שו"ת הב"ח (הישנות)/צו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גולת הכותרת. חמדת ישראל ותפארת. הוא עמיתי איש בריתי הכרתי והפלתי הרב הנעלה לשם ולתהלה. תורה וגדולה בקנה א' עולה. החכם הכולל השלם בכל שלימות הגאון כמוהר"ר משה נרו. הנה ראיתי תשובות רום מעכת"ר להיתירא על דבר הקידושין שקידש הבחור כמר יעקב בר יוסף להבתולה אסתר בת הנכבד כר' יעקב הרופא מק"ק קרעמניץ ושאינה צריכה גט והן אמת שם ראיתי חריפות ובקיאות דמכ"ת וקריתי ושניתי ושלשתי דבריך הנעימים והיה בפי מתוק כדבש לחכי אבל לענין מעשה אני חוכך בהיתר זה ותחלה צריך להבין דברי הרמ"ה שכתב הטור וז"ל וכתב הרמ"ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר ייאוש דאיכא ייאוש ושינוי רשות אבל בגזל שלה ולא שדיך אפילו לאחר ייאוש אינה מקודשת כיון דליכא שינוי רשות ואם גנב או גזל משלה כו' כך היא הנוסח' האמיתי' בספרי הטור המדוייקת שנדפסו באחרונה ולפני מהר"י קארו ז"ל היה הספר חסר ולכן כתב מה שכתב ועיקר חידושו של הרמ"ה דייאוש לא מהני בגזל דילה מ"ש אח"כ ואם גנב או גזל הוא מדברי הטור וכ"ע מודים בזה ומיירי בין בייאוש בין שלא בייאוש והשתא קשה מנ"ל להרמ"ה להקל בכך ודלמא היכא דקדשה לאחר ייאוש מקודשת אפי' בגזל דילה ואעפ"י דליכא שינוי רשות דאעפ"י דלענין ממונא קי"ל כמ"ד בפ' מרובה יאוש כדי לא קנה לגבי קידושין מחמירי רבנן טפי והלא התו' בפ"ב דקידושין דף נ"ב פי' דאיצטרך דרב משום דה"א דבקידושין אזלינן לחומרא להצריכה גט אע"ג דלא נתייאש ע"ש בד"ה והוא לא אמר:
ונראה לפע"ד דהרמ"ה הוה קשיא ליה דבפ' האיש מקדש בעובדא דההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא בשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזי מחברי' ושדא לה א"ל מקודשת לי אתא ההוא גברא קמיה דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוא ובפ"ק בעובדא דוורשכי דקאמר רב נחמן יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי קא מותיב ליה רבא מההיא דקדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה מקודשת והשתא קשה חדא אמאי לא קאמר ר' נחמן אעובדא דאתא לקמיה לית דחש כו' ותו קשה לרבא גופיה מי ניחא הא ס"ל דלית דחש להא דר"ש כו' ואמאי מקודשת דאין לחלק בין גזל דעלמא לגזל דידה דנימא בגזל דידה כיון דקבלתי אחילת' דהא ממתניתן דמעשה ברמש נשים בפ' האיש מקדש מוכיח רב דבגזל דידה נמי אינה מקודשת ופשיטא דלא משתמע מיניה דרבא האי דרב וליכא לאוקמא הך דמקודשת אליבא דר"ש דהא רבא ס"ל לית דחש להא דר"ש ובע"כ צריך לאוקמי כדמוקים לה התם בפ"ב הא דשדיך הא דלא שדיך וא"כ מאי פריך רבא לר"נ אלא בע"כ דהך עובדא דוורשכי בידוע היה דלאחר ייאוש הוה ומ"ה קא"ר נחמן דאף בזו יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי והיינו משום דלא קני לי' גזלן בייאוש כדי והשתא קא מותיב ליה רבא מההיא דקדשה בגזל כו' דשמעינן דמקודשת היא לפחות בייאוש כדי אבל לרבא גופא הוה ניחא דאיהו הוה מוקים למתני' דמעשה בחמש נשים דאינה מקודשת בגזל דידה בלפני ייאוש ומשני ליה ר"נ לעולם אפי' לאחר ייאוש אינה מקודשת בדלא שדיך וההיא דקדשה בגזל כו' מיירי בדשדיך:
והשתא היה נראה לפי זה דבנ"ד שלקח הבחור הפצילע מן הבתולה בחטיפה ואח"כ קדשה אותה בה דהוה גזל דילה אינה מקודשת אפי' היתה הבתולה מתייאשת ממנו בתחלה קודם שקדשה אכן לדעת הרא"ש בפ' מרובה דפסק כרבה דייאוש כדי קנה דאעפ"י דק"ל דמאורייתא לא קני כעולא ור' יוחנן ורב ששת ורב נחמן מ"מ מסתפקא לן דלמא קני מדרבנן ולכך אם קידש האשה בגזילה אחר ייאוש כדי צריכה גט וכ"כ בטור ח"מ שנ"ג ועל זה היתה כוונת הר"ר ירוחם שכתב ר"פ מרובה מוכח שאם קדשה בגזלה אחר ייאוש לחוד מקודשת מדרבנן והוא ע"פ דברי הרא"ש ולפע"ד דפשיטא דסוגיא בפ' הגוזל בתרא דף קי"ד מוכח הכי דעולא גופא אמר התם דהיכא דידוע דקא מייאש ד"ה יאוש כדי קנה נראה דהכי הוא הגרסא ובפ' מרובה קאמר עולא דייאוש כדי לא קני וצריך לתרץ דבפ' הגוזל בתרא לא קאמר אלא מדרבנן ייאוש כדי קני דאע"פ דהתו' בשם ר"ת בפ' מרובה דף ס"ו תירצו קושיא זו באופן אחר והוא דבכל מקום ייאוש קונה לענין קרבן משום דהוה מצוה הבאה בעבירה כו' מ"מ אף לר"ת יאוש כדי קני בכל מקום וכ"ש לענין קידושין. איברא דר"י חולק ומפרש דההיא דהגוזל בתרא נמי מיירי בייאוש ושינוי רשות אבל ייאוש כדי לא קני כל עיקר וכן דעת בעל המאור לשם וכתב דהכי גרסינן אבל בידוע ייאוש קני ול"ג ייאוש כדי מ"מ אין לנו להקל באיסור ערוה החמורה כנגד פי' רש"י ור"ת והרא"ש והר"ר ירוחם והטור גם המרדכי דפ' מרובה כתב על שם רבינו האיי גאון בס"פ מקח וממכר שגזלן קונה בייאוש בעלים וסמך לו על ההיא דהגוזל בתרא נטלו מוכסין את חמורו כו' ועיין עליו בשער ל"ב דשם התבאר וכ"כ עוד הר"ר ירוחם בס"פ משדי' נתיב ל"א ח"ג וח"ד דבין בגנב ובין בגזלן ייאוש כדי קני מדרבנן דלא בעינן ייאוש ושינוי רשות אלא מדאורייתא ע"ש וכיון דלדעת אלו הגאונים ייאוש כדי קני מדרבנן לפחות לגבי קידושין לחומרא אין לפוטרה בלא גט היכא דקדשה לאחר יאוש ובנ"ד איכא למימר דאעפ"י דלא שמעינה דקא מייאשה נפשה מהפצילע שלקח הבחור ממנה בחטיפה א"ה אמרינן מסתמא קא מייאשה מינה דאעפ"י דלית דחש להא דר"ש כו' מ"מ הא קמן תלמוד ערוך בפ' הגוזל בתרא אמתניתן דהמציל מן הגוים ומן הלסטים כו' אמר רב אשי לא שנו אלא בליסטים גוים משום דדייני בגייסי אבל לסטים ישראל כיון דאמרי מימר אפילו סתמא נמי מייאש וכך פסק הרי"ף והרא"ש לשם והרמב"ם ברפ"ו מה"ג וכן פסק בטור ח"מ סי' שס"ח ואין צ"ל בנ"ד שכבר נודע שהבחורים והבתולות חוטפים פטצילש זה מזה ומתייאשים מהם כי אין דרך ארץ לבא לדון על אלה:
אכן יש להקשות לפי זה מההיא דרבא דאמר לית דחש להא דר"ש והלא למסקנא לא קאמר דסתם גזילה לא הוה ייאוש בעלים אלא בליסטים דגוים אבל בליסטים דישראל אפילו סתמא נמי מייאש ואע"פ דמוכח הסוגיא לשם דליסטים דמתניתן אליבא דעולא אינו אלא גנב ובגנב הוא דמפליג רב אשי בין גוי לישראל אבל בגזלן אפילו הוא ישראל סתמא לא הוי יאוש וכן כתוב בעל המאור לשם גם הטור לשם כתב שיש מפרשין כך מ"מ הרמב"ם כתב בפי' לחלק בגזלן בין גוי לישראל גם הטור כתב שמדברי הרא"ש נראה כן והוא דלאחר שכתב הרא"ש מימרא דרב אשי דמחלק בין ליסטים ישראל לגוי כתב פלוגתא דעולא ורבה וכתב בתר הכי וז"ל ולית הילכתא כרבה דא"כ לא משכחת יאוש בגזלן אליבא דרבנן ור' יוחנן אמר גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' אלמא דמפרש הרא"ש דלעולא נמי הכי ליסטים דמתניתין מיירי בגזלן ועלה איתמר דרב אשי ומפליג בין גזלן גוי לגזלן ישראל דבגזלן ישראל אפילו סתמא הוי יאוש דאל"כ ה"ל לבאר דלרבה אי הוה הילכתא כוותי' ההיא ליסטים מיירי בגזלן ולעולא מיירי בגנב אלא ודאי דאף לעולא מיירי בגזלן והשתא צריך לומר להרמב"ם ולהרא"ש דס"ל דאף על גב דמעיקרא הוה קאמר דמוכס היינו גזלן ליסטים היינו גנב מ"מ למאי דמסיק הב"ע בליסטים מזוין א"ה היינו גזלן תרי גוונא גזלן לפי זה הדר בי' תלמודא ממאי דהוה קס"ד מעיקרא ולעולא נמי בליסטים מזוין קתני מתני' ותרי גוונא גזלן ועלה קאמר רב אשי ל"ש אלא בליסטים גוים כו' פי' בגזלן גוי והשתא קשיא אהא דקאמר רבא לית דחש להא דר"ש והיה אפשר לתרץ דרב אשי לא קאמר הכי אלא במוכס וליסטים שחזקתן גזלנים וחזקת כל ממונן גזל כדכתב הרמב"ם פרק חמשה דהלכות גזילה והתם הוא דאיכא לחלק בין ליסטים דגוים לבין ליסטים דישראל אבל בנ"ד דאעפ"י דחטיפה היא גזל מ"מ כיון שאין חזקתו גזלן לא אמרינן ביה סתמא מייאש ולהכי בהך עובדא דפ"ב דההוא דחטיף זוזי מחבריה כו' וכן בעובדא דתשובת הריב"ש בסי' קנ"ג דלקח בחזקה טבעת מחבירו וקידש בו אשה אינו בדין מוכס וליסטים שחזקתן גזלנין וא"כ בנ"ד נמי כיון שאין חזקתו גזלן לא אמרינן סתמא קא מייאשה מינה:
מיהו לפי עניות דעתי דאין לחלק בזה בין גזלן לגזלן מאחר שאין חילק זה מפורש בדברי הגאונים אלא העיקר דכולה סוגיא דפרק קמא ודפ"ב לא קא עסיק אלא לענין קידושין דאורייתא ומדאורייתא וודאי אין לחלק בין גזלן גוי לגזלן ישראל ולית דחש להא דר"ש והילכך סתם גזילה לא הוי יאוש בעלים ואינה מקודשת אא"כ שמעינה דקא מייאשה וההיא דרב אשי דמחלק בין ליסטים גוי לליסטים ישראל אינו אלא מדרבנן כיון דאמרי מימר אפילו סתמא נמי קא מייאש והשתא לפי זה בקידושין בגזלן ישראל מסתמא נמי קא מייאש ומקודשת מדרבנן והשתא לפי זה אפילו נניח דפירש הסוגיא הוא כדברי הרמ"ה דבגזל דידה אינו מקודשת אפילו לאחר יאוש וכדפרישית מכל מקום זה אינו אלא לענין קידושי דאורייתא אבל מכל מקום כיון דמדרבנן לגבי ממון יאוש כדי קנה לגבי גזלן ישראל אף לענין קידושין קני מדרבנן ובעיא גט לפי זה בנדון דידן נמי אין לפוטרה בלא גט דאמרינן סתמא קא מייאשה מינה דאעפ"י דהעד הא' מעיד שא"ל הבתולה זע דער האט מיר דאש פטשילה אוועק גנומין לאז ער מירש ווידר געבין אין זה הוכחה ברורה דלא קא מייאשה מינה דאיכא למימר דהיתה מתרעמה וקובלת על הגזילה שעשה לה והתחננה לפניו שישתדל אצלו שישיב לה אבל לעולם הטעם דקאמר בגמרא דכיון דאמרו מימר אפילו סתמא נמי קא מייאשה שייך נמי בנדון דידן אא"כ דשמעינן דאמרה בפני עדים אנכי אתבע אותו לפני הדיין שישיב לי הפטצילע וכל כמה דלא שמעינה דקאמרה הכי אמר סתמא קא מייאשה מינה שכן דרך הבחורים והבתולות שחוטפות זה מזה ואין השב ולית דין ולית דיין ואעפ"י דקאמרה עכשיו הבתולות שמעולם לא נתייאשה הפצילע לא מהני דאנן סהדי דכיון דאמרו מימר מתחלה וודאי קא מייאשה מינה:
ובכיוצא בזה פי' הר"ן אעובדא דוורשכא דאפי' פירשה דעתה בתר הכי דלשום קידושין קבלתינהו לא מהני דשמו חכמים דעתם וכו' ונדון דידן דכוותא ואיפכא ותדע שהרי בעובדא דוורשכי דלדעת הרמ"ה מיירי בנתייאשה האשה מהנהו וורשכי דקא חטיף מינה דקאמרינן אתא ההוא גברא חטיף וורשכי מינה א"ל הבה נהלי א"ל אי יהבינא לך מקודשת אלמא בהדיא דקאמר ליה הבה לי ואף על פי דכבר הות קא מייאשה מהנהו וורשכי דקא חטיף מינה כדפרי' וכדמוכח נמי מדקאמר ליה אי יהיבנא ליך מקודש' לי דמשמע דאי לא קא מיתרצית להתקדש לו לא קא יהיב לה אלא בע"כ אף על פי דכבר התייאשה מכל מקום התחננה לפניו אולי ישיב לה והלא מצינו הרבה אנשים שיש להם חובת שהם אצלם ייאוש גמור לפי שהן בעלי זרוע ואף על פי כן מתחננים לפניהם ושואלין מהם שישלמו להם ונדון דידן דכוותי' ואין זה בכלל הבעלים מרדפים אחריהם דהיינו דווקא היכא שמרדף ומוציא הוצאות ברדיפתו א"נ טורח בגופו אבל כל כיוצא בנדון דידן שאינו אלא אמירה גרידא הבה לי אין זה מרדף ומ"ש כת"ר להקל מטעם דלא קאמר לי וכדברי הרא"ש תמהני איך נבא להקל בדוכתא דאיכא אשלי רברבי דמחמירין כדאיתא בתשובות הרשב"א בסימן תשנ"ד ואלף רל"ד ובתשובות להרמב"ן סימן ק"ל ואף על פי דה"ה ברפ"ג דאישות כתב בשמם דאינה מקודשת אפשר לחלק ולומר דאין זה אלא להלכה אבל למעשה החמירו וכ"ש בדבר התלוי בגרסאות דלגירסא דנזיר משמע להדיא דרבא דהלכתא כוותי' לגבי אביי סבירא ליה דידים שאין מוכיחות הוין ידים ואם כן אי אפשר לנו להקל בדבר זה ואף מהרמ"א ז"ל כתב שתי הדעות בהגהותיו נראה דלמעשה סבירא ליה להחמיר:
מיהו היה נראה לעניות דעתי צד להקל בנדון דידן והוא דמשמע מתוך העדיות דהבתולה לא הבינה כלל שהבחור מקדש אותה וכיון דאין אשה מתקדשת אלא מדעתה כל שאינה מכרת בלשון שאומר לה שהוא מקדש אותה ושקנאה אותה אינה כלום והכי משמע פשטא דתלמודא וחבורי הגאונים אלא דמהר"י קארו ז"ל כתב וז"ל אמ"ש הטור ובלבד שהיא תבין כו' והא ודאי דלא קאי אאמר הרי את מקודשת לי דהא וודאי כ"ע ידעו דלשון קידושין הן ואי אמרה דלא ידעה דלשון קידושין היא לא מהימנא אלא אשאר לישנא קאי עכ"ל ולא הביא ראיה לדבריו. איברא דמלשון ה' המגיד פ"ג דאישות משמע קצת דס"ל הכי והרב הביאו וז"ל ואם אמרה שאינה מכרת בהם כיון שלא אמר לה לשון הקידושין שכל הנשים יודעת ומכרת כו' מיהו יש לדחות דלא כ"כ אלא משום דאורח' דמילתא הכי הוה שהנשים יודעת בלשון הרי את מקודשת אבל וודאי היכא שאומרת שלא הבינה מה שהוא אומר אה"נ דאין אלו קדושין ובפרט בבתולה נערה היכא דלא שדיך דקרוב לודאי שלא הבינה מה שאומר הרי את מקודשת ולפע"ד דמדברי הטור מוכח הכי כדפרי' דמדכתב וכן בכל לשון כו' ובלבד שהיא תבין כו' ואי איתא דהאי ובלבד שהיא תבין אינו חוזר אלא אשאר לשונות חוץ מהרי את מקודשת כו' מאי וכן ותו קשה בחלוקת אמר לה הרי את אשתי כו' ה"ל נמי לפרש ובלבד שהיא תבין כו' דאי דינא דהרי את אשתי כדינא דקמייתא דא"צ שתבין הוה ליה למכללינהו בחדא בבא:
וע"כ נראה דאף באומר הרי את מקודשת כו' ס"ל לטור דצריך שתבין והאי ובלבד שהיא תבין אכולהו מילתא קאי והשתא אתי שפיר לישנא דוכן בכל לשון כו' ואין חילוק אלא דבאומר הרי את מקודשת כו' ה"ה מקודשת בכל מקום שהוא אבל בשאר לשונות אינה מקודשת אא"כ שהוא לשון קידושין ודאי באותה מקום אבל בין בזו ובין בזו צריך שתבין ואם אינו לשון קידושין ודאי באותה מקום אלא במקום אחר אינה מקודשת אפי' מבינה והשתא אתי' שפיר דכתב בתר הכי חלוקת הרי את אשתי כו' ולא הוצרך לפרש שהיא תבין כו' דפשיטא היא דכבר כתב דאף באומר הרי את מקודשת כו' צריך שתבין ומה דלא תני להני בחד בבא יש לומר דנמשך אחר לשון הברייתא דהרי את מקודשת לי כו' בחדא ברייתא והנך דהרי את אשתי כו' באידך ברייתא וכן הוא בלשון הרמב"ם פ"ג מה' אישות. גם בדברי הר"ן נראה שלא חלק שהרי כתב וז"ל ובאידך לישנא אחריני דלעיל דאיפשט' לן דמהני כגון לקוחתי קנוייה לי והנהו אחרינא דוקא במדבר עמה על עסקה קידושה דידעה מאי קאמר לה א"נ דאמרה לשם קידושין קבלתינהו הא לאו הכי לא שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה עכ"ל מדלא חילק בין לשונות אחרים להרי את מקודשת אלמא דלעולם צריך שתבין או מדבר עמה על עיסקי קידושיה והא דנקט הר"ן ואמר כגון לקוחתי כו' היינו משום דלשונות אחרים מסתמא לא ידעה מאי קאמר אא"כ אמרה שלא הבינה התם הוא דאין אלו קידושין כן נראה לפע"ד להלכה אבל מ"מ למעשה אין נראה לסמוך ע"ז אא"כ יסכימו עמי חבירי ואם יראה להם שלא להקל גם בזה יהיו דברי בטלין ואין לפוטרה בלא גט כל עיקר הנראה לפע"ד כתבתי אנכי הקטן יואל שנת שכ"ח פה ק"ק בריסק:
ואחר שכתבתי כל זה עיינתי בספר הר"ר ירוחם ומצאתי שכתב וז"ל וכל אלו הלשונות שהם ודאי מקודשת לאו כל כמיניה לומר לא ידעתי שנתנם אותם לי בתורת קידושין אפי' לא דיבר עמה על עסקי קדושיה תחלה וכ"כ התו' ומ"מ אם אמרה שלא ידעה הוי ספק מקודשת וכ"כ המפרשים עכ"ל. הנה שהפריז על המדה להחמיר אף בלשונו' אחרים ומ"מ נראה דאף לגבי הרי את מקודשת ס"ל דאינו אלא ספק קידושין כדמשמע מדסתם את דבריו ולא חילק וא"כ בנ"ד נמי הוה ספק קידושין וצריכה גט מספק ועל ב"ד יפה דק"ק קרעמניץ מוטל לייסר את הבחור בייסורים קשים ומרים על שעבר חרם הקדמונים שהחרימו על זה כל הגדולים החיים והקדושים אשר בארץ המה ופרץ גדר לעשות נבלה בבת יעקב וכן לא יעשה עוד וכל העם ישמעון וייראון ולא יזידון עוד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |