליה אם ידוע בעדים כמה הכניסה לו יחלוקו מה שהכניסה ואם אין ידוע בעדים מה שהכניסה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ויחלוקו חצי הכתובה ופר"ח משמע דהלכה כרבי עקיבא דאמר יחלוקו שכתב בפירושיו כל לשון הגמרא וז"ל נפל הבית עליו ועל אמו וכו' (ב"ב קנח) בחזקת מי רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן רבי אלעא אמר בחזקת יורשי האם והדר ביה רבי זירא וקם ליה בשיטתיה דרבי אלעא ואמר אביי מאי טעמא בחזקת יורשי האם הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט אמר ליה בן עזאי על החלוקים אנו מצטערים אמר רבי שמלאי הדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר ליה לרבי עקיבא עכ"ל והרי לא פירש הגמרא כלום ולמה הביאה בפירושיו אלא לפסוק הלכה כרבי עקיבא וכרבי אלעא [דהדר ביה ר' זירא וקם בשיטתיה וגם אביי סבר בחזקתה כמו ר' אלעא] וגם הביא דברי בן עזאי להודיעך שהוא תנא שנחלק על ר"ע והלכה כר"ע מחברו וכל שכן מתלמיד חבר דידיה ובחבור זקני ראב"ן הנקרא צפנת פענח נראה שפוסק הלכה כרבי עקיבא שהאריך בדברי אמוראין שמפרשין דבריו אלא שמהפך גירסת הספרים ופוסק הלכה בחזקת יורשי הבן וז"ל נפל הבית עליו ועל אמו מודין בית הלל דיחלוקו כי הנכסים בחזקת שניהם בחזקת האם שהיו שלה ובחזקת הבן הואיל והוחזקה הנחלה על ידו לשבט אביו הילכך אין בדין מוציא מוציא מחברו אלא תרווייהו שוין וחולקין ורבי עקיבא פליג את"ק ואמר מודה אני לבית הלל שהנכסים בחזקתן דבית הלל נמי אמרי בהא שהנכסים בחזקתן ובעא גמרא בחזקת מי קאמר רבי עקיבא שהנכסים בחזקתן רבי אלעא אמר בחזקת יורשי הבן דהוה ודאי כדמפרשינן טעמא לקמן ר' זירא אמר בחזקת יורשי האם שהיו שלה כי סליק רבי זירא קם בשיטתיה דרבי אלעא דהבן ודאי שהנכסים בחזקתו וטעמא הואיל והוחזקה נחלה של אמו על ידי הסבת הבן לאותו השבט של בן ויצאת מחזקת שבט של אם והוו כאלו יצאו הנכסים מחזקת שבט האם והוו בחזקת שבט הבן לגמרי והוי הבן ודאי עכ"ל וקשה לי לפירושו שמהפך גרסת הספרים שבדקתי בכל הספרים בגמרא דידן ובירושלמי וברב אלפס ובר"ח ופרשב"ם ואין הגירסא כאשר כתב רבינו אב"ן ועוד קשה לפירושו שפירש מילתא דאביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט היינו חזקת הבן דעל ידי הסבה (ס"א הכתובה) באה נחלה לשבט הבן וחזקה כזו לא מצינו בגמרא כי בכל ספק הנולד אנו מעמידים בחזקת מי שהיו קודם שנולד הספק מדמקשה גמרא (ב"מ ק’) על המחליף פרה בחמור וילדה ונוקמה בחזקת מרא קמא ונהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה וכן גבי מוכר שפחתו וילדה והכא קודם שנולד הספק היו הנכסים בחזקת שבט האם ואינן יכולין לבא בידי שבט הבן אם לא שתמות האם תחלה והיינו ספק הנולד והעמד הנכסים באותה חזקה שהיו קודם שנולד הספק ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף