שו"ת הב"ח (הישנות)/קי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד נשאלתי על הפסק הלכה שנמצא בדברי הרב מהר"ם איסרלש בא בא"ח סוף סי' רס"ג וז"ל י"א שמי שקיבל עליו שבת קודם החשיכה מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה ומותר להנות מאותה מלאכה בשבת. וכ"ש במ"ש מי שמאחר להתפלל במ"ש וכו' לעשות לו מלאכתו ולהדליק לו נירו ולבשל לו ומותר להנות ולאכול ממלאכתן כנ"ל עכ"ל ולפי שרבי' חוכים להחמיר כאלה נשאלתי מה לעשות והשבתי איברא דבימי חורפי שמעתי שהרב מהרש"ל היה חולק אמהר"ם איסלרש ופסק אותו שמשך סעודתו בלילה דאסור לומר לחבירו וכו' אבל לא שמעתי שום טעם לא לאוסרו ולא למתיר וצריך אני לבאר לך טעם שניהם כפי נלפע"ד שנינו בפרק השואל כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו ובגמר' אמר רב יהודא אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הוליך ותו אמר שמואל מותר לאדם לומר שמור לי' פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי וכו' וכתב הר"ן ומדאמרינן הכא דמותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך כתב הרש"בא ז"ל בשם התוספת דמהא שמעינן דישראל שקיבל עליו קודם משחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלוני' כיון דלחבירו הוא מותר אין באמירתו כלום וכדאמרינן הכא שכיון שמותר לישראל חבירו לשמרן מותר לומר לו מי שאוסר בשמירתן ונ"ל דאין הנדון דומה לראיי' דשאני הכא שאם יש שם בורגנין הוא עצמו שומר עכ"ל והנה נראה דמהרמ"א תופס עיקר סברת הרשב"א שהיא בשם התוס' לפיכך פסק דכי היכי דבאותו שקיבל עליו שבת בעוד היום גדול דמותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית כו' ה"ה במ"ש היכי דממשיך סעודתו בלילה כו' נמי מותר לומ' לחבירו לעשות לו מלאכה פלוני וכו' דבין דבעילוי שבתא ובין דאפוקי שבתא אידי ואידי אינו אוסר במלאכה אלא משום שמוסיף על השבת יותר מחבירו וכיון דלחבירו מותר אין באמירתו כלום ומה שהשיג הר"ן ואמר אין הנדון דומה לראיי' נ"ל דשאני הכא שאם יש שם בורגנין הוא עצמו שומר נ"ל דאין זו השגה של עיקר דבגמרא מוכח להדיא דלאו מטעם דבורגנין אתינן עלה אלא משום דאבא שאול דכל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו וכן מבואר מלשון הרי"ף שם אההיא דרב יודא ז"ל מותר לו לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי דקתני כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו מדאחשוכי אחשוך שימור נמי עביד עכ"ל אלמא דטעמא הוה דמאחר שהוא רשאי לומר לגוי בשבת לילך חוץ לתחום במ"ש ולשמור פירותיו דכיון דמותר הוא לשמור פירותיו בשבת אם היו תוך התחום יכול ג"כ לומר לגוי וכו' וכיון שמותר לומר לגוי כו' רשאי נמי להחשיך על התחום כדי לשמור פירותיו ומדאחשיך אחשיך שימור נמי עביד כלומר זהו השימור דעביד לפירותיו שמחוץ לתחום דלפי שהוא שומר פירות חבירו שבתחומו גם חבירו שומר פירותיו שבתחום חבירו ולפי שטעם דין זה לא הוי מטעם דבורגנין וכדפירש"י לפיכך לא הביא הרמב"ם הך דרב יודא דמותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומי בפ' כ"ד אצל ההיא דר' יודא דמותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך דהוה מטעם דבורגנין אבל מה שדחה הר"י קאר"ו ז"ל דברי הר"ן וכתב ואיני מבין דבריו דה"נ איכא למימר אם לא היה מקבל שבת היה מותר לו לעשות מלאכה עכ"ל נראה דאלו דברים אין להם שיעור דברור הוא דדווקא בבורגנין אמרינן שאם יש בורגנין כו' דכבר אפשר שהייתם בשבת ועשו הגוים בורגנין מע' אמה וכיון דאפשר שהיו לו תקנה ע"י היתר בשבת עצמו לפיכך מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר על ידי תקנה בשבת עצמו. אבל לא יעלה על הדעת לומר דכיון דאם לא היה מקבל לשבת היה הוא עצמו מותר בשבת לעשות מלאכה דהא ודאי מאחר דלדידי' אסור לעשות לו מלאכה עכשיו כיון שקיבל עליו את השבת שוב אין תקנה בשבת עצמו:
וכן מבואר בדברי הטור בסעי' ט"ז שכתב וז"ל וכן מותר לומר לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיה יכול לילך ע"י בורגנין כו' וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשות היום כולי אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשות היום אפילו אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו פירות מוקצין חוץ לתחום כמו שאי אפשר לו להביאן היום אסור לומר וכו' ולדברי מהר"ן ז"ל גם בפירו' מוקצין נאמר אם היה מכינין מאתמול לא היה מוקצין אלא ודאי אין דנין בזה אלא לפי שעתו דהיה אין בהן צד היתר וכן מדוקדק בלשון רש"י שכתב וז"ל וכיון דדבר שיש לו היתר ע"י תקנה בשבת מותר לאמרו אפילו במקום שאין שם ההיתר מפורש מדבריו דבעינן שהיו לו היתר ע"י תקנה בשבת עצמו דאל"כ לאיזה צורך האריך וכתב על ידי תקנה בשבת לא יאמר רק שיש לו היתר על ידי תקנה ותו לא וקל למבין. ומה שנמצא בדברי מהר"ם יפה שהשיג על סברת מהרמ"א ואמר דהרשב"ג לא מר רק בעיולי יומא אבל באפוקי יומא מודה דאין לדברים אלו שורש וענף ומה שהביא ראיי' ממה שכתב הטור בסי' תרכ"ד ממי שעושה שני ימים יה"כ דאסור לאחרים לבשל לו אין זה ראייה כל עיקר דהתם ודאי מאחר שהוא עושה שני ימים מספק א"כ לדידי' אסור לכ"י לבשל בשני ימים מספק ולפיכך אסור הוא מדינא אבל כאן יודעים שחבירו מותר לו לעשות מלאכה שכבר התפלל והבדיל ולא אסור אלא לדידי' שמוסיף על השבת יותר מחבירו התם ודאי אין איסור באמירה וכבר השיבו על מהר"מ יפה מטעם זה שכתבנו ומה שעשה סניגירין לדבריו אין רוח חכמים נוחה הימנה:
ומה שכתב מהרמ"א ומותר להנות ולאכול ממלאכתן אעפ"י שזה אינו מפורש בדברי הרשב"א מ"מ הדברי' מבוארי' מעצמם דמאחר שלא נעשה איסור במלאכה למה לא יהנה ממנה דע"כ לא פליג ר"מ ור"י הסנדלר אלא במבשל בשבת שאסור לכל ישראל אבל בנדון דידן שמבשל בהיתר הכל מודים שיכול להנות ממנה ואפילו הר"ן לא נחלק אלא באמירה. אבל היכא שלא אמר לחבירו לעשות מלאכה אלא חבירו עשה מעצמו המלאכה ובישול והניח לפניו מותר לזה שהמשיך סעודתו ליהנות ממנה מאחר שלא נעשה שום איסור במלאכה אלא חבירו עשה לא מקרי מעשה שבת דאסור זו היא סברת מהרמ"א אבל סברת מהרש"ל נראה שתופס עיקר כדברי הר"ן שדוחה הראיי' ואומר דאפשר לפרש הסוגיא דלא התירו האמירה אלא ענין שמירת פירות שמחוץ לתחו' לפי שיש בזה צד היתר בשבת אם יעשה בורגנין היום בשבת אבל בשאר מלאכה דאין לה צד היתר לאותו שהמשיך סעודתו ומוסיף השבת א"כ לדידי' אסור לומר לחבירו לעשות לו מלאכה. ואם עבר וציוה לבשל אסור ליהנות ממנה וכבר כתבתי דאף לסברה זו אם לא צוה לעשות מלאכה אלא שחבירו עשה מעצמו מותר לאותו שמשכה סעודתו ליהנות ממנו אליבא דכ"ע ואומר אני בזה שאינו אלא איסור אמירה והמיקל בדברי מהר"ם איסרליש לא הפסיד כיון שיש לו על מי לסמוך הלא הוא הרשב"א בשם התוספת והמחמיר כדברי הר"ן קדוש יאמר לו ותע"ב הנראה לפע"ד כתבתי אני הקטן יואל בלא"א כמהר"ש ז"ל ה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |