שו"ת הב"ח (הישנות)/קיט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלמון שנשא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אם יש לברך שבע ברכות:
תשובה דבר זה אינה מפורש בתלמוד להדיא אלא שהרא"ש כתב אהא דקאמר בפרק קמא דכתובת רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא ברוך כולהו וכו' ואי לא אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא י"מ סעודה קמיית' כדאמרינן בפסחים יומ' קמא לא תלשו בחלבא דהיינו סעודה קמיית' ומיהו א"ל אכלו עד הלילה מברכי' משום דלא גרע מפני' חדשות כיון דאכתי לא אכלו בני החופה וברור הוא דדברי הרא"ש הם בבחור שהרי לפרש דברי רב אשי שהם בבחור כתב י"מ סעודה קמיית' והיינו ש"מ דקדוק סעוד' קמיית' להחמיר ודלא כדמשמע מפשט הלשון דכל היום מברכין ז' ברכות ואחר כך כתב ומיהו פי' בהא ליכא מאן דפליג להחמיר דבין לפי הי"מ אסעודה קמיית' בין לשאר מפרשי' דכל היום הכל מודים דאם לא אכלו עד הלילה מברכי' וטעמא משום דלא גרע מפנים חדשות כלומר אף על גב דאפילו פנים חדשות שאמרו בגמרא היינו שבסעודה שניי' או ביום השני באו בני אדם שמברכים בשבילם שלא היו אתמול בסעודה וכאן שלא היה מקודם סעודה כל עיקר לא שייך לומר פנים הראשונים הבאים לסעודה מקרי א"ה פ"ח לענין הדין ודאי לא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלו בני החופה ואדרבה עדיפי מפני' חדשות דלשם אין עושין כל הסעודה בשביל פנים חדשות אלא שמרבים בשבילם ולכך השמחה נוספת ומתרבה ומכ"ש כשלא אכלו בני החופה כל עיקר שעושין כל הסעודה בשבילם דהשמחה יותר ויותר ופשיטא שצריך לברך זה פירוש דברי הרא"ש והם בבחור ומכל מקום נראה דאין לדקדק מדברים דדווקא בבחור אבל האלמון שנשא אלמנה דליכא טעמא דפנים חדשות אין מברכין כלל אי לא אכלו עד הלילה אלא יש לחלק בין אם שנעשו הנשואין בעוד היום גדול לבין עשו הסעודה סמוך לערב כמו שאנו נוהגין בין מנחה למעריב או אחר תפילת ערבית דנראה דהרא"ש כתב בדבריו לפירוש התלמוד דהם היו עושין החופה בעוד היום גדול בין בבתול' בין באלמנה ותקנו שתה' נישואיה ביו' רביעי ותבעל בלילה שאם היו לו טענת בתולי' ישכים לב"ד וכתבו התוספ' במתניתן ליום רביעי ולא בליל ה' כדאמר בפ' בתרא דכתובת דליכא כתובה דלא רמא ביה תיגרא כ"ש אם יעשה נישואין בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנישואין וכתובה ולא יבעול:
ותו אית' בגמרא איבעי' להו בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בד' ולא חיישינן לאקרורי דעתו. או דלמא בתולה נשאת בד' ונבעלת בה' דחיישינן לאקרורי דעתא אלמא דהנשואין דווקא ביום ד' בעוד היום גדול דהא קמבעי' ליה נמי אי נבעלת בד' ועוד פשוט בסוגי' וא"צ להאריך בזה גם באלמנה תקנו הנשואין ביום ה' משום שקדו שיהא שמח עמה ג' ימים בשבת וע"ש ושבת כדאי' בברייתא אלמא להדי' דצריך לעשות הנישואין בעוד היום גדול כדי שיהא שמח עמה לפחות רובו של יום דאל"כ לא הוי שמח עמה ג' ימים ולפ"ז דברי הרא"ש הם בעושה נישואין בעוד היום גדול ולכך דווקא בבחור אי לא אכלי אכתי עד הלילה יש לברך ז' ברכות דלא גרע מפנים חדשות אבל באלמון ואלמנה אין לברך כיון שעבר יום הנשואין שלא אכלו בו דלא בדידהו תלי' מילתא אי אכלו אי לא אכלו דאטו אי לא אכלו בסעודה שני ימים אחר נישואין דיברכו אח"כ ז' ברכות זה לא עלה על דעת אלא חכמים שיערו יום אחד לברכה משום דברכות באו על שמחת לבו של אדם ובאלמון שנשא אלמנה לא שמח כ"כ סלכך ביום אחד סגי משעבר היום אעפ"י שלא אכלו אין לברך מאחר שהחתן אינו שמח אחר שעבר היום כפי השיעור שתקנו חכמים. אבל אם עושין הנשואין סמוך לערב כמו שאנו נוהגין א"כ לא התחילו הנשואין אלא בערב שלאחריו ולכך יש לברך בלילה לפי שאז הוא התחלת יום אחר לברכה כמו שתקנו חכמים באלמון ואלמנה ולכך מן הראוי הוא לדקדק לעשות הנשואין באלמון ואלמנה אחר תפילת ערבית כמו שנוהגין במקצת מקומות ולא בין מנחה למעריב כמו שנוהגי' בבתולה גם צריך לכתוב הזמן בכתובתה מיום המחרת דהשתא יום אחד לברכה התחלתה בלילה ויותר טוב היה כדי לצאת מידי ספק לעשות הנשואין בלילה ממש ובלאו הכי יראה דכל חופה ראוי לבתולה דווקא בלילה כדאמרי' בפ' אעפ"י חופה נמי לא קשיא דכיון דסתם כו' אלא שלא נהגו כך משום פרסומי מלתא או משום שהכל ברא לכבודו שהוא בא לאסופי העם. ע"כ ממתינן לעשות החופה עד שיתאספו הקהל בבית הכנסת לתפילה בעוד יום דבלילה כל אדם בביתו וגם המנהג פשוט דעושין הנשואין בין מנחה למעריב או אחר ערבית וא"ה מברכין ז' ברכות בלילה בסעודה ואין מוחה:
אבל מכל מקום הנכון לעשות דווקא אחר תפילת ערבית דחשבינן ליה לילה לענין לבישת לבינים ולענין תענית ושאר דינים ומה שכתב באגו"דה ובאלמון שנשא אלמנה ביום ו' נראה שאין מברכין אלא לסעודת הלילה ולא למחר בשבת דלא תלי בפני' חדשות ע"כ היינו נמי בכה"ג שעשו הנשואין סמוך להכנסת כלה ורבי' מבני ישראל יש שקבלו עליהם השבת אלא שעדיין לא התפללו ברכו א"כ התחלת הנשואין היא תכף בהכנסת שבת שהרי תכף אחר שברכו ז' ברכות בחופה מתחילן להתפלל תפילת ערבית וחשבינן ליה לילה ואע"ג דהכתובה זמנה ביום ו' לית לן בה ולא מידי דהכתובה לא הוי הוכחה שהנשואין הם ביום ו' דכבר אפשר הנשואין חלוק בליל שבת והכתובה היא נמשכת אחר האירוסין שהיא ביום ו' קודם הנשואין ומכל מקום נראה לי לכתחילה אין לעשות כלל חופה לאלמון ואלמנה ביום ו' משום דכיון דצריך להוסיף מחול על הקודש א"כ א"א לעשות החופה כ"א בעוד היום גדול ושוב אין צריך לברך בלילה ז' ברכות כדלעיל ובלאו הכי נראה לפי שיטת ההלכה דאין לעקור תקנת שקדו באלמנה אפילו באדם בטל משום ברכה דאדם ועיין בתוספות פ"ק דכתובת ובחידושי הארכתי ע"ז בס"ד ומ"מ לא ראיתי מי שעשה נישואין באלמון ואלמנה ביום ו' ע"כ אין לשנות ויש לעשות נישואין אלמנה דווקא ביום ה' אחר תפילת ערבית סמוך לערב או בלילה גופה וכן ראיתי מרבותי וברור ופשוט הוא לכל הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |