שו"ת הב"ח (הישנות)/קה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמר יודא במהור"ר ישראל מעיר גרידינג סמוך לסטנאב והגיד בתורת עדות ובליו"ע וז"ל בל"א איך האב גוואנט אונטר סטנאב צו ק"ק גירידניג האב איך איין בילבל גיהט האב איך גמוזט איין וועק פארין פון גרידניג לאקריי"נא הינטר דעם נעפר איז גיוועזין לעת הזאת איין גרוסה מלחמה דארטן זענין פיל יהודים נהרג גיווארן דא אריבר בין איך בדלות גיווארן האב מוזין פון דארטן אוועק פארין אונ' האבין מיך לייט גיפראגט ווא אהין איך פאר האב איך גיזאגט מאחר דז איך איך מיינם לנד ניט אריינן טאר דא פאר איך אין בריסקר לנד אונ הראדניר דא האט מן מיר איין ריסטר גיגעבין וועלכי לייט די דא זענן נהרג גיווארן איז דרויף גיחתמית גיוועזן חזן ושמש דק"ק פריטן אונ' נאך איין שליש איז דרויף גיחתמית גוועזין מק"ק פריטן הנ"ל איז ה' פרסאות מק"ק לוציק איז אין דעם ריסט"ר גישטנדן דז גישריבן דז אברהם בר שבתי מק"ק הראדנה איז נהרג גיווארן לעת הזאת בשעת מלחמה איז דרינן גשטאנדן גישריבן דז אברהם האט גיזאגט דאז זיין ווייב היישט גנענ"דל אונ' דאש איז זיין אנדר ווייב אבר איך קען ניט לוטיר גידענקן וויא עש איז גשטנדן אין ריסטר וויא פיל יאר עז איז גיוועזן לעת הזאת דז ער איז אוועק גוועזן פון זיין ווייב גיגנגן אבר מיך דונגט עש איז גשטנדן וויא ער איז פון זיין ווייב שש או שבע שנים אויך איז גשטנדן אין דעם ריסטר הנ"ל דז אברהם הנ"ל האט איין מוטר צו ק"ק ויסקא עז איז דרינן גשטאנדן אין ריסטר הנ"ל זיא היישט מיט דעם נאמן איך קאן ניט לויטיר גידענקן וואש פר איין נאמן דער ריסטר איז מיר פר לארין גיווארן עכ"ל לזה הגיד ביום ב' י' שבט שצ"א לפ"ק פה ק"ק ווילנא:
שוב העיד כמר יודא הנ"ל ביום הנ"ל דז דער חזן ושמש האבן פר אים גיזאגט דאז דער אברהם הנ"ל איז גישטארבן דען זיא זיינין ביי אים גיוועזן סמוך למיתתו דא האט זיא דער אברהם גיבעטן דאז זיא זאלין אין דעם ריסטר איין שרייבן כפי דבריו כנ"ל אונ דער חזן ושמש האבן פר מיר גיזאגט דז זיא זענן בייא דען קבורה גיוועזן של אברהם הנ"ל עכ"ל:
במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמר צבי בר שמרי' מק"ק לבוב והעיד בת"ע בוליו"ע וזה לשונו בלשון אשכנז עש ווערט ווערן שבועות שצ"ב ב' שנים אז איך בין גיוועזין אין אבוס דיא מלחמה מיט קאזקין בייא ק"ק פרייסלאוו הינטר דעם נעפר האב איך גיפונדן פיל יהודים ואחד היה שמו אברהם האב איך גיפראגט פון וואנין בישטו והשיב איך בין מק"ק הראדנא אונ האב איין אשה דארטן אונ האב מיט איר איין קינד ער איז גיוועזן איין הוכיר מאן אונ איין דאריר מאן האב איך מיט אים חברותה גימאכט צו קויפן אין דען אבוס אניין האב עם גיגעבין חמשים זהובים אונ איין עגלה וסוס דא איז ער גיפארין נאך יין שרף מיט אנדרי יהודים אזו זענן זיא אלי בעו"ה נהרג גיווארן האבין מיר יהודים אין אבוס גידונגין ל' קאזקין אונ זיא לאזין הולין אין אבוס אניין אונ האבין זיא קובר גיוועזן אויך מיין חבר אברהם הנ"ל האב איך קובר גיוועזן אונ איך האבן בידי קובר גיוועזן אן שבועות יום שני זה שתי שנים האט מיר באותו פעם גיזאגט אז ער איז פון דער היים ד' שנים אונ איז גיוועזן איין בלייכר מאן האט גיהאט ביזי בלייכי עינים עד כאן לשונו הוגבה ע"ש י"ב אייך שצ"ב לפ"ק והאשה גנענדל העגונה הגידה בפני בית דין דאיכא שמנה שנים שנפרד הבעל ממנה. עוד הגידה שהיתה מעוברת כשנפרד הבעל ממנה ואחר כך מת הילד עוד הגידה שהיתה דרה עם בעלה סמוך להראדנא איזה פרסאות לא בהורדנא בעצמה:
תשובה תחילה צריך לבאר אם מועיל עדות זה שהעיד העד שנתנו לו כתב בריסטר מי ומי נהרג והיה כתוב בו אברהם בר שבתי נהרג באותו זמן בשעת מלחמה גם היה כתוב בו שאשתו שמה גנענדל והיא זיווג שני של אברהם הנ"ל ושאמו דרה בק"ק וויסקא ועל אותו הריסטר היה ג' חתומי' הש"ץ ושמש של ק"ק פרידן ה' פרסאות מלוצק ועוד שלישי היה חתום עמהן ונאבד ממנו הריסטר. הנה אעתיק הלשון מחיבורי על א"ע סימן י"ז וזה לשונו שם בדין זה תניא ירושלמי מי שמצאו בשטר כתב וחתום מת איש פלוני וכו' הביאו הרי"ף והרא"ש סוף יבמות ולא פסקו הלכה כמאן אבל בריש פרק מי שאחזו מוכח מדבריהם דבעידות אשה אקילו בה רבנן דמהני עדות מפי כתבם כך פירוש נימוקי יוסף והר"ן לדעת הרי"ף וכך הוא וודאי לדעת הרא"ש ודלא כמו שהבין רבינו שכתב ולא אסיק כחדא מנייהו ולכאורה נראה דאזלינן לחומרא עד כאן לשונו דליתא דאף על גב דביבמות לא אסיק כחד מנייהו מכל מקום בפרק מי שאחזו מוכח דסבירא ליה דאזלינן לקולא וכך הוא דעת הרמב"ם בפרק י"ג מה"ג שכתב מצאו כתוב בשטר וכו' ונודע שזה כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו וכן מי שנשתתק וכו' הורה הרב באצבע דמדין נשתתק למדנו לפסוק גם מצאו כתוב בשטר כדברי המיקל דסמכינן מעידות מפי כתבם ומשם למד גם כן דדוקא בידוע שזה הכתב כתבו ישראל כי היכא דבנשתתק ידענו שהוא כתבו ואין חלוק בין שכתוב בלשון ישראל או כתוב בלשון גוים כיון שידענו שכתבו ישראל תנשא אשתו ומיהו משמע וודאי דבעינן שכתבו ישראל שכשר לעידות מן התורה דאם היה ספק שמא כתבו ישראל שהוא פסול לעידות מן התורה לא עדיף אלו הגיד בעל פי וכך מצאתי בת"ה סוף סי' ר"מ שהביא לשון א"ז מצא כתוב בשטר וידוע שכתבו ישראל ומי הוא הכותב אפילו כתב בלשון גוים פלוני מת מתירין את אשתו עכ"ל אלמא אעפ"י דידוע שכתבו ישראל בעינן נמי דידוע מי הוא הכותב דשמא פסול לעידות מן התורה כתבו וז"ל ה' המגיד לשם וכתבו רבינו שזה כתבו ישראל אפשר שכונתו הוא למעוטי אם הוה כתב גוי והטעם לפי שלא הוכשר גוי אלא מל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שהוא כתב ישראל אבל אין צריך שיתקיים או שיכירו מי הוא שכתבו שא"כ היה אומר רבינו והוא שיתקיים או שנודע מי שכתבו כלומר אפילו בעד אחד שיעיד שפלוני כתבו אבל הרשב"א כתב שנראה שרבינו סובר דדוקא בשנתקיים אותו כתב והוא ז"ל הסכים לדעת האומרים שאפילו בלא מקויים משיאין עכ"ל.
הנה נסתפקו בלשון הרמב"ם אי צריך שנודע שישראל כשר כתבו אם לאו. ודעת הרשב"א דאפילו בלא מקויים משיאין דסמכינן ארוב ישראל דמן הסתם כשר הוא עד שנודע שפסול לעידות מדאורייתא וכך הוא מסקנות הר"ן בריש פ' מי שאחזו דכיון דקיום שטרות דרבנן בעידות אשה לא תיקנו הילכך אע"פי שאינו מקוים משיאן ובנ"י סוף יבמות הביא ג"כ ב' הסברות ומסיק דכל כיוצא בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות שוב מצאתי בהגהות מרדכי פ' שני דיבמות שכתב פעמים רבים תמהתי איך מתירין לינשא ע"פ הכתב כיון דאיכא מ"ד בירושלמי דאוסר ואפילו למאן דמתיר צ"ע דשמא אינו מתיר אלא כשהעד חתם ע"פ ראיי' שראה שמת וכתב בכתבו דהוי דומיא דמלוה בשטר שראה הלואה או שמא הודאה וכתוב וחתום בשטר אבל עתה דנהגו לכתוב שמוע מפי עד או גוי או אשה שמת פלוני דתרי קילי עבדי עד מפי עד או אשה וגם ע"פ כתבם ולא מפיהם וזה אינו מפרש בירושלמי להקל כ"כ אף למ"ד משיאין ותירוץ דהירושלמי איירי שמאליהן כתבו ולא עפ"י ב"ד התם הוא דפליגי שהרי אין לו דין שטר לומר דנעשה כמי שנחקרה עידותן בב"ד שלא כתבו אלא לעמוד להם לראיי' ולזיכרון אבל אם לאו מאליהן כתבו אלא בעת הצריך שב"ד יושבין ושולחין להם שיעידו והעד שולח בכתבו שכך שמע מפי אשה או גוי או מפי עד אחד שמת פלוני יש לו דין שטר גמור דאפילו למ"ד בירושלמי אין משיאין הכא מודה דמשיאין דחשבינין לי' לעידות זה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ובזה התיישב המנהג אליבא דכ"ע שעכשיו מתירין לינשא ע"פ הכתב שכתב בו ששמע מפי עד כך אע"פי שאינו מעיד שכך ראה כך היא דעת הרב בתשובתו אעפ"י שאין לזה לשונו ולמדינו מדבריו דהירושלמי מדבר במי שכתב מאליו לעמוד לו לראיי' ולזכרון וניחא לישנא דאמר מצאו כתוב בשטר כו' דמשמע דלאחר זמן הרבה מצאו כך כתוב ואעפ"כ פסקו הפוסקים כמ"ד משיאן וכ"כ הר"ן להדיא בפ' שני דכתובות אהא דת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים וז"ל לאחר שהביא התוספות דגרס התם יפה כח השטר מכח עדים וכו' כתב מהא משמע דכותב אדם עדותו על השטר לאו שטר גמור הוא אלא שטר זכרון דומיא דמצאו כתוב בשטר איש פ' מת דהיינו שטר זכרון וקאמר אם אמרו מה שכתוב בשטר שמענו ושכחנו כלומר וע"י ראיית הכתב נזכרנו דמהימנו ודכוותא תני כותב אדם עדותו על השטר וכו' ומ"מ למדנו לפי פי' זה דשטר בעלמא שנמצא כתוב בו פלוני מת ואין כאן לפנינו אותו שכתבו ונזכר מה שכתוב בשטר אין משיאן ע"י שטר זה מאחר שלא כתב כן ע"פ ב"ד אלא מאליו כתבו לזיכרון ולעמוד לו לראיי' וצ"ע דמשמעות כל הפוסקים אינו כן אלא בכל ענין כשמצאו כתוב בשטר וידוע שכתבו ישראל משיאין וכך מפורש בת"ה להדיא באחד שכותב אגרת לחבירו פלוני מת משיאין אשתו אא"כ במי שטבע במים שאין להם סוף חיישינן שמא מחמת הטביעה כתב שמת ע"ש סוף ר"מ ותו צ"ע דלמאי שכתוב הרמב"ם בפי"ג מה"ג דבאומר שמעתי שמת פלוני משיאין ע"פ וא"צ לשואלו ממי שמעת והאיך שמע אבל אם אמר מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת דשמא לא ראה דבר ברור וקאמר בדדמי השתא לפי זה במוצאים כתוב בשטר שמעתי שמת פלוני ניחא דמשיאין על פיו אבל במוצאי כתוב בשטר ראיתי שמת פלוני למה לנו להקל בכתבו יותר מאלו העיד בפיו שהיינו צריכן לשאלו האיך ראית ובמה ידעת שמת ועכשיו שהעיד בכתבו כיון דאי אפשר לשאלו איך ראית לא היה לנו להקל להשיאה דשמא לא היה דבר ברור ויש ליישב דכי היכא דהקילו בשמעו קול שאמר פ' מת דא"א לו לשואלו משום שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה ה"נ במצאו כתוב בשטר מקילין מהאי טעמא אע"ג דאי אפשר לשואלו ולא חיישינן דכתב בדדמי נ"ל עכ"ל א"כ נראה דשלשה שנתנו כתב בשטר שפלוני ששמו כך וכך וכו' נהרג וחתמו בחתימת ידיהם אפילו אם תמצא לומר דהני תלתא לא היו אצל הריגה ולא ראוהו שמת אלא שמעו כך מפי עדי' או עד אחד שהיו אצל הריגה והם נתנו כתב בסתם נהרג אם היה כתב זה לפנינו סמכינן עליה כיון שידענו שזה כתב ישראל וישראל כשר כתבו וכמי שנחקרו עדותן אלו ג' בב"ד דמי והשתא נמי שאינו לפנינו אלא עד אחד העיד שהיה כתב זה בידו ונאבד ממנו מועיל עדותו כי היכא דמועיל עדותו עד מפי עד או עד מפי גוי מל"ת ה"נ מועיל עדות ע"א מפי כתב של ג' אנשים.
שנית צריך לבאר אי חיישינן לאותו שהעיד מתחילה שנהרג אברהם הנ"ל דילמא קאמר בדדמי ולכאורה היה לנו לחוש לזה שהרי בתחילת עדות כמר יודא כתב שהגיד שהיה במקום פלוני והיה שם לעת הזאת מלחמה גדולה ונהרגו כמה יהודים וגם הגיד שבריסטר היה כתוב דאברהם הנ"ל נהרג בשעת מלחמה ואיכא למיחש דקאמר בדדמי וכדאית' בר"פ האשה שלום דאפילו אשה דאינה יראה שיהרגו אותה דאשה כלי זיינ' עליה ונאמנות במלחמה קטנה כשתגיד נפלה עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי אפ"ה במלחמה גדולה דהיא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקים חצים ואבני בליסטראות במלחמה ואינם מתכווני' על מי יפול חיישינן דקאמר בדדמי וה"ה דחיישינן בעד א' דקאמר בדדמי במלחמה גדולה ואין לתלות לקולא דאותן אנשים שמעו מפי שני אנשים עדים שנהרג פ' במלחמה ובשני עדים קי"ל כהרא"ש ודעימי' דלא חיישינן לבדדמי הא וודאי ליתא דכיון דאיכא הכא ספק אין לתלות לקולא שהיו לשם שני עדים דספיקא דאורייתא לחומר' וכמ"ש הריב"ש בסי' שע"ט היכא דאיכא ספק אם הסיח לפי תומו או לא דאין משיאין את אשתו וכן בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינין אלו אזלינן לחומרא ומביאו בהג"ה ש"ע סט"ו ואפילו היה כאן ספק ספיקא אין לנו להקל לכתחילה להשיאה לאיש וכדאמר בפרק יש בכור סוף דף מ"ו אמר רב כהנא שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופריך מי אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאין ע"י עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ופריקו כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן ופי' רש"י לאחר שכיוונו יפה שזה הוא הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה אבל בתחילת העידות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה עד כאן לשונו והא וודאי דבכלל לשון זה שאמר דהיינו ראיית המת וכו' הוי נמי שראה שמת ודאי שיצאת נשמתו של פלוני.
וכן כתב המרדכי סוף יבמות וזה לשונו אבל בתחילה פי' בגוף העידות לא הקילו וה"נ מוכח כולה שמעתה דר"פ האשה שלום דתלינן לחומרא דאיכא דעבדי לה סמתרי וחיי ואמר כי היכא דלדידך אתרחיש ניסא וכו' ואמר נמי אינש אחרינא אתא לאצלוי וכו' עד כאן לשונו ומביאו ב"י ודלא כמ"ש הרב מוהר"ר יעקב שי' אב"ד ור"מ דק"ק לובלין אנדון דידן דפסק שלו להתיר מטעם ס"ס חדא שמא אלו ג' אנשים הם עצמם ראו שנהרג במלחמה ואם תימצא לומר לא ראו שמא שמעו מפי ב' עדים עד כאן לשונו דלפעד"נ דשגגה היא שיצאה מתחת קולמסו דבתחלת עדות לא אקילו רבנן אפילו היכא דאיכא ס"ס ולא דמי למ"ש מהרא"י בתרומת הדשן בסי' ר"מ דבגוי מסיח לפי תומו מפי גוי אחר לא חיישינן דילמא הגוי הראשון לא סיפר במל"ת אלא מחמת איזה אמתלא מפני רשע או בדרך התפארות או כה"ג דשאני התם דתלמודא לא מפיק ממ"לת אלא במתכוין להעיד או להחזיר כ"כ לא דייקינן אשאר אמתלאות ולא חיישינן נמי דלמא ע"י שאלה סיפר הגוי הראשון דדוקא ע"י שאלת ישראל לא חשיב מל"ת משום דמרגיש הגוי שיש להם נפקותא בדבר ומשקר אבל אם שואל אותו הגוי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסיח לפני תומו ותו כיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הראשון סיפר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר על ידי שאלה סיפר כמ"ש כל זה בת"ה והביא ראייה מתשובות מהר"ם דלא תלינן להחמיר בזה ולפעד"נ דהיינו טעמא דלא חיישינן דע"י שאלה סיפר דאי על ידי שאלה סיפר הגוי הראשון בוודאי היה הגוי השני גם כן מספר הדברים כהווייתן שהיה מספר עם הגוי הראשון ושהיה שואלים על פלוני היהודי והשיב לו כך וכך מדסיפר בסתם ששמע כך וכך מפי הגוי הראשון משמע וודאי דסיפר היה בלא שאלה כדרך המספרים זה עם זה ולפיכך תלינן לקולא בספק זה אבל בשאר ספקות כנידון דידן דלא ידעינן אם העיד ע"א במלחמה או שני עדים פשיטא דאין לנו לתלות לקולא באסורא דאורייתא ותו נראה לפי עניות דעתי דבגוי מסיח לפי תומו מפי גוי אחר דתלינן לקולא דהראשון נמי הוי מסיח לפי תומו התם ה"ט דכיון דהגוי השני מסיח לפי תומו בדבר ברור פלוני היהודי מת במקום פלוני הילכך ספק זה דהיה לנו לחוש שמא הגוי הראשון לא הסיח לפי תומו אלא מחמת איזה אמתלא או על ידי שאלה ה"ל בכלל קולא דמקילין בסופה אבל נדון דידן ה"ל בתחילתה כדפי' דמחמיר' בה רבנן ועוד נראה דמ"ש הרב מהור"ר יעקב שי' דהכא יש להתיר מטעם ספק ספיקא ליתא דהא פשיטא דשני הספקות האלו שהציע הרב אינן אלא ספק אחד דשמא לא העיד אלא עד אחד במלחמה או שמא שני עדים במלחמה. השתא מכל זה היה נראה לכאורה שאין להתיר אשה זו מתוך עדות זה של כמר יודא שהיה בידו ריסטר שהיה כתוב בו שכמר אברהם הנ"ל נהרג לעת הזאת במלחמה דכיון שלא פירשו דב' עדים העידו כן חיישינן שמא לא היה אלא עד אחד במלחמה דחיישינן דקאמר בדדמי וה"ל ספק בתחילתה דאחמור בה רבנן.
אכן כי דייקת בלשון העד כמר יודא ובלשון שהיה כתוב בריסטר תראה ותבין דליכא למיחש הכא בדדמי שהרי בלשון העד כתוב הינטר דעם נעפיר איז גוועזין לעת הזאת איין גרוסה מלחמה דארטן זענין פיל יהודים נהרג גיווארין וכו' ולא אמר שנהרגו במלחמה אלמא שלא נהרגו במלחמה גדולה דהיינו שהיה בתוך המלחמה ונהרגו אלא מראה מקום הוא דאחר הנהר שקורין נעפיר שהיה שם לעת הזאת מלחמה גדולה לשם באותו אקלים נהרגו הרבה יהודים רחוק מן המלחמה גדולה שבאו עליהם ליסטים והרגו היהודים הרבה וכן כתב בריסטר דז אברהם בר שבתי מק"ק הראדנא איז נהרג גיווארין דהיינו לעת הזאת בשעת מלחמה וכו' לא כתב שנהרג במלחמה אלא כתב בשעת מלחמה משמע דבשעה זו היה נהרג רחוק מן המלחמה במקום דליכא למיחש לזריקת חיצים ואבני בליסטראות דהתם אותו שאינו עומד בסכנה בקשרי המלחמה אינו ירא מן הליסטים והעיד בדבר ברור ולא בדדמי ואם כן איכא למימר שיהודי אחד שהיה בתוך כת הליסטים שלא היה ירא מהם עמד שם כשהרגם ובא והעיד דליכא למיחש בדדמי כיון שלא היה הוא עצמו בסכנה היה עומד שם וראה שיצאת נשמתו וכי היכא דנשים נאמנות במלחמה קטנה לפי שאינה יראה ועומדת שם עד שימות כדאיתא בריש פרק האשה שלום ה"נ נאמן האיש אם איננו בכלל אותן שבאין עליהן להורגם א"נ גוים באו והסיחו לפי תומם שנפלו עליהם ליסטים על היהודים והורגים דכיון דהגוים לא הוי בסכנה לא חיישינן בדדמי ודווקא במלחמ' גדול' פליגי בין רבוותא במרדכי סוף יבמות אי חיישינן במל"ת דקאמר בדדמי אם לאו אבל במלחמה קטנה כ"ע מודה דאפי' ביהודי לא חיישינן דקאמר בדדמי אם לא היה גם כן בסכנה בגוי מסיח לפי תומו והכי מוכח להדיא מתוך עדות עד השני דבשעה שהלך אברהם הנ"ל בדרך לקנות יין שרף עם שאר יהודים אז נהרגו כולם ושכרו למ"ד קאזקין והביאם וכו' אלמא דלא נהרגו במלחמה הגדולה אלא ליסטם באו עליהם בדרך כשהלכו לקנות יין שרף.
ועוד בר מן דין הלא כמר יודא העיד אח"כ ביום הנ"ל ששמע מפי הש"ץ והשמש שהיה אצל מיתתו וקבורתו וא"כ א"צ כלל לאותו עדות שהיה כתוב בריסטר ואין לחוש כאן לומר דנראה דעדות זה שהעיד כמר יודא אחר כך ביום הנ"ל אינו אמת מדלא העיד כך בתחילת עדותו דאז לא היה צריך להעיד מה שהיה כתוב בריסטר דהא פשיטא דהיה צריך להעיד מה שהיה כתוב בריסטר שהנהרג היה שמו אברהם בר שבתי מק"ק הראדנא ושם אשתו גנענדל ושהיא זיווג שני וכמה שנים הם שנפרד מאשתו שש שנים או שבע שנים ושאמו היתה דרה בק"ק ויסקא ועוד דכיון שהב"ד שאלו אותו שיגיד כל מה שהוא יודע מאשה זו שנעלם בעלה ושיגיד בוליו"ע לכך היה מגיד כל מה שהוא יודע וג"כ אין לחוש כאן ולומר שהעד מכחיש את דברי עצמו שהגיד תחילה מה שהי' כתוב בריסטר שאברהם הנ"ל היה נהרג ואחר כך הגיד ששמע מפי הש"ץ והשמש שהיו אצל מיתתו דמשמע דלא נהרג אלא דמת על מיטתו הא וודאי לא קשיא דאף על פי שמיתתו היה ע"י הריגה לא מת מיד אלא כששמעו שנהרגו הרבה יהודים בדרך כשהלכו לקנות יין שרף ושלחו אחריהם ל' קאזקין להביא אותם היה זה אברהם עודנו חי מקצת ימים ואחר כך מת וזה אמת ואין כאן הכחשה וכך מראין הדברים שכך היה מעשה דבזה מתישב על מה שכתוב בריסטר בסתם שאברהם בר שבתי נהרג לעת הזאת בשעת מלחמה וחתמו ע"ז הש"ץ והשמש בצירוף עד שלישי דאיכא לתמוה למה לא כתבו היאך יודעים זה אם שומעים כך במסיח לפי תומו מגוי או העיד ע"ז ע"א יהודי או שני עדים כי על זה היינו דנים עד עתה למה כתבו בסתם אבל השתא ניחא דהא דכתבו בסתם דנהרג היינו ע"י הפצעים שפצעו בו הוא נהרג ומת אבל לא מת מיד אלא הביאוהו לעיר בעודו חי ולאחר יום או יומים מת ולכך כתבו בסתם נהרג לפי שהם היו יודעים שנהרג כי הם היו אצל מיתתו וקבורתו ואף על פי שלא נזכר זה בפירוש בעידות עד השני לא היה רצונו להאריך שהיה חי מקצת ימים ואחר כך מת אלא העיד בקיצר ששלחו ל' קאזקין והביאם וקברום גם חבר של אברהם הנ"ל קברו אותו ובידי קברתו ביום שני דשבועות ואין כאן שום הכחשה לא מעידים זה את זה ולא מעד ראשון את דבריו הראשוני' ותו דאפילו העידו ב' עדים והכחישו זה את זה כגון דאחד אומר נהרג וא' אומר מת משיאין את אשתו כדתנן בפ' האשה שלום גבי שתי צרות אחת אומרת נהרג וא' אומרת מת ר"מ אומר הואיל ומכחישות זא"ז הרי אלו לא ינשאו ר"י ור"ש אומר הואיל זו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ופסקו הרמב"ם סי' י"ד דהלכה כר"י ור"ש והא דלא תניא להאי דינא בשני עדים א' אומר מת ואחד אומר נהרג נראה משום דר"מ לא פליג אלא בצרות דחיישינן דכל אחת אומרת שקר לקלקל צרתה וכיון דא' משתיהן ודאי שקרני' אולי שתיהן אומרות שקר לקלקל כי אינם יודעין אמתת הדברים וכמו שפירוש התוספות לשם אבל בעדים דעלמא אף ר"מ מודה הואיל ושניהם מודים שאינו קיים ינשאו דפלגינן דיבורי'.
וכ"כ הרא"ש בתשובה אם שני' מעידן אפי' יש הכחשה בדבריהם משיאן את אשתו כיון ששניהם מעידן על מיתתו ומביאו הטור בריש סי' י"ז אלמא דלאו דוקא ב' צרות דה"ה שני עדים זיל בתר טעמא דמאיזה טעם באנו להכשיר להני צרות דמכחישן אהדדי בע"כ דאינו אלא משום דפלגינן דיבורייהו או דזו דאמר' נהרג לא שנהרג אלא שאינו קיים או דזו דאמרה מת לא מת על מטתו אלא שאינו קיים א"כ לפ"ז ה"ה בשני עדים נמי פלגינן דיבורייהו דחד מנייהו סהדי והשתא כיון דאפילו בשני עדים המכחישות זא"ז פלגינן דיבוריה דחד ומשיאן את אשתו כ"ש בנדון דידן דאין כאן הכחשה אלא זה וזה אמת כדפי' וא"כ ליכא הכא נדנוד חששא דא"א במלחמה דאינו נאמן מחששא דקאמר בדדמי.
שלשית צריך לבאר מה שאברהם הנ"ל הודיע לכל שהוא מק"ק הראדנא ואשתו הגידה שבעלה היה דר עמה סמוך להראדנא איזה פרסאות נלפע"ד דלפי שמולדתו ובית אביו היה בק"ק הראדנא קרא עצמו אברהם מק"ק הראדנא כמו שאברהם אבינו אמר לאליעזר עבדו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך והעבד הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור הנה קרא אברהם לארם נהרים ארצו ומולדתו אף על פי שהיה דירתו באור כשדים וכמ"ש הכתוב ויקח תרח את אברם בנו וכו' ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען וגו' וכבר האריכו הרמב"ן והרא"ם ע"ש וגם אנכי חדשתי שם לפי עניות דעתי בח"ד ואין כאן מקומו מכל מקום למדנו מכאן שאדם קורא את שמו אחר מולדתו ובית אביו אף על פי שדר בעיר אחרת ועוד נראה עיקר דוודאי אברהם זה היתה עיקר דירתו בק"ק הראדנא מקום בית אביו אלא שיצא מהראדנא לדור בעיר אחרת או בכפר סמוך להראדנא לפי שעה להחזיק שם מכס או רחיים או איזה ארנד"א כמו שהוא מפורסם בכל המדינות שככה מנהגם דהשתא אף על פי שדירתו עכשיו סמוך להראדנא מכל מקום כיון שדירתו זו לא היה אלא לפי שעה כי לא ירד להשתקע שם אלא לגור שם עד שתשיג ידו וישוב אחר כך לקהלת הראדנא שפיר קרא עצמו אברהם מק"ק הראדנא ועוד דהרב מהור"ר יעקב שי' הביא ראיה ממ"ש הרמב"ן בפ' האשה שלו' אעובדא דיצחק ריש גלותא דהך עובדא דמייתי התם בההיא גיטא דאשתכח בנהרדעי וכו' דמ"ש תבדוק נהרדעי כולה היינו לומר תבדוק הרבה עדות עד היכא דסגי קבא דנהרדעי דעלמא דהסביבות נקראים ע"ש העיר שהיה מטרפולין באותה אקלים ה"נ קרא עצמו אברהם על שם הוראדנא שהיא מטרפולין באותו אקלים אף על פי שלא הי' דר בהורדנא עצמה אלא סביבות הוראדנא והשתא כיון שנודע שאברהם בר שבתי שקרא עצמו שהוא מק"ק הוראדנא ושאשתו שמה גינענדל ושאמו היא בק"ק ויסקא הוא נהרג ונקבר א"צ לבדוק אלא בק"ק ויסקא אם היו שם שתי נשים שהיה לכל אחת בן ששמו אברהם מבעל כמר שבתי ואם לא מצאו בק"ק ויסקא אלא אשה אחת שהיה לה בן ששמו אברהם מבעלה כמר שבתי אשה זו גינענדל מותרת לינשא לאחר שתחלוץ מאחי בעלה אם יש לו אח מן האב וגם לא הניח זרע מאשתו הראשונה דלא חיישינן לתרי ויסקא כיון דלא הוחזקו אי נמי תבדק הראדנא כולה בסביבותי' השייכים להראדנא ואם לא הוחזקו שם תרי אברהם בר שבתי ושאשתו שמה גינענדל וששניהם נאבדו מן העולם אשה זו שריא לאינסובי לאחר שיחלצו לה:
ומה שהיה מגמגם בהיתר אשה זו לפי שהעד השני העיד שאמר לפניו שיש לו אשה בהראדנא ושיש לו ממנה ולד וכשהלך ממנה לא היה ולד אלא היתה מעוברת זה א"צ לפני' דמה בכך שהיתה אז מעוברת כשנפרד ממנה מכל מקום בשעת ספורו כבר ילדה ואיכא למימר דשמע כך מארחי ופרחי שילדה אשתו ולד של קיימא כמו שהיה אמת ואף על פי שלאחר כך מת הולד הוא לא ידע שמת אלא היה אצלו בחזקה שהוא חי וכן הגמגום בשינוי הזמן מיום שנפרד ממנה דלפי משמעות עד הראשון נפרד ממנה ח' או ט' שנים עד יום מיתתו וכך אמרה האשה בשעת גביית העדות שהוא ח' שנים ולפי משמעות עד השני לא היה אלא שש שנים עד יום מיתתו אין בזה פקפוק דכבר התבאר דאפילו הכחשה בגוף המעשה שזה אומר נהרג וזה אומר מת משיאין את אשתו כ"ש בהכחשה דלית בי' נפקותא בגוף העדות שהרי שני עדים מעידין שאינו קיים מה לי נפרד ממנו שש שנים או נפרד ממנו שמנה שנים וה"ל כאלו לא הזכירו שום זמן כמה שנים נפרדו ממנה דהיינו מקבלין עדותן אף עכשיו שהזכירו הזמן ומכחישי' זא"ז דברי שניהן בטילין במה שמכחישין זא"ז אבל גוף העדות קיים עכ"פ שהרי במיתה ובקבורה אינם מכחישים זא"ז ששניהם מעידים שנהרג ונקבר הנלפע"ד כתבתי בהיתר אשה זו גינענדל שתנשא לכל גבר די תיצביין בלי פקפוק מני יואל סירקש בתחלת חדש מנחם שצ"ה לפ"ק פה ק"ק קראקא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |