שו"ת הב"ח (הישנות)/קד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"ד העגונה שבעלה נטבע תחת הקרח והגליד בנהר גדול והוא שהלך על הקרח ונשבר תחתיו ונפל במים למחר חפשוהו והגידו העדים כי היה הנהר נקרש סביב המקום שנפל שם כמה אמות איש ואחר כך היה פתוח קצת וחזר ונקרש הכל לכל מראה עיניהם. כבר היה מעשה כיוצא בזה לפני כמה שנים ופסקנו דאיתתא שריא לאינסובי דלא החמירו חכמים במים שאין להם סוף אלא מטעם שמא גל טורדו לחבירו וחבירו לחבירו אי נמי ליכא גלים אלא נשברה הספינה ואיכא למימר דף נזדמן לו ותחת הקרח ליכא גלים וליכא למימר נמי דף נזדמן לו כיון דלא נשברה הספינה ולא חיישינן לחומרא מן הסתם שמא דף נזדמן לו היכא דליכא דף לפנינו ואפילו נזדמן לו דף לא היה מועיל לו כלום דהמים נכנסין לפניו תחת הקרח ומת מיד והוא דבר פשוט ומשמעו' התלמוד כך הוא כמ"ש בתשובה והסכימו גדולים להוראה זו ונשאת האשה לאיש:
ומ"ש הרב מהור"ר יהושע מהורדנא ושדא בה נרגא מעובדא דר' חנינא בן דוסא בסוף פ' הפרה נראה דלא דמי דהתם הוי עובדא דנפל לבור גדול דבור יש לו ד' מחיצות ולא היה שם קרח וגליד שפיר אפשר לחיות שתי שעות בתוך המים שמטפס ועולה במחיצה ואע"פ שחוזר ונפל לבור כי אינו יכול להתחזק ולאחוז היטב במחיצה מ"מ שיער ר"ח בן דוסא דבב' שעות יכול לטפס ולעלות כמה פעמים ולהוציא ראשו חוץ למים ולחיות ולא יותר מב' שעות אבל בנפל בתחת הקרח אינו יכול לעלות כלל ומת מיד וליכא למימר דליחוש שמא מה שנמצא למחרת הנפילה שנהר היה נקרש כמה אמות איש סביב המקום שנפל שם הי' ג"כ פתוח בלילה ויצא משם לאחר הנפילה אלא שלאחר כך נקרש בלילה דהא וודאי חששא רחוקה היא לגמרי דאיך יעלה משם אלא על ידי נס דהלא כשרוצה לעלות מן המים במקום שהוא פתוח א"א אלא א"כ שיאחז בשתי ידיו בשפתי הקרח והגליד ולהתחזק ולקפוץ מן המים על הקרח ודבר זה אי אפשר שהלא אם כשהלך על הגליד בתחילת קרישתו לאט לאט נשבר תחתיו אף על פי שכבר נקרש מיום או יומיים כל שכן בגליד שלא נקרש אלא באותו לילה דכיון דצריך להתחזק בשעת אחיזת ידיו דפשיטא דנשבר הגליד בידיו וחזר ונשבר ואין צריך לומר דבשעה שהוא קופץ על הקרח דנשבר תחתיו שאין הגליד חזק כלל כיון שלא נקרש אלא באותו לילה כשנפל לשם ואם היה ניצול לשם היה נס גדול ואז"ל אין מזכירין מעשה ניסים והתוספת הקשו ע"ז דאם כן למה אסרו חכמים במים שאין להם סוף הלא אף על פי שלא נקרש הוה מעשה ניסים ותירצו דהתם אין זה מעשה ניסים ממש כיון דיש לתלות בדף של ספינה וגל טורד וכו' עד כאן לשונם אלמא דכל שאין ליתלות בדף של ספינה וגל טורד ה"ל מעשה ניסים ואין מזכירין מעשה ניסים:
ומה שהביא הרב מפרש"י פרק האשה רבה דף קכ"א באגמא דסמקא וז"ל כמים שיש להם סוף דמי שאינו יוכל לשוט ע"פ המים למרחוק וכו' וכן פרק האשה שלום דף קט"ו פירוש רש"י מים שאין להם סוף אשתו אסורה שמא צף מתחת המים וכו' ונראה לכאורה שדברי רש"י בזה אינם מדוקדקים כי פעם כתב ע"פ המים ופעם כתב תחת המים אבל כשנשים לפנינו דברי לשון רש"י במתני' דף קכ"א שכתב הא דמים שאין להם סוף אשתו אסורה דחיישינן לשמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו עד כאן לשונו דלא היה צריך לפרש שמא יצא לאלתר וכו' אלא צריך לומר דקשי' ליה במים שאין להם סוף נמי אם היה המים בכדי שתצא נפשו ולא ראוהו אמאי אשתו אסורה וע"ז פי' דהיינו טעמא דיש לחוש שמא יצא לאלתר למרחוק כלומר יצא לאלתר קודם שתצא נפשו בעודו בתוך המים אז מיד יצא על פני המים למרחוק כשעור שלא ראוהו אז כשיצא ע"פ המים ומשם ואילך היה שט ע"פ המים עד חוץ המים ויצא ליבשה והשתא ניחא דפעם כתב רש"י שמא צף תחת המים כו' ופעם כתב ע"פ המים דתרווייהו איתנהו דהיינו בשעה שנפל תוך המים היה צף מתחת המים ולאלתר קודם שתצא נפשו יצא מתחת המים ע"פ המים ושט על פניהם עד שהגיע לחוף המים ויצא ליבשה ובשעה שיצא מתוך המים ע"פ המים היה למרחוק שלא ראוהו ולכך אשתו אסורה אבל בנקרשו פני המים בקרח וגליד שעכ"פ נקרשו שפתי נהר אצל היבשה ששם מתחיל להתקרש א"כ א"א לו לצאת מאמצע הנהר על הגליד כדפירשי' שתמיד נשבר הגליד באחזו בידיו כדי לעלות על הגליד וא"כ אי אפשר לו ג"כ שיצא מתוך המים ליבשה כיון שנגלד חוף המים סמוך ליבשה ולא הגיע לשם אלא תחת המים ומכל הטעמים הנכוחים האלה שהשכל והסברא מחייב אותם אני אומר דבנידון דידן שלא היה נקרש הגליד בחוזק פשיטא דאיתתא שריא דא"א לו לצאת מן המים לא במקום פתוח שלא נגלד ויצא משם על הגליד ולא בחוף המים על היבשה במכל שכן כדפרשי' משא"כ במים שנקרשו בחוזק לגמרי עד שהעגלה מלאה לה עמיר ומשא כבד עובר עליה אלא שעשו נקבים בגליד לשאוב משם מים ולהשקות הבהמות דאם נפל אדם לשם ונכנס תחת המים דאיכא למימר שהמים הוליכוהו מלמעלה למטה עד אחד מן הנקבים שעשו בגליד ויצא משם דכיון שהגליד חזק יכול לאחוז בשתי ידיו בגליד בחוזק ולקפוץ מתוך המים על הגליד והולך לו אלא דפשיטא הוא דאם הי' ניצול בכך הי' זה מעשה ניסים שהיו עיניו פקוחות תחת המים כיונה בן אמתי בתוך הדג עד שראה הנקב ואחז שתי ידיו לגליד בשפתי הנקב והיה בריא וחזק כל כך עד שקפץ על הגליד והלך לו:
גם והיה גדול הנס האחרון שבתחילת הנפילה בנקב שהיה נופל חזק ובריא לא היה כח להציל עצמו לצאת מהנקב על הגליד סביב הנקב שנפל בו ולאחר שהמים טלטלוהו וטרדוהו בקור גדול יהא עולה מנקב אחד למרחוק כל אלה חששות רחוקו' שאין בהם ממש וכנגד השכל אם לא ע"י מעשה נס ואין מזכירין מעשה ניסים כל זה נראה להתיר האשה אם נאבד במים ולא נמצא כלל. כ"ש בנדון דידן שנמצא איש והיכרוהו בסימני' דאיתתא זו שריא מטעם שנטבע תחת הגליד כאשר אמרנו ובהצטרפות הסימנים כאשר כתב הרב ועל כן הסכמתי להתיר אשה זו בלי גמגום אנכי הקטן והצעיר יואל סירקש כותב וחותם ביריד לובלין בחודש אדר שני שצ"ו לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |