שו"ת הרא"ש/כ/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png כ TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל כ - סימן יז

ששאלת על בהמות הרבה שנשחטו ביום אחד ונמצאו מקצתן טרפות וכל הריאות כשרות היו תלויות במוט אחד ונמצאת ריאה אחת ביניהם שהיתה סרוכה מאונא לטרפשא דכבדא ועתה נולד ספק בכל הכבשים דאיכא למיחש שמא הבודק לא הרגיש באותה סירכה והכשירה שלא כדין ונמצא טרפה אחת מעורבת בין הכשרות או שמא הבודק הרגיש בה והטריף הכבש אלא שאחר כך בשגגת הקצבין נתערבה הטרפה בין הכשרות ובשעה שנמצאת הריאה הטרפה מעורבת בין הכשרות כבר לקחו הרבה אנשים מן הקהל בשר קודם שנולד הספק וכתבת ששאלו לקצבים ואמרו שמעולם לא נתערבו הכשרים עם הטריפה הלשון הזה יש לפרשו בשני דרכים הא' שאמרו הקצבים ח"ו לא יצאה שגגה זו מתחת ידינו לערב טרפה בין הכשרות אלא הבודק שגג ונתנה לנו בחזקת כשרה ועל דרך אחרת שלא שגגו לא הם ולא הבודק אלא שבשגגה נתערבה ריאה טרפה בין הכשרות ועוד כתבת ששאלו לבודק ואמר שהיה יודע באותה סירכא ובשגגה נתערבה אותה ריאה טרפה בין הכשרות ומעולם לא היתה ערבוביא בין הכבשים וכתבת שנפלה מחלוקת ביניכם יש אומרים שכל הכשבים שנמכרו קודם שנמצאת הסירכא ושעודן בבית המטבחים כלן טרפות מפני חשש התערובות ויש אומרים שכל בשר הנמכר קודם שנולד הספק מותר והבשר הנשאר בבית המטבחים אסור ואתה אמרת שהכל בחזקת כשרות כי ה"ר אהרן רבך פירש בפרק גיד הנשה (ק’) דהא דאמרינן דחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין דאינה בטלה היינו כשנתבשלה החתיכה הראויה לכבד בה אורחין אבל בחתיכה חיה ואפילו כולה בהמה חיה בטלה ברוב.

מה שכתבת בשם ה"ר אהרן ז"ל דחתיכה הראויה להתכבד היינו דוקא כשנתבשלה הא ליתא דלא בעינן שתהא ראויה ליתן לפני האורחין כמו שהיא עתה אלא משום שיעורא נקט בפני האורחין דגדולה כי האי שיעורא שראוי ליתן בפני האורח נכבד לאחר שנתבשלה חשיבא באת שדרכו לימנות ולא בטלה ומשום שהיא חיה לא בטיל חשיבות דידה מידי דהוה אששה דברים המנויין בפרק בתרא דערלה דמקדשין משום דחשיבי את שדרכו לימנות ובכללן חילפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית ובחיין איירי דתרדין וכרוב ודלעת אין דרך לבשלן שלמים אלא מחתכין אותן לחתיכות דקות ואז בטיל אלא על כרחך בחיין איירי ולא חזו השתא לאכילה אפילו הכי לא בטילי משום חשיבות אף על גב דלא חזיא השתא לאורחין וכן הנהו דפרק בתרא דע"ז (ע"ד) דקתני ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן ומפרש בגמרא דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וקתני התם צפורי מצורע ופטר חמור ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה ואף על גב דהשתא לא חזו למיכל לא בטילי מפני חשיבותן דחשיבי את שדרכו לימנות ובגמרא פריך וליחשב נמי חתיכות נבלה אלמא נבלה הראויה להתכבד לפני אורחים הויא דומיא דאינך דתנן דלא בטלי משום חשיבותן אף על גב דהשתא לא חזי למיכל וכן משמע מתוך דברי רבינו שמשון ז"ל שפי' בשם רבינו יצחק בריש פרק בתערובות אהא דקאמר התם אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר וכתב רבינו שמשון ז"ל תימא מי גרע שור גדול מאת שדרכו הא אפי' חתיכה חשיבה את שדרכו בפ' גיד הנשה מפני שראויה להתכבד בפני האורחים אלמא דחתיכה הראויה להתכבד אפילו כשהיא חיה לא בטלה וכן שלמה בחייה לא בטלה הילכך מטעם שכתבת אין להתיר תערובת זה.

אבל אחפש צדדין אחרים להתירן אם נאכל אחד מהכשבים הותרו כולן כדאמרינן בפרק התערובות (ע"ד) אמר רבא אמר רב נחמן טבעת של עבודת ככבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחד מהם לים הגדול הותרו כלם דאמרינן הך דנפלה דאיסורא נפל ועוד אמרינן התם אמר ריש לקיש חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפל א' מהן לים הגדול הותרו כלם דאמרינן הך דנפלה דאיסורא נפל הה"נ אם נאכל אחד מן הכשבים תלינן דהך דאיסורא נאכל ואף על גב דפירש רבינו יצחק (שם) דדוקא נפלה אבל הפילה אפילו בשוגג קנסינן אטו מזיד נראה כיון שנאכל קודם שנודע הספק לא שייך למקנסיה דלא שייך קנס אלא אחר שנודע התערובת דקנסינן שוגג כגון ששכח שנאסרו על ידי תערובת אטו מזיד אבל קודם שנודע התערובת לא שייך למקנסיה אטו אחר שנודע התערובת דשמא לעולם לא יודע התערובת כללו של דבר כל זמן שעומד בחזקת היתר לא שייך למקנסיה ואף על גב דנקיט ים הגדול למעוטי פירש אחד מהם דלא שרי משום הכי התערובות הך דנאכל הוי כנפל לים הגדול כיון דליתיה בעולם ומה שהותרו הכשבים לא שיהא מותר לאכול מכשב א' מהם לבדו אלא משני כשבים בתערובת דפריך התם על מילתא דרב נחמן ממתני' דריש פרק התערובות (ע’) כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחד בריבוא ימותו כלם ואמאי נימא דהאי דמית דאיסורא מית אמר ליה רב נחמן אנא דאמרי כרבי אליעזר דאמר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשין והא אמר רבי אלעזר לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים אמר ליה אנא נמי תרתי קאמינא פי' ליהנות משנים שנים ביחד אבל לא מכל אחד ואחד לבד דכיון שנאסרו ע"י תערובת ומקילינן בהו לתלות האיסור באותו שפירש לא שרינן אלא להקריב בשנים או לאכול שנים שנים דממה נפשך איכא בההיא אכילה ובההיא הקרבה חדא דהיתרא הילכך בהך תערובת הכשבים אם נאכל כשב כלו קודם שנודע התערובת הותרו כלם ובלבד שלא יאכל אדם מכשב אחד לבדו בלא תערובת שנים ביחד וכל מה שנחתך מן הכבשים לחתיכות דקות שאין כל חתיכה ראויה להתכבד בין קודם שנולד הספק בין לאחר שנולד הספק הכל מותר כדאמרינן בפרק התערובת (ע"ד) אמר ר"א חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות פותח ונוטל הימנה כדי דימוע ושותה יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא א"ל רב נחמן גמע ושתי קא חזינא הכא פירוש וכי לכתחלה יפתח אדם וישתה וכי מבטלין איסור לכתחלה אלא אימא נפתח אחד מהן נוטל הימנה כדי דימוע ושותה דכיון שנפתחה ואינה חשובה עוד מותרת דכל זמן שכלן סתומות אסורות דכל חדא מינייהו אמרינן זו היא של תרומה אבל כשנפתחה אחת מהן ממה נפשך מותרת אם היא של היתר מותרת ואם היא של איסור הרי היא בטלה והיא עצמה וכל האחרות מותרות הכא נמי כל מה שיצא מכלל חתיכה הראויה להתכבד הכל מותר אבל חתיכה הראויה להתכבד שפירשה מן התערובות אסורה ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש כדאמרינן בפרק התערובות (ע"ג) ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני שמא יקח מן הקבוע והא דאמרי' (חולין צ"ה) גבי ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת נבלה ובנמצא הלך אחר הרוב שאני התם שהנבלה נמכרת במקום קביעותא וליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע ועוד כיון שפירש בפנינו לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש ולהכי קאמר ונכבשינהו דניידי ולבתר הכי אמרינן כל דפריש מרובא פריש אבל אם פירש לפנינו לא אמרינן מרובא וכן צריך לפרש משום ההיא דפ"ק דפסחים (ט’) תשעה ציבורין חמץ וא' מצה ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן מהי מיניהו שקל דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומאי שנא מההיא דפרק גיד הנשה (צ"ה) דאמרינן גבי תשעה חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב ומוקי לה בנמצא ביד גוי אלא ההיא דתשעה ציבורין מיירי כגון דשקל עכבר קמן כיון שנולד לנו הספק במקום הקביעות לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש הילכך בשר שלקח ישראל ממקום הקביעות אסור ולא אמרינן מרובא פריש ונראה לי דמה שלקחו מן הבשר קודם שנולד הספק אפילו חתיכה הראויה להתכבד מותרת דתלינן דמרובא פריש ולא אשכחן דאסר בגמרא משום גזרה שמא יקח מן הקבוע אלא היכא שכבר הם עומדים בחזקת איסור דאי שרית ליה אותם שפירשו אתי נמי ליקח מן הקבוע אבל קודם שנולד הספק לא שייך למיגזר מידי שכלן בחזקת היתר הם עומדים מאי אמרת גזרה שמא יקח אחר שנולד הספק הך גזרה לא אשכחן בגמרא ועוד דבהא ליכא למיטעי דאם לקח בעוד שהיו בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסרו אבל אחר שכבר נאסרו אי שרית ליה אותה שפירש אתי למיטעי וליקח נמי מן הקבוע דמימר אמר מה לי האי מה לי האי דכולי עלמא לא בקיאי בדינא דקבוע ואף על גב דפירש לפנינו אכתי לא נולד ספק במקום הקביעות ותלינן דמרובא פריש דאין חילוק בין פירש לפנינו לפירש שלא לפנינו כל זמן שעומדין בחזקת היתר ועד הנה נשאתי ונתתי בתערובת אם בודאי נתערב טרפה בין הכשרות אבל בנדון זה שלא נולד הספק אלא ע"י ריאה סרוכה שנמצאת תלויה בין ריאות הכשרות ואיכא לספוקי שמא הבודק לא השגיח בסירכא והכשיר שלא כדין ונמצאת טריפה מעורבת בין הכשרות או שמא בשגגת הקצבין נתערבה (ריאה) טרפה בין הכשרות ואיכא למימר נמי שמא נתערבה ריאה טריפה בין הכשרות וליכא ריעותא בין הכשבים כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי תלינן לקולא דכיון דנשחטו הכשבים ונבדקו ויצאו בחזקת היתר מיד הבודק מוקמינן להו אחזקתיהו ולא אסרינן להו מספק דאתיליד לבתר הכי כדאמרינן בפ"ק דחולין (ט’) אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת אסור עומדת נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ונימא נשחטה הותרה הא קמ"ל אף על גב דאתיליד בה ריעותא כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא בא זאב ונטל בני מעים מהו נטל הא ליתנהו אלא נקב בני מעים הא קא חזינן דאיהו נקבינהו אלא נטלן והחזירן כשהן מנוקבים מהו מי חיישינן שמא במקום נקב נקב או לא אמר ליה אין חוששין שמא במקום נקב נקב וכ"ש בנדון זה דתלינן לקולא דהעמד בהמות בחזקת כשרות והעמד הבודק בחזקת צדיק שלא יצאתה תקלה מתחת ידו דנימא דלא בדק יפה והעמד הקצבים בחזקת כשרות ולא ערבי טרפה בין הכשרים אלא ריאה טרפה נתערבה בשוגג בין הכשרות ואפילו באיסור אשת איש אמרינן בכולי גמרא דכל ספק שנולד בה אוקמה בחזקת היתר ועוד כיון שהבודק אומר שידע באותה סירכא ובשגגה נתערבה ריאה הטרפה בכשרות ומעולם לא היתה ערבוביא בכשבים הרי נאמן הבודק להתיר דכל מידי דלא איתחזיק ביה איסורא נאמן עד אחד להתיר כדאמרינן ביבמות בריש האשה (פ"ח) אמר רבא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא דנאמן כ"ש בנדון זה שהוחזקו הבהמות בחזקת היתר ועד אחד מעיד על הספק הנולד דלאו כלום הוא שאין לפקפק בדבר ומותרות כלם ות"ל לא יצאתה תקלה מתחת ידיך ויפה התרת ולא מטעמך.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף