שו"ת הב"ח החדשות/לה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה ע"ז מהגאון מוהר"ר יואל בעל ב"ח
תשובה תחלה באתי לדין לפני מעכ"ת על מ"ש דצוואר הרחם אינו הפרוזדור שהזכיר במשנה פרק כל היד דהפרוזדור הוא חלל הרחם של צד החיצון חוץ לצוואר הרחם תימ' מהא דאיתא פרק יוצא דופן ומייתי לה הרי"ף והרא"ש בפרק ר"א דמילה ההוא גברא דאתא לקמי' דרבא א"ל מהו למימהל בשבתא א"ל אימא לי איזי גופי' דעובדא היכי הוי א"ל שמעתי וולד צועק אפניא דמעלי שבתא ולא אתילד עד שבת א"ל הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא כו' כלומר שאלולי כן לא הי' צועק דכל זמן שהוא במעי אמו פיו סתום אלמא דפרוזדור הוא צואר הרחם שראש הולד מונח בתוכו ואלו לפי מכ"ת שחלל הרחם לצד החיצון הוא נקרא כאן בשם פרוזדור א"כ כשהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא במקום הגלוי אצל שרץ והיכי הוי ס"ד דלא ה"ל כילוד וכן משמע בתוס' להדיא שהקשו מדאמר בפ' בהמה המקשה דאי תנא דראשו כילוד בבהמה ה"א דוקא התם דבבהמה ליכא פרוזדור אבל אשה דאית לה פרוזדור אימא לא ומנ"מ ביש לה פרוזדור כיון שיוציא הולד חוץ לפרוזדור את ראשו ותירצו דפרוזדור דהתם לא הוי כי האי דהכא דהתם קרי פרוזדור לעובי הירכים שמתכסה בהן ראשו של ולד וה"א דלא הוי כילוד וכן פי' בקונטרס כו' עכ"ל אלמא דכאן קורא פרוזדור לצואר הרחם ולכך קאמר התם רב אושעיא דבפרוזדור עצמה טהורה דלא חשיב כבחוץ והיינו בצואר הרחם עצמו והא דאמר בפרק כל היד דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא תירצו ב' תירוצים א' י"ל ספיקו טמא כשיצא לחוץ ועוד יש לחלק בין דם לידה לדם נדה ובזה נדחה מ"ש מעכ"ת דאף בשעת העיבור אינו נסתם אלא ראש הפנימי ולפענ"ד הדברים מראין שרא' החיצון הוא הנסתם וראש הולד מונח בפרוזדור כ"ז העיבור וכן משמע מדיקדוק לשון הרמב"ם שכ' תחלה בסתם שמתקבץ ראשו בשעת העיבור ואח"כ כתב דאבר תשמיש אינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו כו' מדביאר כאן עד ראשו שמבפנים אלמא דמ"ש תחלה סתם שמתקבץ ראשו שמבחוץ שהוא ראשון ותחלה למכניס אצבעיו. ומה שהאריך כ"ת בפלפולו לפר' דמתניתין פליגי אר' יוחנן לא משמע הכי בפוס' שהביאו שניהם אלמא דתרווייהו הלכתא נינהו ותלמודא מייתי מתניתא כדי לפרש דברי ר"י דעד בין השיניים הוי מקום דישה דמקום דישה פשוש לאיש ולאשה שמרגישין עד היכן מגיע השמש משא"כ במקום השיניים דאיכא בין שיניים ג"כ לצד חוץ כאשר כתב מעכ"ת וכן מבואר ברמב"ם שכתב תחלה בין השיניים ואח"כ פי' דזהו עד מקום שנוגע אבר בגמר ביאה נרא' שבא לבאר דאידי ואידי חד שיעורא גם בא לבאר בלשונו הצח דהטעם שנקרא מקום דישה אינו אלא מפני שבגמר ביאה הוא מוציא זרע וזהו ודאי חולדה דדישה ודלא כמ"ש מכ"ת לחלק בין זה לזה וכן מבואר בדברי הר"י קארו דהכל אחד ומה שדקדקת לזה נקרא בית החיצון ולא בית האמצעי הנה הדבר ברור דכיון דדין צואר הרחם כדין בית החיצון ממש קראו גם לזה בית החיצון לומר שדין א' להם ועוד דלפי דבריך מהו זהו שאמרו בסוגיא גג פרוזדור וקרקע פרוזדור הלא החלל שמצד חוץ שהוא כותלי ושפתי הרחם אין בו לא גג ולא קרקע. ולשון רש"י שאמר פרוזדור לפניו וכותלי הרחם למטה באמצע פרוזדור ודרך שם דמים יוצאים מבואר לכל מבין שבא לבאר מ"ש ופרוזדור מבחוץ היינו לפי שהחדר לצד אחורי' ופרוזדור לפניו וכותלי רחם התחלתם באמצע הפרוזדור כי התחלת הפרוזדור למעלה מכותלי הרחם וכותלי רחם מתחילין למטה באמצע פרוזדור וכיון דחלק התחתון של פרוזדור הוא תלוי למטה לכך אמרו מבחוץ גם מ"ש רש"י דדמי עלי' באים לפרוזדור דרך הלול כו' הדברים ברורים דחדר הוא לאחורי' ופרוזדור לפני' והד' באים מן החדר לפרוזדור ויורדים דרך פתח הפרוזדור שהוא למט' באמצע בקרקע הפרוזדור כי מלבד הנקב שנקרא לול שהוא למעלה בגג הפרוזדור עוד יש פתח למטה בקרקע הפרוזדור באמצע הקרקע ולכן פרש"י מן הלול ולחוץ ספיקו טמא וכו' ואע"ג דאיכא לאחזוקי בדם העלי' דאי מחדר אתי לא הוי אזיל בפרוזדור עד מן הלול ולחוץ דהוי נפיק לי' ונחית דרך יציאת פתח הפרוזדור כו' אלא ודאי מן העלי' בא דרך הלול שהוא הנקב שבגג הפרוזדור ומש"ה ספיקו טמא ומ"ש הרמב"ם שעלי' הוא למעלה מן החדר ומן הפרוזדור בין חדר לפרוזדור אין טעמו לומר בין זה לזה אלא כלומר חלק אחד הוא עומד על החדר וחלק אחד הוא עומד על הפרוזדור באופן שבין שניהם העלי' הוא למעלה מן החדר ומן הפרוזדור אבל ודאי שהלול הוא לצד הראש החיצון של צואר הרחם וכ"ז ברור ולדעתי העני' אין מתקבל הפירוש שכתב מעכ"ת על דברי רש"י הנז' ועל דברי הרמב"ם ובעיקר הדין נ"ל הדבר' אמיתים כמ"ש מכ"ת שאע"פ שקשה לבדוק בעומ' כ"כ ועוד מצד שראש החיצון של פרוזדור הוא דבוק וסתום מ"מ אינו נמנע שהרי הדמים יוצא' דרך שם ובשפיכה לפעמים וכן אבר התשמיש נכנס לשם בגמר ביאה וא"כ ככה יכניסו המילד' השפופרת לשם ולענין בדיקת ז' נקיים והפסקת טהרה הנה גם לאותם מחברים שכתבו דיש לבדוק עד מקום שהשמש דש אין דעתם לומר שאם לא בדקו כל השיעור הזה דאינה בדיקה חלילה אלא כן כתבו לאותה שאפשר לבדוק בכך תע"ב כי כמו שאין כל האצבעות שוות כך אין כל הרחמים שוות יש שרחמה צר ויש שרחמה רחבה אבל ודאי אין אשה מחוייבת לבדוק אלא עד מקום שהיא יכולה באופן שלא תקלקל עצמה ואפילו לא הכניסה העד לפרוזדור עצמו כל עיקר מ"מ אחר שבדקה היטב חוץ לפרוזדור בחורין ובסדקים תו לא חיישינן טפי דלמא איכא דם בפרוזדור עצמו דהוא נק' בית החיצון דכל הנשים מטמאו' בבית החיצון ומספיק' לא חיישי' הכי ולהצריכה בדיקה כל כך ועוד דאפילו הי' דם בבית החיצון אין ספיקו טמא אלא כשהוא יצא לחוץ אבל כשנשאר בפרוזדור אינו טמא כמו שכת' התוס' לחד תירוצא הלכך מספיקא לא מטריחינן לנשים למבדק גם בפרוזדור עצמו אם לא באשה פקחת שהיא יכולה לבדוק בפרוזדור עצמו תע"ב אבל בבדיקת שפופרת הדבר ברור דאינה יוצאה מידי ספק אא"כ תכניס השפופרת בצואר הרחם עצמו עד מקום שהשמש נוגע בגמר ביאה כמ"ש הרמב"ם וכל דברי' ישרים וברורים למוצאי דעת והוא דעת רש"י וכל הפוסקים ואין מחלוקת בזה כל עיקר הנלענ"ד כתבתי בחפזי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |