שו"ת הרא"ש/לח/ב

שו"ת הרא"ש ‏ לח ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל לח - סימן ב

שאלה ראובן שנתחזקו לו שטרי חובות על שמעון ואחר כך נשא שמעון אשה ונתחזקה עליו שטר נדוניא ובעת שנשא אשתו זאת עשה לו אחד מגיסיו שטר משכונה על ביתו בדמי הנדוניא שהיה לו לקבל ונשאר שטר המשכון ביד הסופר לאחר ימים חלה שמעון ובעת חליו צוה לסופר שיתן השטר לאשתו לאחר פטירתו והוא נפטר מתוך חליו ולא נתרפא ממנו ואחר פטירתו נתן הסופר השטר לאלמנה כאשר צוהו ועתה בא ראובן לתבוע לב"ד שיגבו לו ממשכונה זאת קצת החובות שיש לו על שמעון והאלמנה טוענת כיון שהשטר בה בא לידי בצואתו קניתי המשכונה אעפ"י שקדמו חובותיך.

תשובה יראה לי לפסוק דין זה מהא דתניא ביבמות פ' אלמנה לכהן גדול (ס"ו) המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור משום דקיימא לן כרב יהודה דאמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עמה משום שבח בית אביה הילכך בנדון זה שפסקה לו נדוניא ולא נתנה לו המעות אלא אחד מגיסיו משכן לו ביתו בדמי הנדוניא והבעל צוה להחזיר שטר המשכונה לאשתו יראה שראובן שהיה חובו מוקדם לנדונית האשה אינו יכול לגבות חובו מאותה משכנתא דאי חשבת להך קרקע שהיה ממושכן לבעל עבור נדונית אשתו כאלו הכניסה אותו לבעלה בנדונייתה הרי לא חל עליו שעבוד כדרך שאינו יכול למכרו ואי לא חשבת ליה כאלו הכניסתו בנדוניתה כיון שאינו אלא משכון בעלמא בשביל הנדוניא שפסקה להכניס לו ולא שייך בזה למימר שתטול האשה הקרקע משום שבח בית אביה כי לא הכניסה לו הקרקע אלא משכון בעלמא הוא בשביל נדונייתה הילכך ראובן שהיה חובו מוקדם יגבה הקרקע בחובו הא ליתא כיון שהקרקע אינו אלא שעבוד בעלמא בשביל הנדוניא שהיתה מחוייבת לו אשתו והבעל מחל לאשה אותו החוב שהיתה חייבת לו אשתו כיון שצוה להחזיר לה שטר המשכנתא כיון שנמחל החוב ממילא פקע השעבוד שהיה לו לבעל החוב על הקרקע מידי דהוה אראובן שמכר לשמעון שטר חוב שהיה לו על לוי ונשתעבדו כל נכסי לוי לשמעון כדרך שהיו משועבדין לראובן ואם חזר ראובן ומחל ללוי החוב שמחל לשמעון הוא מחול ופקע השעבוד שהיה לו לשמעון על נכסי לוי ועוד אני אומר אפילו לא צוה הבעל להחזיר שטר המשכנתא לאשתו ממילא היה הדין כמו שכתבתי שהרי האשה היתה חייבת לבעל נדוניא שפסקה לו ומשכנה הקרקע בשביל אותו החוב וגם הבעל היה חייב לאשה נדוניתא בחוב אם יגרשנה או ימות וכשמת הבעל והנדוניא ביד האשה הרי היא נפרעת החוב שהבעל היה חייב לה ממעות שבידה שהיתה חייבת אותם לבעל וכיון שנפרעת מאותו חוב הרי פרעה לבעלה החוב שהיתה חייבת לו ונפטר המשכון ששעבדה לו שעבוד עבור החוב כללא דמילתא אי חשבת להך קרקע כאלו הכניסתו לבעל בנדוניתה לא חל עליו שעבוד ואי לא חשבת ליה אלא משכון בעלמא כבר נפטר המשכון ופקע השעבוד, והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

וששאלת על הנשבע להכחיש העד שאמרו רז"ל שהעד והבעל דין מצטרפין יחד לפסלו אם הוא נפסל מיד ממילא או עד שיעידו עליו בבית דין יראה שצריך להעיד עליו וכל זמן שלא העיד עליו הבעל דין מאן נימא לן שתביעתו היתה אמת שמא שקר תבע ממנו נמצא שהיה פסולו על פי העד לבדו אבל כשיעידו שניהם בב"ד ויאמרו אנו מעידים על זה שעבר על שבועתו מאז והלאה הוא נפסל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף