שו"ת הרא"ש/נה/ז

שו"ת הרא"ש ‏ נה ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל נה - סימן ז

שאלה ילמדנו רבינו קהל קדוש שבמולינה הסכימו שכל אלמנה שתבא לחלוק עם בניה או עם בנותיה שתהא יד יתומים על העליונה או יפרעו כתובת אמן ומתנתה או יחלקו עמה לעולם שתהיה יד יתומים על העליונה לתועלתם כגון אם היו הנכסים מרובים שיפרעו כתובת אמן ומתנתה ואם היתה הכתובה יתרה על הנכסים שיחלקו זהו תורף התקנה עכשיו מת ראובן והניח בנים ובנות והיה עליו שטר חוב מאלף זהובים לשמעון ועמדה דינה אשתו של ראובן והשיאה את הבנות ולא מיחו בה היתומים ולא גלו דעתם אם היו רוצים לפרוע כתובת אמן או אם ירצו לחלוק אבל אומדן הדעת היה שקודם ירצו לחלוק כיון שהכתובה היתה יתרה על הנכסים עכשיו מתו היתומים ובא שמעון לתבוע שטר חובו שהיה לו על ראובן אביהם וטען שיפרעו לו מחצי הנכסים עמדו היתומות ואמרו אין אנו רוצין לחלוק עם אמנו אלא היא תטול כתובתה ושמעון אומר כיון שהיתומים לא גלו דעתם אלא שסמכו על התנאי אנן סהדי דניחא להו שיפרעו חובות אביהם טענו היתומות אנן במקום אחינו קיימינן וכי היכי דהם יכולין לוותר כמו כן אנחנו יכולין לוותר.

תשובה מה שכתבתם שהברירה תלויה ביד היורשים אם ירצו לחלוק עם האלמנה ואם ירצו יעמידו הדבר על דין תורה שתטול האלמנה כתובה והם יטלו המותר דבר ידוע הוא שלא נעקר דין תורה ממקומו עד שיאמרו היורשים אנו רוצים לחלוק ולא שייך הכא אומדנא דדעתא לפי שכך היא התקנה שלתועלת היתומים תקנו שיכולין היתומים לסלק את האלמנה בחצי הנכסים וכל זמן שלא סלקוה נעמידנה על דין תורה ואם מתו הבנים ולא סלקוה והבנות שעומדות במקום אחיהן לירש אומרות שאין רוצות לסלק אמן ומי יסלקנה ועוד אדרבה אומדנא דדעתא הוא יותר שהבנים היו חפצים שתטול אמן הממון בכתובה ממה שיטלנו בעל חוב אחר והדברים שכתבתם והארכתם אין להם ענין לכאן ואני כתבתי לפי השאלה שתליתם הדבר בדעת היורשים שהבחירה בידם שאם ירצו לחלוק עם האלמנה או אם ירצו יגבו לה את כתובתה אבל בעיר הזאת התקנה אינה כך אבל אם הכתובה יותר מחצי הנכסים ממילא כל העזבון הוא של היורשים וב"ח גובה ממנו חובו ואם אמרו היורשים תטול האלמנה כל כתובתה אין שומעים להם.

ומה ששאלתם בענין התקנה שהאלמנה והיתומים חולקין כל עזבון המת ויצא שטר חוב על המת מאוחר לכתובת אשה והאשה לא שעבדה עצמה באותו השטר אם יפרעו אותו מתפיסת הבית קודם חלוקה או יתנו לאלמנה תחלה חצי כל עזבון המת ומחלק היורשים יפרעו החוב.

תשובה אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח תקנתכם ידי התקנה על התחתונה כי התקנה באה להוציא מכח דין תורה שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה הילכך אמרינן מסתמא כך היתה התקנה שכל הנמצא ברשות המת בשעת מיתה דבר שהגוף היה שלו יחלקו ולא יפחתו חלק האלמנה בשביל שעבוד שהיה אותו ממון משועבד לאחר כי היכי דאם לא היתה התקנה לא היה אותו שעבוד מגרע כח כתובתה כיון דקדמה הכתובה לחוב וגם האלמנה לא נשתעבדה לחוב הכי נמי לא יגרע השעבוד חלק הראוי לה מכח התקנה כי התקנה שתטול חצי הנכסים היא במקום גביית כתובתה הילכך כל דין שיש לה בגביית כתובה יש לה גם כן בחצי הנכסים שנוטלת מכח התקנה הילכך יחלקו כל עזבון המת כל דבר שהגוף היה שלו ומחלק היורשים יפרעו החוב וכן נראה לי שנוהגין פה בטוליטולה וכן נראה לי מתוך שאלה ראשונה שגם אתם נוהגין כן כי כתבתם ששמעון טוען שיפרעו לו חובו מחצי הנכסים אלמא דבר פשוט היה לו על פי התקנה שמחלק האלמנה לא יקח.

[ששאלת ראובן שנשא לאה וכתב לה בכתובה ששת אלפים כפולות והיה לו קרקעות ומכרם ואח"כ כתב לה כל נכסיו במתנת בריא ושייר לעצמו מקום ישיבתו בבית הכנסת ועוד נתחייב לה באותו שטר מתנה אלפים כפולות שתגבם מנכסים שיקנה אח"כ ואח"כ יצא מן הכלל וקנה נכסים ונשא גויה והוליד ממנה בנים ומת ועתה בא מורשה של לאה ותבע בכח שטר שלה קרקעות שמכר ראובן והוציאו הלקוחות שטרי קנייתם ונמצאו מוקדמים לשטר המתנה וחוזר המורשה ותבעם בכח כתובה שקדמה למכירת הקרקעות ועתה הדין הוא כך שאינה גובה כתובתה שמחלה כתובתה כשנתן לה המתנה כדאיתא ביש נוחלין (קל"ב) הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על המתנה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן א"ר יודא הנחתום מעשה אירע בבת אחותי כלה ואמרו חכמים תקרע כתובתה ותעמוד על המתנה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן ואמרינן עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה מאי טעמא אומדן דעתא הוא דניחא לה דליפוק עלה קלא דכתבינהו לה כל נכסיו אפי' חד יומא ונשאת ונתת בדבר אי אמרינן כהאי גוונא תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה כיון דשייר לעצמו המקום בבית הכנסת ובגמרא לא משכחת לה אלא במתנה בכל נכסיו לרב עוירא הוי שיור בכלהו ולרבינא באשתו ארוסה ואשתו גרושה והכרעת לעצמך דאמרינן שפיר תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה אף על גב דשייר ויפה הכרעת דלא בעינן מתנה בכל נכסיו דהא אמרינן בפ' מי שמת (ק"נ) אמר רבא אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן ואלו הן שכיב מרע עבדו ואשתו בניו ומברחת שכיב מרע דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו וכו' עבדו דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר כל שהוא לא יצא בן חורין אשתו דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא בניו דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה מברחת דאמר מר מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה ואלו כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב לא קחשיב ואי תקשה לך הא קתני רישא למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר אלמא לא מחלה כתובתה עד שיכתוב לה כל נכסיו י"ל כשכותב לה סכום בנכסיו כמו מחציתן או שלישיתן או רביעיתן אפי' היו לו נכסים מרובים לא מחלה כתובתה אבל כשכתב לה כל נכסיו ופירש השיור אפי' שייר הרבה מחלה כתובתה דכבוד שעשה לה שכתב לה כל נכסיו גורם המחילה כדמשמע לישנא דגמרא דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה לכולהו נכסי וכ"ש בנדון זה שמוכיח שהשיור היה לטובתה שאם לא שייר לא קנתה דהא דאמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא בעיא גמרא בבריא היאך בשכיב מרע הוא דניחא ליה דלשתמעון מילה אבל בבריא הא קאי איהו או דלמא בבריא נמי ניחא ליה דלשמעון מילה מהשתא ולא איפשיטא הבעיא הלכך אם לא שייר לא מפקינן ממונא מחזקתיה ולא עשאה אלא אפוטרופא הלכך הוצרך לשייר לטובתה כדי שתחול המתנה והא דמוקי לה בגמרא לרב עוירא בכולהו ולרבינא באשתו ארוסה ובאשתו גרושה ולא מוקי לה בדשייר משום דקתני בברייתא כתב כל נכסיו לאשתו.

ועוד [כתבת] דמסתבר דלא אמרינן תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה אלא בהנהו קרקעות דחייל עלייהו [מתנה] ומשום אומד דעתה דאמרינן דסליקא מינייהו שיעבוד כתובתה אבל הני נכסי דאיזדבנו מקמי מתנה ולא חייל עלייהו מתנתה כלל ליכא למימר דסלקא שיעבוד כתובתה מינייהו ודמית נכסים הללו שמכר קודם המתנה לנכסים שקנה אחר המתנה דודאי גובה מהם כתובתה שהרי ודאי לא מחלה כתובתה לבעל אלא שאנו אומדין דעתה שמחמת כבוד שכתב לה כל נכסיו במתנה מחלה שיעבוד כתובתה שהיה לה על נכסים הללו דאפילו אם יטרפם בעל חוב מוקדם לא תחזור עליהם מכח כתובתה שקדמה לבעל חוב והא דקתני תקרע כתובתה משום דקתני בברייתא כתב כל נכסיו ואהא קתני תקרע כתובתה מהן וכן פרש"י שאם קנה נכסים גובה מהן.

נראה לי שאין הנדון דומה לראיה דודאי לא מחלה מן הנכסים שיקנה אבל לשעבר כיון שמחלה שיעבוד כתובתה מן הנכסים שנתן לה אף אם יטרפם בעל חוב כל שכן שמחלה שיעבוד שהיה לה על נכסים שכבר יצאו מרשותו ונכנסו לרשות הלוקחים ולא היו משועבדים לכתובתה בעוד שהיו כל נכסיו בני חורין לפניה ואם היא מחלה שיעבוד בני חורין שהניחוה לקוחות איהי דאפסידא אנפשה ובשביל זה לא תחזור על הלקוחות ובודאי אין מחילה לחצאין אלא מחלה כל שיעבוד כתובה שהיה לה על כל הנכסים שקודם מתנה הלכך נראה שאינה יכולה להוציא מן הלקוחות שקדמו למתנה.

ומה ששאלת אם יכולה להוציא מן הלקוחות מי מצי אמרי הנחתי לך מקום לגבות מהן מנכסים שקנה בחליפותו מילתא דפשיטא היא אין לך אישתדוף בני חורין גדול מזה דבדיניהם לא תוכל להוציא מנכסים שקנה אצל הגויה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.]

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף