שו"ת הב"ח החדשות/לו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אשה אחת מוצאת פעמים רבות בעד שבודקת בו אחר הטלת השתן קרטין קרטין שחורות כנקודות דקות הדק במאוד מאוד כעוקצו של מחט וזה אירע לה פעמים רבות והגיע תור וסתה היא רואה דם ממש וכאורח נשים וצויתי לסנן מי רגלי' ומצאה על הבגד שהסנינה בו כמו כן כמה מהם. ועוד נמצא עליו ובתוך השתן עצמו חול וחצץ אדום הרבה מאוד מה דינה דהאי איתתא:
תשובה על דבר החצץ הנזכר לעיל לית דין צריך בשש דטהורה היא ונקתה כמו שהאריך הר"ן בזה בתשובה סימן מ"ט והביאו הב"י בי"ד סי' קצ"א ורמ"א שם בהגה בש"ע אך על דבר הנקודות יש לדקדק באיך ומה. והנה לפום ריהטא נראה להתיר ולדמות לעובדא דהר"ן ז"ל ולהני עובדא הנזכרים בגמרא שהעלה רבי צדוק מטבעים ליבנה בנשים שהפילו כמין קליפות ושערות אדומות ואמרו שממכה ושומא המה ע"כ ואם אמרו כן באדומים ק"ו באלו השחורים כבנ"ד דיש לתלות במכה ובכליות הואיל ואין דרך נשים להטיל דברים אלו וכמ"ש הב"י טעמא דמלתא גם הר"ן וגם האשה הזאת בזמן וסתה היא רואה דם ממש ואורח בזמנו בא אכן אם יעמוד אדם על מוצא דבר וירד לעומקן יראה שאין לדמות ענינים אלו כלל כי זרים המה וזה הביאני הלום כי אמנם יפול לב המעיין על הגאון הר"ן ז"ל אשר כל רז לא אניס לי' ומי אשר עמד כמהו בסודה כאשר העיד עליו הריב"ש בתשובה סי' שע"ה דבתלתא סידרי הוה ידע בע"פ. ואיזה דרך עבר רוח ה' אתו ואשתמי' תלמוד ערוך בעובדא דר' צדוק המתייחסים לענינינו עד שהוצרך לדחוק ולהביא ראיות אחרו' ובהני עובדא הדבר מבואר בהדיא ועוד יש לדקדק בדבריו שהרבה לדקדק ולהחליט שהחצץ בא מן הכליות בלי שום ספק כאלו הדבר ברור כשמש ונראה לעין ומדקדק בדבריו מאוד בזה וחזר עליו כמה פעמים כמ"ש ברישא דענינא וז"ל אבל כאן שאין יוצא אלא כמיץ חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שרגיל להוליד בכליות וחזר עליו בסוף התשובה והוסיף בתוס' מרובה ואמר אבל בנידון זה שהדבר ידוע ומפורסם שאותן עצמים כו' ונראה מדבריו אלה שאם לא הי' בדבר ודאי ומוחלט בעיניו לא הי' מתירו ויקשה ומדוע לא הביא ראי' מהנהו שני עובדא דר' צדוק דאפילו בל"ז יש להתיר וכמ"ש הב"י בעצמו ולי נראה דבלא"ה טעמי כו' ודוחק לומר דהר"ן כ"כ לרוחא דמילתא וע"כ צריכים אנו לומר והאמת יורה דרכו דבהני ב' עובדא לא החליטו הדבר להתירו כי אם שלא טמאים ומ"מ היה מסופקים והוצרכו בדיקה להטיל הקליפות והשערות במים והם יבדקו את עצמם ואם לא ימוחו יטהרום ולא אמרו שדם יבש הוא משא"כ בעובדא דהר"ן שהתיר הדבר להדיא זולת שום בדיקה ולא חש אף לדר' מאיר כמ"ש בהדיא דאפילו לר"מ איתתא שרי ולכך הוצרך לטעמים האלו. ומ"ש בתשובה שם ואשה כבר נבדקה וכו' אינו ענין לזה וק"ל והראי' לדברינו אלה דבהדיא מוזכר שם בש"ס שאמרו הרופאים מכה יש לה וכו' תטיל למים אם נימוחו טמאה. ונראה שהכו' בזה להחמיר וה"ק מכה יש לה וכו' שיש מקום להקל ולומר שיש לה מכה שמשם מטלת הקליפות והשערות אלו כי הרופאים ידעו שכן מצוי ואעפ"כ ראוי להחמיר שתטיל למים ואם ימוחו טמאים וכן נראה מהא דכתבו התוס' אהא דקא' אם נימוחו טמאה וא"ת והא לא מיקרי יבש כו' וי"ל דמ"מ וכו' א"נ התם איירי בלחי' וכו' אבל הכא ביבש מעיקרו וכו' וא"כ נראה מזה דהסברא הי' מתו' להתיר בהדיא ואעפ"כ לא פשיט תלמודא להתיר בהדיא כי אם ע"י בדיק' ומביא ראי' מהנהו עובדא והר"ן התיר להדיא ולפיכך הוצרך להחליט הענין שהדבר ודאי שהוא מן הכליות בלי שום ספק ודלא כהנהו עובדא דר' צדוק. האמנם מצאתי הלום אחרי רואי בתו' הבית הארוך שהעתיק הנהו עובדא בקיצור ולא גריס בהוא תטיל למים וכו' וכן הב"י לא העתיקו ובאמת הלשון דחוק מאוד כנראה למעיין אך באשר"י ז"ל דגריס לי' ולקושטא דמילתא דאין נפקותא בהכי לענינינו דאף אי לא גרסינן לי' הכל עולה לכוונה א' ומוכח דלא התירו להדיא דא"כ הוי ראי' לסתור למש"ל דתטיל למים אם נימוחו טמאה ודווקא אם לא נימחו דא"א דאמרינן דהוי ברי' בפני עצמו ומעתה יש להפלא על הגאון מהר"י ב"י ז"ל באשר עלה על דעתו שנעלם מהגאון הר"ן ז"ל הני עובדא דר' צדוק הנזכרים בש"ס בהדיא עד שהביא הב"י ראי' מהם וכנראה יש ביניהם הבדל רב כמ"ש ובר מן דין יפלא לפי דעתו שדימה הדברים להדדי והביא ראי' מהם וכתב וז"ל ול"נ דבלאו הני טעמא שריא הא איתתא וכו' כאילו יש פנים להתיר בלא סברות הרב הר"ן ובסוף דבריו איהו גופי' מסרך סריך ועולה ומטפס בהאי סברא גופי' וז"ל וטעמי' של רופאין בזה וכולי ובהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום וכו' ואם כוונתו דלחנם נדחק להביא ראי' לסברא זו מההוא דנמצא בתוך הספל כי אם מהני ב' עובדא דדמי ממש לנדון ההוא לא ה"ל למינקט האי לישנא דלאו הני טעמי וכו' מאחר דאידי ואידי חד טעמא הוא אלא הכי הל"ל ועוד נראה להביא ראי' דאיתת' שריא דבהדיא תניא וכו' סוף סוף מצאתי אשר ראינו שאין להביא ראי' מהני עובדא לנ"ד להתיר להדיא דאינהו גופייהו לא הותרו כי אם בבדיקה כאמור גם מעובדא דר"ן אין להביא ראי' מאחר שכתב דחצץ אדום ידוע ומפורסם שהוא בא מן הכליות כפי הטבע י"ל דבכה"ג בנ"ד בנקודות שחורות מאן לימא לן דלא ממקור קאתו ומהא דאמרינן בפ' כל היד האי שחור אדום הוא אלא שלקה אין להביא ראי' ולומר דה"נ האי שחור חצץ אדום אלא שלקה ויגיד עליו ריעו החצץ דאתי עמו בצוותא חדא די"ל דהאי סברא לא אמרינן כי אם בדם שופכו דשייך בי' לקולא ולחומרא ויש לדקדק קצת כן מהמשל שם בגמ' ואמר משל לדם המכה לכשנעקר הוא משחיר ופרש"י ז"ל וכשנעקר מן הגוף וא"כ י"ל דוקא בכה"ג בדם שמטבעו להיות בלוע בבשר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא כשנעקר מן הבשר היפוך לטבעו נלקה ומשחיר משא"כ בחצץ שהו' עומד בעצמו ואינו נבלע שהוא גוש עב י"ל דאינו מקבל ליקוי כלל ואגב זה ניישב האי דאין כל הדמים משחירין כשנעקרין מן המקור כמו דם וסת שלא נאמר זה אלא בדם שקבל הפסד וחולי בעוד היותו מובלע במקומו הראוי לו היא ניהו בצאתו בעקירתו משחיר וכמשל המכה שהביא לא כן בדם הברי' ומ"מ בנ"ד מנ"ל להקל מסברת הכרס ולומר בחצץ אדום הוא אלא שלקה ומלתא דמסתבר הוא ואם נאמר נשאל לרופא נסתפקתי ולבי נוקף אם נחליט הענין ע"פ רופא שיאמר להקל ואף אם הרופא גוי דלכאורה נראה בש"ס למידק דדוקא עפ"י רופאים רבים ודוקא בני ברית עבדינין עובדא והוא שאמרו בהני ב' עובד' וחכמים שאלו לרופאים וכו' משמע דלרופאים הרבה שאלו לא לאחד בהם ועם היות די"ל מעשה שהי' כך הי' מ"מ לא הי' צורך לתלמוד להזכיר את זה ואף כי פעמים דקדק בכך ולא עוד אלא שדקדק רבי אליעזר בדבריו ואמר ב' מעשים העלה אבא וכו' ויפלא דיקדוקו בלשני' ב' מעשים וכו' מנינא למה לי' והי' יכול לקצר ולומר מעשים אלו או דבר זה העלה אבא וכו' אע"כ דאתא לאשמעינן דדוקא במה שהוברר הדבר הזה פעמים וע"פ רופאים הרבה הסכימו חכמים על ידם ולולי כן כי אם ברופא אחד ולא הטו אוזן לאשר אמרו והיו מסופקים בדם יבש שהוא טמא אפילו לא נימוח כדע' הראב"ד והרשב"א ז"ל ומאשר סיפר שם בהנהו עובדא יש להוכיח קצת דהנהו רופאים בני ברית הוי והוא ממאי דגרסינן בנוסחאות שלנו האשרי והאגודה מכה יש לה כו' תטיל למים אם נמוחו טמאה וע"כ צריכין אנו לומר דכל זה הוא המשך וסיומן דדברי הרופאים דא"ל דהוא מסקנא דתלמודא והכוונה שאע"פ שאמרו הרופאים שיש לה מכה אעפ"כ פסקא דדינא והלכה למעשה הוא שלא להכשיר בהדיא כי אם בבדיקה שמטיל למי' וכו' דא"כ בכדי הוי הני מילי דהא בהדיא כבר אסיק תלמודא לעיל בסמוך מאידך ברייתא ואמר הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כו' תטיל למים כו' אלא דאקשי' לי' תו ומי איכא כה"ג ואסיק ואייתי הני עובדא ומה הועיל תלמודא לחזור על הדברים שלא לצורך אע"כ צ"ל דמסקנא דדברי הרופאים הוא ואין להקשות לפי"ז דא"כ ה"ל לפשוט האיבעיא גופי' מהני עובדא בקיצור דמעשה רב הוי ולמה לי' להביא בתחלה הא נמי תנינא וכו' מאחר שעכ"פ מוכרח להביא הני עובדא די"ל דעיקר פשיטות ראייתו הוא מחלוקת כמין עפר המוזכר בברייתא ואתי לאשמעינן דאפילו בדבר יבש כעפר טמאה אם נמוח ומאינך חלוקות ליכא למישמע די"ל דלא הוי יבש כ"כ כדם שנתייבשו מעיקרו ואף גם זאת שבמקצת נוסחאות ליכא בברייתא להאי חלוקה כמין עפר כו' הרואה יראה דנוסחא מוטעה הוי היכא דלא איתא להאי חלוקה וחסר מן הספר והיא ניהו שדקדק רש"י ז"ל ופירש אלמא אע"ג דכי חזיתי' יבש הי' כעפר ש"מ דמהכי הוי עיקר פשיטות גם באשר"י איתא להאי חלוקה גם בתורת הבית הארוך נראה דגרי' לי' וכבר הגי' אותה רש"ל בח"ש וזה ברור ומטע' זה הוכרח להביא האי ברייתא ברישא. נחזור לענינינו דע"כ צריכים אנו לומר דסיומא דדברי הרופאים הוא וא"כ יש ברירה זולת ספק דהני רופאים בני ברית הוי דידעי דינא דטומאה וטהרה והחמירו לומר דאף שיש לתלות במכה ע"פ מלאכות הרופאים עם זה יבדקו בהטלת למים וא"כ מנין לנו להרים ראש ולהקל ולשמוע דברי הרופאים שאינו בן ברית כי פיהם דיבר שוא ואולי שיאמר באומדן דעת בעלמא (נכתב שם הג"ה על הגליון מגדול א' וז"ל ולי נראה דאין משם ראי' כ"כ דהוי רופאים ישראלים די"ל דהוי רופאים גוים והם אמרו דכך יש לבדוק אם הוא דם מכה להטיל במים אם נמוח או לא רק שמלת אם נימוח טמאה זה דברי התלמוד לפי פוסקים דדינא שאם אינה דם מכה דהיינו אם נמוחו שהוא טמא אבל הרופאים גוי לא אמרו רק דיכולין לבדוק א"כ הוא ממכה דהיינו אם נמוח א"כ שפיר מביא תלמודא ראי' עכ"ה) ובהכי לא מרע חזקתי' דמאן מוכח ויכחישנו ולא עוד אלא די"ל דהוא בעצמו מטעי קא טעי וכבר כתב הב"י לעיל סי' קפ"ז בשם הריצב"א אההיא שרוא' דם מחמת מכה אם תרצה להתרפא שאין בידו להתיר ע"פ דיבור גוי בלי שום ראי' רק מסברא ולפמ"ש יש ראי' מנ"ד לההוא דהתם ומחולה בשבת ויה"כ אין ראי' דספק נפשות שאני והנה האשה הזאת בדקה הקרטנים הנ"ל במיעוך הציפורן ולא נתמעכו ובהיותה ממשמשת בהם ומגרדם במחט לכאן ולכאן הם מתפרכים לחלקים דקים ויבישים קטנים במאוד מאוד והני תרתי להיתרא נינהו דבפירור הנזכר יש לדמות לעפר יבש הנזכר בש"ס והדע' נוטה לזה ובדיקת הציפורן שלא נתמעכו מעולם מבדיקת חמין כנודע אך יש לחוש לחששא רחוקה שפן ואולי לקטנותם אין מיעוך הציפורן ניכר ובמים פושרין א"א לבודקו כי יאבדו לקטנותם ולדינא לפסק נלענ"ד דמ"מ איתתא שריא מטעם אחר כי אמנם יש לספק בהנהו קרטי קטנים דעלמא. ובפרט שלפעמים הם קטנים עד שכמעט אין העין שולט בהם ואף אינם מתפררין לחלקים לקטנות ולפעמים הרוח מנשב אותם לקלותם שכעין אלו אורחא הוא להמצא מליכלוך או מפרעושים או כשיושבת באיזה מקום לעשות צרכיה נסרכים ונדבקים בה דברים קטנים כאלו וא"כ הדבר ספק ספיקא ספק מעלמא ואת"ל מדידה דילמא לאו ממקור כי אם מחצץ וכדומה ואין לדחות ולומר דספק הראשון אפשר להתברר ולעמוד על מוצא הדבר והיינו לקנח או לרחץ עצמה טרם שתבדוק עצמ' ואם תמצא אח"כ נודע כי מאתה יצאו הדברים או לבדוק בשפופרת ז"א חדא דאף בכה"ג סמכי' אס"ס להתיר מהא דכתב הסמ"ג עשי' סי' ס"ג והביאו בטור ובב"י סי' נ"ב התיר דרוסה מכח ס"ס והיא דעת ר"ת וכן מוכח מהא דכתבו התו' בפר"ק דביצה ופרק התערובת לדעת ר"ת דהא דקתני פ"ק דביצה נתערבה באלף כולן אסורות לא קאי אספק ביצה שנתערבה כי אם אודאי נולדה בי"ט אבל ספק מותרת מכח ס"ס וכתבו לדעתו להתיר מכח ס"ס בזאב שנכנס לעדר ונשא שה מעדר והצילו הרועה ונסתפק אם נדרסה בידו אם לא ונתערבה באחרות וכן הוא בסמ"ג להדיא שם ואע"פ דדרוסה יש בספק להעמיד על מוצא הדבר ע"י בדיקה שכתבו התו' פ' אלו טריפות דאפילו ודאי דרוסה יש לה בדיק' אעפי"כ התירו מכח ס"ס וכזה ממש כתב מהרא"י בפסקים וכתבים סי' מ"ז דאפילו בדאפשר להתברר יש להתיר מכח ס"ס וראי' מהא דר"ת ואפילו לדעת ר"י הי' מותר אי לאו מטעם דספק ראשון בגופו ומדאורייתא אסור בדבר שבמנין וא"כ גם בנ"ד איכא למימר הכי ועוד שלכאורה נראה שאין מועיל שום בירור ובדיקה בדברים קטנים ודקים כאלו שתמיד הם נסרכים והחוש יעיד ע"ז שנמצאים כאלו לפעמים באדם ואף לאחר רחיצה ולחוש למיעוך ולא ניכר בהם שאמרנו הוי כמו כן חששא רחוקה ולא יהא אלא ספק וה"ל ספק שלישי והיוצא מזה דכל אלו הוי ספק דבריהם דמדאורייתא ליכא טומאה אלא בהרגשה וזו אינה מרגשת בהמצאה אותם ובמצאה בהשתנה דפליגי ר"מ ור"י כבר אוקמא ריש פרק הרואה כתם דאיירי בהרגישה אלא דאיכא למימר הרגשת מי רגלי' היא וכן במצאה דם לאחר תשמיש בדהרגישה אלא דאיכא למיתלי בהרגש' השמש וחששת כתמי' כבר תירצו התוס' שם דאפשר לתרץ שיש זמן מרובה משעת הכיבוס ואימור הרגיש' ולאו אדעת' ועובדא דהר"ן זולת ספק דאיירי בדהרגישה רק שיש לתלות בהרגשת מימי רגלי' ואף שאינו מבואר בשאלה הלא בר מן דין עיקר השאלה חסר בהעתק והוא הטעם שהוצרך להחליט שבודאי אינו בא מן המקור מכל טעמים האלו נראה דהאי איתתא שריא לבעלה מאחר דהוי בדבר כמה ספיקות ואף בדהרגישה יש להתירה מכח ס"ס הנזכרים הנלע"ד כתבתי הקטן אברה' הלוי עפשטין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |