שו"ת הרא"ש/סח/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש ‏ סח א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הרא"ש כלל סח - סימן א

הנה הביא לפנינו הנכבד רבי יוסף קרשף שני שטרות האחד כתוב בו מקום כתיבתו וחתימת יד הלוה ושני עדים עליו מקויימים והאחד אין בו מקום כתיבתו ושניהם עדים חתומים עליו ומקויים ושניהם בתוך זמנם וכתוב בהם נאמנות למלוה ולבאים מכחו על הלוה ועל הבאים מכחו ויש לכם תקנה בעירכם שיחתמו על כל שטר שלשה עדים לכתחילה ואם בדיעבד חתמו שני עדים מקצתכם אומרים שנהגו שלא לגבות בו ויש אומרים בדיעבד לא נהגו שלא לגבות בו.

תשובה יראה לנו שהשטר החתום בשני עדים או חותם יד הלוה יש לכם לגבות בו אף לפי תקנתכם כי טעם תקנתכם היא בשביל חשש שקרי ובתלת אי אפשר דלית בהו חד דתקין כדאמרינן גבי דיני ממונות (ג’) דתקנו בשלשה משום יושבי קרנות ובתלתא אי אפשר דלית בהו חד דגמיר ומעיקרא עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בבית דין ואפילו קיום לא היה צריך דלא נחשדו ישראל על הזיוף וכשנתקלקלו הדורות הוצרכו קיום ועתה שנתרבה הקלקול הוצרכתם לגדור ולהצריך שלשה עדים מלבד הקיום וכיון שטעם תקנתכם ידוע היכא דלא שייך אותו טעם לא חלה עליה תקנתכם כדאשכחנא פ' הזהב (מ"ט) שתקנו משיכה ועקרו קנין כסף מדאורייתא משום גזרה שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה ואם היתה עליית הלוקח מושכרת דלא שייך הטעם דנשרפו חטיך בעלייה אוקמוה אדאורייתא ועל זה לא תקנו וכן בכמה מקומות בגמרא ואין להאריך והכא נמי כיון שחתם הלוה עם העדים מלבד הקיום ליכא למיחש לסהדי שקרי ולא גרע חותם ידו מחתימת עד שלישי לטעם תקנתכם להוציא מחשד עדי שקר והשטר השני כל זמן שאינו ידוע שנכתב בעירכם יש לגבות בו אעפ"י שאין עליו שני עדים ועוד כיון שהוגה מכתב יד הלוה והקיום אומר שהוא כתב ידו גם זה מוציאו מחשש שקר ועוד כיון שהשטר מקויים כבר נתקבל עדות העדים בבית דין והוי כאלו כבר העידו דקיימא לן על מנה שבשטר הן מעידין ולא גרע ממלוה על פה בתוך זמנה שגובה מן היתומים דליכא למיחש לפרעון ולצררי ולשובר בתוך הזמן ועוד שהרי יש נאמנות בתוך השטר על הלוה ועל הבאים מכחו ועוד כיון שמסופקים אם נהגו לגבות בו בדיעבד גובה מספק ולא שייך למימר יד בעל השטר על תחתונה אלא בספק שישנו בגוף השטר כגון דבר הכתוב סתם אנו מפרשים אותו בלשון המועט וכן ההיא דפרק כל הנשבעין (מז) לוה ומלוה ושני שטרות יד בעל השטר על התחתונה אבל שטר מקויים אין למנוע לגבות בשביל ספק תקנתכם עד יתברר לכם התקנה שתקנתם שלא לגבות בו הילכך ממה נפשך גובה באלו השטרות ומה שאומרת האלמנה כי הוא עסק של רבי יוסף הלוה כיון שכל הממון הוא בחזקת האלמנה והיתום כי על שניהם מוטל לפרוע החובות ולחלוק המותר כמנהג הארץ הזאת על העסק שהיא אומרת של פלוני היא נאמנת על החצי שלה שינתן לפלוני במגו שאם היתה שותקת ולא היתה אומרת של עסק הוא היו פורעין וחולקין בו מותר נאמנת לומר של עסק פלוני הוא ויפרעו מחצי העסק שהוא חלקו חצי החוב שאני חייב לו וחצי האחר חלק היתומים איפשר שאינה נאמנת אלא הוא כשאר נכסי היתום ושטר המוקדם גובה ממנו ועוד נראה דאפוטרופוס הממונה על נכסי בעל הבית וכן האשה הנושאת ונותנת בתוך הבית מודים ויודעים שהיה לו לבעל הבית נכסים אחרים תחת ידו ומת ונשאר הממון ברשות בעל הבית והאפטרופוס או האשה מושלים על הנכסים ויודעים של מי הם ובידם להחזיר לכל אחד חייבים להחזיר לכל אחד ואחד שלו ולא אמרינן כיון שמת בעל הבית זכו היורשים בכל הנמצא ברשות אביהם ואין כח לא באפוטרופוס ולא באשה ליתן לשום אדם כלום וגם אם יאמרו של פלוני הם לא מהימני אלא אדרבא חייבים להחזיר לכל אחד מהם שלו ואם לא החזירו ובאו לבית דין מהימני במגו שאם היו רוצים היו מחזירים וראיה מההיא דסנהדרין פרק זה בורר (ל’) אמר להם אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימים וכל שאין בידו ליטלם לא אמר כלום אלמא באותו שיודע שהם של פלוני יכול ליקחם וליתנם לבעליהן ולא אמר כיון דמת המטמין זכו היורשים בכל מה שנמצא ברשותם דשדה נמי היא רשותם דמיירי נמי בשדה של המטמין דומיא דבית ועוד שאין דרך בני אדם להטמין ממונו ברשותו של אחר דאם לא היה יכול להחזיר לבעליהם אין כאן מגו שאם היה מחזירם היה חייב לשלם ליורשים ואם לא נתנו הממון לבעלים אלא אמר כל הדבר ליורשיו דבריו קיימים ונאמן במגו אף על גב דיצא כבר מתחת ידו וחייבין היורשים להחזיר מה שאמר ואם הוא ירא שאם יאמר הדבר ליורשים לא יחזירו הממון לבעליו חייב הוא להחזירו כדי לקיים מצות השבה ובנדון זה שהאשה היתה שולטת בכל אשר לו והממון היה הכל תחת ידה אחרי מותו ויודעת ומכרת בכל עסק ועסק של מי הוא והיתום הוא קטן יונק שדי אמו וגם רגלים לדבר ומקצת בני הבית מכירין של מי העסק חייבת האלמנה להחזיר לכל אחד שלו לקיים מצות השבה ולמנוע היתום מאיסור גזל ואם יצא הממון מידה ובא ליד האפטרופוס או ליד בית דין יעשו בית דין ככל אשר תאמר האלמנה במגו דמיד אחרי מות אישה היתה מחזרת לכל אחד שלו דבית דהכא כמו בשדה דהתם דיכולה ליטלם.

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

סימן הבא >מעבר לתחילת הדף