שו"ת הב"ח (הישנות)/יח

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראובן ושמעון ולוי אחים ירשו בית וחצר מאביהם ויששכר קנה חלק ראובן ושמעון ובא הקהל לסלק אותם כי הם המצרנים ויששכר משיב כך היה המעשה האחים כולם השכירו חצי הבית ליהודא על שנה עד תשרי ואני שכרתיו מיהודא ברצון האחים על חצי שנה מר"ח אייר שס"ד עד תשרי שס"ה ואחר כך שכרתיו עוד מהאחים מתשרי שס"ה עד תשרי שס"ו ואחר כך בזמן שלשה חדשים קניתי חלק הבית מראובן ושמעון ומאחר שתחילה דרתי בשכירות אין בו משום דינא דבר מצרא עוד טען מאחר שהבית הוא עומד מצד מזרח במצרו של עובדי כוכבים ומזלות והיה לנו לחוש שמא עובדי כוכבים ומזלות יקחנו ארי הברחתי מן המצר ואין בו משום דד"מ הקהל משיבים יותר טוב וישר להרחיב חצר ב"ה מכמה טעמים גם יש בזה תיקון גדול לכל הקהל לבנות כיפה בבנין אבנים באמצע החצר ויהיה ריוח גדול מכל סביביו ואפשר בזה הצלה על כל צרה שלא תבא גם ראוי וישר שיהיו כל הבתים של הקהל בחצר אחד לא מפוזרין אחד הנה ואחד הנה ועוד האריכו שני הצדדים בטענותיהם אבל אלה הם תורף דבריהם למען אחי ורעי אדברה נא דברי שלום ואמת באמתה של תורה למען בית המקדש מעט אבקשה לעשות הטוב והישר בדינא דבר מצרא ה' יתן לי עוז וחיל לגמור ולהחיל:

תשובה מה שטוען יששכר כיון שדר בשכירות אין משום דינא דבר מצרא שאין בעל המצרן יכול לסלקו הנה וודאי כן הוא לפי דברי הרב המגיד שפי' דברי הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שכנים במה שכתב השכירות אין בו משום דין בן המצר שלמדו הרמב"ם בק"ו ממשכונה דאיתא בגמרא משכונה לית בה משום דינא דבר מצרא וכתב הרמב"ם דהיינו לומר היינו הממשכן מקום ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין בו משום דין בן המצר ולמדנו שכירות בק"ו ממשכונה דאם השכיר ביתו לאחד ואחר כך מכרה לו דאין בן המצר יכול להוציאה מידו והק"ו הוא בדרך זה ומה משכונה דאף על גב דבעינן שיהא דר בה המלוה כמו שכתב המרדכי בפרק המקבל בשם מהר"מ מכל מקום אינה קנויה לו וא"ה אם קדם וקנה זכה שכירות שגם כך היא קנויה לו דשכידות ליומיה ממכר הוא לא כ"ש שאם קדם וקנה דזכה זו היא דעת הרב המגיד בק"ו שלו והיא סברת מהר"מ על פי הירושלמי שהביא הרא"ש (סימן שי"ב ס"א בהג"ה) בסוף פרק השואל דמי שהשכין ביתו במשכונא דסוריא או כל ימיו בכך וכך לשנה כל זמן שלא יפדנה ולא הוה ליה מעות לפדות ורצה למכרה יצא המלוה מיד אבל משכיר בית לשנה וצריך למכרה צריך להניח לשוכר בבית עד שישלים זמנו דשכירות לזמן קצוב כמכר דמי הרי מבואר דשכירות עדיף ממשכונא משום דשכירות ליומיה ממכר הוא מה שאין כן במשכונה ולא דיבר נכונה הרב הגדול מהר"ש לוריא בתשובתו על הרב המגיד דלא דק משום דשכירות ליומיה ממכר הוא אינו לכל מילי כמו שכתב התוספות בפרק הזהב ואני אומר דכוונת התוספות לשם וכן בפ' קמא דע"ז אינו אלא לומר דדבר תורה ודאי לא קניא שכירות אלא לגבי אונאה דכתיב ממכר מיותר ומ"ה עובר בלאו דלא תונו אשכירות כמו אממכר ולהכי נמי החמירו ואמרו בפ"ק דע"ז אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו משום דכתיב לא תביא תועבה אל תוך ביתך ובכהן שישכר פרה מישראל לא יאכלנה כרשיני תרומה משום דשכירות לא קניא דבר תורה אבל מדרבנן ודאי קניא שכירות כדאמר ר' אלעזר בפרק מרובה ובפרק השואל כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין וכשם שהקרקע ניקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע ניקנית בכסף כו' ולאו מדאורייתא קאמר דשכירות קרקע ניקנית בכסף כו' שהרי הנך קראי דילפינן מינייהו דקרקע ניקנית בכסף וכו' בפרק קמא דקידושין לא איירי אלא בממכר וד"ת ודאי שכירות לא קניא אלא תקנת חכמים הוא דשכירות קרקע קניא בכסף כו' כמו ממכר משום דשכירות ליומיה ממכר הוא מדרבנן ולהכי כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות שכירות ובח"מ סימן שט"ו דכשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח וממכר כך מתנה בשכירות שהשכירות מכורה לזמן קצוב הוא כההיא דמהר"מ והרא"ש בפרק השואל שהבאתי וכ"כ בח"מ בשם הרמב"ם בסימן שי"ב ע"ש ואם כן לגבי דינא דבר מצרא דאינו אלא תקנת חכמים פשיטא דאמרינן דשכירות ליומיה ממכר הוא אלא שיש לדקדק על מה שפירש הרב המגיד בדברי הרמב"ם שהוציא דין השכירות בק"ו למשכנות דא"כ הוה ליה להרמב"ם לכתוב תחלה דין משכנתא המפורש בתלמוד ואח"כ הוה ליה לומר וכן מי ששכר כו' מאחר שדין השכירות נלמד ממשכונה ועוד שכבר נודע דרכו של הרמב"ם בחיבורו שאינו כותב דין חדש מדעתו בסתם כל שאינו מפורש במשנה ובגמרא או בדברי הגאונים אלא כותב יראה לי וכאן כתב דין השכירות בסתם:

ועוד יש לדקדק למה כתב בשכירות בסתם השכירות אין בה משום דין בן המצר ובמשכנת כתב הממשכן מקום ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין בו משום דין בן המצר ולא כתב נמי בסתם משכונה אין בה משום דין בן המצר או בשכירות הוה ליה לבאר גם כן ולומר המשכיר מקום ואח"כ מכרו לזה כו' לפי פירושו של הרב המגיד ועוד שבאותו פרק כתב הרמב"ם לפיכך אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זו או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראייה שהוא בעל המצר כו' הרי מבואר בדבריו דלאו דווקא בממשכן מקום ואח"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אמר דאין בו משום דד"מ אלא אף במוכר שדה אצל שדה המתמשכן נמי אין בו משום דד"מ וא"כ קשה למה כתב הרמב"ם בתחלה הממשכן מקום ואח"כ מכרו כו' ולא כתב בסתם משכנות אין בו משום דינא דבר מצרא ועוד מנ"ל שאף בשוכר לית ביה דד"מ לחוב לשוכר שזה אינו בק"ו ממשכנות ונראה בעיני דבמשכנות דמשמע בגמרא דמיירי בממשכן שדיהו ואח"כ מכרה לזה שהוא ממושכן בידו דומיא דכל הנך דקא חשיב התם בפרק המקבל לאשה וליתמי ולשותפי כו' וטובא קא חשיב התם דלית בהו משום דינא דב"מ ופירושו שאין בן המצר מוציא מידם א"כ במשכנות נמי הכי פירושו שאם מכרה לזה שהוא ממושכן בידו אין בן המצר מוציא מידו לכן כתב גם הרמב"ם בחיבורו בלשון זה כדמוכח כו' אבל השכירות לא הזכיר בגמרא אלא בדברי הגאונים כמו שנמצא כתוב בתשובות הגאונים הנדפסים שבידינו היום סימן שצ"ג ושצ"ד דמי שיש לו בית בשכירות והבית שאצלו נמכר אינו יכול לזכות בו מדין בן המצר ואם קדם וקנאו בן המצר יכול לסלקו השכיר ביתו לאחד ואחר כך מכרו לו אין בן המצר יכול להוציא מידו הנה הגאונים כתבו בפירוש דלגבי שכירות אין בו משום דין בן המצר כל עיקר בן לזכות בעל השוכר בין לחוב בעל השוכר לכן כתב גם הרמב"ם בסתם השכירות אין בה משום דין בעל המצר שלשון זה כולל לזכות ולחובה אם הבית שאצלו נמכר ואפילו לאחר שאינו בן המצר אין השוכר יכול לזכות בו מדין בעל המצר וה"ה אם קדם השוכר וקנאו יכול בן המצר לסלקו דליכא כאן משום ועשית הישר והטוב דלא תטריח על השוכר להיות נכסיו חלוקין שהרי לא זכה השוכר בגוף השדה או הבית כיון שלא נכנס במקום אלא בתורת שכירות וככלות זמנו עומד להסתלק ממנה והוה דומי' דמרי בתי דלא מעכב אמרי ארעא שכתב הרי"ף מפרשי רבנן דהיינו דווקא כשאין לבעל הבית חלק בגוף הקרקע כגון שקנה ממנו לבנות בקרקע שלו עד זמן ידוע או כל זמן שיעמוד הבית ולא יפול הלכך כיון שאין לו חלק בקרקע אלא עד זמן שקצב אם מכר בעל הקרקע קרקעו לאחר זכה הלוקח ואין בעל הבנין מסלק אותו לפי שהוא אינו חשוב שכן ומצרן לגבי ממכר עולם מאחר דלכשיגיעו שניו עומד להסתלק ממנה וכן השוכר אין לו חלק בגוף הקרקע דבכלות הזמן שקצב עומד להסתלק ממנה לפיכך אין לו שום זכות בבית הנמכר אצל בית הנשכר לו לזכות אם השכיר ביתו לאחד ואחר כך מכרה לו אין בו משום דין בן המצר שאין המצרן מוציאו מידו דבזה וודאי שייך ועשית הישר והטוב שלא תטריח על השוכר לטלטל עצמו ממקום למקום ומאחר שהוא דר בו ושכירות ליומיה ממכר הוא חשוב כמו מצרן לגבי אותו בית שהוא דר בו בתורת שכירות גם דין הטומטום ואנדרוגנם שכתב הרמב"ם שאין בן המצר יכול לסלקן מפני שהן ספק אשה כתוב בתשובת הגאונים דלעיל בסימן שצ"ה וכן דין היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן כו' כתוב באותו תשובה בסי' שצ"ו ומשם למד הרמב"ם להורות כן בחיבורו ומפני זה כתב הרב אדין היה בן המצר וכו' וכזה הורו הגאונים משום דדין זה חידוש הוא וקצת נגד הסברא ע"כ תלה עצמו באילן גדול ואמר שכזה הורו הגאונים משא"כ גבי שכירות וטומטום ואנדרגוניס שכתב בסתם ואף עפ"י שגם דינים אלו היא הוראות הגאונים וק"ל מעתה מתיישב למה כתב הרמב"ם תחילה דין השכירות בסתם מפני שהיא הוראת הגאונים וכולל בין לזכות ובין לחובה ואחר כך כתב דין משכנות המפורשת בתלמוד ואינו כולל שמדבר בממשכן מקום ואחר כך מכרו לזה כו' בלחוד ומ"מ וודאי ס"ל להרב דבמשכנות נמי אין בו משום דד"מ לא לזכות ולא לחובה כמו בשכירות שאם ממושכן מקום ואחר כך נמכר שדה או בית אצל המקום הממושכן אפילו נמכר לאחר שאינו בן המצר אין המלוה מוציא מידו וכן אם קנאו הממשכן בעל המצר מוציא מידו וכמו שכתב הרב לפיכך אם טען הלוקח כו' שוכר או ממשכן אתה צריך בעל המצר להביא ראייה כו' הוציא הרב דין זה בק"ו משכירות שאם בשכירות דליומיה ממכר הוא אמרו הגאונים דאין בו משום דד"מ לחוב של השוכר וראייה בזה מהך דמרי ארעא מעכב אמרי דקלא כדפריש' כ"ש במשכנתא לכך לא כתב הרב תחלה במשכנתא כלשון הגמרא שכך היא דרכו ובחיבורי הארכתי באלה כדי ליישב מה שקשה בתשובות הרא"ש מדידיה אדידי' דבכלל צ"ב כתב דבשכירות מאחר שהמשכיר אינו מפסיד בדבר שייך בי' הטוב והישר כמו גבי מוכר דשכירות ליומי' ממכר הוא וגם הטור העתיק דבריו לפסק הלכה בח"מ סי' שי"ו ובכלל צ"ז כתב על ארעי דחד ובתי דחד הוי כמו שכירות ואין בו משום דינא דבר מצרא ומהר"י קארו ז"ל הניח הדבר בצ"ע גם הרב הגדול מוהר"ר שלמה לוריא הזכירה סתירה זו בתשובתו ונראה מדבריו שהם סותרים זה את זה ממש ואין להם שום יישוב אכן במאי שכתבתי יתישב הטיב בטוב טעם דדוקא במוכר בית לשוכר התם וודאי שייך ועשית הישר והטוב שלא להטריח לשוכר לטלטל לעצמו ממקום למקום וכן שנים ששכרו חצר בשותפות ורוצה אחד להשכיר חלקו לאחר בהא נמי שייך הישר והטוב להיות נכסים השכורין ביחד ולא חלוקין בשני מקומות ולכן פסק בכלל צ"ב דכיון דשכירות ליומיה ממכר הוא דינו כמוכר דדיינין ליה דד"מ לגבי שכירות כיון שזה וזה אינו אלא שכירות ואין צריך לומר אם רוצה ראובן להשכיר חצרו לאחר שבעל המצרן מסלקו לומר אני רוצה לשוכרו ממך ואני קודם בו דהתם נמי שייך ועשית הישר והטוב להיות בית הנשכר לו סמוך לביתו אבל במוכר בית לאחר אצל בית הנשכר לראובן בהא וודאי לא שייך ועשית הישר והטוב לשוכר כדפי' ואפילו קנאו השוכר לזה הבית שאצלו המצרן מוציאין מידו כמ"ש הגאונים בפי' ובכה"ג כתב הרא"ש בכלל צ"ז דאין בשכירות משום דינא דבר מצרא דומיא דמרי בתי לא מעכב אמרי ארעא כדמיירי בכה"ג כדפי' וזה דבר ברור ולא ידעתי מה עלה על דעת הרב הגדול מוהר"ר שלמה לוריא להביא ראייה מהאי דמרי בתי וכו' להיכא שהשוכר קנה הבית שהוא דר בו בתורת שכירות הא לא דמיין להדדי אלא כי אכלא לדנא:

ומעתה יש לתמוה על מ"ש בעל הטור בהלכות מצרנות וז"ל שכירות כתב הרמב"ם שאין בו משום דינא דבר מצרא והר"י כתב בתשובה שיש בו משום דין דבר מצרא כו' שהבין מדברי הרמב"ם שאף כשיאמר המצרן אני קודם בשכירות וישכיר לי הבית דאין בו משום דינא דבר מצרא ולא כמ"ש הרא"ש ולמאי שכתבתי אף הרמב"ם מודה להרא"ש בכה"ג שהשכיר החצר לאחד דהמצרן מסלקו דזהו טוב וישר ולא אמר הרמב"ם דאין בשכירות משום דין בן המצר אלא במוכר ביתו לשוכר אותו בית שהוא דר בו בתורת שכירות או במוכר בית לאחר אצל בית הנשכר או קנאו השוכר לזה הבית שאצל הבית הנשכר דבכל אלה וודאי אין בהם משום דין בן המצר בין לזכות בין לחובה וכמ"ש הגאונים אבל במי שרוצה להשכיר ביתו והמצרן בא גם כן לשכרו בזה לא דברו הגאונים ולא הרמב"ם כל עיקר ופשוט דאיכא למימר דאף הגאונים והרמב"ם מודים בזה לסברת הרא"ש דהמצרן קודם וכן פסק הרב בעל בנימין זאב בסי' רצ"ב ופסק כן אף לדעת הרמב"ם אלא שכתב לזה טעמים אחרים ולא הזכיר שום דבר ממה שכתבנו ע"ש נמשך מכל זה דטענת יששכר טענה היא לגבי מצרן דעלמא שאינו יכול להוציא מיד השוכר ואפילו לא שכרו על שנה תמימה כי אם על מקצת ימים דכיון דטענת משום דשכירות ליומיה ממכר הוא לפחות מדרבנן כדפי' א"כ אין חלוק ובלבד שלא יהא הערמה בדבר דאף ע"ג דלגבי משכנתא כתב המרדכי פ' המקבל בשם רבינו שמח' דבעינן שתהא ממושכנת בידו שנה אחת וכ"כ בהגהו' אשר"י בשם ראבי"ה בפרק איזה נושך התם שאני דהכי מוכח בפ' איזה נשך דקאמר התם אמר רב אסי א"ל סבא דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא ועלה קאי ואמר מאי משכנתא דשכונא גביה למנ"מ לדד"מ משמע דאמשכנתא דשתא דרישא דמילתא קאי וקאמר דשכונה גבי לדד"מ אבל בבציר משתא לא אבל בשכירות דליומיה ממכר הוא אפילו בבציר משתא נמי וק"ל ועוד דבנדון דידן נמי היתה שכורה בידו אח"כ על שנה תמימה ואפילו במשכנתא לא בעינין דדר בה כבר שנה אחת אלא כיון שהיא ממושכנא בידו על שנה אחד דלא מצי מסלק ליה בגו שתא אף על גב דלא דר ביה כי אם יום אחד נמי לית ביה משום דינא דבר מצרא וה"ה בשכירות:

אכן בנדון דידן שהקהל תובעים ובאים להוציא מן השוכר לית דין ולית דיין שיכולים להוציא מידו ול"מ מיד השוכר אלא אפילו היה מצרן גמור נמי יכולין להוציא מידו וראייה ממאי דאמר בפרק המקבל לאשה וליתמי ולשותפי לית ביה משום דינא דבר מצרא ורבו בו הפירושים וכתב במרדכי הארוך ואע"ג שמפרשי' הגאונים לשותפי בכמה עניינים מיהו לא פליגי אהדדי עכ"ל ובתשובות מימוני סי' ל"ב והיא תשובות מהר"מ כתב על דברי השואל וז"ל מ"ט נקטת לאשה או ליתמי מסתמא משום להפקיע כח מצרנות דראובן א"כ איפה צללת במים אדירים וכו' דהא דאמרינן לאשה וליתמי לית בה משום דד"מ הוא לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זבין לאשה או ליתמי אתי שותף ומפיק וכן אני אומר בכל הני דאמר דלית ביה משום דד"מ מצרן דווקא אבל שותף לא וכבר פירשתי כה"ג לעיל ולפי זה הא דאמר לשותף לית ביה משום דד"מ ופי' רש"י שהוא שותף עמו באותו קרקע יש לפרש כגון דשותף הוה שותף ומצרן ואותו שאין בו אלא מכח מצרנות חשיב כאלו אינו מצרן לגבי השותף ואפי' אתי בהדדי השותף והמצרן לא הוה כמו ארבעה בני מצרני דאתו בהדי הדדי דפלגי לה כו' אלא לשותף לחודי יהבינן ליה ואפילו קדם מצרן וזבן אתי שותף ומפיק מיניה כדפריש' לעיל דאין למצרן שום כח במקום השותף וכאלו הוא אינו מצרן והשותף מצרן כו' ובעל אגודה הביא דבריו בפרק המקבל גם מהרי"ל בתשובתו בסי' ע"ז פסק כדברי מהר"ם הללו וכה"ג כתוב עוד בתשובת מיימונית בסימן ל"ב ע"ש וכ"כ בתשובת הרשב"א הביאה הר"י קארו בהלכות מצרנות בסעיף ל"ז במחודשין דבבההיא דהמקבל דקאמר האי מאן דמחזיק ביני אחי כו' גרס הוא האי מאן דזבין בני אחי או ביני שותפי כו' ובמרדכי הערוך כתב שכך היא גירסא בהג"ה ופי' במאי דקאמר ואי משום דד"מ לא מסלקינן ליה כלומר אפי' שניהם מצרנים וקדם אחד הרחוק וקנה אף ע"פ שהוא בן המצר האח או השותף שגם הוא בן המצר מסלקו דעשיית הטוב והישר דאח או דשותף טפי עדיף א"כ אפילו את"ל דיששכר דינו כמצרן ממש מכח השכירות כדפרישית מ"מ הקהל הם מצרנים ושותפים שהרי ראובן ושמעון האחים הם השותפים עם הקהל בבה"כ ובחצר של בית הכנסת ולא תימא דבעינן דליהוי השותפים דווקא בקרקע הנמכר אלא אפילו שותפים במשא ומתן כדמוכח בפסקי הגאונים ואין צריך לומר בנדון דידן שהם משותפים באותו קרקע שהיא מצרנות לקרקע הנמכרת ואף יששכר הלוקח עצמו הוא משותף עם הקהל דפשיטא דהקהל יש להם דין שותף ולפיכך אף עפ"י דקדם יששכר וזבין אתי שותפים שהם הקהל ומפקי מיניה דיותר ישר וטוב הוא להניח הקרקע והבית לצורך הקהל שהם מצרנים ומשותפים עם הכל וזה אין צריך פנים:

ובר מן הדין כבר נודע מ"ש המרדכי בסוף פ' לא יחפור דלעולם הקהל הם מוחזקים וכו' וא"כ מאחר דנמצא בתשובה שמפרשים דבשכירות אין בו דינא דבר מצרא כל עיקר שאפילו קנאו השוכר לאותו בית שהוא דר בו בתורת שכירות המצרן מסלק אותו יכולין לומר הקהל קים לן כהך גאון והמע"ה ואע"ג דמהרי"ו בת"ה סי' שמ"א שדא ביה נרגא דדוקא לענין להוציא משכון מן היחיד חשיבי כמוחזקין אבל לא לענין שיהא ידם על העליונה לומר קים לן כהך גאון כו' מכל מקום מהרי"ו בתשובה כתב בסתם דלעולם יד הקהל על העליונה ע"ש בסימן קכ"ד ועוד נ"ל ברור דאף מהרי"ו לא קאמר אלא בענייני מסים שאין בו תקנת הקהל כל עיקר אבל בדבר שיש שם תקנת הקהל כנדון דידן כבר נהגו במלכותינו כדברי ראבי"ה שבמרדכי פרק קמא דבתרא שאם קבלו עליהם ראשים לכל דבר מה שעשו עשו בתקנת הקהל דווקא ואף על פי שלא היה כן מנהג מקודם וגם אינו מגדר מילתא ודלא כר"ת דס"ל דאין להם כח אלא במיגדר מילתא במילי דשמיא ע"ש ואם כן נדון דידן שהסכימו שבע טובי העיר לקנות הבית והקרקע הסמוכה לחצר בה"כ לתקנת הקהל אף על גב דאיכא פסידא לאחד מבני הקהל אפילו הכי יש כח בידם להכריחו בדבר שיש בו תקנת הקהל לפי מנהגינו כראבי"ה ועוד נראה קצת סמך מהא דאמר בפרק המקבל אמר שמואל האי מאן דאחזק ברקתא דנהרא חציפה הוה סלוקי לא מסלקינן ליה והאידנא דקא כתבי פרסאי קנו לך עד מלי' צוארי סוסיא סליקי נמי מסלקינין ליה והלכה פסוקה היא ומה שלא הביאו הרי"ף ושאר מחברים זהו משום דלא נהיגו האידנא הכי וכתבו התוספת לשם וזה לשונם והאידנא דכתבו פרסאי כו' לא כמו שפי' בקונטריס דמסלקינין ליה משום שהראשון קנאו מן המלך אלא מסלקינין ליה לבא להחזיק לכתחילה משום דכיון דפרסאי כתבו כו' חיישינין שלא יבא להחזיק עד תוך הנהר כמו שכותב לו המלך ויעכב הילוך ספינות וביאתן לנמל וקנסינין ליה משום הכי להסתלק מכולה רקתא אפילו ממה שחוץ לנהר עד כאן לשונו אלמא דכל היכא דאיכא עיכוב לרבים אף על גב דמדינא קנה כפי מה שכותב לו המלך אף על פי כן קנסינין ליה להסתלק מכולה רקתא כל שכן נדון דידן דליכא כאן קנס אלא אמרינן ליה ועשית הישר הטוב להסתלק לתקנות רבים דפשיטא דמוציאין מידו:

ומה שטען עוד ארי הברחתי ממצרך נראה דדין זה חידוש הוא לא נמצא רק בדברי מהר"י בת"ה (סימן קע"ה סימן ל"ט הג"ה) ופשיטא דתלמודא לא משמע הכי דא"כ למה נקט זבין מגוי דסבר אבריח הארי ממצריה ולא אשמועינין רבותא טפי היכי דזבין מישראל קרקע שסמוכה למיצר גוי דאין שם אלא ספק שמא יבא הארי אלא וודאי דווקא זבין מגוי א"כ אין לך בו אלא חידושו דדוקא היכא שקרוב לוודאי הוא שהגוי היה מחזיר לקנות אפילו חצי הבית שקנה יששכר מראובן ושמעון ודוקא בצירוף טעם אחר שהלוקח היה שותף של המוכר במשא ומתן כמ"ש מהרא"י גופיה ואף על גב דמהר"י קארו ז"ל כתב וזה לשונו ולי נראה שהטעם שנתן טעם יפה שאינו יכול לסלקו וכדאי לסמוך עליו אפילו בעלמא כל שכן במצרנות דלית ביה אלא משום ועשית הישר והטוב דבטעם כל דהו דחינין ליה עד כאן לשונו מכל מקום אין לנו אלא דברי מהרא"י וכן נראה מדברי מהור"ר משה איסרלש שהביא דבריו באחרונה גם יש לתמוה לפי עניות דעתי למה כתב דבטעם כל דהו דחינין ליה הלא בתשובות מיימונית כתב שהרי הוא קרוב למצות עשה ואם כן אין לדחותו אלא בטעם כעיקר המפורש בתלמוד והאי טעמו לחודיה אינו מתקבל לפע"ד דפשיטא שיכול המצרן לטעון דכל ישראל בחזקת כשרות הם וישתדל המוכר למכור הבית לשכנו המצרן ולא לגוי להרביע הארי על חבירו ולהכניס עצמו בספק שמתא דמשמתינן ליה עד דמסלק היזקא וכו' וא"כ לא הייתי צורך לקניית' להבריח ספק אריה מעלי ובלאו כל הני טעמא הא וודאי דלמאי שכתבתי תחלה לדחות טענה הראשונה משום דהקהל הם מוחזקים ועוד דיכולין להכריח ליחיד בדבר שיש בו תקנת הקהל בזה נדחה גם טענה זו השניי' והדין עם הקהל שיכולין לסלק את יששכר הנראה לפע"ד כתבתי למען האמת והשלום אני הקטן יואל בלא"א מוהר"ר שמואל ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף