שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עיין בספרו בית חדש סימן קצ"ו שכתב ובתשובה הארכתי וביארתי כל הצורך בס"ד ורמז רבינו לתשובה זו. והנה יש לנו בזה פלפול ארוך ולא כתבנו בכאן רק לפי שבקצת דברים יש לפקפק אמרנו לבאר הנה מ"ש רבינו שהרא"ש לא ראה הירושלמי שאילו ראהו לא הי' כותב כן הדבר תמוה שהרי הרא"ש הביא הירושלמי הלז בפסחים בפרק כל שעה שכתב ובירושלמי גרסינין מצה גזולה אסור לברך עליו כו' אבל בסוף דמים הוא חייב לו אלמא משמע דאין בו איסור אלא משום ובוצע ברך אבל בדיעבד נפיק בה ותו מסיק בה ר"י אומר אין עבירה מצוה כו' ואפשר דהני אמוראי פליגי כגון דלא עשאן כמצותה אינה מצוה ולא יצא י"ח עכ"ל ונראה דבירושלמי לא איירי כלל לענין ברכה דא"כ למה נקט מצה ומ"ש הב"י דלרבותא דר' אושעיא נקט דאע"ג דאיכא מצות מצה מברך בסוף הדבר מתמיה דלענין שיברך אחריו ברכת המזון מה לי אם היו שם מצות מצה ג"כ או לא אלא נראה פירושו הדא דאמרה בתחלה ר"ל לכתחלה אסור דהוי ניאוץ אבל בסוף ר"ל בדיעבד דמים הוא חייב לו וכן הוא לשון הירושל' בכמה מקומות ואהא פליגי הנך אמוראי וס"ל דאפילו בדיעבד לא יצא י"ח מצה אבל לענין ברכה אפילו לפניו חייב לברך אם רוצה לאכול אלא דברכתו הוי ניאוץ וכן נראה מהא דקאמר ר' אילא אלה המצות אם עשייתן כמצותן כו' משמע דלענין אם יוצא י"ח המצוה מיירי וס"ל דלא יצא אבל מדברי רבינו ירוחם נתיב ה' חלק ג' מבואר דמפורש לענין ברכה אלא דכיון דמברך לבסוף ממילא דבדיעבד יצא וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב משמע כו' אבל בדיעבד נפיק בה מדכתב משמע נראה דלא מפרש הירושלמי לענין לצאת בדיעבד ומה שנדחק רבינו בתשובה זו לפרש דברי רב אילא לא מחוור גם מ"ש רבינו שהב"י דרך בדרכו של הרא"ש דאין לחלק בין גזל לשאר איסורין וס"ל דאפילו בגזל אינו מברך בסוף וכ"כ המג"א ויש לתמוה שהעלימו עיניהם ממ"ש בכ"מ וז"ל וכתב רבינו דאינו מברך לא בתחלה ולא בסוף משום דהאי טעמא דאבל בסוף דמים הוא דמחייב לו לא שייך אלא בגזל ולא בשאר איסורים ומ"ש הב"י ומשמע דלר"י ור' אילא בסוף נמי אינו מברך על מצה גזולה ר"ל דאפילו בגזל פליגי הנך אמוראי וס"ל דאינו מברך לבסוף אבל לעיקר הדין אפשר דבגזל מברך לבסוף דדמים הוא חייב לו (ובכ"מ ליתא כלל להך ומשמע כו') אבל לענ"ד לכאורה יש להוכיח מהרמב"ם דאפילו בגזל אינו מברך אפי' לבסוף ודלא כהכ"מ והב"ח שהרי הרמב"ם פ"ו מהל' מצה כתב דאין יוצאין במצה גזולה זה הכלל כל שמברך ברכת המזון יוצא בו י"ח כו' הרי מבואר להדיא דבגזל אינו מברך לבסוף ודברי הכ"מ אפשר לתרץ דהא דמברך לבסוף היינו בגזל קמח שהיו כאן שינוי ובשעת אכילה דידי' קאכיל ובכה"ג באמת יוצא במצה כמ"ש הרב המגיד שם ואם לא הי' כאן שינוי אינו מברך לבסוף דבשעת אכילה איכא איסורא וברכה דלבסוף הוא על אכילה זו של איסור משא"כ היכא שקנאו בשינוי א"כ בשעת אכילה ליכא איסורא כלל משא"כ להב"ח שכתב דאפילו בגזל מצה אפוי' מברך לבסוף א"כ דברי הרמב"ם סותרין במ"ש זה הכלל כו' עוד יש לתמוה בהא דכתב הרמב"ם דבמצ' גזולה לא יצא ואי איכא שינוי כתב ה"ה שיוצא י"ח ואמאי לא נימא בגזל מצה אפוי' דכיון דלעסי' קני' כדאיתא בכתובות פ' אלו נערות וא"ל דהא דאמרינין מדלעסי' קני' היינו לענין שמיד נתחייב באונסין אבל מ"מ לא קני' לי' להיות שלו וכמ"ש התוספת בחולין דף מ' לענין מדאגבי' קני' ע"ש ולעיסה לא הוי שינוי שקונה משום דמצה לעוסה מקרי ודמי לדקלא ועבדינהו גובי ז"א דהכא נשתנה מראיתו מכמות שהי' ודמי לצמר וצבעו שהקשה הרשב"א והראב"ד דהא צמר צבוע מיקרי ותירצו דשאני הך שנשתנה מראיתו וכמ"ש בשיטה מקובצת לב"ק דף צ"ו ואפילו תימא דלא נשתנה כמו בצמר וצבעו מ"מ הכא הוי שינוי דמינכר טפי וכמ"ש התוס' גבי בהמה וקטלה וכ"כ הפני יהושיע בפסחי' דף כ"ט דכיון דלעסי' ישראל קני' בשינוי והוי שלו (אלא דבאמת הא דמייתי ראי' מהא דמקשה באלו נערות גבי חלב כבר כתבנו שיש לדחות ואולי דס"ל כיון דאמרינין דקני ע"כ דמשום שינוי הוא וא"כ הוי שלו) וא"כ אמאי לא יצא י"ח מצה כיון דעיקר המצוה הוא בהנאת מעיו דהא קיי"ל בלע מצה יצא וצ"ל דמ"ש הרמב"ם דאין יוצא י"ח מצה בגזולה היינו באופן שלא קנאה כלל וכגון שבלע מצה דלא קנה ע"י שינוי דלעיסה ולפי"ז י"ל דגם שיטת הב"ח כן הוא דהא קאמר בירושלמי אבל לבסוף דמים הוא חייב לו היינו משום דאע"ג דלכאורה בשעת אכילתו הוא אוכל איסור והברכה הוא על אכילה מ"מ כיון דהברכה הוא על הנאת מעיו ואז בהיתר הוא שאינו שבע מהגזל דכבר קני לי' בשינוי והיינו דוקא בדרך אכילה ע"י לעיסה ובכה"ג גם במצה יוצא י"ח וכן מצאנו ראינו להריטב"א בסוכה דף ל"ה שכתב דלכך לא הזכירו בש"ס דילן ההיא דמצה גזולה דס"ל כדאמרינין באלו נערות דכיון דלעסי' בפומי' קני דלאו בר אהדורי הוא ותו ליכא בשעת הנאת מעיו דעביד מצוה לא משום לכם ולא משום מצוה הבאה בעבירה ולענ"ד שגם הרמב"ם סובר כן אלא דמיירי באופן שלא הי' שינוי כלל דאל"כ ה"ל למכתב כלל כל שמברכין עליו כקושיית הלח"מ סוף פ"א מה"ל ברכות דלמה כתב הרמב"ם זה הכלל כל שמברכין עליו בה"מ כו' הל"ל כל שמברכין עליו סתם דהא איהו סבר כאן דאינו מברך כלל ותירץ בדוחק ע"ש ולפמ"ש נ"ל דלכך נקט הרמב"ם בה"מ משום דהיכא דאכל מצה גזולה ע"י לעיסה שפיר יצא י"ח אע"ג דאין מברך עליו בתחלה אבל לבסוף שפיר מברך כנ"ל וכ"כ המג"א בדרך אפשר דאפילו גזל לחם מברך בה"מ דכשאכלה כבר קנאה בשינוי ולפי"ז במרור דקיי"ל בלע מרור לא יצא וצריך לעיסה דוקא כ"ע מודו דיצא ואין לדמותו למצה ובמג"א סי' תע"ג בשם מהרי"ו כתב דיצא מטעם יאוש וש"ר והפר"ח סימן תע"ה לא הי' לפניו דברי מהרי"ו ולכן השיג על כנה"ג שהביא בשמו דיצא והא איתקש למצה ובאמת גם מהרי"ו מודה לזה אלא דס"ל דהוי יאוש וש"ר אבל המג"א השיג גם על זה ולענ"ד נ"ל כמ"ש גבי מרור נפיק שפיר ע"י שינוי דלעיסה:

ועוד יש מקום תימה על רבינו בתשובה זו ובסימן קצ"ו דס"ל דבירושלמי מיירי ע"י שינוי ולכך מברך עליו בתחלה רק שהוא מנאץ ובעצמו כתב בסי' תנ"ד דברי הר"ן ורבינו ירוחם דהר"ן כתב גבי לולב שאע"פ שקנאו בשינוי לא יברך עליו וגם מבואר מדברינו שם דהירושלמי מיירי שלא ע"י שינוי ומפרש דברי ר' אילא דלא יצא אפילו בדיעבד וכדברי הרא"ש פרק כל שעה וכ"ז סותר למ"ש כאן וגם תימה מה דמייתי ראי' דאפי' בשינוי לא יברך דהא אפילו למ"ד מצה גזולה יוצא בה בדיעבד דדמים הוא חייב לו אפ"ה קאמר דלכתחלה אסור ובאמת אין זה ראי' דהתם בלא שינוי שפיר מחלק בין בתחלה לבסוף אבל היכא דכבר קנאו בשינוי אפשר דאין חילוק בין בתחלה לבסוף ואפילו בוצע בירך ליכא משום דהרי הוא כמעות הגזלן עצמו ואם נאמר דלשיטתו כאן אזיל דהירושלמי ע"י שינוי מיירי אין פירוש למ"ש וה"נ דכוותה וגם שאר דבריו שם אין מורים כן. ומ"ש בשם הר"ן צ"ע דבר"ן לא נמצא כן רק בד"מ כתב אחר דברי הר"ן ומיהו משמע שלא יברך עליו ולענ"ד אדרבה משמע מדבריו להיפך שהרי כתב טעמא דאינו יוצא בלולב הגזול אף ביו"ט שני משום דהיאך יברך על שנואיו של מקום ובוצע בירך כו' אלמא כל היכא דשייך בוצע בירך אפילו בדיעבד אינו יוצא וכיון שכתב דבגזל לולב ושיפהו יוצא משמע דמברך עליו ג"כ רק דבב"י כתב כן בשם התוספת לחד תירוצא ופסק כן בש"ע סימן תרמ"ט והנה מדברי התוספת בסוכה שכתבו א"נ שאני ברכה דאיכא הזכר' לשם שמים אין מוכרח שכוונתם שלא יברך שהרי הרא"ש בפרק הגוזל אחר שהביא הברייתא דראב"י כתב ואע"ג דשינוי קונה ברכה שאני והרי הרא"ש בברכות ס"ל דבהך דראב"י מברך אלא שהוא משום מנאץ וע"כ דהרא"ש בהגוזל הוי קשיא לי' דאפילו מנאץ נמי לא ליהוי ומתרץ דברכה שאני וכן מבואר בפסקי הרא"ש שכתב והרים חלה ומברך עלי' אותה ברכה הוי ניאוץ אמנם ממ"ש התוספת בב"ק ובגיטין דלענין ברכה ראוי להחמיר יותר משמע דס"ל דלא יברך כלל אבל עדיין אין מוכרח שכן דעתם לפסוק להלכה שהרי הרמב"ן במלחמות בסוכה כת' די"ל דראב"י כב"ש דאמאיס לגבוה אבל רבנן פליגי עלי' וסברי כב"ה דכיון דקונה לא אמאיס כלל ואינו מנאץ אלא שאח"כ כתב ואפילו תימא לענין ברכה לא יברך עליו כו' נראה דספוקי מספקא לי' אבל הרשב"א בתשובה סי' תתקס"ח כתב והא דתנן הרי שגזל כו' יש מי שפירש שאעפ"י שקנאה אין ראוי לברך עליו ולא מחוור דבהדס ולולב הגזולין הרי מברך עליהם אלא ה"ק אעפ"י שמברך עליו מ"מ מתוך גזל בא לידו כו' ונראה שכוונתו להקשות כמ"ש המג"א סימן תרמ"ט דמוכרח מהש"ס דאם קנאו בשינוי מברך עליו ובחק יעקב סימן תנ"ד כתב לתרץ דהתם חשש רחוק הוא כו' דאל"כ מאי פריך דאיך יורה להם רב הונא לעשות איסור גזל ובאמת בלא"ה י"ל לפי מ"ש במלחמות דארעתא דעכו"ם גזלי דארעתא דישראל לא שכיחי ומשום לכם איתמר ומצה הבאה בעבירה ליכא ושני התירוצים מבוארים בריטב"א ריש פרק לולב הגזול ע"ש ואין כאן מקומו להאריך אבל מ"ש הח"י שם שאין לברך כמ"ש התוספת וגם הרא"ש פרק הגוזל עצים תימה שתפס דברי הרא"ש כפשטן והעלים עין מדברי הרא"ש בברכות דמבואר להיפך אמנם רבינו ירוחם במשרים נתיב ל"א כתב שאפילו ע"י שינוי לא יברך והב"ח בסימן תנ"ד כתב שמדברי רבינו ירוחם בתא"ו נתיב ה' ח"ג יראה דאין לברך עליו בתחלה אבל לבסוף חייב לברך ולענ"ד צ"ע שז"ל שם ומן הירושלמי מוכח דאסור משום ובוצע בירך ולפיכך אין לברך בתחלה אבל לבסוף חייב לברך דדמים הוא חייב לו נראה מהירושלמי דוקא לכתחלה אבל בדיעבד יצא ונראה שיש חולקין בירושלמי דאפילו בדעבד לא יצא וכן נראה מתלמוד שלנו וכן עיקר עכ"ל משמע דלפי מסקנתו כהחולקין אף לענין ברכה לא יברך לבסוף וכן נראה מדבריו נתיב ט"ז ח"ג שכתב דעת הרמב"ם דעל איסור אין מברך לא בתחלה ולא לבסוף והרא"ש כתב כהרמב"ם כדאמרינין אם גזל אינו מברך וכ"כ הרמ"ה עכ"ל משמע מדבריו דגם בגזל לא יברך לבסוף אבל בנוסחאו' שלנו דעת הרא"ש כהראב"ד וצ"ע במ"ש הרא"ש בסוכה לפסול הגזול בי"ט שני מחמת ההיא דראב"י ע"ש וגם יש לתמוה איך ס"ד דהרא"ש בברכות דלישנא דראב"י משמע שיברך הרי אביי סבר דראב"י ס"ל דשינוי אינו קונה וא"כ זה שהרים ממנו חלה הרי הוא תורם שאינו שלו ובודאי דברכתו לבטלה וכן מבואר בש"ס בפסחים וסוכה דפשיטא לי' מלתא דגבי חלה משלכם בעינין אלא דלענין מעשר שני פליגי אי חייב בחלה אבל בגזל שלא קנאו ודאי דאין הגזלן יכול להפריש אותה וכן מבואר להדיא באשר"י בפ' כל שעה דבחלה כתיב עריסותיכם תרי זימני למעט גזולה וא"ל דהרא"ש ס"ל דראב"י אברכת המוציא קאי דא"כ בכדי נקט והפריש חלה אע"כ לומר דאחלה קאמר דאינו מברך משום דברכתו הוי ניאוץ שהפרשתו אינו כלום וברכתו לבטלה ובשאגת ארי' סי' צ"ד מבואר דס"ל דגזלן מפריש חלה אפילו אם שינוי אינו קונה וזה תימא דהא ודאי אין חלתו מועלת כלום דהוי תורם שאינו שלו כדכתבינין ועכ"פ יש לתמוה על הב"י שכתב דלפי נוסחא דידן שכתוב בהם כיצד מברך משמע שלא יברך והרי הרא"ש פ' הגוזל גריס ג"כ כיצד מברך עיין שם:

עוד יש לתמוה על דברי רבינו כאן בתשובה זו שכתב דליכא לאוקמא הך קרא דברכת המוציא דמדאורייתא אינו חייב לברך לפניו. וע"כ דבברכת חלה קאמר והדבר תימה דהא גם ברכות המצות לאו דאורייתא ואע"ג דהירושלמי באבודרהם מביאו מייתי לה מקרא דואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה מה תורה טעונה ברכה כו' הא ודאי דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוא דברכת התורה גופא אינו רק מדרבנן וכמבואר בפוסקים ואין כאן להאריך אלא ודאי דאין זה קושיא דהא קרא דובוצע בירך דוד המלך ע"ה אמרו וכבר הי' תקנה זו דברכות וכדאמרינן בברכות ר' לוי רמי כתיב לד' הארץ ומלואה כו' כאן קודם ברכה כו' וכן בטור א"ח סי' מ"ו דוד המלך ע"ה תיקן מאה ברכות ע"ש וא"כ איכא לאוקמא בברכת המוציא כמו בברכת חלה ובדוחק גדול יש ליישב דכוונתו דגוף מצות חלה היא דאורייתא אבל באמת אי אפשר לומר כן כמבואר למעיין בתשובה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף