שו"ת הב"ח (הישנות)/קיח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרב המובהק כמוהרר וייבלמן מגרמיזא:
תורף השאלה הנשואין נקבעו ליום פלוני וקרובי הכלה הסכימו להקדים הנשואין ג' ימים לפני הזמן הקבוע ושלחו אל החתן שיקדים לבא לזמן פלוני ולפי שפשוט היה בעיניהם שישמע החתן לקולם התחילה הכלה לשמור ז' נקיים שיהו סמוכים לחופה והנשים חששו שמא לא יבא החתן אלא לזמן שקבעו בראשנה חזרו ואמרו להכלה שתשמור ז' נקיים מחדש שיהיו סמוכי' לחופה לפי קביעת הראשון. והחתן בא ביום אחד אחר הזמן שהקדימו לו וחזרו והסכימו שתהיה החופה יום אחד לאחר הקביעות הראשון ונחלקו בעלי הוראה מקצתם הורו שתטבול מיד על סמך ז' נקיים הראשונים שכבר נשלמו ומקצתם הורו שתאחר טבילתה עד כי ישלמו ז' נקיים האחרונים ומקצתם הורו שצריכם לישב ז' נקיים האחרונים. ומקצתם הורו שצריכם לישב ז' נקיים שלישיים משעה שנתפשרו לעשות החופה ביום פלוני דכיון שנדחו הנשואין א"כ יש כאן חמוד חדש ויש לה דין תבעוה לינשא ונתפייסה כו' ומורה אחד השיב דדין דחיית הנשואין דווקא כשנדחו הנשואין לגמרי יום או יומיים וחזרו ונתפשרו מחדש שייך שמא יתחדש חמוד חדש אבל בשלב כולן שוה לעשות נשואין אף אם יום או יומיים יעמוד אין כאן חשש חמוד כל עיקר והשיבו עליו ממעשה דרבינא כו' דאלמא דאף על פי דכבר נתקדשה ותלויה כרחים בצוארו אמרינן דמחמדא ויש לה דין תביעה לינשא כו' (ע"כ תורף דברי השאלה):
תשובה הנה נראה שהמורה המיקל סובר דדין דחיית הנשואין אינו אלא כשנדחו לגמרי שהסכימו שלא ישאו זה את זה כל עיקר אבל זולת כל זה אין כאן דין דחיית הנשואין ואין זה אמת כאשר אבאר בסייעתא דשמיא גם לא כדברי המחמירין בנדון דידן שצריכה לישב ז' נקיים שלישיים וכו' דליתא ולא אאריך בפירושא דההיא עובדיה דרבינא ורב חביבא לפי גרסת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וכמו שהוא בספרי הדפוס שבידינו היום דלפי גרסא זו יש להקל טובא. אלא לבאר ולפרש הדין ע"פ הגירסא דספרי אשכנז שהביא הרא"ש והמרדכי ופירושא דרשב"ם עליה שאנחנו נמשכין אחריו בהוראה זו למחמיר כדמוכח מכל דברי אחרונים בפסקיהם ומקור מוצאו במרדכי ואעתיק לשונו כפי מה שהגהתי מספר ישן מוגה מפי גדולי הארץ וז"ל והר"ם דקדק מרשב"ם מלשונו שאם דחו הנשואין כגון שאין יוכלין להתפשר יחד אבות חתן וכלה או מחמת נדוניא או מחמת הוצאת הנשואין אף על פי שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו וישלמו יחד ודעתן לעשות הנשואין דה"א פ' התינוקת רבינא איעסק ליה לבריה ביה רב חביבא ונתפייסו בת רב חביבא לינשא לבנו של רבינא א"ל רבינא לקרובי הכלה ליום פ' נכתוב הכתובה כלומר לעשות הנשואין ליום הנועד כי מטא ההוא יומא שקביעו ביניהם לכתוב הכתובה אמרו לרבינא לנטר מר עד ד' אחרינא מיום ד' זה ליום ד' הבא בשבוע אחרת וכי לא ס"ל מר להא דרבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים והא לך ל' רשב"ם ובתולה זו שתנשא לבנך היא שכחה ולא שמרה ז' נקיים עד יום זה ושמא ראתה אתמול ולא מהני טבילה דהשתא לטבילה דאורתא הלכך לנטר מר עד ארבעה אחרינא ותתן אדעת' ותשב ז' נקיים ותבעל ליל ראשון של חופה כמשפט הבתולה עכ"ל רשב"ם מדקאמר רשב"ם שכחה ולא שמרה ז' נקיים אלמא בעינן דיהבא אדעתא אעפ"י שהוא יושבת בתוך ז' נקיים ה"ה נמי היכא שדחו הנשואין אף על פי שתוך ז' נקיים הוא היא צריכה לחזור ולישב ז' נקיים משום דלא מסקא אדעתא אהנך ז' נקיים הואיל ודחו הנשואין אז אינה חוששת להנך ז' נקיים עד כאן לשון המרדכי. והשתא מדלא הזכיר מהר"ם בדחיית הנשואין שצריכה לישב ז' נקיים מחדש מטעם דחיישינן לחמוד חדש ויש לה דין תבעוה לינשא ונתפייסה אלא כתב דהטעם הוא משום דלא תתן אדעתא וכדמוכח מפירוש רשב"ם אלמא דלא איירי בדחו הנשואין לגמרי שלא ישאו זה את זה כל עיקר דהתם וודאי כשחזרו להתפשרו איכא תביעה חדשה לגמרי ויש לה דין תבעוה לינשא ונתפייסה ולא היה צריך לדקדק מפירושא דרשב"ם שכתב דתתן אדעתא. ועוד דאין ענין פירושא דרשב"ם אעובדא דרבינא דלא היה שם אלא חששה דלא תתן אדעתא כו' להא דדחו הנשואין לגמרי דאיכא תביעה חדשה לגמרי אלא בע"כ דמהר"ם לא איירי אלא להיכא שהסכימו בדחיית הנשואין מזמן שקבעו ביניהם בלבד ושיהו הנשואין נעשים לאחר שיתפשרו וישלימו ויקבעו זמן ובזו אין לה דין תבעוה לינשא כו' דלא קאמר רבא אלא בתחלות תביעה שהוא משעה שמודיעין לכלה שתכין עצמה ליכנוס לחופה וכההיא דפרק החולץ שאני רבנן דשלוחי משדרו להו ומודעי להו או משעה שמתקינן לה צרכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה דכל שהתחילו להשתדל לתקן לה צורכי חופה נותנת דעתה ומחמדת וכמו שכתב הרשב"א והתם הוא דקאמר רבא דחיישינן שמא חמדה וראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בה ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה דחיישינן שמא נאבד. אבל לאחר שכבר תבעוה והכינו כל צורכי חופה אלא שדחו הנשואין מזמן הקבועה בלבד כגון שאין יכולין להתפשר יחד כו' בהא אין לנו לחוש ולומד דתביעה חדשה היא ולא תועיל לה בדיקה דהבו דלא להוסיף עלה הא מלתא גופא דשמא דבתבעוה ונתפייסה לא תועיל לה בדיקה חדוש הוא ואין לנו להוסיף עוד להורות ולומר דהך דחיית נשואין נמי תביעה חדשה היא ודי לנו בחומרא זו שאנחנו נמשכין אחר הרשב"א והטור והאחרונים ודלא כראב"יה בתשובות מיימוני סימן א' שסובר דאפילו בתבעוה ונתפייסה נמי מהניא בדיקה ואתה בא להוסיף חומרא ולומר דלא מהניא בדיקה אף בהך דדחיית נשואין כו' משום דהויא תביעה חדשה והלכך הוצרך מהר"ם ז"ל לדקדק מלשון רשב"ם מדקאמר שכחה ולא שמרה כו' והכי פירושו שאם היה המעשה דמשעה שתבעה לבת רב חביבא עד זמן שקבעו לכתוב הכתובה היה פחות מז' ימים השתא קשה מה שכתב ולא שמרה דקאמר הלא כיון דליכא הכא ז' ימים כל עיקר אין כאן שכחה ה"ל למימר דלא שמרה ז' נקיים בע"כ דס"ל לרשב"ם דשבעה ימים ויותר היה מזמן התביעה עד שעת נשואין וטעמו של רשב"ם לפרש כך הוא דס"ל דאין ספק דלא היה טועה רבינא בדין לומר דמותר לבעול קודם ששמרה ז' נקיים דפשיטא דבין גדולה ובין קטנה עומדת בספק שמא ראתה טיפת דם כחרדל שנה או שנתי' קודם נשואיה ולא טבלה וכמו שהביא המרדכי קודם זה לשון רשב"ם גופיה בהך מילתא דפשיטא דחוששין לה בספק כרת שמא ראתה פעם אחת כל ימיה וכן כתב בתשובת מיימוני סימן א' ע"ש ועוד דרב חביבא גופיה קשיא אמאי קס"ד מעיקרא דהסכים לזמן שקבע רבינא דהוי פחות מז' ימים הלא ידע דרבא בין גדולה בין קטנה קאמר דצריכה לשמור ז' נקיים מיום שתבעוה ונתפייסה ומ"ה פי' רשב"ם דאין ספק דכבר ספר' ז' נקיים משעה שנתפייסה עד זמן שקבעו לנשואין אלא דרב חביבא ה"ק דבתולה זו שתינשא לבנך היא שכחה ולא שמרה ז' נקיים עד יום זה כלומר אף על פי שגם כבר קודם שנתפייסה היתה יושבת בתוך ז' נקיים מכל מקום לא התחילה להיות סופרת משעה שנתפייסו ז' נקיים עד יום זה ומאחר שלא נתנה אדעתא להיות שומרת ז' נקיים כדי שתבעול ליל ראשון של חופה אלא כבר מאז קודם שנתפייסה ואף עתה היא יושבת בטהרה חיישינן שמא אתמול ראתה ולא מהני לה טבילה כו' כך היא דעת רשב"ם בפירושו ובהוראתו ולמד מהר"ם מפירושו ודקדק דבדחיית נשואין נמי אף על פי שיושבת בתוך נקיותיה היא צריכה לחזור ולישב ז' נקיים משום דלא מסקא אדעתא כו' אלא דצריך לבאר לפי פרשב"ם הא דקא"ל רבינא מאי האי ורב חביבא מהדר ליה וכי לא ס"ל למר הא דרבא כו' דמה ענין תבעוה ונתפייסה לההיא דתתן אדעתא ונראה דרבינא ה"ק מאי האי כלומר למה לנו למיחש דלא תתן אדעתא כו' וקא מהדר ליה לא ס"ל למר להא דרבא כו' פי' כי היכא דחיישינן בתבעוה כו' למיחמדה כל שעה ושעה ולהכי בעינן דיהבא אדעתא ומסקא טובה וכמו שכתב מהרי"ק להדיא הך טעמא ויתבאר בס"ד בדברינו בסמוך:
והנה הדבר ברור דלא אמר מהר"ם אלא כשנדחו הנשואין בסתם שהסכימו שלא יהיה לזמן הקבוע ביניהם אלא יהיו לזמן שקבעו לאחר שיתפייסו וישלימו ולא קבעו זמן לנשואין בשעה שדחו אותה מזמן הקבוע אלא לאחר כך כיום ויומיים לאחר שנתפשרו חזרו וקבעו זמן אחר לנשואין לשם קאמר מהר"ם דחיישינן דלמא לא אסקא אדעתא שתהא נזהרת יפה בבדיקות מאחר שאינה יודעת קביעת הנשואין אם כן אינה חוששת לז' נקיים הראשונים. אבל אם מתחלה בשעה שהסכימו יחד לדחות הנשואין הסכימו גם כן באותה מעמד וקבעו הנשואין בים פ' התם אין ספק דפשיטא דאינה צריכה לחזור ולספור ז' נקיים מחדש דליכא למיחש הכא שמא לא היתה חוששת להנך ז' נקיים דאיך לא תהיה חוששת הלא יודעת דליום פ' יקבעו הנשואין. וכבר ביארנו דלתביעה חדשה לא חיישינן כל עיקר לומר דמיחמדה כו' אפילו היו נדחין הנשואין בסתם ואחר כך התפשרו כו' כל שכן היכא דהדחייה והקביעה בשעה א' דפשיטא דלא חיישינן להא אלא אפילו לחששא שמא לא תיסק אדעתא כו' נמי לא חיישינן. ונפקא מינה טובא לענין דינא בין הני תרי חששא כגון דבדקה שחרית ואחר כך דחו הנשואין בסתם ואחר כך חזרו וקבעו הנשואין ליום פ' והכל ביום אחד הדחייה והקביעה קודם הערב ואחר כך חזרה ובדקה בערב ומצאה עצמה טהורה דאם היו דנין לזו כתביעה חדשה היתה צריכה לחזור ולספור ז' נקיים כדין כל תבעוה לינשא ונתפייסה דאפילו בדיקה לא מהני לה דחיישינן לשמא ראתה טיפת דם כחרדל מחמת חמוד ונאבד אבל לטעמא דחיישינן לשמא לא מסקא אדעתא כו' א"צ לחזור ולספור ז' נקיים דמאחר דהדחייה והקביעה הכל ביום אחד ושהות מועטות בנתיים והבדיקות דשחרית וערבית דשניהם היו בשעתא דאסקא אדעתא קביעות נשואין והיתה נזהרת בהם יפה בבדיקות א"כ תו לא צריכה לחזור ולספור ז' נקיים והשתא בנדון דידן ודאי אין כאן לחוש לחימוד חדש כמו שעלה על דעת המורים ואפילו היה כאן דין דחייה לא היה לנו לחוש לזה כדפי' כל שכן שאין כאן דין דחייה כיון שלא דחו הנשואין בסתם אלא מיד כשבא החתן הסכימו לקבוע הנשואין ליום פ' וכל שלא דחו הנשואין בסתם אין כאן דין דחייה ומלבד שהסברא נותנת כך כדפי' דהיאך לא תהיה חוששת כיון דיודעת ליום פ' נקבעו הנשואין הנה הוא מבואר להדיא מלשון מהר"ם שכת' צריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד כו' דאלמא דלא קאמר מהר"ם אלא כשדחו בסתם ואחר כך חזרו ונתפשרו וקבעו זמן נשואין לאחר שנתפשרו הוא דחיישינן שמא ביני ביני לא אסקא אדעתא כו' ואי הוה לן למיחש בנדון דידן אינו אלא כשהנשים הדריכוהו לכלה משעה שהתחילה לספור ז' נקיים שתהא צריכה לחזור ולספור ז' נקיים שניים סמוך לנשואין לפי קביעת הראשון דהשתא איכא קצת סברא לומר שמא לא אסקא אדעתא שתהא נזהרת יפה בבדיקותיה מאחר שביד החתן שלא לבא אלא לזמן שקבעו לו בראשונה וכאשר חששו לזה הנשים מתחלת ספירתה ולפי עניות דעתי אפשר לומר לפי זה דאפילו לא הודיעו לה הנשים מאומה אית לן לחוש לחומרא דשמא מאחר שיודעת דקביעת הראשון הוא מאוחר א"כ אינה חוששת להך ז' נקיים הראשונים ואינה בודקת יפה אלא בז' ימים הסמוכין לנשואין בברור גמור והכי משמע לכאורה ממ"ש המרדכי וזה לשונו ופירש רשב"ם וז"ל ואם טבלה קודם נשואיה ז' ימים או יותר אותה טבילה לא מהניא כלל כו' אלמא להדיא דלא מהניא לספירה וטבילה דקודם לז' ימים הסמוכין לנשואין:
מיהו כי מעיינת שפיר אי אפשר לומר כן דא"כ מאי האי דכתב המרדכי בסוף דברי רשב"ם וז"ל והאידנא שנשים שלנו טובלת ביום ד' דהיינו ג' ימים קודם בעילת מצוה משום דמתחלה היה המנהג בתולה נשאת ליום ד' וצריך ז' ימים קודם רביעי עד כאן לשונו והשתא קשה מנ"מ במאי דהוה המנהג מקדם סוף סוף דהאידנא לא הויא הספירה והטבילה סמוכה לליל בעילת מצוה ולא מהניא כדפרשב"ם ופשיטא דאין חלוק בין הרחקת ז' ימי' לג' ימים כאשר כתב לחלק בכך הר"מ יפה ז"ל בלי טעם ושום סברא אבל כך היא ההצעה דרשב"ם בפירוש לא בא אלא להורות דאין דין אשה זו כאשה דעלמא שטובלת לאחר ז' ימי נקיות שלה ואפילו אין בעל עמה בעיר ולא תבעול עד לאחר ג' ימים או יותר ואינה צריכה בדיקה לאחר טבילתה דבחזקת טהורה היא דבזו אם היתה טובלת קודם נשואיה ז' ימים או יותר אותה טבילה לא מהניא לה כלל כלומר לא מהניא לה אם לא תהא בודקת עצמה בכל יום ויום עד שתיבעל אבל בבודקות עצמה אף לאחר טבילה פשיטא דמהניא לה ספירה וטבילה אפילו היו ז' ימים או יותר לפני נשואיה והשתא אתי שפיר מנהגינו דטובלים ג' ימים קודם וסומכין על הבדיקה שבודקת בכל יום כו' אלא דמכל מקום קשיא למרדכי אמאי נוהגת לכתחלה לטבול ג' ימים קודם ולסמוך על הבדיקה ואמאי אינן סופרין וטובלין ז' ימים לליל בעילת מצוה וקאמר דהמנהג נתפשט לפי הזמן שהיו נוהגים בתחלה דבתולה נישאת ליום ד' ולפיכך נמשך המנהג עד היום וסומכין על הבדיקה שבודקים לאחר הטבילה כמו לפני הטבילה. וכך מבואר להדיא בהג"ה מיימוני פי"א דהא"ב וז"ל פרש"בם דבעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה וכ"כ בעל הרוקח משום אביו וכל רבותינו וכ"כ מורי רבינו ואם טבלה אחר ז' נקיים ולא נבעלה צריכה לבדוק פעמיי' בכל יום ויום עד שתיבעל דלעולם משתבעוה לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך בעינן נקיים סמוך לבעילת מצוה עכ"ל הרי לך מבואר דאף רשב"ם לא בעי דתטבול בליל בעילת מצוה אלא לכתחלה אבל אם טבלה קודם לכן סומכה עצמה על הבדיקה שתבדוק בכל יום ויום דבזה הוו להו שפיר ז' נקיי' סמוך לבעילת מצוה:
ומה שכתב דטעם הבדיקה משום דחיישינן למיחמדא אינו כהך חששא דחמוד בתבעוה ונתפייסו דהתם חיישינן לחמוד ואפי' בדיקה לא מהניא אבל הכא לא אמר דחיישינן למיחמדא אלא לענין דצריכה בדיקה דאין דין אשה זו כשאר נשים דא"צ בדיקה אחר הטבילה אבל זו צריכה בדיקה משום דמיחמדא אבל בדיקה ודאי מהניא לה שוב מצאתי כן בתוספות פ"ק דיומא דף י"ח ע"ב בד"ה והאמר רבא ומעתה לפי זה בנדון דידן אף על פי שכלה זו היתה יודעת בטוב קביעות הראשון לנשואין והיא התחילה לספור מקודם לפי שחשבה אולי יבוא החתן מקודם על פי הכתב ששלחו אליו קרוביה שפיר היתה יכול לסמוך אספירה זו ולטבול בסוף ז' נקיים הראשונים ובתנאי שתבדוק עצמה בכל יום ויום אחר הטבילה כמקמי טבילה ואעפ"י שאין הטבילה בליל בעילת מצוה שפיר מהניא דלא אמר רשב"ם דלא מהניא אלא כשלא תבדוק עצמה לאחר הטבילה כשאר נשים שאין בודקין התם הוא אין הז' נקיים סמוכין לבעילת מצוה אבל כשבודקת עצמה בכל יום ויום אף לאחר הטבילה שפיר הוו להו ז' נקיים סמוכין לבעילת מצוה אלא שלכתחלה ודאי אין נכון להרחיק הטבילה מליל בעילת מצוה אלא לפי מה שנהגו לפי המנהג שהיה בזמן שבתולה נשאת ליום רביעי. ואין צריך לומר שכלה זו יכולה לסמוך עצמה על ז' ספירות נקיים השניים וא"צ לחזור ולספור ז' נקיים שלשיים דלחמוד לא חיישינן שתהא לה דין תבעוה לינשא כו' דלא תהניא לה בדיקה הא ודאי ליתא כדפרישת ואף לשמא לא אסיקא אדעתה כו' נמי לא חיישינן מאחר שלא דחו הנשואין סתם כדפרישית והנה מעתה היה מספיק במ"ש לרוות נפש השואל אבל לפי שראיתי להרב מהר"ם יפה ז"ל בספרו כתב דברים שמשמען בהפך מדברינו הוצרכנו להביא דבריו וז"ל ונ"ל אפי' אם מתחלה כשדחו החופה מיום הראשון אחר שהכינה לה והתנו מיד וקובעה ליום אחר מיוחד ומוגבל אם לא הרחיקה רק יום או יומים וכ"ש יותר א"ה צריכה לחזור ולישב ז' נקיים אחרים שכיון שהסיחה דעתה מזמן הראשון חוזר החמוד להתעורר פעם שנית סמוך לזמן האחרון ועוד נ"ל אפילו לא נדחה הזמן אלא נתחלף החתן כו' והנה ממ"ש ונ"ל אפילו אם מתחלה כו' משמע שבא לפרש דעת מהר"ם ולומר שלא בלבד בדחיית הנשואין בסתם קאמר מהר"ם אלא אפילו היכא שבאותו מעמד כשדחו הנשואין חזרו מיד וקבעו הנשואין לזמן אחר נמי סבירא לי' למהר"ם לשמור ז' נקיים מחדש. ושרי ליה מאריה דהא פשט דברי מהר"ם אינן אלא דוקא כשדחו הנשואין בסתם דאל"כ לאיזה צורך כתב מהר"ם דצריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד ה"ל לומר שאם דחו הנשואין כו' אעפ"י שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים וממיל' מובן דהיינו לזמן כשהסכימו לעשו' נשואין אלא בע"כ דאתי לאורויי דווקא כשדחו הנשואין בסתם כו' וכפריש' מטעם דלא אסקא אדעתא אבל כשהתדחייה והקביעה הכל מיד תוך כדי דבור ליכא למיחש לשמא לא אסקא אדעתא ופשיטא דלא חיישינן לחמוד ומטעם תביעה חדשה כמו שהבין הוא ודבר פשוט הוא. ותדע שהרי מהרי"ק בשורש קנ"ט הביא דעת הגדולים שחלקו בהוראה זו ושהמחמירים היו מפרשים דמהר"ם לא קאמר אלא שהניחה הבדיקה מחמת דחוי הנשואין. והשתא אי איתא דאפילו כשהדחייה והקביעה מיד תוך כדי דבור נמי קאמר מהר"ם דצריכה לישב ז' נקיים אחרים השתא אי אפשר לומר דמהר"ם מיירי שהניחה הבדיקה מחמת דחוי הנשואין דהיאך אפשר שתניח הבדיקה מחמת הדחוי הלא חזרו ועשאו קביעת חדש מיד בשעת דיחוי ואם תניח הבדיקה לאו מחמת דיחוי הוא דאיננו תלוי בדיחוי אלא בע"כ דמהר"ם לא קאמר אלא כשדחו בסתם ומטעם דלא אסיקא אדעתה דהשתא שפיר איכא למימר דהניחה הבדיקה מחמת הדיחוי וגם לשם מפורש בדברי מהרי"ק דטעמא דמהר"ם לא הוי אלא משום דלא אסקא אדעתה בהנך ז' נקיים אלא שכתב דמה שאנחנו חוששין כ"כ להחמיר בזו דשמא לא אסקא אדעתה אינו אלא משום דכיון דמיחמדא כל שעה ושעה וכדכתב הרא"ש בפ' התינוקת דבכל יום שהיא יותר קרובה אל החופה לבה הומה יותר ומשתאה ואיכא למיחש טובא למיחמדא הלכך בעינן באשה זו דיהבא אדעתה ומסקא טובא ועיקר הטעם אינו אלא שמא לא יהבה דעתה ואי הוה ידעינן דמסקא אדעתא לא היתה צריכה לספור ז' נקיים אחרים דלא חיישינן למיחמדא לשתהא לה דין תבעוה לינשא כו' דאפי' בדיקה לא מהניא לה דליתא להא חששה כל עיקר בהך דחיית נשואין והלכך אין לנו לשמוע לחומרות הללו שמוסיפין מסברת עצמם וכך העידו לפני ממעשים שנעשו ע"פ גדולי הדור שלא חששו לדחיית הנשואין היכא דהדחייה והקביעה מיד תוך כדי דבור מיהו היכא דנתחלף החתן כו' או שדחו הנשואין לגמרי שהסכימו שלא ישאו זא"ז כל עיקר ואח"כ חזרו והתפשרו והשלימו דבר פשוט הוא דצריכה לחזור ולספור ז' נקיים כדין כל תבעוה לינשא כו' דבהני ודאי איכא התחלת תביעה וחיישינן לדילמא מיחמדא ואפילו בדיקה לא מהניא דדילמא נאבד וכו' דלא כמו שכ' החכם הנזכר ועוד נראה לי אפילו לא נדחה הזמן אלא נתחלף החתן וכו' דמסתברא ליה אפכא ואין הדעת מקבלת סברתו זאת אלא היפוך הן הדברים היכא דנתחלף החתן הוי ליה תביעה חדשה ממש ואפילו בדיקה לא מהני והיכא דנתחלף הזמן ולא דחו הנשואין בסתם אינה צריכה לספור ז' נקיים מחדש ואין לחוש כל עיקר לא לתביעה חדשה ולא לשמא לא אסקא אדעתא ומה שהיה קשה לשואל בדבור תו' פ' החולץ דף ל"ז שכתבו ייחודא בעלמא הוי מייחדי להו דיכול היה לבא עליה כו' דאמאי היה יכול לבוא עליה כו' לא הבנתי קושייתו ולפום ריהטא דברי התו' מובנים דקשיא להו להאי שינויא בתרא דמשום דלהוי פת בסלו הוו מיחדי להו והלא אין כאן פת בסלו כיון שלא היה יכול לבא עליה מדרבא תבעוהו לינשא וכולי ותירצו דמדינא יכול לבא עלה דכבר טהורה היתה ויושבת בימי טהרתה ואין לזו דין תבעוה לינשא וכו' דדווקא בסתם אשה שנכנסה לחופה דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה והתם הוא דחיישינן למיחמדא אבל זו שמודיען אותה מתחילת תביעה שלא תיכנוס לחופה אלא לייחודי בעלמא א"כ לא חיישינן למחמדא דהלא היא תופסות בפשיטות דלא יכול לבא עליה מדינא כיון דלא מחמדא שפיר איכא כאן פת בסלו וקאמרו התוספות תדע דהכי הוא דאל"כ אלא לעולם מיחמדא ואעפ"י דהיא סבורה דלא יכול לבא עליה וא"כ יש לה דין אשה גמורה וא"ה בייחודי בעלמא איכא פת בסלו וכדאמרינן בפ' אעפ"י דפריך נדה בת תשמיש הוא ומשני אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' הא ליתא דא"כ קשיא דלא הוה שרינן להו למייחדי אלא הוא ישן בין האנשים כולי וכל זה דבר פשוט הוא כביעתא בכותתא בהבנת דברי התוספות הללו אלא ודאי יש לדקדק בדבור זה הא יש לדקדק במ"ש אחר זה דליכא למיחש נמי ללא ישא אשה במדינה זו כו' משום דאי מעברא היה מוליכ' עמו לעירו כו' דאלמא דס"ל לתוספות דשינויא בתרא חוזר לתרץ קושיא ראשונה דמקשינן מלא ישא אשה במדינה זו כו' ויש להקשות חדא מאי דוחקיהו דתוספות לפרש הכי ואמאי לא הוה קא מפרשי כפשוטה של שמועה דהא שינויא לא קאי אלא לתרוצי הקושיא אחרונה מתבעוה לינשא כו' ועוד לפי הכונת התוספות דחוזר נמי אקושיא ראשונה א"כ אמאי קא נטר עד השתא ה"ל לתרוצי מעיקרא אקושיא ראשונה ואיבעית אימא אי קא מיעברא קא שקיל לה בהדיה לאתריה אבל כי מעיינת בה שפיר תראה ותבין דלא היתה דעת התוספו' לפרש דרבנן הוו קא סמכי אהא מלת' לבא עליה דהא ודאי ליתא דפשיטא דאיכא למיחש דילמא לא תיזיל בתריה לאתריה והוא לא מצי כייף לה דתנן ג' ארצות לנשואין ונמצא דקעבר על לא ישא אשה במדינה כו' ור"א נמי הא סתמא קאמר לא ישא אשה במדינה זו כו' משמע דאין חלוק דלעולם לא ישא אלא דבריו להשקיט תלונת היצר דשפיר איכא הכא פת בסלו דהלא היה יכול לבא עליה אם היה רוצה דאין לו לחוש כלל לא לתבעוה לינשא כו' כיון דלא מיחמדא כדלעיל ואף אין לנו לחוש ללא ישא כו' דהלא אי מיעבר' מצי אזלא בתריה לאתריה והלכך שפיר איכא פת בסלו אבל ודאי מעולם לא קא סמכי רבנן אהא מילתא לבא עליה ומעולם לא בא עליה כדפי'. והיתה דעת התוס' דאי אפשר לפרש האי שינויא לא קאי אלא לתרץ הקושיא אחרונה דא"כ מאי דוחקיה דהדד משנויא קמא ולשנויי הך שינויא דיחודי מייחדי דשינויא דחיקא היא דצריכינן למימר דיכול לבא עליה כו' כפירוש התוספ' טפי הוה ניחא ליה לשנויי ברווחא דרבנן שלוחי משדרי להו כו' וכשינויא קמא אקושיא אחרונה אלא בע"כ דהך שינויא בתרא חוזר נמי אקושיא ראשונה והוה ס"ל לתלמודא דהאי שינויא קמא דקא משני אקושיא ראשונה דשאני רבנן דפקיעי שמייהו דלפי זה בא עליה קשיא ודאי דהא ר' אליעזר סתמא קאמר לא ישא כו' משמע דאין חלוק דלעולם לא ישא בין רבנן בין אינש אחרינא ולהכי נמי נאדי מהך שינויא קמא אקושיא ראשונה וקא משני דיחודי מיחדי כו' ולעולם לא בא עליה מעולם אלא דא"ה איכא הכא פת בסלו כיון דהיה יכול לבא עליה כו' וכדלעיל. אחר זה מצאתי בתוספת פ' ק' דיומא דבעלי התוספות פי' דברי ר"י דס"ל דתלמודא מדקדק מדקאמר ייחודי בעלמא כו' ולא קאמר לייחודי בלמ"ד אלמא דאיכא לתרץ נמי הקושיא הראשונה וע"ש:
ומה שהקשה עוד למנהגינו שתופסין איסור בחלב הדבוק לכרס תחת הפריסה וכ"ר אפרי' דלא כבני הריינוס שנמשכי' אחר ר' יואל הלוי א"כ לפי זה קשה דבחלב טבחייא דנהגו בו איסור כיש גאוני' שהביא הרמב"ם אמאי נהגינן בו היתר שלא להסיר רק הקרום כו' ע"פ מ"ש הכל בו שהביא ב"י וכ"כ מהר"ם איסרליש בסי' ס"ד סעיף ט"ו הלא מסברא יש לנו לאסור החלב שתחת הפריסה שבטבחיא כמו החלב שתחת הפריסה בכרס דמאי שנא. נראה דאין זו קושיא דהכל בו לא כתב כן מסברא אלא קבלה היתה בידו שאין זה חלב וכן מוכח לשונו שכתב וז"ל מיהו אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירין הקרום כו' ועוד נראה דמלישנא דשמואל פג"ה דקאמר ריש מעיא באמתא בעי גרירה משמע להדיא דאין כולו אסור דא"כ הל"ל ריש מעיא באמתא אסור דהכי קאמר שמואל באידך מימרא לשם לישנא דאסור ואמאי קאמר הכא לישנא דגרירא אלמא משמע דלא בעי אלא גרירה מלמעלה שהוא הקרום עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא אבל שאר שומן הדבוק בכרכשא מותר גמור הוא ואין ספק אצלי דמדקאמר שמואל לישנא דגרירה. נתייסד המנהג מדורות הראשונים להתיר השומן הדבוק בכרכשא ואין ספק שכך היתה הקבלה בידם חכם מפי חכם עד חכמי התלמוד דמסברות הכרס ודאי אין לנו להנהג היתר שאינו מפורש בתלמוד:
ומה שהקשה עוד על מ"ש במרדכי פ' א"ט שהקשה ר' אפרים וז"ל דלר' יואל הלוי קשה דאם שעל הקרב מותר מפני שאינו פריסה היכי מרבה מאת כל החלב שעל הקיבה ושעל הדקין הלא אינו פריסה דקשיא ליה ולר"מ מי ניחא היכי מרבינן לחלב שעל הדקין הלא אינו פריסה ובע"כ צריך לומר דואת כל החלב ריבויא הוא ומרבה אף שלא כעין הפרט א"כ לר' יואל נמי לא תקשי קושיא זו אין לה מקום למעיין שם והוא דס"ל לרבי אפרים דאע"פי דלרבי עקיבא אין אסור חלב אלא תותב שהוא כפריסה מ"מ מריבויא נפקא לן לחלב הדקין דאעפ"י דאינו תותב אלא קרום ונקלוף נמי אסור מאחר שהוא מחובר וחלב שעל הכרס שהוא תותב וכל שכן חלב שעל כרס עצמו דמאח' שהוא נקלף והפריס' מנח עליו ממש דפשיטא הוא דאסור ממשמעותיה דקרא ואייתר ואת כל חלב לרבות חלב שעל הדקין דאסור גם כן מאחר שהוא מחובר וחלב שהוא תותב וזה וזה אסור ולא קשיא ולא מידי. אלא לר' יואל דס"ל דמה שתחת הפריסה מותר לגמרי א"כ היכא מרבינן לאיסורא חלב שעל הדקין משום שהוא מחובר לחלב שעל הכרס שהוא תותב השתא מה שהוא תחת הפריסה מותר והיאך יעלה על הדעת לאסור מה שהוא מחובר ולהתיר מה שתחת הפריסה הפך הסברא וקל להבין הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן והצעיר יואל בן לא"א כמהור"ר שמואל ז"ל ז"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |