שו"ת הרא"ש/כו/ג

שו"ת הרא"ש ‏ כו ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל כו - סימן ג

אשר כתבת שאלו התלמידים מתירין להחם חמין בשבת לפני המילה לרחוץ המילה בשבת ואתה אוסר דע כי יפה אתה אוסר להחם חמין בשבת כדי לרחוץ המילה לפני המילה ואפילו לומר לגוי להחם אסור וראיה מהא דאמרינן בערובין בפרק הדר (ס"ח) ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה אמר רבא נישיילה לאימיה אי צריכה ליחים ליה אגב אימיה ולכאורה ביום המילה היה שהיו צריכין מים חמין לרחוץ המילה לפני המילה דאי לאחר המילה היה ואפילו בלא אמו מותר לחלל עליו השבת דקיי"ל כרבי אליעזר בן עזריה מרחיצין את הקטן אף ביום שלישי שחל בשבת ואף להחם לו חמין בשבת מותר וכל הזריז הרי זה משובח אלא לפני המילה היה והא דקאמר אי צריכה ליחים ליה אגב אימיה פרש"י ז"ל דאי אפשר ע"י ישראל דאמרינן בשבת (קכ"ט) חיה מז' ועד ל' אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי ואפילו אם תמצא לומר דמשכחת לה דביום המילה הוי תוך שבעה של חיה משום דשבעה של חיה מנינן להו מעת לעת כדאמרינן בריש פרק הערל (ע"א) דקטן שחלצתו חמה נותנין לו שבעה ימים מעת לעת להברותו אפילו הכי אי אפשר לומר דניחים ליה ישראל כיון שהוא בתוך ז' שמותר לחלל עליה את השבת אם אמרה צריכה אני דאי ע"י ישראל לא הוה שרי להרבות בשביל הקטן דהא במנחות (ס"ד) בעי רבא חולה שאמדוהו לב' גרוגרות ויש ב' גרוגרות בשני עוקצין וג' בעוקץ א' הי מינייהו מייתינן ב' מייתינן דחזו ליה או ג' מייתינן דקא ממעט בקצירה משמע דהא פשיטא דאם יש שנים בעוקץ אחד וג' בעוקץ אחד דשנים מייתינן ולא שלשה אלמא דאסור להרבות אפילו במקום שאינו מרבה במלאכה ועוד אמרינן בהדיא בפ"ק דחולין (ט"ו) המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזרינן שמא ירבה בשבילו אלא ודאי ע"י גוי קאמר דניחים ליה אגב אימיה אבל לצורך הקטן אסור אפילו ע"י גוי וההיא עובדא דפרק הדר (ס"ח) ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה אמר רבא ליתו ליה חמימי מגו ביתאי ואוקי לה התם בחצר שלא ערבו וע"י גוי וקודם המילה היה מדקא מדמי הך אמירה לגוי להזאה שהיא מצוה כדי לעשות הפסח דאי לאחר המילה אפילו דרך רשות הרבים שרי להביא ואפילו ישראל דפקוח נפש הוא שאני התם דגוי לא עביד אלא איסורא דרבנן אבל לומר לגוי להחם חמין דאיסור דאורייתא הוא אסור כדי לרחוץ הקטן לפני המילה ובהלכות גדולות משמע דאפילו דאיסורא דאורייתא שרי ע"י גוי לצורך המילה כי כתב נימא ליה לגוי דמייתי מגו ביתאי ואפילו דרך רשות הרבים ולפי דבריהם צריך לפרש האי עובדא דקאמר ניחים ליה אגב אימיה דמיירי לאחר ג' שכבר נתרפא הילד אבל סוגיא דגמרא לא משמע כדבריהם לכך נהגו בו איסור כמו שפירשתי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף