שו"ת הב"ח (הישנות)/צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שליח הביא גט לאשה וכתב בהרשאה שם השליח משה בר שמעון מוירמש ובכתב שנתן המסדר לשליח ע"ד איזה גמגום בגט כתב משה בר שמעון מלאדמור. ושאלוהו מה היתה הסיבה ששינה המסדר את שם עירך והשיב השליח כך היה המעשה הבעל הבקערטר נתן הגט לידו בלי שום תנאי בעולם בק"ק האנווי ואחר שקיבל הגט אמר הבקערטר להרב הלא כמר משה קצב לתת לי שלשי' טאלר תיכף ועדיין לא נתן הסך במלואו וע"כ יהא גט משכון תחת ידך עד שימלא סך שלשים טאליר וכן היה שהנחתי הגט ביד הרב עד שהבאתי סך הנ"ל במלואו ואזי החזיר לי הרב הגט ואח"כ הלך הבקערטר להראש של חיל ובקש ממנו שיסייע לו שיקבל תכף השלשים טאלר שהבטיח לו כמר משה הנ"ל ליתן לו שטר עליו לשלם סך ההוא בבואו לביתו מארצינו או ליתן לו ערבות מספיק ואזי שלח הראש להרב שלא יתן הגט לכמר משה עד שישלם הבקערטר ל' טאליר הנותרים או שיתן ערב לשלם סך ההוא תוך ד' שבועות באשר אחר ד' שבועות מוכרח לילך למלחמה או שיתן הגט למשכן להראש עד שישלם לו ל' טאליר הנ"ל ואז שלח הרב יהודי אחד אהוב להראש להשתדל שימתין הבקערטר הל' טאליר על השט"ח של כמר משה כמדובר מתחלה ולא רצה הראש בשום פנים וכאשר ראה הרב שאי אפר באופן אחר העתיק את הגט ושלח ההעתקה להראש ונתן הראש הגט המועתק ליהודי הנ"ל לפיקדון עד שישלם כמר משה הל' טאליר וגוף הגט נתן הרב ליד כמר משה וציוה אותו ללכת לדרכו מהרה שלא יוודע להראש ומסיבה זאת כתב הרב בכתבו משה בר שמעון מלאדמר וא"ל כמר משה הלא אני מווירמש ואמר הרב שאין נפקותא בדבר כאשר בגוף ההרשאה כתוב מווירמש ואין לו פנאי לכתוב כתב אחר רק לך נחוץ לדרכיך ע"כ:
והנה נסתפקו גדולי הדור שהתאספו מראשי הקהלות ביריד לובלין בחדש אדר שצ"ב אם יהא ניתן גט זה לכתחילה ליד האשה שהיא בלאדמר כי שמא דבר זה שעשה הראש בשביל הבקערטר הוא כמו ביטול הגט או ביטול השליחות. א"נ הוה כמו התנה תנאי שלא יהא גט אלא אם כן יתנו לו תחלה הל' טאליר הנותרים ולא נתקיים התנאי והטילו הדבר עלי לעיין בדבר הזה בבואי לביתי וכאשר יצא פס"ד מאתי כן יקום כאשר הוא כתוב ביד השליח וחתום בחתימת ידיהם. והנה לא אשיב ידי ממה שהטילו עלי גדולי הדור ולפני מלכים אתיצב להודיע מה שנלפע"ד בקצרה:
תשובה נראה דבר ברור ופשוט שאפילו היה שהבקרטר עצמו שולח אל הרב כדברים אלה שלא יתן הגט לכמר משה עד שישלם לו הל' טאליר הנותרים וכו' והרב הטעהו לבקערטין ונתן לו העתקת הגט כנ"ל אין כאן בית מיחוש. חדא שהרי בשעה ששלח אל הרב שלא יתן הגט לכמר משה וכו' עשה הרב כשליחתו שלא נתן לכמר משה את הגט אלא כבר נתן לכמר משה לאחר שנתן ל' טאליר הראשונים כפי התנאי שהיה בין כמר משה השליח ובין הבקערטין ונתקיים התנאי ונתן הרב את הגט לשליח לאחר שנתקיים התנאי א"כ מה ששלח אחר כך להרב שלא יתן הגט לשליח וכו' אין בו ממש בשליחות זה לשום ביטול בעולם כיון שלא נתן הרב כלום להשליח לאחר ששלח אליו שלא יתן:
ועוד אפילו היה משמעות שליחות הבקערטר להרב שאינו חפץ עוד בשליחות זה ששלח את כמר משה להביא לה גט אל האשה אין זה אלא גילוי דעת כגט ואפסיקא הילכתא ר"פ השולח כנחמני דהוא אביי דאמר גילוי דעתו בגיטא לאו מילתא היא וכתב הרמב"ם וז"ל בפ"ו מה"ג מי ששלח גט לאשתו ובא שליח וא"ל לא מצאתי' או לא רצתה ליקח ואמר הבעל ברוך הטוב והמטיב או כיוצא בדברים אלו שמשמען שאין בדעתו לגרשה שהרי שמח בעיכוב הגט לא בטל הגט אלא יתן ותהיה מגורשת עד שיאמר לו בפירוש לא תתן לה או יבטל בפירוש עכ"ל הרי כתב אלא יתן וכו' אלמא דיכול ליתן הגט לכתחילה והא דפירש רש"י לשם וז"ל אביי אמר הטוב והמטיב ולא בטל גיטא ואם בא שליח זה ומסרו לה למחר מגורשת עכ"ל לאו למימרא דדוקא דיעבד כשכבר מסרו לה אבל לכתחילה לא אלא לפי דאההיא עובדא דגידל בר רעילאי דשדר לה גיטא לדיביתהו אזל שליחא אשכחה דהות יתבה ונוולה (פירוש רש"י אורגת) אמר לה הא גיטך אמרה ליה זיל השתא מיהא ותא למחר אזל לגביה ואמר ליה פתח ואמר הטוב והמטיב. אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא רבא אמר ברוך הטוב והמטיב ובטל גיטא דלשון בטל גיטא ולא בטל גיטא משמע דיעבד והמעשה היה שהשליח מסר הגט לאשה למחרת כאשר אמרה ליה זיל השתא מיהא ותא למחר ופליגי בה רבא אמר בטל גיטא ואינה מגורשת ואביי אמר לא בטל גיטא ומגורשת אבל וודאי דאביי סבירא ליה דאפילו לכתחילה יתן לה כדמשמע ממאי דקאמר תלמודא במאי קאמפלגי בגילוייא דעתא בגיטא קמפלגי דאביי סבר גילוייא דעתא בגיטא לאו מילתא היא ורבא סבר גילויי' דעתא בגיטא מילתא היא דאלמא מדקאמר אביי גילויי' דעתו בגיטא לאו מילתא דאין חוששין לגלויי' דעתא כלל דאפילו לכתחילה יכול ליתן גט זה לאשה ותהיה מגורשת וכדכתב הרמב"ם להדיא כל זה כתבתי אפילו אם היה הבקערטר בעצמו שולח אל הרב שלא יתן הגט לכמר משה וכו' אבל בנדון זה שהבקערטר לא שלח כלל אל הרב אלא שבקש מהראש של חיל שיסייע לו שיתנו לו עכשיו מיד הל' טאליר הנותרים או ליתן לו ערבות מספקת והראש של חיל הוא ששלח אל הרב שלא יתן הגט לכמר משה וכו' השתא אפילו היה הגט באותה שעה ביד הרב ועבר על דעת הראש של חיל ומסר את הגט לכמר משה אין כאן אפי' גילוי דעת מהבעל שאינו חפץ עוד בשליחות זה שהרי לא ביקש הבקערטיר אלא שיסייעו לו עכשיו מיד הל' טאליר ואין זה ענין לביטול שליחות הגט אפילו גילוי דעת בעלמא ליכא:
וראייה ברורה מהא דאיתא התם אמר רבא מנא אמינא לה דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בע"כ וא"ל לסהדי הכי א"ל רב ששת לבטל גיטא ואצרכי' רב ששת גיטא אחרינא (ופירש"י הכי א"ל רב ששת ר' ששת אמר לכם ואני שמעתי דלבטל גיטא ואצריכיה רב ששת גיטא אחרינא אלמא משום דגלי דעתא בביטולה) ואביי אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה איהי בטליה והאי דקאמר ליה הכי משום דדפני (פי' רש"י אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה אפילו גילוי דעתא ליכא דהא לא אמר אנא בטלתי' אלא ר"ש והכא ליכא גילויי' דעתא דידי') אלמא דבעינן דווקא גילויי' דעתו דידיה ולא גילוי דעתא דאחרי' אלא דהתם איהו גופיה בטליה ואמר בהדיא דליבטיל ותלה הביטל ברב ששת מפני היראה שלא יכו אותו בני אדם במצות כמו בנדון דידן וודאי כיון דלא אמר הבקעטר אלא שיסייע לו שיתנו לו עכשיו הל' טאליר הנותרים אין כאן גילויי' דעת דבעל דרצונו לבטל השליחות אלא גילוי דעת דהראש של חיל ואטו בדידיה תליא ביטול הגט והכי איתא להדיא לשם דקאמר אביי מנא אמינא לה דההיא דאמר ליה אי לא אתינא עד ל' יומין להוי גיטא אתא ופסקיה מברא א"ל חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמי' מתיא ורבא אטו התם לבטולי גיטא בעי התם לקיימי' תנאי בעי והא לא אקיים תנאי ופירש"י אטו לבטוליה גיטא בעי זה שגילה בדעתו שאינו חפץ בגירושין הללו כלום גילה שהוא בא להפקיען על ידי ביטול גט לקיומיה תנאי בעי על ידי קיום תנאה הוא בא להפקיע לאמר התניתי לבוא עד למד יום ואם לאו יהא גט והרי באתי וקיימתי התנאי עד כאן לשונו כל שכן בנידון דידן דלא בא הבקרטר להפקיע הגירושין על ידי ביטול הגט או השלוחות אלא בא להפקיע לומר התניתי ליתן לי עוד ל' טאליר ואינן נותנין לי והרי לא היו מחוייבים ליתן לא עכשיו הל' טאליר אלא התנאי הוא ליתן לו שטר חוב לשלם לו כשיבוא לביתו אחר נתינת הגט ליד האשה דאפי' רבא מודה בזה דאין כאן גילוי' דעת לא בביטול הגט ולא בביטול השליחו':
וכך מבואר עוד בתשובות הרא"ש כלל מ"ה דין דל' בראובן ששלח גט לאשתו מאשבליי"א ואמר לשליח אם תאבה האשה ללכת אחריך ולבוא אלי לאשבליי"א אקיימנה לי לאשה ובאת האשה עם השליח לאשבליי"א ובבואם שם השליח והאשה כבר החזיק ראובן בדרך לעבור את הים ופסק הרא"ש דהגט כשר להתגרש בו כי הבעל לא בטליה ואפילו היה ראובן באשבליי"א ולא רצה ראובן להתפייס עם אשתו יכול השליח ליתן לה הגט כי לא הטיל ראובן תנאי במנוי השליחות שיתבטל אם תבא האשה עמו לאשבלייא אלא דברים בעלמא אמר אם תבא עמך אקיימנה וגילוי דעתו בגיטא לאו מילתא היא ואפילו גילוי' דעת אין כאן לבטל השליחות והגט כי באותה שעה היה בדעתו להתפייס עמה וכ"ש בנדון זה שפנה משם טרם בואם שיכול השליח לגרשה עכ"ל ומביאו הטור סוף סימן קמ"א ונדון דידן ק"ו בן ק"ו הוא שהרי לא הטיל שום תנאי בשליחות שיתבטל אם לא יתנו לו גם הל' טאליר הנותרים אלא העליל עליו ליתן לו שלא מן הדין ואף גם זה לא עשה הבקערטר בעצמו כי אם הראש של חיל שלח אל הרב שלא ימסור הגט לשליח והוא כבר מסר לו ולפע"ד הדבר פשוט כביעתא בכותחא שאין כאן בית מיחוש כלל וינתן הגט לכתחילה ליד האשה באין ספק כי אין כאן אפילו גילוי דעת מהבעל ואף רבא מודה בזו דכשר הוא ליתנו לכתחילה ליד האשה הנראה לפי עניות דעתי כתבתי כמצווה ועושה מפי גדולי הדור מני הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל יום א' ל"ג לספירה שצב פה ק"ק קראקא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |