שו"ת הב"ח (הישנות)/קלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עץ החיים והדעת הנטוע בגן אלהים עצו ונופו במקום טהור פריו מתוק וצילו נאה לברך ממנו נהנין ממנו ניזונון מזון הנפש והשכל ה"ה אור ישראל וקדוש ופאירו ושרשו כמהור"ר פלק שי' נצח כהן צדק דברי מכ"ת הגיעוני ביום א' דחג הסוכת וערבו אלי דברי דודים כערבי שמחות אור פלפולך עם שמחת החג ואפריון נמטי למעכ"ת על ראש דבריך ולא שכחתני יוסף ה' עליך עוד ברכה וחיים עד בלי די ויברך וגו'. ועתה באתי לפני הוד שולי מעיל מעלת להודיע מה שקשה אלי בדברים תשובת מכ"ת כתב אדוני אלופי ומיודעי כדמות השגה עלי וז"ל מכ"ת ועל תמיהתו וישוב דכתב אני תמה אם כן למה כתב הרשב"א שם בתשובה דמתחייב משום ערב בלא ערב נמי לחייב משום קנינו ואשר כתב כ"ת דמשום דלא מטי הנאה לידו הוצרך לומר דחייב דומיה דערב ז"א דהא כתב הרא"ש בכתובת פ' אעפ"י שאדם יכול לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו עתה. ואע"פ שאין לו עתה נכסים גם לפר"י וז"ל בפרק הנושא במי שבא להתחייב וכו' והאריך מעכ"ת בפלפולו ולהביא דעת המפרשים והנה עתה אתפלא שוב על עצמו כי גם למאי דמשמע מדברי כבוד תורתך שאין חילוק בין חיוב לחיוב הנה וודאי אין זו השגה דאף על פי שהיה יכול הרשב"א להביא ראייה לפסקו שמתחייב הלה אף על פי שלא הגיע הנאה לידו מההוא דהרא"ש דפרק אף על פי מכל מקום מאחר שהביא ראייה ברורה מההוא דפרק קמא דקידושין שוב לא היה צריך להביא ראייה מהרא"ש ז"ל ולא לההיא ראייה דפרק הנושא לפי חילוקי הדיעות בין המפרשים באותו סוגיא ועוד הלא הרשב"א גדול בדורו היה והרא"ש שאל ממנו כמה שאלות ואם כן למה יביא ראייה מדברי הרא"ש ואולי אינו תופס כמותו ואף על פי שהוא מדברי התוספות ועוד אפילו את"ל דגם הרשב"א סובר כך מכל מקום אפשר לומר לי דהרשב"א למדו דין זה ג"כ מההי' דפ"ק דקידושין וס"ל דהערב הוי בנין אב לכולם דכי היכי דהערב משתעבד אעפ"י דלא מטי הנאה לידו ה"ה בשאר כל דוכתי' ואעפ"י שלא הוזכר דבר זה לא בדברי התוספות ולא בדברי הרא"ש:
גם ברמב"ם בסוף פי"א בה' מכירה כשכתב דין זה דהמחייב עצמו לאחר בלא תנאי כלל וכו' כתב בסוף דבריו אעפ"י ששניהם מודים ועדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו כמו שנשתעבד הערב וכזה הורו הגאונים הנה מבואר לעיניים דדין זו גופיה למדין לה מדין ערב ותדע שהרי לפי דברי מכ"ת יש לדקדק דל"ל לרבא למימר לגבי' קידושין דמקודשת מדין ערב תיפק לי' בלא ערב הלא הלכה רווחת לפי דעת מכ"ת שאדם יכול לשעבד עצמו להתחייב בדבר שאינו חייב וכמו שתמה מכ"ת על דברי ישובי להרשב"א כך יש לתמוה על הגמר' הך תימא גופי' אלא ודאי אבוהון דכולן ערב ומ"ש כ"ת על דברי הרמב"ם ומייתי ראיי' מערב היוצא קודם חיתום שטרות וכמו שמוכרח לפרש כן שם לא ידעתי למה לא נאמר דמבי' ראי' מסתם ערב שמשתעבד אע"ג דלא מטי הנאה לידיה כל זה כתבתי לפי מה שנראה מדברי כ"ת שתופס בפשיטת כנדון דידן שאינו חילוק בין חיוב לחיוב אכן לפי ע"ד יש חילוק בין חיוב שמתחייב בלא תנאי לחיוב שמתחייב בתנאי כך וכך ולפיכך כשהי' ק' לרשב"א על פסקו למה יהיה השואל פטור והערב חייב דדל ערבות מהכא נשאר עליו חיוב שנשתעבד בקנין הלא לא מטי הנאה לידי' לא היה שום מקום להביא ראי' לא מדברי התוס' והרא"ש דפ' אע"פי ולא מההיא דפ' הנושא לשום פירוש מן הפרושי' משום דהתם וודאי כיון דהחיוב הוא בלי תנאי שפיר יכול אדם להתחייב עצמו בדבר שאינו חייב מדין ההודאות ואע"פי שאינו בלשון ההודאה מ"מ משוינן ליה כאלו הודה ליה בכך וכך חייב מדין ההודאות אבל ע"י תנאי באם לא יהיה כך וכך אתחייב לך מנה אין לנו להביא ראיי' שמתחייב היכא דלא מטי הנאה לידיה ואע"פ שהוא בקנין שהרי א"א לחייבו מדין ההודאות מאחר שאינו מתחייב כ"א ע"י תנאי ולכן הביא הרב ראיי' מההיא דתנן מנה לפלוני ואקדש אני לך דהתם נמי לא הוי מדין הודאה אלא בדרך תנאי כשתתן מנה לפלוני אזי אני מקודשת לך דמקודשת מדין ערב ואע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד' ומקנא נפשה ה"נ בנ"ד אע"ג דלא שייך לחייבו מדין הודאות כיון שהוא על תנאי מ"מ מתחייב מדין ערב ואע"ג דלא מטי הנאה לידיה. אבל קנין ודאי בעי משום דהוי אסמכתא גמורה ומ"ש מכ"ת א"כ בההיא דקידושין אמאי תהי' מקודשת בלא קנין לא הבנתי דברי מכ"ת דמה ענין זה לזה התם לגבי אשה לא הוי אסמכת' אע"ג דהוי דרך תנאי כשתתן לפלוני מנה אתקדש לך מ"מ אין זה אסמכת' כל עיקר:
ואשר כתב כ"ת דלענין ביטול אסמכת' בעינן קנין בב"ד חשוב הנה גם בכתבי למכ"ת הרגשתי בזה אבל אין מזה קושי' שכבר אפשר לומר דאיירי בדאמר מעכשיו או היה בב"ד חשוב ואע"פי שלא נתפרש בתשובה אפשר שקיצר בדבר הפשוט בעיני הכל ועל מה שבא מכ"ת ליישב דברי מהר"ם איסרליש ולומר שסובר דאפילו בלא קנין נתחייב הערב אעפ"י שהוא אסמכת' משום דמתחילת השעבוד ידע הערב שחזר עליו תחילה כו' והאריך מכ"ת בזה תמהתי הלא אם נאמר שהערב ידע ג"כ השואל ידע ואם כן לא היה לו לשואל שום עסק מתחילה כ"א עם הערב שהוא מתחייב לו כך וכך אם לא יחזור אליו השואל את החפץ וא"כ מעתה נעקר ממנו שם ערב וחל עליו שם מתחייב וק' למה מתחייב כל עיקר בלא קנין כיון שהוא אסמכת' ומ"ש כ"ת דבערבות לא נפקא לן מידי באסמכת' ז"א שהרי אנו תופסין עכשיו שאינו ערב ועוד מאי מעליות' איכא טפי בערב מבשואל שלא ידבר דבריו בכדי כמו שדבר השואל בכדי ועוד מי יאמר דהערב והשואל יודעי' דאסמכת' לא קניא ואף על פי דבשאר שיעבודי' אמרינן דאדם משעבד נפשי' אכדת משה וישראל התם ודאי אדם יודע שאסור לו להשתעבד בדבר עבירה אבל בלא עבירה למה לא ישתעבד ומכ"ת כתב דבסבר' זו שכתבתי דמתחילת השעבוד ידע הערב דיחזיר עליו תחילה בו יתיישב ג"כ למה נסתפקו הגאונים אהרב ב"י בערב ישראל לישראל חבירו בעד גוי והגוי כופר ואומר להד"ם והערב מודה שהלוהו והוא היה ערב ומשמע לפי דברי מכ"ת שאם היה הלוה ישראל לא היה לו שום ספק דפשיטא שגם הערב פטור דמי איכא מידי דהלוה פטור והערב חייב אלא דבלוה עכומ"ז יש ספק כיון דפיהם דיבר שוא א"כ איכא למימר דמתחילה גמר לנפשיה לשלם אע"פ שיכפור הגוי כמו שבא בדברי אדוני:
והנה לפי מה שמפרש מכ"ת דע"כ נעשה ערב על כל דבר בין אם לא יפרע בין אם יכפור הלוה על הכל נעשה ערב הנה לא ידעתי ולא אבין הלא גם לפי סברא זו פשוט הוא דחייב הערב בין בלוה גוי בין בלוה ישראל דליכא למימר מי איכא מידי דהלוה פטור והערב חייב אא"כ שהלוה פטור בדין כדמשמע בפ' יש בכור דכל הסוגיא איירי דפטור בדין אבל היכא שהלוה חייב אלא דלא מצי מלוה להוציא ממנו כגון שכופר ואומר להד"ם והערב מודה שהלוהו פשיטא דהערב חייב לפי דברי כ"ת דלא גרע זה מאם היה הלוה במדינת הים או גברא אלמא ולא ציית דינא דנפרע מן הערב תחילה וכי יש אלמות גדול מזה שכופר ואומר להד"ם ונשבע לשקר אבל לפי עניות דעתי נראה דמקום הספק הוא כפשוטו באופן זה אי נאמר שמה שנעשה ערב הוא אינו אלא לענין פרעון שאם לא יפרע הלוה יפרע הוא אבל היכי שיכפור הגוי ואומר להד"ם ע"ז לא נעשה ערב דסתם ערבות אינו אלא להיכא שהוא מודה שחייב אלא שאין בידו לפורעו א"נ דנעשה ערב לגמרי גם אהיכא שאומר להד"ם ולפ"ז אין מקום להשגת הר"י קארו ז"ל דודאי אף על גב דק"ל באומר לא לויתי כאומר לא פרעתי מ"מ שמא לא נעשה ערב על זה וק"ל וספק זה איכא לאיסתפוקי אף בלוה ישראל אלא שהשאלה נשאל בלוה גוי וכמ"ש בס"ה להדי' ולפי סברת הר"י קארו ז"ל מאחר שאמר להד"ם ה"ל כאומר לא פרעתי וחייב הערב ומשמע נמי דאין חילוק דבין בלוה ישראל בין בלוה גוי חייב:
ועפ"ז פסק מהר"ם איסרליש דחייב הערב בין בלוה גוי בין בישראל ודלא כסברת ב"ת דבלוה ישראל פטור הערב. ובמה שכתב מכ"ת דמ"ש הרשב"א שהרי חייב עצמו בקנין זה מפני שהיה ערבות שלא בשעת מתן מעות באמת לא ידעתי למה יפרש מכ"ת ותכניס בפירושך זה כמה דחוקי' בדברי הרשב"א ולהוציא דין חדש וכ"ז אינו כ"א ליישב דברי מהרמ"א שהשמיט מילת קנין אולי לא שם לבו אז בהעתקתו לדין זה מתוך דברי הר"י קארו לעיין ולחקור מקור הדין בתשובה כמו שמוכרחים אנו לומר כך בהרבה בהגהותיו ז"ל שמעתי לפי מה ששמעתי מקרוב שהחיבר של דרכי משה ביד מכ"ת עלה על דעתי לשאול פי הוד מכ"ת אולי מצא הרב ראיי' הפך דברי הרשב"א ולפיכך היתה שאלתי ממכ"ת שא"כ לא היה שותק בחבורו אלא הדבר ברור שלא חש הרב לעיין בתשובה עצמה והעתיק הדין בהג"ה ע"פ דברי ב"י שקיצר ג"כ ועליו יש ללמוד זכות שלא היתה כוונתו אלא לעורר למעייני' שהרשב"א פסק דין חדש שאע"פי שאינו יכול לתבוע את השואל אפ"ה תובעו את הערב אבל ודאי לענין מעשה אין הערב חייב בנדון זה אלא בקנין מעכשיו או בב"ד חשוב:
וע"ד האתרוג שנטלו היחור של האתרוג ונרכב באילן של רימון או שאר מינים וגדלו בו האתרוגי' והוא שאנו קורין גר"צי והכשרתיו מטעם שלא נזכר פסולו במשנה וכתב מעכ"ת דפסולו ברור מההיא דת"ר פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שוה כו' נראה לפע"ד דמההוא ברייתא לא איברר פסולו שהדבר ידוע שהייחור שמרכיבים אותו שפיר קרינן ביה טעם עצו ופריו שוה דמסתמא טעם העץ לא יפסיד וכן כל שאר הדרכים הנזכרים בברייתא הדר הדר באילן משנה לשנה בן עזאי אמר הדירו וכו' כולהו שייכי ביחור ומ"ש מכ"ת שיש לפסלו משום שנשתנה ריחו נראה דמדאמר רב אשי פרק הלוקח פ"ב דבכורות י"ז הדלה הגפן עם תאינה יינו פסול לנסכים מקיש זבח לנסכים מה זבח שלא נשתנה דהא נדמה פסול לקרבן כדילפינן מאו עז פרט לנדמה אף נסכי' שלא נשתנה ויין של גפן זה נשתנה ריחו לפיכך פסול לנסכי' אלמא דאי לאו קרא לא הוה פסלינן ליה אע"ג דנשתנה ריחו וא"כ אתרוג דליכא קרא למיפסלי' בשינוי ריחו לא פסלינן ליה בשינוי ריח ולא בשינוי קצת מראה או טעם וליכא למימר דלייתא אתרוג מנסכי' דא"כ גם לכל שאר מצות נמי נילף מינה ובגמר' הוצרך לימוד דאין לוקין על צמרו של נדמה משום כלאים וצמרו פסול לתכלת ושאין צמרו מטמא בנגעי' והשתא ל"ל קרא לילף כולהו מזבח אלא ודאי היכי דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי והראי' מפ' משוח מלחמה במה שפירש רש"י דחה אותו מ"כ בלא כלום והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן הייחור הנרכב לבדו וכן בכל פירות ועינינו רואות התפוחים המורכבים הייחור שלו באילן של ערבה ונושא הייחור מין של תפוחים ממש ואע"פ שנשתנו ריחו וטעמו קצת מה בכך סוף סוף הוא מין של תפוח וה"נ לגבי אתרוג אע"ג דאינו דומה לאתרוג ממש מכל צד מ"מ כיון דהוא מינו יוצאים בו וידעתי גם אני שהמדקדקי' מחזיקים אותו בפסול בשיש כשר אחר לפנינו אולי הוא מפני הספק שמסתפק בו. והנני מבטל דעתי נגד מכ"ת כפי מה שהכריע שאין ראוי לכתחילה לברך עליו כשיש אחר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהן וכן נהגו בכל מקום לפי מה ששמעתי הנראה לפי עניות דעתי כתבתי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |