שו"ת הב"ח (הישנות)/יט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן שהיה יודע חטים אצל פריץ ולא ה"ל מעות לקנותן והלך אצל שמעון ואמר לו אני יודע לקנות חטים שיש בהן ריוח ואין לי מעות לקנותן נלך ביחד ונקנה לנו במעותיך ונחלוק הריוח יחד ונתרצה שמעון והלכו שניהם יחד אל הפריץ ונשאו ונתנו עם הפריץ ולא הגיע הקנין לידי גמר ושבו שניהם לביתם אח"כ הלך שמעון לבדו וקנה החיטים במעותיו ואמר לעצמי קניתיה וראובן תבעו שיחלוק הריוח עמו כאשר התרצה בתחלה:
תשובה נראה לפע"ד דהדין עם ראובן ובע"כ של שמעון יחלוק עמו הריוח מאחר שנתרצה מתחלה ולא חזר בו בפני עדים קודם שקנה ודין זה מפורש בפסקו של רמב"ן הביאו המרדכי פרק קמא דמציעא והגהות מיימוני פ' י"ז דה' גזילה וז"ל ופסק ראב"ן דאם באת ליד ראובן סחורה בזול ואמר לשמעון קנה אותה ביני וביניך והריוח נחלוק ושמעון שתק וקנה ושוב אמר לעצמי קניתי כולה דיחלוקו ואפילו לרבא דאמרינין מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וראיי' מדקאמרינן משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי מכלל דאי אמר זכה לי או קנה לי קנה עכ"ל פי' דבריו דאפילו לרבא דס"ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו היינו דווקא היכא דהמגביה לא נתכווין לקנות בה כלום אבל אי גם המגביה נתכווין לזכות לעצמו וגם לחבירו קנה חבירו דמגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחבירו והכי איתא להדיא בפ"ק דמציעא (דף חית) וע"ש ואפילו לראבי"ה דחולק עליו וס"ל דבמקום שתלוי בקנייה ואין לו דמים בין כך ובין כך ילך המוכר וימכור לאחרי' ה"ל זה נהנה וזה אינו חסר וכופין על מדות סדום מ"מ הלא מפורש לשם ולא נחלק אלא היכא דשתק שמעון וקנה כו' אבל בנתרצה בפי' מודה ראבי"ה דוודאי הוא אם נתרצה בפירוש לקנות שניהם ה"ל כאלו הוא שלוחו וזכה לשניהם כמפורש לשם להדיא ועוד נראה דהכא אף ראבי"ה מודה אפילו אם לא נתרצה בפירוש דלא אמר ראבי"ה אלא בסוחר מביא סחורה לעיר כדמשמע הלשון שכתב דאם באת' ליד ראובן סחורה בזול כו' וכן ממ"ש הראבי"ה ובין כך ובין כך ילך המוכר וימכור לאחרים כו' אבל בנדון דידן שלא היו החטים בעיר מפורסמים כ"א בכפר אצל הפריץ ועוד שאין דרך לכל אדם לילך אל הפריץ ולתבוע ולקנות ממנו אלא מי שיש לו הכירא עמו סברא ישרה היא שאין כאן לומר דבין כך ובין כך ילך המוכר וא"כ אין כאן אלא זה נהנה וזה חסר דאין ספק שאם לא שנסמך ראובן על שמעון שיקנה החטים בשותפות היה משתדל אצל אחר ליקנותו בשותפו' עמו כי היה בטוח כיון שלא היה הדבר מפורסם שיש חטים אצל הפריץ למכור שלא יקנוהו אחר על ידו והלכך אפילו שתק שמעון וקנה יחלוק בריוח כ"ש בנתרצה בפירוש כדפרשתי ועוד נראה דאפילו לאותן הגאונים דס"ל דאפילו נתרצה בפירוש יכול לומר לעצמי קניתי ואינו עליו אלא תרעומת כאשר אבאר בס"ד מודה הכא דדוקא היכא דנתרצה לקנות ביחד ואח"כ הלך שמעון לבדו אפשר דמצי למימר לא נתרציתי לך אלא כדי שלא תיקח לעצמך וחוזר אני בדיבורי ובריצוי אבל בנדון דידן שהלכו ביחד אצל הפריץ ונשאו ונתנו עמו נעשו שותפי' ביחד ושוב אין שמעון נאמן לומר קודם שלקחת חזרתי בי וכ"כ הר"ן וז"ל וכן אם אמרו כל מקח שיבא לידינו נהא שותפים בו קנו שכל אחד קנה לעצמו ולחבירו וה"ל כמגביה מציאה לחבירו עד שיחזרו בהן הא אם רצו לחזור רשאין הן בכך שהרי פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום ודוקא שיש עדים בדבר שחזר בו אבל אינו נאמן לומר קודם שלקחתי חזרתי בי וכו' והביא ב"י דבריו בתחלת סי' קע"ו ובח"מ ושכ"כ נימוקי יוסף ותשובות מהר"י קולון שורש קפ"ב הרי לך שאפי' בשעת שהותנו ביחד בסתם כל מקח שיבא לידינו כו' קנו שניהן ואינו נאמן לומר קודם שלקחתי חזרתי בי אף עפ"י שיכול לחזור בו כל שלא חזר בו מסתמא על תנאי הראשון הוא עושה כ"ש בנדון דידן שעל מקח מיוחד התנו ביחד דעדיף טפי כמ"ש הר"ן בס"פ קידושין הביא הב"י בתחלת סי' קפ"ג וז"ל אבל בקרקע מיוחד כיון שהוא מנהג רמאים לא מצי אמר דשארית ישראל לא יעשה עולה עכ"ל ואצ"ל בנדון דידן שהלך עמו ביחד אצל הפריץ דעשו מעשה משא ומתן ביחד דפשיטא דלא מצי הדר ביה ממה שהתנו תחילה ומכ"ש דאינה נאמן לומר קודם שלקחתי חזרתי בי כדפרי':
אכן צריכין אנחנו למודעי שהרי הב"י בסי' קפ"ג (בש"ע שם ס"ח) הביא דעת העיטור בראובן שאמר לשמעון אם זבינתא בדוך פלן זיל וזבנה ביני לבינך ואזל וזבנה שמעון כו' דפסק להדיא דאפי' נתרצה שמעון לקנות להם בשותפות דיכול לחזור בו בדבורו כשקנה במעותיו אלא דב"ד מודיעין ליה עונשא דאיפא צדק והין צדק שיהא הן שלך צדק והגהו' מרדכי השניות הביאוהו אלא דכתב בו בזה הלשון אית זבינתי' בדוך פלן זבנה ביני ובינך כו' ומשמע בתשובות הרשב"א שהביא הב"י דבקוני מלבושים שאמרו מקצתם נהיו כלנו שותפים דשורת הדין יכול הלוקח לדחות חברו ולומר לו משטה הייתי בך כדי שלא תפסיד על המקח וכו' וע"ש דאלמא לכאורה דפליגי גאונים בהאי מלתא ואית לן למימר בפלוגתא דרבוואתא אין להוציא ממון מיד המוחזק ומלשון העיטור משמע נמי להדיא דאפילו במקח שאינו גלוי ומפורסם כנדון דידן נמי אינו אלא מנהג רמאים שהרי כתב אית זבינתי' בדוך פלן משמע שאין הדבר מפורסם אלא לראובן בלבדו במקום פלוני וא"כ אין לנו להוציא כאן ממון מיד המוחזק אלא מטעם שהלכו ביחד אל הפריץ ועשו מעשה משא ומתן ביחד כדפרישית אבל יש קצת לפקפק בזה ולומר דמאחר שלא הגיע המקח לידי גמר ושבו לביתם נתבטל הדבר ונתייאשו מלקנות עוד החטים אצל הפריץ ונמצא כשחזר שמעון והלך וקנה החטים מפריץ לעצמו הוא שקנאו מחדש ואין לראובן חלק בהם:
אכן כשנשים לב ליישב הגהות דמהר"מ איסרלש ז"ל שהם סותרים דבסי' קפ"ג פסק כדברי העיטור ובסוף סי' רס"ט פסק כדברי ראב"ן וראבי"ה יתברר בס"ד דבנדון דידן הדין נותן עם ראובן והוא דכתוב מבואר דס"ל למהרמ"א דלא פליגי הני גאונים כל עיקר דהעיטור לא מיירי שהסכימו ביחד שילך שמעון ויקנה הסחורה לשניהם שהרי לא כתב אלא בזה הלשון אית זבינתי בדוך פלן זיל וזבני בני לבינך דאיכא למימר דלא משמע אלא לשון שאלה ששאל את פיו אם רצונו שילך ויקנה אותו בשותפות וכ"ש למ"ש בהגהות מרדכי דלא כתב בה מילת זיל אלא זבני ביני ובינך דפשיטא דלא משמע אלא לשון שאלה דהשתא אפילו נתרצה בפירוש שדעתו היא לקנות ביחד אין זה אלא דיבור בעלמא שעדיין לא הסכימו יחד באיזה דרך יקנו אותה סחורה ביחד אם שניהם ילכו או אחד מהם לבדו וכיצד יעשו וישאו ויתנו עם הסוחר הלכך מצי למימר לעצמי קניתי ואינו אלא רמאי וזהו שדקדק הרב בלשונו שכתב ראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון לקנות להם ביחד כו' דאלמא שלא היתה שם אלא אמירא זו דמשמע לשון שאלה שא"ל שיקנוהו שניהם ביחד אבל לא הסכימו שיקנה אותו שמעון לצורך שניהם הלכך אפילו נתרצה בפירוש שיקנוהו ביחד יכול לחזור בו ואפילו הי' לראובן ג"כ מעות שיכול לקנות הסחורה במעותיו א"ה אינו אלא רמאי אבל בסוף סי' רפ"ט כתב הרב בלשון זה ראובן שאמר לשמעון קנה לנו סחורה פלוני פירוש שא"ל שהוא ילך ויקנה לשניהם סחורה פלוני ולא שהיתה שאלה אלא שא"ל שיעשה כך וכך והוא התרצה בפירוש שילך ויקנה לשניהם ה"ל כאלו אמר זכה לי ודין המגביה מציאה לחבירו יש לו דקנה לי כמו זכה לי כ"ש הכא דקאמר קנה לנו דמגו דזכי לנפשו זכה נמי לחבירו ואינו נאמן לומר קודם שלקחתי החזרתי בי וכדין מציאה בהיה רוכב על גבי החמור וראה את המציאה ואומר לחבירו זכה לי בה כיון שהגביה לו קנה ואינו נאמן לומר לצרכי הגבהיתיהו אפילו בעודו בידו כמבואר בסימן רס"ט וזאת היא דעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' קפ"ג וז"ל כתב הרמ"ה ראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי וזבין ליה מסתמא קנייה ראובן משעת משיכה דכיון דאמר ליה זבין לי לזביני מעליא קא מכוין וכמו דא"ל זכי לי דמי ואפי' שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן כו' מבואר מדבריו דמדין מציאה למד כן דכיון דאמר זבין לי כמאן דאמר במציאה זכה לי דקנה לי כמו זכה לי כדכתב הראב"ן ולפיכך אם לקח בסתם אינו נאמן לומר קודם שלקחתי חזרתי בי בפי' ולעצמי קניתי ואפילו קנה בדמים שלו ומה שאמר הרמ"ה לעצמי כוונתי לקנות לאו למידק מיניה דדוקא במחשבה אבל אי טעין ואמר דבפי' חזר בו דנאמן דא"כ אף בטוען שהיתה כוונתו לקנותו לעצמו נמי יהא נאמן דמה לי אמר בפירוש או לא אמר בפירוש אלא שדעתו היתה כך הלא לא אמר בפני עדים אלא ודאי דאינו נאמן לומר כלל לעצמי קניתי כיון שלא חזר בו בפני עדים קודם שקנה כיון דאמר זבין לי לא מצי הדר ביה עכשיו אא"כ חזר בו בפני עדים קודם שקנה כדין זכה לי במציאה ולכן דקדוק הרב בסי' רס"ט וכתוב דבאומר קנו לנו כו' דצריך לחלוק עם ראובן דהוה ליה כמגביה מציאה לחבירו דקנה לנו ה"ל כמו זכה לנו במציאה אבל בסי' קפ"ג כתב ואמר לשמעון לקנות להם ביחד כו' לא כתב קנה לנו אלא לקנות להם ביחד דמשמע שלא בא אלא לגלות שיש סחורה בזול שיוכל לקנות ביחד ורצה לידע אם דעתו מסכמת לכך בהא וודאי אפילו הסכים לכך ונתרצה בפירוש לקנות ביחד כיון שלא א"ל ראובן קנה לנו לאו כלום וה"א בפ"ק דמציעא בעי ר"א האומר לחברו משך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו ותמה תלמודא לקנות מי א"ל קני אלא וקני כלים שעליהם וכו' אלמא לקנות משמע אתה התכווין לקנות ולא אני כדפירש רש"י להדיא שם וא"כ כאן לקנות הוי פירושו גילוי מלתא דגלי בלחוד כדפירש רש"י ורוצה לידע אם דעתו מסכמת לקנות כדפרישי' והדברים ברורים בטעמם והתיישב דל"פ גאונים בהאי דינא כל עיקר ובעל מאירות עינים ז"ל כשבא ליישב ההגהות ז"ל חילוק בין חזר בפירוש ללא חזר בפירוש ולא ראיתי להאריך ולהקשות על דבריו כי הלא מי שיש לו לב להבין יראה דמ"ש הוא האמת והצדק ומבואר ומפורש בלשון הרב בהגהותיו ולפי זה מבואר דבנ"ד פשיטא דהדין הוא עם ראובן שהרי הסכים עמו לקנות החטים לשניהם במעותיו ויחלוקו הריוח וגם הלך עמו אל הפריץ ועשה משא ומתן מגלה ומפרסם שהסכים עמו שיקח לשניהם החיטים ודין נקנה לנו איכא בהא לכ"ע כדין זכה לנו ואף ע"פ שלא היה גמר מקח בתחלה א"ה אינו נאמן שוב לומר קודם שקניתי חזרתי בי דמסתמא על דעת תנאי הראשון הוא עושה שאם הי' חוזר בו הי' לו לחזור בפני עדים ולומר אלך ואקנה לעצמי ומדלא חזר בו צריך שיחלוק עם ראובן בריוח הנראה לפע"ד דין אמת לאמיתו כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א מוהר"ר שמואל ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |