שו"ת הב"ח החדשות/לב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה על הנ"ל והיא מהב"ח
בשאילה דשאילנא קדמיכון כו' ע"כ תורף דבריכם וע"ז כתבתם המשא ומתן ודעת הפוסקים בברייתא דתנו רבנן בפרק א"מ אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי כו' ונראה מדעתיכם דנ"ד נמי תלוי במחלוקת הפוסקים באותה ברייתא ולדברי המחמירין דמצריכינן חותם בתוך חותם אף בנ"ד יש להחמיר כיון שאין כאן אלא חותם א' דהוא סתימת החביות במגופה ולפענד"נ בנ"ד אין להחמיר כל עיקר וזה מכמה טעמים. חדא הוא דהלא מה שהיו קשורי' החביות בחבלים לאחר ששמו עורות על גביהן חשוב כחותם שני וראיה לדבר ממ"ש סמ"ק אגיגית דרוכה ששהתה בבית גוי וז"ל וירא שמים מכסה בבגד וכורך החבל סביב וסותם החבל בקשרו ונותן אפר או עפר ע"ג ודבר זה טוב שלא יתן הגוי בו מים שמעינן דכיסוי בבגד וכורך בחבל חשיב חותם גמור וה"נ דכוותי' דמה שהיו מכסין בעורות על החביות וכרכו בחבלים סביב וקשרוהו בטוב חשיב חותם גמור. והכא דקאמר הש"ס ה"ד חותם בתוך חותם אמר רבא אגנא אפומא דחביתא כו' לאו דוקא קאמר אלא כל כיוצא בו וכן מבואר מדברי הרמב"ם פי"ג מהל' מ"א שכתב אחר שהזכיר אגנא אפומא דחביתא כו' וז"ל וכן כל שינוי שמשנה שאין דרך כל אדם הרי הם כחותם א' והטיחה או הקשירה חותם שני וכ"ש נ"ד שהיה עוד שק של בשמים קשור עליו מלמעלה חשוב כאלו היה עוד חותם שלישי. הטעם הב' שלא הוצרכו לדעת המחמירין חב"ח אלא במפקיד יינו ביד גוים או שולח יינו דהתם כיון דהיה ברשותו של גוי יש להחמיר באיסור דאורייתא שמא יפתחנו הגוי ויקח מן היין וישים בו מים אבל נ"ד שלא היה היין ברשותו של גוי אלא הניח אותו בסרטיא במקום שרבים עוברי' ושבים בו ולא הלך משם אלא לשלוח לו סוסים אחרים והגוי היה מחויב להמתין במקום שהניחו אין ספק דלא גרע נידון זה ממטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו ובבי' הפתוח לר"ה דאפילו בעיר שכולה גוים היכא דליכא דלתים ובריח דשרי אפילו בשתי' משום דאיכא רוכלין המחזירין בעיירות ומירתת הגוי וכדאיתא בפרק ר' ישמעאל וה"נ מירתת הגוי מלפתוח החביות בסרטיא שעוברים ושבים. וכיוצא בזה כתב הטור בסי' קכ"ט וז"ל וכתב הרשב"א אפילו הודיעו שהוא מפליג אם החביות פקוקה והוא בזמן שיש הרבה עוברי דרכים כגון בין הגתות מותר שהוא ירא מעוברי דרכים וכ"כ רשב"ם בשם רש"י כו' וכיון דסרטיא דין ר"ה יש לה שבכל הזמנים עוברים ושבים בה תלינן לקולא שהוא ירא מעוברי דרכים ואע"פ שהי' אז ב' שעות בלילה הלא במלכותינו בסמוך לעיר עוברי' ושבים בלילה כמו ביום ולכן אין חילוק כלל ואדרבה בלילה מותפס עליו כגנב יותר ויותר. ובירושלמי ומביאו הסמ"ג מעשה שהפליגו קרנות של בית רבי הטעונות יין ד' מילין בין טבריא לציפורי והתירו את היין מפני שיש בדרך כוכין ואטדין וסוברים שהם בני אדם ויראין ליגע מכאן יש ללמוד לפענ"ד דכיון שהניחו בדרך ב' שעות בלילה מירתת יותר שסבור בכל פעם בני אדם באין עליו פתאום שהרי אינו רואה בלילה כמו ביום ועדיף טפי מכוכין ואטדין. הטעם הג' הוא דהכל מודים בנ"ד שהכיר היהודי הסימני' בטביעת עין כאשר הניח דאין ספק דאין להחמיר כלל וכדתניא בפרק א"מ השולח חביות של יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד גוי אם מכיר חותמו וסותמו מותר ואם לאו אסור ומסיק בין הגיתות שנו הך דקתני סתומות מותרות כיון דאיכא עוברים ושבים לא חיישינין אפילו אינו מכיר חותמו אבל היכי דמכיר חותמו וסותמו אפילו היכי דליכא עוברים ושבים שרי ובהא לא פליגי ואפילו לאותן המחמירין דבמפקיד נמי בעינין חב"ח ואינם מפרשים כפירוש ר"י בין מפקיד דעתיד לראות חותמו ולהכירו לבין שולח דאינו עתיד לראות כו' מ"מ היכא דמכיר חותמו וסותמו ליכא מאן דפליג דפשיטא דאפי' סומא מותר באשתו בטביעות עינא דקלא. ור"ת כתב בתוס' בפ"ק דמציעא דעם הארץ נמי אית לי' טביעות עינא כדאמרינן בפרק ג"פ האי מאן דבעי לקדושי איתתא לידבר ע"ה בהדיה והאי דלא מהדרינין לי' משום דלא מהימן עכ"ל. וכיון דבחביתא דהאי שומר איש תם וירא אלהים א"כ איננו בדין ע"ה ואפילו היכא דאירכס לי' גיטא כדאירכס לרבב"ח מהדרינן לי' היכי דה"ל טביעת עין כ"ש באיסור סתם יינם דאקלינין בי' בזמן הזה טובא. דיש להתיר על פיו שמכיר הסימנים שלקח לעצמו כשהלך משם. הטעם הד' דאעיקרא דדינא פירכא דאין לנו אלא דברי ר"ת ור"י דמימיה' אנו שותין. גם הסמ"ג ומרדכי וסה"ת בשם הר"ר אהרן בר יוסף דפוסקים דבמפקיד דעתיד לראות חותמו סגי בחותם אחד והא דבעינין חב"ח אינו אלא בשולח יין דאינו עתיד לראותו: ותמי' גדולה בעיני על דברי הרא"ש והר"ן שחתרו ליישב דברי ה"ג והרי"ף בדרכים רחוקים הלא יש לפרש שגם הם תופסים פירוש זה והא דכתבו תחלה דהלכה כר"א דסגי בחותם א' אינו אלא במפקיד כמפורש בדבריהם והא דכתבו אח"כ ה"ד חותם ב"ח כו' אינו מדבר אלא בשולח יין ע"י גוים וההיא דרב אשי גבי חומץ דמשמע מיני' דביין בעינין חב"ח מיירי נמי בשולח כו'. גם מפרש"י מוכרח דהכי ס"ל דהא בפ' א"מ כתב בפירושו מפתח או חותם ובפרק בתרא סוף דף ע"ד בההיא דרבא כי הוי משדר גולפי כתב משום חב"ח בע"כ דהתם בשולח ע"י גוי בעינין חב"ח והכא מיירי במפקיד סגי במפתח או חותם ואע"ג דהתוספות פי' בההיא דגולפי נמי בחותם אחד כדמוכח מדבריהם פרק א"מ ופרק בתרא מ"מ לענין הדין אין מחלוקת ביניהם דשניהם תופסין לחלק בין מפקיד לשולח. ולפי"ז אין לשמוע במה שפי' הרשב"א בדברי ה"ג והרי"ף דבעינין חב"ח אף במפקיד. ואף שגם הרמב"ם פוסק כן כבר למדנו דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דכל האחרונים פסקו להקל כדברי ר"י והתוס' והנמשכים אחריו דמפקיד סגי בחותם א' ואף על פי שישראל קדושים הם ולכתחלה נוהגים אף במפקיד חב"ח מ"מ בדיעבד אין להחמיר וכבר כתבנו לפענ"ד דנ"ד הכל מודים דשרי והנלפע"ד כתבתי בקיצור מופלג לפי שהדברים פשוטים בעיני. אחר שכתבתי זה מצאתי בתשו' הרשב"א סי' תקפ"ח שנשאל ממש כנ"ד וכתב להחמיר באותו כלי שלא הי' בו חב"ח כ"ז נ"ל לדחות ולומר דאינו נידון שנשאל עליו הרשב"א דשם לא היה מקום לג' טעמים שכתבתי כי הטעם האחד שכתבתי דנ"ד שהיה מכוסה בעורות וקשור בחבלים חשיב כחותם בתוך חותם לשם לא היה כי אם חותם א' שהיה פיו סתום ומהודק ומזופף לא יותר. הטעם הב' שכתבנו מאחר שהניחו בדוקא בסרטיא במקום שעוברים ושבים אמרי' דמירתת הגוי לשם איכא למימר דלא הניחו דוקא במקום עוברים ושבים אלא א"ל לך אתה לבדך כו' וכבר היה יכול הגוי לילך עם היין באיזה חנות או רה"י או שהיה מקום שאין עוברים ושבים. ותדע שהרי הרשב"א עצמו התיר מקום שעוברים ושבים אפילו הודיע שהוא מפליג כאשר העתקתי למעלה. הטעם הג' שכתבנו כיון דהכיר חותמו וסותמו ליכא מאן דפליג לשם איכא למימר דהי' ע"ה גמור דלא מהמנינן לי' במה דקאמר שמצא הנודות עם כלי העץ כמו שהניחם אי נמי לא היה לו בהם טביעת עין גמור כנ"ד כל זה יש לחלק ולומר מאחר שנתברר בברייתא דהיכי דמכיר חותמו וסותמו (לא אסרינן לחביות סתומה כל עיקר): (נכתב שם הג"ה מגדול אחד ועיין בט"ז סימן קכ"ט בי"ד דפסק כשהניח היין עם העגלן בדרך והודיעו שהוא מפליג אסור היין אף שהניחו סתום במגופה אא"כ ה"ל סימן אחר ע"ש סי' ק"ל עכ"ה): ואפילו אם תמצא לומר דכל הני שינויא דחיקי נינהו יש לנו לתפוס שיטות רוב הגאונים ראשונים ואחרונים דפסקו במפקיד דעתיד לראות ולהכיר חותמו די בחותם א' לפחות בדיעבד כמו שנתבאר את אלה אומר בטח באין ספק הנלע"ד כתבתי. הק' יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |