שו"ת הב"ח (הישנות)/צה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הב"ח (הישנות)TriangleArrow-Left.png צה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד הגט הניתן מבית דיני מאיבר גיקערטין ע"י שליח וכתבתי בו מרדכי המכונה מרדוש בן יצחק המכונה אייזק דמתקריא לובא וכל שום וחניכא דאית לי' ויש מי שמהרהר ומתרעם בשני דברים האחד שהיה ראוי לכתוב המכונה לובא למנהגינו דכל שהוא לעז כותבים המכונה שנית שהיה ראוי להקדים וכל שום מקמי שכתב בן יצחק כמו שצריך להקדים המכונה אייזק כך צריך להקדים וכל שום. ועתה באתי להציע טעמי ונימוקי לפני ראשי ישיבות הגדולים שבישראל במלכותינו זה המה יראו ויבינו ויודו על האמת והצדק כמשפט לאהובי האמת וזה כי בתלמוד לא נמצא דכותבים המכונה רק דמתקרי כדאיתא פ' השולח שלחו מתם איך פלונית בת פ' קבילות גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמתקריא איה מרי ופירש"י דמתקריא איה מרי כך היתה חניכתו עכ"ל ואין ספק דלא הי' צריך לפרש כן אלא לפי שאיש זה ואשתו מבבל היה והלכה היא ובעלה לא"י וגרשה שם ותבעתה כתובתה ועשו לה פס"ד על נכסיו שבבל כדפירש"י לשם ומשמע לרש"י נמי שלשון זה כתבוהו בגט שנתן האיש וכך הבינו ר"ת כפי מה שכתבו התוספות וסה"ת והסמ"ג ע"ש וכך מבואר בתשובת ר"ת לה"ר יוסף אורליינש המתחלת אני ישן ולבי בוער וכיון דס"ל נמי דבגט שהוציאה גבתה כתובתה כההיא דתנן הוציאה גט ואין עמה כתובתה כו' וע"כ באותו לשון הכתוב בגט שלחו מתם וכו' כדי להגבות הכתובה בגט שבידה שבבל וא"כ קשה הלא וודאי בין כשהיה לו שני השמות בשתי המקומות ובין כשהיה לו שם א' בבבל ושם אחד בא"י הלא תקן ר"ג לכתוב בגט איש פלוני וכל שם שיש לו וכההיא דהוה קרו לה מרים ופורתא שרה דאמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה וא"כ לאיזה צורך כתבו בגט דמתקריא איה מרי ה"ל לכתוב מן ידא דאחא בר הדיא וכל שום שיש לו ולפיכך פי' רש"י דאיה מרי איננו שם אחר אלא כך היתה חניכתו ולפיכך לא כתבו בגט וכל שום אלא דמתקריא וכך שלחו מתם באותו לשון שהיה כתוב בגט דמתקריא אלא דאפי' כשהשם הוא כנוי' כותבין דמתקריא לכתחילה וצריך לומר דלא היו נוהגין בזמן התלמוד לכתוב כל שם וחניכה כמו שהוא בהלכות גדולות דא"כ לא היו צריכין לכתוב דמתקרי' אלא וכל שום וחניכא אלא ודאי דלא היו כותבין אלא וכל שום שיש לו כדאיתא להדיא במשנה ובגמרא ולפיכך כל היכא שאין לו שום אחר אלא חניכא כותבין דמתקריא ופשיטא דאין חילוק בין זמן חכמי התלמוד שהיה לעז שלהם לשון ארמי כההיא דאיה מרי שהיתה החניכם בלשון ארמי שהוא לעז שלהם ובין זמנינו זה שלעז שלנו ע"פ הארצות והמלכיות שאנחנו גולי' ויושבי' תחת יד ממשלתם בכל ענין כותבין דמתקריא ואע"פ שלדעת ר"ת איה מרי הוא שם אחר לגמרי ואיננו חניכא כל עיקר כדמוכח להדיא מכל דברי הגאונים שהביאו כדברי ר"ת בתקנותיו מ"מ מפירש"י מוכח להדיא כדפרי' דאפי' בשם של לעז כותבין דמתקריא ומסתמא לא פליג עליה ר"ת בהא כמו שאפרש בסמוך:

וכ"כ הרב המגיד בפ"ג מה' גירושין ע"ש הרמב"ם בפירוש וז"ל אנו שיש לנו ב' שמות האחד בשם ישראל ושם אחר שהלועזת קורין צריך לכתוב שם ישראל והשם אחר ואמר אנא פ' דמתקריא פלוני הרי לך דגם כשהשם האחד בלשון לעז כותבין דמתקריא וכן משמע מלשון התו' והרא"ש בפ' השולח שכתבו בסתם על שם ר"ת שתקן לכתוב בגט אנא פלוני דמתקריא כך וכך כדאמרי' וכו' מדלא חלק אלמא כשהשם השני בלשון לעז נמי כותבין דמתקריא דאל"כ היה להם לבאר ולפרש דפליג עליה דרש"י נמי בהא אלא דבהסה"ת וכן בסמ"ג ובהגהת מיימונית פ"ד והמרדכי ע"ש סה"ת כולם כתבו בלשון תקנות ר"ת לכתוב אני פ' עיקר השם דמתקרי' פלוני שם הטפל או המכונה פ' שם הטפל וכו' הנה דנתן מקום לכתוב המכונה אלא שלא ביאר באיזה צד יכתוב דמתקריא ובאיזה צד יכתוב המכונה ואין זה אלא לפי שהוא דבר פשוט שאין כותבין המכונה אא"כ כשהוא כינויי' ולא שם אבל בהגהות הסמ"ק כתב ופירש וזה לשונו רגילין לכתוב דמתקריא כששם השני בלשון עברי וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה עכ"ל וכך העתיק הכל בו משמו והנה בלשון זה נחלקו האחרונים בפירושו ולשני דיעות מהרי"ק בשורש קס"ב כתב על מי ששמו יודא ולעז שלו ליב דיש לכתוב דמתקריא ולא כמו שהיה חולק עליו שהיה מן הראוי לכתוב המכונה וטעמו של מהר"יק דלא כתב הסמ"ק דנהגו לכתוב המכונה כששם השני בלשון לעז אלא כששם הלעז בא מחמת כינוי' שאין השם דומה כ"כ ללשון עברי דאז הוי כינוי' אבל כשהשם הלעז יוצא ממשמעות העברי אין זה כינוי' דלשון כינוי משמעו שאינו השם כלל כדאמר המכנה שם לחבירו ואמרינן נמי ואבדתם את שמם לכנות לו שם וכן בשבועות קורא כינויין חנון ורחום ארך אפים שאין שייכות כלל לשם אבל דעת החולק עליו דאף כשהשם יוצא ממשמעות העברי לכתוב המכונה ונראה דטעמו דגם זה נקרא כינוי וכדתנן כינוי נדרים קונם קונס הרי אלו כנויין לקרבן חרך חרק חרף הרי אלו כינויין לחרם נזיק נזיר נזיר הרי אלו כינויין לנזירות שבועה שקוקא נודר במומתא הרי אלו כינויין לשבוע' ואיתא בגמרא דלשונות אלו של גוים יש מי שקורא כך ויש מי שקורא כך ויוצא כל כינוי מעיקר משמעות השם אלמא דכל שאיננו עיקר של שם הרי זה כינוי אעפ"י שהוא יוצא קצת ממשמעות העברי וכך נהגו רבותינו ז"ל במדינות אלו לכתוב יהודא המכונה ליב:

ומה שהקשה מהר"יק לשם על זה ממה שהיה כתוב בסמ"ק שלו ואין צריך לכתוב יצחק דמתקריא חקין ולא חיים דמתקריא בובאש עכ"ל משמע הא אם הי' צריך לכתוב היינו כותבין דמתקרי' עכ"ל מהרי"ק. נראה ליישב ולומר דחקין ובובאש כיון דהוא לעז ממש של יצחק וחיים אין זה כינוי אלא השם עצמו ולכן אם היה צריך לכתו' כן לא היה נכון כלל לכתוב המכונה אלא דמתקרי' משא"כ ביהודא דכיון דלעז יהודא איננו ליב אלא דכיון דכתיב גור אריה יהודא מכנין יודא בשם ליב הלכך שפיר הוא דכותבין יהודא המכונה ליב וכן כל כיוצא בזה נפתלי המכונה הירץ ע"ש נפתלי אילה שלוחה. בנימן המכונה וואלף ע"ש בנימן זאב יטרוף א"נ בדרך אחר שלמה המכונה זלמן אברהם המכונה עבריל ומקצתן המכונה עבר מן דשם הלעז יוצא ממשמעות העברי אלא דלא הוי כמו יודא המכונה ליב ודכוותא אלא שיוצא ממשמעות לשון ואותיות שם העברי בקצת שינוי ועוד נוהגים דאף כשהלעז הוא ממש פירוש שם העברי כותבין המכונה שהרי מנהגינו לכתוב צבי המכונה הירש אריה המכונה ליב וכיוצא בזה אלמא דלא הוה ס"ל לקדמונינו כהא דכתב מהר"יק ע"ש סמ"ק שלו ואולי הגה"ה היא מאיזה למדן ולא מן הסמ"ק שהרי לא העתיקו בספר של הכלבו והכי מסתברא ודאי דכל שהלעז יוצא ממשמעות שם העברי בין שהוא פי' ולעז ממש לשם העברי בין שאינו לעז שלו ממש א"נ אותיות הלעז הן אותיות שם העברי ויוצא ממנו בשינוי קצת כל זה הוא כינוי לשם העברי. אבל כל היכא שאין לו יד ורגל לשם העברי והוא ממש שם אחר לגמרי אעפ"י שהוא לעז נראה ודאי שאין זה כינוי אלא שם אחר לגמרי ותו דאפילו את"ל דאיכא ספיקא אם הוא שם אחר או כינוי אין לנו לכתוב המכונה דאם לא נקרא זה כינוי א"כ הגט פסול אבל אם כותבין דמתקרי' הגט כשר אעפ"י שהוא כינוי שהרי החולק על מהר"יק שהיה כותב יודא דמתקריא ליב לא חלק עליו לומר שהוא פסול אלא חלק עליו דכיון שהוא כינוי מן הראוי היה לכתוב המכונה ולא לשנות ממה שנהגו לכתוב המכונה היכא דאיכא כינוי אבל פשיטא דכשר הוא דאף על הכינוי שפיר שייך לומר דמתקריא ותדע שהרי הרמב"ן כתב להדיא בסתם בשם האחר של לעז יכתבו דמתקריא והוא עפ"י פירש"י בהך דאחא בר הדיא דמתקריא איה מרי כדפרי' אבל אם אינו כינוי אלא שם וכותבין המכונה ה"ל שינוי בגט ופסול כך הוא סברתו והלכך בנ"ד שאביו של אותו יצחק המכונה אייזק קרא לו שם זה לובא מילדותו ורובא דעלמא ישראל וגוים קראו אותו ליבא ופורתא אייזק אלא דבעלייתו לתורה קראו לו בשם יצחק א"כ שם לועז איננו נקרא כלל כינוי' לשם העברי כאשר העידו לפנינו דאביו קרא לו לובא בילדותו על שם חיבתו ואהבתו עזה דלובא בלשון רוסיא הוא לעז של אהבה כמו ליפמן ליברמן וא"כ הוא שם אחר לגמרי ואין לכתוב כלל המכונה ואי כתב המכונה הגט פסול:

ואין להקשות על זה מאליעזר המכונה ליפמן ומתתיה המכונה ליברמן ומנוח המכונה מענדל וכיוצא בזה מהרבה שמות דלכאורה אינן כנויין כלל לשם העברי ואפ"ה מנהג שלנו לכתוב המכונה כמו שנמצא בכל סדרי גיטין מהגדולים שלפנינו לפי מנהג משפחה ומשפחה דאיכא למימר באין ספק דהקדמונים היו יודעין ובקיאן בלשון אשכנז דכל שם של לעז יש לו קצת שייכות לשם העברי כל אחד לפי משפחתו. ועוד נראה עיקר אפי' את"ל דאינו דומה כלל לשם העברי ואין לו שום שייכות אליו אפ"ה מאחר שהיה מנהג קדמונים דבשעה שמכניסין התינוק לברית קורין לו שם שעולה בו לס"ת ואח"כ שם העריסה שקורין הולייקרש פי' כינוי של חול על שם משפחתו כדאיתא בתשובות מהר"מ מינץ בסי' ל"ז וכן לפי מנהגינו עכשיו שבשעה שמכניסים התנוק לברית קורין לו שני שמות ביחד שם העברי שיעלה בו לס"ת ושם של חול לכינוי ואומרים הנקרא שמו בישראל פלוני המכונה פלוני דהכונה שיהא שם של חול כנוי לשם העברי הנה זה ודאי נקרא כנוי אעפ"י שאין לו שייכות כלל לשם העברי דכל עצמו של שם זה של חול אינו אלא לכנותו על שם משפחתו ושיהא נזכר שם זה במשפחה זו לדורי דורות משא"כ בשם חדש של לעז שנקרא בו אחר כמה שנים לא על שם משפחתו אלא אביו קרא לו כך מאיזה סיבה כנ"ד. א"נ הוא עצמו קרא לו שם אחר בלשון לעז כגון שברח מחמת ממון או מרדין ומשנה את שמו פן יחקרו אחרי מקום חבייתו וירדפו אחריו כמ"ש הרא"ש בפ' השולח או מאיזה סיבה אחרת הנה אין זה שם כינוי לשם העברי אלא שם אחר לגמרי ואם היו כותבין ע"ש זה המכונה הגט פסול לפע"ד:

וכאשר כתבתי מוכח להדיא מדברי מוהר"מ איסרלש בהגוהותיו בש"ע שאנחנו נמשכין אחריו והוא דתחלה כתב אם הוא נקרא בפי ישראל בשם אחד ובפי גוים בשם אחר כותבין שם הישראל דמתקריא ע"ש גוים עכ"ל הנה פסק כדברי הרמב"ן דגם כשהשני של לעז כותבין דמתקריא דהא פשיטא דהגוים אין קוראין בשם אחר של עברי אלא של לעז ואח"כ כתב דמנהגינו בשם יהודא וליב דכל דהשם השני הוא לעז כותבין המכונה ואין חלוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא והנה עניך רואות דלכאורה מזכה שטרי לבי תרי דכיון דס"ל למנהגינו דאפי' אינו יוצא מן השם העברי כותבין המכונה כיון שהוא לעז א"כ כשהגוים בלבד קורין אותו בשם אחר של לעז למה יגרע שלא לכתוב המכונה אלא בע"כ דדוקא כשאביו הטיל עליו שני שמות ביחד בשעה שמכניסי' לברית אחד של קדש לעלות בו לס"ת ושני שם כינוי של חול ע"ש משפחתו שהוא שם של עריסה הנה זה נקרא כינוי לשם העברי דזה עיקר וזה טפל לו ע"ש משפחתו ולכן אין חילוק בין שהלעז יוצא מהשם העברי או לא בכל ענין נקרא כינוי אבל שם שקוראין אותו העובדי כוכבים ומזלות בשם אחר לגמרי אף על פי שהוא לעז אין זה כנוי לשם העיקר הלכך צריך לכתוב דמתקריא ובזה התישב דכתב הרב אח"כ באותו הגה"ה וז"ל מי שיש לו שם עברי שעולה בו לס"ת ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם עברי עיקר ועל הב' כותבין דמתקריא וה"ה באשה עושין שם העברי עיקר עכ"ל בספרים הנדפסים באחרונה דבראשונים נדפס בטעות והשתא לכאורה סותרין בהג"ה אחת מראשה לסופה וכל הלומדי' פה אחד דלית נגר ובר נגר דיפרקינה אבל למאי דפרישית ניחא דבסוף הגה"ה מדבר במי שקראו לו שם אחד בלבד בשעה שהכניסוהו לברית שבו עולה לס"ת אלא שלאחר כך קראו לו עוד שם של לעז מאיזה סיבה הנה כיון שלא קראו לו שם זה של לעז בשעה שהכניסוהו לברית הנה אין זה כינוי לשם העברי אלא שם אחר לגמרי ופשיטא שאין חילוק בין שני שמות של לשון עברי ושם אחד של עברי ושני של לעז כיון שכל אחד שם בפני עצמו וצריך לכתוב דמתקרי' וכי היכא דכשהעובדי כוכבים ומזלות קורין אותו בשם אחר של לעז כותבין דמתקריא כמו שפסק תחלה דאין זה כינוי לשם העברי ה"נ דכוותא ולא כתב בראש ההג"הה דכל שהשם השני של לעז כותבין המכונה אלא היכא דשם של לעז הטילו עליו בתחלה שיהא כינוי לשם העברי על שם משפחתו כדפרי':

ולפע"ד נראה דהכי משמע מדברי האשר"י שלאחר שכתב תקנות ר"ת שיכתבו אני פ' דמתקרי' כך וכך וכו' כתב והעולם נהגו כה"ג לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליהודי בחניכא הקרובה ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דמתקריא לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכא דאית לי שמלה זאת כוללת הכל עכ"ל אלמא להדיא דדוקא בחניכא הקרובה ללשון עברי כגון משה מייזש יצחק איזק וכיוצא בזה התם הוא דאין ראוי לכתוב על אותה חניכה דמתקריא כיון שאיננו שם אחר אלא חניכה מכלל דכשעכומ"ז קורין אותו בשם אחר לגמרי צריך לכתוב דמתקריא ואע"ג דפשיטא היא דכשהעובדי כוכבים ומזלות קורין אותו בשם אחר אנן קורין אותו בשם העברי ולא בלשון שלהם אלא ודאי בע"כ כל שהו' שם אחר אין לכתוב אלא דמתקריא ואז לא היה צריך לכתוב וכל שום והיינו ממש כדברי הרמב"ן דאף בשל לעז צריך לכתוב דמתקרי' ואין צריך לכתוב וכל שום וא"כ בנ"ד דאביו קרא לו שמו בשעה שהכניסו לברית יצחק המכונה אייזק ואח"כ בילדותו קרא אותו בשם לובא מפני חבתו הגדולה ובשם זה נקרא מכל בני עירו היהודים וגוים אין זה כינוי לשם העברי כלל אלא שם אחר בפני עצמו לגמרי וצריך לכתוב דמתקריא ואי הוה כתב המכונה פסול. והנה על כל דברינו אלה קשה ממה שכתב מהר"מ מינץ בששובה בסי' ל"ז באחד שאביו קרא לו שני שמות בשעה שהכניסו לברית שם שעולה בו לס"ת ושם של חול שהוא של עריסה בהולקורייש והוא שם של כינוי ע"ש משפחתו. ואחר כך ניתן לו עוד שם זעמ"יל ע"ש יופיו שקראו לו בני אדם זעמל כלומר נקי ולבן כסולת נקייה וכתב בגט משולם המכונה זלמן והמכונה זעמל הנה אף על פי שזה שם אחר לגמרי לא נסתפק בו כלל לכתוב דמתקרי' דפשוט הי' לו דגם זה כנוי וכתב והמכונה זעמל:

אכן נראה לפי עניות דעתי דלא קשה ולא מידי דהמעיין באותו תשובה יראה דהמעשה היה דההוא משולם בימי חורפתו כשעמד על דעתו ולא רצה להשיב לשום אדם דקראו אותו זעמל כדי לעקור אותו הנה כיון דקריאת שם זה לא היה ברצונו ולא ברצון אביו אלא אדרבה בוש ממנו בהא וודאי פשיטא היא כביעתא בכותחא דזה הוה כינוי כמו המכנה שם לחבירו דהוא בוש ממנו משא"כ בשם אחר שקרא לו אביו או הוא בעצמו או אפילו שאר בני אדם כגון גוים שקורין לו בשם אחר ואינו בוש ממנו כנ"ד אף מהר"מ מינץ ז"ל מודה הוא דצריך לכתוב דמתקרי' מהני טעמא דאמרן ואי כתב המכונה הוא פסול דאין זה כלל כינוי לשם העיקר אלא שם אחר לגמרי ואפילו את"ל דמוהר"ם מינץ לא ס"ל לחלק בכך מ"מ אנן סבירא לן ברור ופשוט דכל שניתן לו אחר כך הוא שם בפני עצמו ולא נקרא כינוי וצריך לכתוב ע"ש זה דמתקריא אם לא דהוא בוש ממנו וכדמוכח להדיא מהגה' דמוהרמ"א זכר לברכה וכדאמרן ואע"פ דאפשר לחלק ולומר לפי מנהגינו דבנ"ד כיון שאביו שקרא לו שני שמות בשעה שהכניסו לברית שם העיקר שיעלה בו לס"ת יצחק ושם הטפל לכינוי ע"ש משפחתו אייזק א"כ כשחזר וקרא לו שם לובא לרוב חבתו ואהבתו כיון שלא נתכוין לשינוי השם כמו מי שנשתנה שמו מחמת חולי שנתכוין לעקור שם העיקר אבל זה לא נתכוין לעקור שם העיקר ולא להוסיף עוד שם אחר א"כ אינו אלא כינוי ושפיר דמי לכתוב המכונה ולא כתב מהר"מא בהגהתיו דבשם שני של לעז יכתוב דמתקריא אלא היכא שהוא עצמו הוסיף לו שם של לעז כדי שלא יתפרסם שם הראשון כגון שברח מחמת מרדין דזה וודאי אינו כינוי לשם העברי א"נ כגון שנשתנה שמו מחמת חולי לשם לעז ואינו עולה לס"ת אלא בשם הראשון של עברי התם וודאי איננו כינוי לשם העברי אלא שם אחר לגמרי ולכן כותבין דמתקריא כמו מי שנקרא בשם של לעז בפי הגוים מ"מ נראה יותר נכון בנדון דידן לכתוב דמתקריא לכתחלה דאין בו ספק דאפי' היה שם זה כינוי לשם העברי שפיר קאמרינן דמתקרי' משא"כ אי כותבין המכונה דאם איננו כינוי אלא שם אחר הגט פסול וכדאמרן:

ותו דהלא הגדולים שכתבו ע"ש ר"ת שתיקן לכתוב אני פ' דמתקרי' פלוני או המכונה פ' בסתם משמע לכאורה דבין שהשם הטפל הוא של עברי בין שהוא של לעז' יכתוב דמתקרי' או המכונה והא וודאי ליתא דכשהשם השני של עברי אם כתב המכונה הוא פסול כיון דאיננו כינוי בע"כ דה"ק דיכול לכתוב ג"כ המכונה אם הוא כינוי' ועיקר דבריו דלא תימא כיון דלא אשכחן בתלמוד המכונה אלא דמיתקריא צריך למיכתב לעולם דמיתקריא לכתחילה אפילו הוא כינוי וקאמר דליתא אלא יכול לכתוב ג"כ המכונה לכתחילה אם הוא כינוי אבל דמתקריא ודאי שפיר טפי דלית בה ספיקא אלא שהסמ"ק כתב שרגילין לכתוב המכונה כשהשם של לעז עכ"ל כלומר שאין רגילין לכתוב דמתקריא כשהשם השני של לעז כדמשמע מדברי סה"ת והס"מג דסבירא להו דשפיר דמי לכתוב דמתקריא כדפי' אלא רגילין לכתוב המכונה והשתא ודאי הבו דלא לוסיף על ההרגל דפשיטא דלא הורגלו לכתוב בכך אלא היכא שהוא כנוי בידוע כגון שהאב בשעה שהכניסו לברית קראו בשני שמות ביחד אחד של עברי שיעלה בו לס"ת ואחד של חול לכינוי אבל כשהטיל עליו אחר זה עוד שם לעז ואיננו כינוי לשם העברי אלא שם אחר לגמרי צריך למיכתב דמתקריא ואם כתב המכונה אפשר שהוא פסול דשמא אין זה כינוי ובמה שכתב וכל שום וחניכא דאית לי' לאחר שהזכיר שם אביו כבר ראיתי בתשובות מה"רם מפדאווה שכתב שם בסימן ל"ה שכתב בגט וכל שום וחניכא דאית לי' מקודם שהזכיר שם אביו וכך מצאתי בסוף סדר גיטין וז"ל מהר"ן מאיגרא כתב על בקערטער שמשון וכל שום וחניכא דאית לי' בן בנימן עכ"ל:

אכן נסמכתי על מעשה רב דמהר"י מרגליות בגיטין הניתנין סי' כ"ב דאיתא התם בגט הניתן שנת חמשת אלפים ומאתים ואחת אנא שמואל המכונה זנוויל בן עמנואל המכונה זוסמן וכל שום וחניכה דאית לי העומד בנורברק וכו' וכתב לשם בסי' כ"ד בהגה לחלק דכשהבן והאב שניהם בקערטי כותבים וכל שום וחניכה דאית לי ולאבותי העומד וכו' וכשהבן לבדו בקערטער כותבין וכל שום וחניכא דאית לי העומד וכו' אבל בין כך ובין כך כותבין וכל שום לאחר שהזכיר שם אביו ונראה לפע"ד שכן עיקר חדא שראוי לכתוב תחלה שם העיקר והטפל דיהדות ושהיו קורין אותו ביהדותו בן פלוני ואח"כ וכל שום וחניכה לכלול בו שם וכינוי דגיות וזה ברור וידוע דבשם גיות לא קראוהו על שם אביו וא"כ היאך יכתוב לכתחילה וכל שום וחניכה בן פלוני דמשמע שהגוים קוראין אותו בשם גיות בן פ' והא ליתא:

ועוד דהא פשיטא דכל כמה דאפשר להסמיך עיקר השם לשם אביו עדיף טפי וכדמוכח מהא דאיתא בסדר גיטין על מי שעיקר שמו אליקום בן אליקום המכונה גיצלק וכינויו וכינוי אביו שניהם גיצלק דצריך לכתוב אליקום המכונה גיצלק בן אליקום המכונה גיצלק ולא אליקום בן אליקום המכונה גיצלק ולישתמע המכונה מתרוייהו משום דאיכא למטעי דהמכונה גיצלק לא קאי אלא על האב ולא על הבן ולא דמי להא דכתב שאול בן קיש מלך ישראל דהתם על כרחך אשאול קאי ולא אקיש דהדבר ידוע ששאול היה מלך ולא קיש אביו וליכא למטעי אבל הכא איכא למיטעי אלמא דכל היכא דליכא למטעי עדיף טפי להסמיך עיקר שם הבן לעיקר שם אב ולא להפסיק בדבר הטפל כגון מלך ישראל שאיננו עיקר שמו אלא טפל אל העיקר כ"ש שם דגיות דחלילה להזכיר שם דגיות בתורת משה אלא כדי לכלול שם דגיותו שלא יוציאו לעז דאחר הוא שנתן גט זה לפיכך כותבים וכל שום וחניכה לכלול שם הגיות א"כ פשיטא דאין להפסיק בו כל שם שכולל שם דגיות בין שם דיהודי' דבן והאב ותדע שכן הוא שהרי הגט ששלחו מארץ לועז שהיה כתוב בו משולם בן אורי המכונה וייבש שהגיע לפני הרב מהרי"ל שפסל הרב אותו משום דמשמע דהמכונה לא קאי אלא אשם האב אורי והא ודאי דהני רבנן דארץ לועז לא קטלי קניא באגמא הוי דהכניסו עצמן בספק פיסול לכתוב המכונה וייבש לאחר שהזכיר שם אביו בע"כ דאינהו הוה ס"ל דכיון דלא נשמע מעולם דשם אורי כינויו וייבש א"כ ליכא למטעי דפשיטא דהכל יודעין דהמכונה וייבש לא קאי אלא אעיקר שם הבן משולם ודמיה לשאול בן קיש מלך ישראל דכיון דליכא למטעי צריך לכתחילה להסמיך עיקר שם הבן לעיקר שם אביו ולא להפסיק בדבר טפל אלא שהרב מהרי"ל ז"ל חושש לחומרא וס"ל דשמא אינו דומה להך דשאול דהתם הדבר מפורסמת לכל בית ישראל גדול וקטן אנשים ונשים דשאול מלך ישראל ולא קיש משא"כ בנ"ד דאעפ"י דלגדולים נודע ומפורסם דהמכונה וייבש קאי אמשולם ולא אאורי מ"מ נשים וקטנים שיהיו אצל הגט יוציאו לעז לומר דאחר הוא שנותן גט זה ולפיכך פסל אותו הרב וא"כ בנ"ד דאין ספק לשום אדם בעולם דוכל שום וחניכה דאית לי לא קאי אלא אבן ולא אאב הילכך לכתחילה צריך להסמיך שם דיהדות דבן לשם דיהדות דאב ולא להפסיק בוכל שום שכולל שם דגיות. ועוד נראה טעם הגון ונכון לכתוב וכל שום לבסוף והוא דהקדמונים שהיו נוהגין עפה"ג לכתוב בכל גיטין וכל שום לא היו כותבין וכל שום אלא לבסוף שהרי היו כותבין וכל שום דאית לי ולאבהתי ולמקומי וכו' אלא שכאשר בא ר"ת בטל המנהג ואמר שאין לכתוב וכל שום כל עיקר אלא שכאשר יש לו עוד שם יפרש דמתקריא או המכונה כשיש לו כנוי אלא דבבקערטר כדי לכלול שם דגיות יכתוב וכל שום אלמא משמע דדעת ר"ת דבבקערטר דוקא יכתבו וכל שום כמנהג הקדמונים ולא בא ר"ת לשנות מקום וכל שום שיכתבוהו בתחילה ולא בסוף אלא הניחו על המנהג שכותבים לבסוף וכל שום אלא שתיקן שאם אינו בקערטר לא יכתבוהו כלל ולמאי שכתבתי ראשונה הכרח הוא לכתבו לבסוף לכתחילה לפע"ד הנה העליתי על ספר טעמי ונימוקי בהסכמת שלכתחילה צריך לכתוב דמתקרי' לובא ולכתוב לבסוף וכל שום והבא לקנטר ולהתיהר ולחלוק עלי אין אנכי חושש לכבודי כל עיקר רק יחוש לעצמו שעתיד הוא ליתן את הדין על שאיננו יודע ומחשב עצמו כיודע מני' הק' והצעיר יואל בלא"א כמוהרר שמואל ז"ל ה"ה בחדש טבת שפ"ו לפ"ק פה קק"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף