שו"ת הרא"ש/עט

שו"ת הרא"ש ‏ עט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<דף זה מרכז את כל סימני כלל עט לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

כלל עט

א  [עריכה]

תשיגו ששון ושמחה ותניסו יגון ואנחה אלופינו יקירנו הרב רבי יעקב וה"ר מרדכי אשר שאלת אם בעל חוב קודם או כתובת אשה קודמת. הנה פסק ר"י בפרק הכותב (פ"ו) דבעל חוב קודם וכן פסק רי"ף ואפילו הבעל חוב מאוחר דלא שייך קדימה במטלטלי ורי"ף האריך בו וכן ראיתי שדן רבינו מאיר ז"ל והוציא מיד האשה ונתן לבעל חוב.

ב  [עריכה]

שאלה ראובן היה לו שטר חוב על שמעון ולקח ממנו בחובו שפחה אחת בא לוי ואמר שאותה שפחה כבר לקחה יהודה משמעון במס שהיה חייב למלך ואני קניתיה מיהודה והשאלתיה לשמעון טען ראובן ואמר שטרי מוקדם לכל ושעבודי עליה ואין אדם יכול להפקיע שעבודי יראה לי שהדין עם לוי דקיימא לן בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלין [וקיימא לן דעבדי כמטלטלי דמי] כדאיתא ביש נוחלין (קכ"ח) שלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים ורב נחמן אמר אין גובין ומסיק התם הלכתא אין גובין דעבדי כמטלטלין דמי וכיון שלקחה יהודה [משמעון בחוב המלך מה שגבה גבה ואם יברר לוי שלקחה מיהודה] אין לראובן עסק עם אותה שפחה ותחזור ללוי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

ג  [עריכה]

שאלה לוי הוציא שטר חוב על ראובן וקודם שהזמינו לדין שלח הדיין וסגר חנותו ואחר כך הוציא שמעון שטר על ראובן שהיה מוקדם לשטרו של לוי וטוען שאין זה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מהם מאחר שסגר הדיין חנותו של ראובן כיון שכתוב בשטר מטלטלי אגב מקרקעי שייך דין קדימה אף במטלטלי.

תשובה יראה ששמעון ששטרו מוקדם קודם לגבות דמה שסגר הדיין החנות אין גבייה כל זמן שלא שמו הסחורה בבית דין ונתנום ללוי ועוד אפילו אם כבר הגבו בית דין את הסחורה ללוי שמעון היה מוציאה מידו בשטרו שהוא מוקדם כיון שהקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"ד) בשמעתא דפרה וטלית דפריך וניחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה פירוש ולכך מעיד שקר כדי להעמידה בפני בעל חובו אלמא אפילו מכר מטלטלין בעל חוב גובה מהם כל שכן אם גבאם בעל חוב מאוחר שהמוקדם מוציא מידו כמו במקרקעי והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

ד  [עריכה]

תשובה אל הזקן הנכבד רבי אברהם ברבי סעדיה על אשר שאלת על ספר שמונה נביאים שהיה של ראובן והיה ממושכן ביד שמעון והוציא לוי שטר על ראובן מוקדם לשטר כי הלוה מעות לראובן קודם שמשכן ראובן את הספר לשמעון וטען לוי כיון ששטרו מוקדם ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי [אף על גב דשאר מטלטלי שנתן ראובן לא הוה גבה מיניה אף על גב ששיעבד לו מטלטלין אגב מקרקעי] יש לו להוציא מיד שמעון ספר זה מכח קדימה כי שטרו קדם קודם שקנה ראובן את הספר וכל זה מבורר ושמעון טוען אף על גב שכותבין בשטר שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי נהגו שלא להגבות לבעל חוב מטלטלי דמכר מפני תקנת השוק ואחר כך בא יהודה והוציא גם הוא שטר על ראובן מוקדם לשל לוי ואמר אם מכח קדימה יוכל לוי להוציא הספר מיד שמעון אם כן הוא הזוכה בו כי שטרו מוקדם לשל לוי ואחר כך הוציא לוי שטר חוב על יהודה ואמר אם תזכו את יהודה בספר אגבנו ממנו בחובי ופסקו הדיינין דשייך דין קדימה במטלטלין שמכר או נתן או משכן הלוה מדינא דגמרא כדמוכח בחזקת הבתים (מ"ד) בשמעתא דמכר לו פרה או טלית וגם מכח המנהג כי בררו שהדיין שהיה דן בעיר הוציא פעמים מטלטלי שמכר הלוה ונתנם למלוה בגביית חובו וגם פסקו כיון ששטר לוי ויהודה קדמו לקניית הספר שיגבוהו שניהם בחובם לכל אחד כפי שטרו כיון שכתב להם דאקני ויגבה לוי החלק שגבה יהודה בספר בשטר שיש לו על יהודה.

הוי יודע כי יפה פסקו הדיינים לפום דינא דגמרא אמנם מיום באי לארץ הזאת תמהתי על כי ראיתי כן בשטרות שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי דאם כן אין לך אדם שקונה חפץ מחברו ורציתי לבטלו ואמרו לי אף על פי שכותבין כן בשטרות כבר נהגו בכל הארץ שאין מגבין לבעל חוב מטלטלי שמכר או שנתן הלוה מפני תקנת השוק על כן לבי נוקפי כי מאחר שידוע הוא שפשט מנהג זה בארץ שאין מגבין לבעל חוב ממטלטלי של לוקח שאם היה מקום שלא פשט כן המנהג ראוי היה שבאותו מקום לא יקנה אדם מחברו שום חפץ כי אם בשטר ואחריות כמו קרקע והיה הרגש גדול בדבר כי דין זה היה נמצא בכל יום כמה פעמים והיה הדבר ידוע לכל בני העיר גם מתוך דברי הדיינים מוכיח שידוע להם המנהג שבכל הארץ אלא שראו לומר אחר שעשה מעשה הדיין המוקדם והוציא מטלטלי מיד הלוקח ונתנו למלוה זו היא ראיה שלא פשט המנהג בעיר ההיא ואני אומר שאינה ראיה שמא הדיין ההוא דן דינא דגמרא ולא שם אל לבו המנהג שאלו לא פשט המנהג [לשם כי אומדנא דמוכח היא שאם פשט המנהג רבו הדינים בכל יום בנדון זה ועוד יחקרו אם פשט המנהג] בעיר היה ידוע ומפורסם לכל בני העיר כמו שכתבתי למעלה על כן אני אומר שאין להוציא הספר מיד שמעון שהוא מוחזק בו עד שיתברר בירור גמור שלא פשט המנהג בכל אותה המדינה ובעיירות הסמוכות לה אם לא פשט באותן העיירות הסמוכות לה מסביב איפשר שגם באותה העיר לא פשט אבל אם פשט בעיירות שסביבותיה ודאי אין ראיה ממה שדן הדיין המוקדם.

סבור הייתי שאי אפשר שלא תוכלו לעמוד על המנהג כי הוא דבר הוה ומצוי בכל יום ולכן כתבתי שאין להוציא מיד שמעון עד שיתברר המנהג וכיון שכתבת שאי אפשר לברר שפשט המנהג שם שלא להגבות לבעל חוב מטלטלין משועבדין אלא אדרבא אירע מעשה פעמים שהגבו הדיין מטלטלין משועבדים אני אומר כיון שאין בירור למנהג יעמוד הדבר על דבר תורה ויגבו לבעל חוב מן המטלטלין הידועין שקדמו ללוה קודם החוב השני שלוה ומה שטען כן בעל הספר שאביו קנאו לו ובזה רוצה לסלק בעלי החובין ממנו כבר נתברר בעדים שאין בדבריו ממש.

ה  [עריכה]

שאלה ראובן נתחזק לו שטר חוב על שמעון ונתנו בכתיבה ומסירה ללוי וכשבא לוי לגבות שטר חוב שנתן לו בא נפתלי בשטר שנתחזק לו על ראובן מוקדם לשטר שנתחזק לראובן על שמעון ואומר ראובן כי זה השטר שניתן ללוי הוא ממונו של בעל חובו וזכה בו מדין קדימה ולוי משיב כי השטר שניתן לו הוא מטלטלי כי אין גופו ממון ואין בו דין קדימה.

תשובה יראה לי שהדין עם נפתלי כיון ששטרו מוקדם ושעבד לו ראובן נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי וטעם שאין גובין מטלטלין שמכר היינו משום תקנת השוק שאם לא כן שום אדם לא היה רשאי לקנות חפץ מחברו מפני שעבוד נושיו אבל בנתינת שטר חוב לא שייך תקנת השוק דמילתא דלא שכיחא הוא ועוד דלא יצא השטר מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הילכך חשוב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חובין אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

ו  [עריכה]

וששאלת הא דאמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב אם כתוב בשטר מטלטלי אגב מקרקעי אי משתעבדי או לא וגם אי שייך בהו דין קדימה.

דבר זה מפורש בפ' חזקת הבתים (מ"ג) ת"ר מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה שאין אחריותו עליו ופריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומסיק טעמא מפני שמעמידה בפני בעל חובו אבל פרה וטלית אין בעל חוב חוזר עליהן ופריך (ב"ב מ"ד) וליחוש דילמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי דאמר רבה אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי אמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלמא היכא דאקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מלקוחות וכ"ש מיתמי וגם שייך בהו דין קדימה דכמקרקעי חשיבי.

ז  [עריכה]

שאלה ראובן היה לו ממון ביד שמעון והיה שמעון מלוה אותו בריבית לגוים ונטל חלק בריוח ונפטר ראובן לבית עולמו והניח שני יורשים לוי ויהודה וחלקו היורשין הממון שהיה לאביהם ביד שמעון לוי נטל חלקו מיד שמעון ויהודה הניח חלקו בידו ועתה טוען שמעון שבא לו הפסד מאותו הממון שהיה בידו משל אביהם כי הגוים שהלוה להם אותו הממון ונטל מהם ריבית תובעין אותו לדין להחזיר להם הריבית שנתנו לו בכח הגזרה שחדשו על היהודים והוא צריך להתפשר עמהם ואותו ממון שצריך ליתן לגוים רוצה ליתן כולו מחלק יהודה שנשאר בידו כי הוא אומר מאחר שבא לו הפסד בנכסי ראובן אביהם שהיה בידו יש לו ליקח הפסדו מנכסי ראובן שנשארו בידו.

תשובה יראה שאין הדין עם שמעון שאפילו שהיה לשמעון חוב גמור בשטר על ראובן ובא לגבות אותו חוב מיורשי ראובן אינו יכול לגבות כל חובו מאחד מן היורשין אלא גובה מכל אחד מכל היורשין חלקו המגיעו ובלבד שיהא פרעון יפה וטוב כגון אם ירשו ארבע שדות וכל אחד משני היורשין נטל שתי שדות נוטל בעל חוב מזה שדה ומזה שדה אבל אם לא ירשו אלא שתי שדות לא יטול חצי שדה מזה וחצי שדה מזה שאלו היה בא לגבות מאביהם לא היה יכול לומר טול מכל שדות חלק אחד משדה זו וחלק אחד משדה זו שאם כן נעלת דלת בפני לוין שאין זה פרעון יפה אלא בית דין מגבין כל חובו משדה אחת ויתמי נמי אעפ"י שחלקו לא הורע שעבודן בשביל זה וגובה שדה אחת מאיזה מהם שירצה אבל אם יכול ליקח שדה שלימה מזה ושדה שלימה מזה גובה מזה ומזה ולא יטול שתי שדות מאחד מהם כדאמרינן בפ' יש נוחלין (קכ"ד) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים והא דאמרינן בפרק קמא דבבא קמא (ט’) האחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו מאחד מהן פירש רבינו יצחק דמיירי כשעשאו אפותיקי שסיים לו קרקע זה במצריו להיות תחלה לפרעון אם ירצה המלוה הא לאו הכי לא היה יכול לגבות חובו מאחד מן היורשים ובלבד שיהיה פרעון יפה כמו שפירשתי וכן אם בא לגבות מעות או שאר מטלטלין יגבה מכל אחד חלקו הילכך בנדון זה שידע שמעון שלוי נטל חלקו אם היה חוב גמור לא יגבה מיהודה אלא חלקו המגיעו אבל בטענה זו שיש לו לשמעון על נכסי ראובן אינה כל כך טענה ברורה שיטול אפילו מחלק שבידו חדא האיך יברר שתביעה זו שהגוים תובעין ממנו היא באה מאותו ממון של ראובן שהיה בידו ובשבועתו אינו נאמן להוציא מהם ועוד אפילו אם יברר בעדים שהפסד זה בא לו מממון ראובן אפילו אם היה ראובן קיים לא היה חייב לשלם לו אותו הפסד דודאי אם היה דינא דמלכותא מה שהגוים תובעין ממנו מצי שמעון לומר החזיר לי הממון שנתתי לך כי לא היה שלך ומשל אחר היה ואני צריך להחזירו מן הדין אבל ידוע שגזל הוא ואנס מה שהגוים אונסין את היהודים בלא משפט אלא עול הוא כי חוק לישראל עד היום הזה ליקח רבית מגוים הילכך אין ראובן מחוייב לסלק שמעון מהפסד זה דמכת מדינה היא שלא כדין דאפי' גבי גזלן תנן בפרק בתרא דבבא קמא (קט"ז) הגוזל את השדה ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר הרי היא שלך לפניך ואינו חייב לשלם לו כיון שבאונס נטלוה ולא מחמת הגזלן הכא נמי אונס הוא ונסתחפה שדהו נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

ח  [עריכה]

תשובת שאלה יקבל החכם הנכבד את תשובתו על אשר שאלת יעקב שמת והניח שלשה בנים ראובן שמעון ולוי ולא היה לוי בעיר בשעת מיתת אביו ובא יהודה לראובן ושמעון ואמר להם בפני עדים אתם יודעים שיש לי ביד אביכם כך וכך תנוהו לי והם הודו לדבריו ונתנו לו אשר שאל בפני העדים ולאחר זמן בא לוי ותבע את יהודה להחזיר לו שליש הממון שלקח מאחיו שהוא חלקו ויהודה השיב לו לאו בעל דברים דידי את שלא נתת לי כלום ולא קבלתי ממך ואפילו דברים בעלמא לא דברתי עמך ונסתפקת אי יהודה שפיר טעין לאו בעל דברים דידי את ונשאת ונתת בדבר והבאת ההיא דאחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם (ב"ק ט’) וגם הבאת ההיא דתרי אחי תרי שותפי וכו' (כתובות צ"ד) ואין ענינם לכאן כלל דהנהו מיירי שנעשה הדבר על פי דיינין אבל בנדון זה שלא תבעם יהודה לדין אלא דברים בעלמא דבר להם והודו לדבריו ונתנו מממון אביהם וגם יהודה תבע שהיה לו חוב אצל אביהם שלא כדין עשו ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד שמת יעקב היה הממון בחזקת שלשת האחין ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבואו לדין בשל חלקם היה הרשות בידם אבל בחלקו של לוי לאו כל כמיניה ובגזל שלחו יד בממונו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והא דתנן (בב"ק קי"א) הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם מיירי לאחר יאוש ובאין גזלה קיימת והכא בנדון זה אין כאן יאוש הילכך רצה גובה מיהודה ובעל דברים דידיה הוא מטעם שכתבתי.

ומה שהוספת לשאול אם עמד יהודה עם לוי בדין ואמר לו אמת הוא שקבלתי ממון מאחיך מחמת שהיה לי אצל אביך כמו שאחיך יודעים ואתה אינך יודע לפי שלא היית בעיר וכיון שכן הוא הטל חרם בשם כל מי שתופס דבר משלך אינה טענה מה שטען יהודה וכיון שהודה שקבל הממון מראובן ושמעון בחוב שהיה לו על אביהם צריך יהודה לבא לדין עם לוי אם החוב עשוי בענין זה שיוכל להוציאו מיורשי יעקב בבית דין בדין גבו אותו מראובן ושמעון ואין לוי יכול להוציא מיד יהודה כלום דאף אם היו המעות ביד לוי היה מוציאם מידו בכח השטר וחזוק שיש לו על אביהם ואם היה החוב בענין שאין יהודה יכול לגבותו מיורשי יעקב בבית דין אלא שהודו ראובן ושמעון ופרעו מדעתם לא הפסיד לוי בהודאת אחיו ושלא כדין נתנו לו שליש החוב חלקו של לוי וכיון שהודה יהודה שקבל כל החוב שהיה אביהם חייב לו וחייב יהודה להחזיר ללוי שליש הממון שנתנו לו ראובן ושמעון לפי שהם גזלו ממון אחיהם ונתנוהו ליהודה ויכול להוציאו לוי ממנו כיון שנמצא גזלו בידו.

ומה שכתבת אי מצי יהודה למימר ללוי מוחזק אני ואתה באת עלי בטענת ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ונסתפקת אם נאמן במגו דהחזרתיו לך לא שייך הכא למימר מגו כי הוא אומר שקבלם בחוב שהיה אביהם חייב לו ולמה יחזירם טענתו שהוא טוען בממון לזכות בממון וחזרת המעות סותרים זה את זה לא שייך מגו אלא בשתי טענות שאיזה מהם שיטעון זוכה בממון שבידו אלא שאותה טענה שהוא טוען כדי לזכות בממון שבידו אינה בריאה וטובה ולא היינו מאמינין לו בטענה שטוען לזכותו בממון אלא על ידי מגו של טענה אחרת טובה ואמרינן מה לו לשקר ודאי גם טענה שטוען אמת היא דאם היה רוצה לשקר היה טוען טענה שנראית לעולם יותר שהיא אמת מזו הטענה שטען כגון הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא (ב"ב ל"ו) דמהימן למימר שאכלו עד כדי דמיהם אף על גב דלא שכיח במגו דלקוחים הם בידי וכן ההיא (שבועות מ"ב) דנאמן לומר סיטראי נינהו במגו דלא היו דברים מעולם אף על גב דסיטראי נינהו טענה גרועה היא דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה וכן כל מגו שבתלמוד על דרך זה אבל בנדון זה בטענתו הוא רוצה לזכות בחלק לוי והיאך נאמין לו במגו של טענה אחרת שיטעון שאין לו בחלק לוי כלום.

ומה ששאלת אי מצי לוי למתבעינהו לראובן ושמעון כאחד בשביל חלקו שנתנו ליהודה שלא כדין כבר כתבתי זה רצה מזה גובה רצה מזה גובה.

ומה ששאלת אם יאמרו ראובן ושמעון שלא ידעו דבר מחוב זה שתבע יהודה אם היה אביהם חייב לו אם לאו וגם לא נתנו לו מרצונם אלא שבא לביתם בתוך ימי אבלם ורצה למשכן מה שבביתם ויעצום קרוביהם להתפשר עמו ומחמת פחד יהודה שהוא אחד מדייני העיר פשרו עמו ונתנו לו הממון אם יוכלו להוציא הממון בטענה זו איני רואה כאן אונס להוציא הממון מיהודה שהוא מוחזק בו כי לאו גברא אלמא לאונסם ממון שלא כדין אלא מדעתם פשרו עמו וטפי תלינן שידעו שאביהם היה חייב לו ולכבוד אביהם פרעו לו.

ומה ששאלת שראובן ושמעון אומרים שלא ידעו שהיה לו שותפות עם אביהם כי אביהם לא צוה אלא ליתן לו הקרן ואם היה לו בידו ריוח היה מצוה לתת גם הריוח טענות הבל כל אלו אחרי שנתפשרו מדעתם ונתנו לו ממון בשביל הריוח היאך יוכלו לבטל פשרה שעשו בלי שום אונס נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[ילמדנו רבינו ראובן חייב מנה לשמעון בשטר ומנה ללוי בשטר ותבעו שמעון בבית דין והשביעו להביא מה שיש לו כתקנת הגאונים ולא השביע להביא לו מה שירויח יתר על ההוצאה הראויה לו אח"כ בא שמעון ששטרו מוקדם להשביע לראובן להביא ג"כ לידו מה שירויח יתר על ההוצאות וטען ראובן כי כבר נשבע לתת ללוי ושמעון טוען ששטרו מוקדם והוא יקח תחלה וכלם שני השטרות מזמן אחד הדין עם מי (ונראה) לא שייך דין קדימה בדבר שאינו בעולם ועתיד לבא לאחר זמן ואי לאו דנשבע היו חולקין וכיון דנשבע לתת ללוי צריך לקיים שבועתו נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל]

ילמדנו רבינו ראובן ושמעון ירשו מאביהם קרקעות ומכר ראובן חלקו או נתנו במתנה ונשאר חלק שמעון ברשותו ויצא שטר חוב על אביהם ובא לטרוף מחצה מהלוקח שקנה מראובן ואומר לו הלוקח הרי החוב היה על יעקב והרי נשארו נכסים בני חורין מנכסיו ביד שמעון בכדי חובך ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ושמעון משיב לא כי אני וראובן אחי ירשנו מאבינו קרקעות אלו אחר שיפרע כל החובות ואז נחלוק דהלכתא בטלה מחלוקת ונמצא למפרע כי מה שמכר לא היה שלו ואפילו אם בעל חוב יטרוף סופו לחזור עליכם אם כן מה לי אם תתנו לבעל חוב אולי הדין עם בעל חוב של יעקב שרוצה לטרוף חצי חובו מנכסי ראובן בן יעקב שמכר או נתן לאחר לפי שראובן ושמעון חייבין לפרוע חוב אביהם כל אחד חציו כדתניא בפרק יש נוחלין (קכ"ד) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים שכל אחד חייב לפרוע כפי ירושתו והא דאמרינן בפרק קמא דבבא קמא (ט’) שני אחים שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם פר"י דמיירי כגון שעשאו אפותיקי כגון ששעבד לו קרקעותיו וסיים לו אותו קרקע במצריו להיותה תחלה לפרעון אם ירצה המלוה הילכך יכול לגבות כל חובו מן האחד [אבל אם לא עשאה אפותיקי לא יוכל לגבות כל חובו מן האחד] כל זמן שמוצא לגבות מן השני מנכסי אביו הילכך בנדון זה יגבה בעל חוב של יעקב חצי החוב מנכסי ראובן שירש מאביו אף על פי שמכרו לאחר ולא מצי לקוחות למימר הנחנו לך נכסים בני חורין ביד שמעון דהא דאמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין היינו נכסים ששעבד הלוה אבל לא נכסים ששעבד היורש או הלוקח כדאמרינן בפ"ק דבבא קמא (ח) דראובן מכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא מצי לוי למימר לך אצל בני חורין שהנחתי לך ביד שמעון ואפילו הן זיבורית דלא תקנו חכמים ז"ל תקנה זו אלא בנכסים ששעבד הלוה אבל לא בנכסים ששעבד הלוקח מן הלוה וכ"ש בנדון זה שחצי החוב מוטל על ראובן לפרוע מנכסים שירש מאביו ואם מכרן לאחר יטלם בעל חוב ואין לו על שמעון שום שעבוד כי שעבוד חצי החוב מוטל על הנכסים שירש ראובן מאביו וחצי האחר על שמעון.

ט  [עריכה]

וששאלת על יעקב שצוה מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לבתו שני שלישי הנכסים והשליש ישאר למי שראוי ליורשו ויעקב זה יש לו בן אחר וחלקו הנכסים על פי הצואה אחר כך יצא על יעקב שטר חוב ובא לטרוף מהנכסים והבת אומרת שהיא זכתה בתורת מתנה והבן בתורת ירושה ואין לבעל חוב ממה שבא לידה כלום והבן אומר לא כי אלא משל שנינו יקח לפי חשבון הדין עם הבת שאין לבעל חוב ליטול ממנה כלום ולא דמי להא דתניא בפרק יש נוחלין (קל"ח) שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וכו' לפיכך אם יצא שטר חוב גובה מכלם דהתם כלם מתנות נינהו ואין שם נכסים אחרים שהניח ליורשיו הילכך צריך בעל חוב לגבות ממקבלי המתנות כלם [לפי מה שמפורש ביש נוחלין אבל אם היו שם נכסים אחרים לא היה גובה ממקבלי המתנה] וכן בנדון זה נתן לבת שני שלישים ממונו ולבן לא נתן כלום אלא אמר שהשליש ישאר למי שראוי ליורשו ואפילו אם הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון דראוי לירש כדאמרינן בפרק יש נוחלין (קל"ג) שלח רב אחא בר רב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינה לשון מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק נמצא מתנה זו שנתן לבת היא כמו שאר מתנות שכיב מרע שאין בעל חוב גובה ממנה כל זמן שיש שאר נכסים לגבות מהם.

י  [עריכה]

ויתומים שמכרו בנכסי אביהם ויצאו על אביהם בעלי חובות ואינן יכולין לגבות הנכסים מיד הלקוחות אין בעלי חובין יכולים להוציא המעות מיד היתומים כי נכסיהם מכרו וקיימא לן כרבא דאמר (פסחים ל’) בעל חוב מכאן ולהבא גובה ואין לבעל חוב אלא משעת טריפה ושלהם מכרו ואפילו דין מזיק שעבודו של חבירו אין כאן כי לא קלקלו את גוף הקרקע כלום אלא ילכו בעלי חובות ויגבו הנכסים אם יוכלו ולא דמי יתומים שמכרו קרקע המשועבד לבעל חוב ליתומים שגבו קרקע בחובות אביהם דאמרינן דבעל חוב חוזר וגובה אותה מהם דהתם אף על גב דקיימא לן כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה לא הוו כמו יתומים שקנו נכסים דלא משעבדי לבעל חוב משום שזה הקרקע שגבו כשם שהיה משועבד לאביהם כך היה משועבד לבעל חוב של אביהם מדרבי נתן כדאיתא בפרק כל שעה (ל"א) ולכך בא בעל חוב ונוטל שעבודו אבל יתומים שמכרו קרקע המשועבד לבעל חוב שלהם מכרו כדפרישית והמעות שקבלו לא משתעבדו לבעל חוב מעולם ואעפ"י שבאו המעות ליד היתומים מחמת קרקע המשועבד לבעל חוב לא אמרינן דמעות יהיו במקום קרקע לענין טריפת בעל חוב ודמיא להא דאמר רמי בר חמא (פסחים ל"א) ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף משמעון ופייסו שמעון בזוזי דינא הוא דאתו בני ראובן ואמרו ליה לשמעון אנן מטלטלי שבק אבונא גבך ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי אלמא שאלו המעות שהן דמי הקרקע שמכר לו באחריות אינו יכול לעכבם בשביל הקרקע כל שכן בנדון זה שמכרו את שלהן שלא נכנסו המעות לשעבוד בעל חוב תחת הקרקע ושלום אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

יא  [עריכה]

ראובן חייב מעות לשמעון ואין לו לפרוע אלא שטרות ואומר כי מקצת השטרות הן מיוחדים ללוי שהלוה לו מעות ופסק מורי הרא"ש שאין בדבריו כלום אעפ"י שאין השטרות ידועים כי אם על פיו אין כאן מגו לומר שאם היה רוצה היה נותנן לו בעל חובו במתנה שאין זה מגו טוב שאם היה נותנם לו צריך לפורעו פעם אחרת והייחוד שייחד לו אינו כלום דמלוה להוצאה נתנה אפילו יש לו מעות מוכנים אין יכול לומר של פלוני הן כל זמן שלא באו לידו ודאי אם היה לו עסקא בידו נאמן לומר אלו מעסק של פלוני הם במגו שנותנם לו בפרעון חובו.

[ומה ששאלת אם דין אשה ובעל חוב שוין לענין שעבוד סתמת שאלתך ולא ידעתי לענין מה שאלתני כי יש דברים שייכו בה כדאמר בפרק הכותב (פ"ו) אמר אמימר האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב ואית ליה זוזא ואית ליה ארעתא פי' וליכא חד מינייהו דקדים לבעל חוב מסלקין ליה בזוזי ולאתתא בארעא האי כדיניה והאי כדיניה ואי ליכא אלא ארעא ולא חזיא אלא לחד לבעל חוב יהבינן ליה לאיתתא לא יהבינן לה משום נעילת דלת אבל אשה יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ולשאר דברים שעבודם שוה].

יב  [עריכה]

שאלה למדתנו רבינו עבדים אין נקנין באגב מי משתעבדי באגב ואפילו אין צבורין בתוכו מידי דהוה אדבר שלא בא לעולם דמשתעבד אעפ"י שאין נקנה וגבי ממשעבדי או לא ומההיא דיבמות פרק נושאין על האנוסה (צ"ט) משמע דגבי אף ממשעבדי דקתני יש מוכר את אביו להגבות את אמו כתובתה כיצד ישראל שלקח עבד ושפחה כו' ואמרינן מאי קמ"ל דכולה ר"מ היא וקמ"ל דמטלטלי משתעבדי לכתובה אי בעית אימא עבדא כמקרקעי דמי כו' אלמא בין למ"ד עבדא כמקרקעי דמי בין למ"ד עבדא כמטלטלי דמי משתעבד וגבי אפילו ממשעבדי אבל קשי"א לי מההיא דב"ק (י"א) דאמר רב נחמן אין גובין אותו מן היתומים אא"כ עשאו אפותיקי כ"ש מלוקח דלא גבי.

תשובה יקבל החכם את תשובתו דע כי עבדים משתעבדי אגב מקרקעי אף על גב דאינן נקנין אגב מקרקעי כי שעבוד וקנייה תרי עניני נינהו קניית מטלטלי אגב מקרקעי בפירוש מקרא בפ"ק דקידושין (כ"ו) דכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב עם ערים בצורות ועבדים לא הוו בכלל מטלטלין לענין קנייה והא דמטלטלי משתעבדי אגב מקרקעי אינו מטעם קנייה אלא משום כיון דשעבדינהו אגב קרקע אית להו קלא כמו למקרקעי וכל טריפת בעל חוב בקלא תליא מילתא דהוה להם ללקוחות ליזהר וכל שכן עבדים דשעבדם אגב קרקע דאית להו קלא טפי כדרבא (ב"ק י"א) דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו לאחר בעל חוב גובה ממנו עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו מ"ט הא אית ליה קלא והא לית ליה קלא ומה שהבאת ממוכר את אביו להגבות את אמו כתובתה אין ענינו לכאן דהתם לאו משום אגב הוא אלא לר' מאיר כתובה נגבית אף ממטלטלי ולאיכא דאמרי עבדא כמקרקעי לענין טריפת בעל חוב.

יג  [עריכה]

ראובן היו לו בתים בבלינסיא ובתים בטלבירה ומקום בבית הכנסת ומכר הבתים והמקום של טלבירה לשמעון שהיה דר באותו זמן בבלינסיא [ונשאר לו הכתב הכתוב על בלינסיא] ואח"כ מכר שמעון ללוי הבתים והמקום שקנה מראובן ולוי הנזכר היה דר בטלבירה כל ימיו ואחר כך מת ראובן ונשארו ליורשיו הבתים של בלינסיא ונכסים אחרים וגם מת שמעון ובחיי לוי הוחזקה אשת לוי בבתים ובמקום הנזכרים בכח שטר נדוניא שהיה לה על בעלה ואח"כ נפטר לוי ובא גם כן יששכר ותבע בדין לאלמנת לוי והראה בבית דין שטר חוב שהיה ליהודה על ראובן [שהיו הבתים תחלה שלו] זמנו כ"ד שנים [וזמנו קודם שמכר ראובן קרקעות הנזכרים לשמעון] גם הראה כתב מסירה מיהודה שנעשית משתי שנים והלאה (וזמנו קודם שמכר ראובן קרקעות הנזכרים לשמעון) וטוען יששכר ואמר כי בשביל שהיה לראובן אלו הקרקעות בטלבירה שהוא מקום שקנו מידו בו החוב הנזכר כי מן הדין צריך לטרוף מאלו הבתים והמקום סכום החוב הנזכר ומורשה האשה טוען כי לא נשאר כח ליהודה שהוא עדיין חי ולא לאחר שבא מכחו לגבות בזה השטר כדי לטרוף בו שום דבר מהנכסים שהיו לראובן בזה השטר בטענות שהוא אומר חדא לפי שהיה ראובן עשיר ומת בעשרו ופעמים רבות היה בטלבירה והיה ליהודה כח לטרוף ממנו חובו ועוד כי בחיי שמעון ולוי לא תבעם יהודה בדין ולא הראה השטר בבית דין לא בפניהם ולא בפני אחרים עוד טוען כי כשקנה שמעון הבתים והמקום בטלבירה נשאר לראובן בתים בבלינסיא גם היו בחזקתו כשקנה לוי משמעון עד שמת וירשוהו יורשיו עם נכסים אחרים ועדיין הבתים של בלינסיא קיימין ברשות יורשי ראובן אף על פי שחרבו וקודם יש לו לגבות מהן ממה שיגבה מן הבתים של טלבירה ואף על פי שבלינסיא רחוקה מטלבירה כ"ד פרסאות [כיון שהיו בחזקתו בעת שקנו ממנו שטר חוב זה ונשאר לו מקום לגבות חובו משום הנחתי לך מקום לגבות וטוען יששכר כיון ששטר חובו נעשה בטלבירה וקנה מיד ראובן כל החוב בטלבירה כיון שבמקום שקנה ממנו היו לו אלו הקרקעות מן הדין יש לו לטרוף מהיום להוציא מיד האשה כי אין מן הדין שילך לא הוא ולא יהודה לטרוף מהבתים בבלינסיא כ"ד פרסאות שאין לו לטרוח עצמו כל כך] עוד טוען מורשה האשה שאין ליששכר לקחת מן הדין יותר מהסכום שקנה בו מיהודה שטר החוב הנזכר שאף על פי שהשטר מנה לא קנאו אלא בחצי מנה והראה בבית דין מורשה האשה טופס שטר המכר שמכר שמעון ללוי בעל הקרקעות חתום ואומר בו שיהיה טופס השטר כמו השטר עצמו לראיה ולזכות ביד לוי ובאי כחו וטוען יששכר שהשטר עצמו יש לה להראות בבית דין יורני מורינו הדין עם מי.

תשובה מה שמורשה האשה בא לגרוע כח השטר של יששכר בטענה שלא תבע חובו בחיי ראובן ושמעון ולוי אין זו טענה לפסול השטר דשמא לא רצה יששכר לתבוע חובו עד עתה כי פעמים הלוה אלם ופעמים אדם יש לו שטרות הרבה ואינו זוכר כלם עד שיזדמן לידו השטר ומיהו כשבא לידי דין שטר ישן אני דורש וחוקר על איחור הגבייה לידע אם יש שום רמאות בדבר ומה שהוא טוען שהניח לו מקום בחרבות של בלינסיא הרחוקות משם כ"ד פרסאות לאו טענה היא דנהי שאמרו חז"ל אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אפילו הן זיבורית הני מילי כשמוצא בעל חוב לגבות זיבורית בעיר אבל לאו כל כמיניה לומר לו הנחתי לך מקום במדינת הים לגבות ממנו דאם כן נעלת דלת בפני לוין גם הלוה עצמו לא היה יכול להגבות למלוה חובו מנכסים שיש לו בעיר אחרת אם יש לו נכסים בעירו ולא עדיף האי לוקח מגברא דאתי מחמתיה אף על גב דעדיף כחו לענין זה שצריך לגבות מזיבורית בני חרי ואלו היו הנכסים ביד הלוה היה גובה מן הבינונית שאני התם דמן התורה דינו בזבורית כדעולא דאמר דמה דרכו של אדם להוציא פחות שבכליו אלא שמשום נעילת דלת יפו כחו לגבות מבינונית וגבי לוקח אוקמוה אדאורייתא כיון שיש לו פרעון טוב למלוה ואין חלוק אלא בין בינונית לזיבורית אבל לענין זה שיצטרך לילך למרחקים לגבות חובו לא עדיף מגברא דאתי מיניה ומה שטוען מורשה האשה שאין ליהודה לגבות דמי כל השטר אלא דמי מקח שקנה בהם השטר מיהודה לאו טענה היא דכיון שכתב ומסר לו השטר זכה בשטר בכל כח שהיה ליהודה בו אלא דאוזיל יהודה גביה בעבור טרח הגבייה ואין לדיינין לדון למורשי האשה עד שיראו השטר עצמו של מכירת שמעון ללוי ולא על ידי הטופס כי שלא כדין נכתב כי אין לכתוב העתקת שטר אם לא שראו בית דין שהוא צורך שעה כההיא דפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח) מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין והם עושין לו קיום איך פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני ופלוני עדיו אבל מי שיש בידו שטר אין העדים רשאין לעשות ממנו טופס ואם עשאוהו אין בית דין גובין בו עד שיוציא גוף השטר אם לא כתבו בו טעם למה עשו שטר אחר כההיא דנמחק שטר חובו או כיוצא בו עוד אמרינן התם דאין כותבין שני שטרות על שדה אחת דילמא אזיל בעל חוב וטריף ואזיל האי וטריף לקוחות והדר אמר ליה לבעל חוב שוף לי פורתא דאיקו בהאי ארעא והדר אתא וטרפה מיניה והדר אזיל טריף לקוחות נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

בעל חוב הוציא שטר על שמעון ובכח השטר גובה חובו מבתי שמעון בכתב שלטון העיר אחר שעשו הכרזה לבתים שלושים יום בבית דין אח"כ בא ראובן והוציא שטר חוב על שמעון מוקדם לשל בעל חוב שגבה משמעון ורוצה ליקח הבתים ממנו וטוען בעל חוב שגבה כבר וכיון שלא ערער בשעה שהכריזו על הבתים שהפסיד כחו.

תשובה אם היה הכרוז יוצא שכל מי שיש לו זכות וטענה ושעבוד על קרקע זה יבא ויודיע ויערער ואם ישתוק ויעלים עתה ערעורו יבטלו כל זכיותיו שיביא מכאן ולהבא כיון שנהגו כן דינא דמלכותא הוא ובטלו כל הזכיות אבל אם בסתם הכריזו כל מי שיש לו ערעור יבא ויערער [ולא בטלו זכיותיו לאותו שלא יבא] לא נתבטלו הזכיות בשביל השתיקה ואין כאן מחילה דשמא לא היה נראה שיש מקום וזמן לתבוע באותה שעה אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל (עי' כלל יח סי' טז).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< כלל קודם · כלל הבא >מעבר לתחילת הדף