שו"ת הב"ח החדשות/נא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה במי שנקבר מתו אחר שהתפללו הקהל ערבית ונהג אבילות, אם עולה לו מקצת אותו יום ליום א' וכן בשאר דינים השייכים לזה:
תשובה דבר זה נמצא בדברי אחרונים המרדכי כתב בסוף מ"ק וז"ל מי שהתפלל ערבית ועדיין יום הוא כו' עד אלמא לקולא לא אמרינן עכ"ל הנה מבואר דדוקא בהתפלל אבל בלא התפלל יכול לעשותו יום לעצמו. ומשמע דאפילו הי' רגיל להתפלל ערבית בעוד היום גדול כמו שאנו נוהגים אפ"ה יכול הוא לעשותו יום לעצמו דאף אנן מתפללין לפעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה כמו בתענית וזה הוא כדברי ר"ח ושאר מפרשים אהא דעביד כר"י עביד כו' דיכול לעשותו היום כר"י ולמחר יעשה כרבנן. ונראה בעיני דאפילו בספק חשכה עולה לו ליום כדמסקינין בפ' במה מדליקין דספיקא הוא וספיקא דרבנן לקולא פירוש ספיקא במילתא דרבנן איתרע לה וא"כ דכוותא במילתא דז' ימי אבילות וכן כל שאר מילתא דרבנן לאפוקי במילה בתינוק הנולד בין השמשות דנימול לח' ספק ט' דספק במילתא דאורייתא איתרע לן וכדתנן בפ' ר"א דמילה וכה"ג כתב הרא"ש בסוף פסחים בדין ספירת העומר דבספק חשכה יכול לברך וא"צ להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון כו' וכ"כ התוס' במנחות פ' ר' ישמעאל וכו' (עיין ב"ח סי' קכ"ו מן וכ"כ התוספת כו' עד ז' נקיים הוי דרבנן) ונראה עוד דאפילו לר"י דמקיל בספירת עומר לכתחלה בספק חשכה מודה להחמיר בהפסק טהרה דשאני התם דאיכא נמי טעמא דעדיף טפי סמוך לחשיכה משום תמימות כדכתבו לשם התוס' והרא"ש אבל בהפסק טהרה אדרבא עדיף טפי להקדים ההפסק טהרה כל מה דאפשר לכתחלה וכ"ז שלא התפללו לא הוא ולא הקהל אבל כשהקהל התפללו אע"ג דהוא לא התפלל היחיד נמשך אחר הקהל וכיון דלדדהו הוי לילה לדידיה נמי הוי לילה ואינו מתחיל האבילות אלא מיום המחרת כן מצאתי בסדר גיטין וז"ל גם הורה מהרי"ל ומהרי"ו ששמע ביום א' אחר בה"כ איך שנפטרה אמו ואמר לו שלא יתחיל למנות ז' ימי אבילות אלא מיום ב' וכן הביא מהרי"ו רא"י מע"ש שצריך יחיד לגרור אחר הקהל לענין קבלת שבת וכן הרבה כזה עכ"ל וההיא ראי' מע"ש היא מהמרדכי בפרק במה מדליקין שכתב בשם רבינו יואל דענין ברכו הוי כתקיע' שופר וכ"כ בשיבולי לקט ולכך כתב היכא שרוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט ע"כ נמשכים אחריהם ואסורים במלאכה וכ"כ ר"י ב"ר מרדכי דאם הקהל אמרו בע"ש ברכו שאין היחיד שלא הי' בבה"כ יכול לעשות מלאכה אעפ"י שאינו רוצה לקבל עדיין שבת והביא ראי' מפ' ב"מ שנתנו חכמים שיעור לחזן בה"כ להוליך שופרו לביתו משמע אבל אדם אחר אסור ומיהו יש לדחות ע"כ ובאמת ההיא ראי' דריב"ם אינה מובנת שהרי בברייתא איתא התם אמר ריב"ח שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן בה"כ להוליך שופרו לביתו א"ל א"כ נתת דבריך לשעורין אלא מקום צנוע יש לחזן כו' אלמא דלמסקנא לא נתנו חכמים שיעור לחזן ואף למאי ס"ד דיש שיעור מ"מ אין חלוק בין חזן בה"כ לאדם אחר ואפשר דדקדוקו מדקאמר למה דס"ד שאם בא להדליק כו' ולא קאמר בסתם שאם בא לעשות מלאכה אלמא דהיחיד אסור לעשות מלאכה לאחר ו' תקיעות ואעפ"י שלא קיבל עליו את השבת מ"מ הציבור כבר קיבלו עליהם והיחיד נגרר אחריהם אלא שלענין הדלקה התירו כמו שהקילו על החזן להוליך השופר דא"כ תהא מכשילו לעתיד לבא ואעפי"כ כתב ויש לדחות וטעמו משום דכיון דלמסקנא דלא נתנו חכמים שום שיעור לחזן אידחי הך סברא לגמרי ומ"מ אע"ג שנדחית ראי' זו הדין לא נדחה וראי' ברורה כתובה בהגה"ה הרי"ף מדקאמר דבתקיעה ראשונה לא יכנסו קרובים לעיר כו' ע"ש בסוף פ' במה מדליקין אכן נראה דאין מכאן שום ראיה לאבילות דדוקא לענין תוס' שבת כו' (כל זה עיין בשו"ת סימן הנ"ל בב"ח מן תיבת אכן נראה כו' עד תיבת נמצא שהוא קרוב לרביעי שעה בלילה ממש) וזה אי אפשר שהרי הדם נפסל בשקיעת החמה ועוד שלפי"ז יהי' הוא מוסיף כו' עיין סימן הנ"ל עד הלכך נראה כו' הלכך נראה ודאי דהעיקר כר"ת שהסכימו עמו רבים מהמחברים וכמו שהאריך בזה מהר"י קאר"ו בא"ח סימן רס"א ולכך לפחות היכא שלא התפללה אין לגלגל עלי' להחמיר בדיעבד שתהא נמשכת אחר הקהל ואפילו התפלל הבעל עם הקהל כיון שאותה תפלה לדעת ר"ח היתה לבטלה ואי לא דמסתפינא הייתי מדקדק מלשון הר"מ שאפילו התפלל הוא לא נחשב בשביל זה לדידי' לילה אם עוד היום גדול קודם שעה ורביע שהרי כתב מי שהתפלל ערבית ועדיין יום הוא קודם צאת הכוכבים כו' דהאי לישנא יתירא משמע דה"ק דדוקא בכה"ג אמר דעשיהו לילה אבל כשהתפלל בעוד יום גדול אין בידו לעשותו לילה אפילו להחמיר לדידי' דאטו אם התפלל תפלת ערבית בחצי יום דהוי מ"ה לילה גם זה לא עלה על הדעת וא"כ לפחות אין להחמיר כשלא התפלל אף כשהתפללו הקהל בעוד שהיום גדול קודם פלג המנחה לדעת ר"ח אבל אם התפללו ערבית אחר פלג המנחה לדעת ר"ח נראה להחמיר בדין הפסק טהרה היכא שהבעל התפלל עם הקהל דמאחר דגם הבעל שייך בגוה דהך מילתא עשאו לילה לדידי' א"כ לא מהני כלל הפסק טהרתה לדידי' אלא צריכה למנות שבעה נקיים ממחרת דאל"כ הוי כתרי קולי דסתרי אהדדי אבל כשגם הבעל לא התפלל וכן באבילות יכולים לעשותו יום לעצמן בין בהפסק טהרה בין באבילות אפילו התפללו הקהל דאינן נגררין אחר הקהל בדבר זה כדלעיל ועוד מאחר דמדינא נראה אף אם התפללו הם עצמם לא הוי מש"ה לילה לשום דבר הלכך אין עליך להחמיר משום תרי קולי דסתרי אהדדי אא"כ התפללו הם עצמם וכמו שנתבאר הכל למעלה ודלא כמהרי"ל באבילות ודלא כמהרא"י בהפסק טהרה. אכן בגט אין בידינו להקל נגד הגדולים שהביא לפסול אפילו בדעבד ונראה דאפילו בעוד היום גדול הרבה אין להקל דבכמה דברים מצינו שהחמירו קדמונינו בגט אע"ג דמדינא הוי כשר מ"מ חשו ותיקנו שיהא הגט כשר אליבא דכ"ע ואף בזה אני אומר מאחר דלהרא"מ יפול לילה בערך גו"ד שעות קודם גמר יציאת הכוכבים הילכך גם כשהקהל לבד התפללו ערבית הוי לילה והגט הניתן אח"כ פסול עוד מצאתי בסדר גיטין בהנפק כתובה וז"ל גם ע"ז הקפיד מהרי"ו כי אמר מאחר שהתפללו הקהל ערבית מיקרי לילה לענין זה ואין דנין בלילה וקיום הוי תחלת דין והביא ראי' ממעשה שאירע לפני מהרי"ל שלא רצה לקבל קנין אחר שהתפללו הקהל ערבית ויש לדקדק שהרי בדין הפסק טהרה פסק מהר"י מולן הוא מהרי"ל דלא שייכא תפילת ערבית ותוספת שבת לענין נדה ומ"ש הנפק ונראה דשאני הפסק טהרה דאיכא בי' נפקותא משום ביטול פריה ורביה הלכך מוקמינן לי' אדינא משא"כ בהנפק דאין הפסד במה שדוחין עד למחר יש להחמיר אף שלא מן הדין וכה"ג כתבתי למעלה דזהו טעמו של מהרי"ל שהחמיר באבילות וכן משמע בסדר גיטין שכתב בתר הכי והחזיר את המעשה וקיימו את הכתובה פעם אחר ולא ערער אעפ"י שי"ל דמיקרי דעבד מ"מ ר"ל דלא הוי דיעבד כיון שיוכל לתקן כמו שתמצא פ"ק דגיטין בתוס' ד"ה יחזור ויטלנו הימנה ע"כ משמע דכל היכא דאיכא נפקותא דיינינן לי' כדיעבד ומוקמינן ליה אדינא אכן במ"ש להחמיר בקבול קנין יש לתמוה הרבה שהרי אף בלילה ממש אין בית מיחוש כמבואר ברמב"ם פ' כ"ג מהלכות מלוה והר"ן העתיק דבריו פ"ב דגיטין עיין בדברי הר"י קארו סי' רנ"ג בספר החשן ובפ' י"ג אהא דאר"י ג' שנכנסו לבקר כו' אבל בלילה אפילו ג' כותבין ואין עושין דין ופירשו רשב"ם דהיינו במתנה שיש בה קנין כו' וכן פירשו התוס' שם מבואר נמי דיכול לקבל קנין בלילה וברור הוא דלאו דינא קאמרי אלא משנת חסידים שלא להכניס עצמו בשום סרך ספק לכתחלה מאחר שע"י הקנין נגמר הענין שעליו דנין הוי כמו תחילת דין וזה דוחק ואולי שאותו קיבול קנין שלא רצה בו מהרי"ל הי' ע"ד הפשרני' שקנו מיד שני הצדדים שיקיימו כל מה שידונו ביניהם פ' ופ' ופ' הדיינים הן במחול לך הן באתן לך דאותו קנין דומה לתחילת דין וכל זה אין לו שורש וענף בתלמוד ובפסקי הגאונים והזריז נשכר עוד מצאתי בדין קידוש שבת דלאו ש"ד לקדש מבע"י עד צאת הכוכבים דכי היכא דאין שבת קובעת למעשר עד שתחשך לגמרי כן אינה קובעת לקידוש עד שתחשך לגמרי דאלמא זמן הראוי לקידוש הוא עיצומו של שבת וכן נראה מדקאמר זכרהו על היין בכניסתו ואין כניסתו אלא עד הכוכבים עכ"ל אכן הטור בא"ח סימן רע"א כתב דימהר לאכול מיד והביא שם מהר"י קארו הרבה גאונים שהסכימו שיכול לקדש קודם שתחשך וכן המנהג ועיקר וההיא דכשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש פירוש דא"צ עקירת השולחן משחשיכה דמשחשיכה חשובה אכילה שניה מאלי' ואף לפירושו של הרי"ף פ"ק דא"צ להפסיק ולעקור השולחן אף בספק חשיכה דהשבת עצמה קובעת לקידוש אף בספק חשיכה אבל לכל הדיעות יכול לקדש מבע"י כשם שהוא מוסיף מחול על הקודש וכן מבואר בתלמוד בהרבה מקומות ועיין בתשב"ץ בראש הספר ואין להאריך. נא' הק' יואל בן לא"א כמוהר"ר שמואל זלה"ה: עיין בב"ח בתשובותיו סימן קכ"ו שם נדפסה בקצרה וכאן בכתיבת ידו היא בארוכה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |