שו"ת הב"ח החדשות/ט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מת לו מת ביום א' של ראש השנה ונקבר בו ביום מונה הוא ז' מיום ב' של ראש השנה או אינו מונה מיום ב' של ר"ה אלא מיום שלאחריו:
תשובה מלשון הרמב"ם ספ"י דהלכות אבל שכ' הקובר את מתו בתוך הרגל. וז"ל המקומות שעושין שני יו"ט מונה השבעה מיו"ט שני האחרון ואעפ"י שאינו נוהג בו אבילות הואיל ומדבריהם הוא עולה למנין מדכתב המקומות כו' משמע דדוקא בב' י"ט של גליות שמשתנה לפי המנהג המקומות התם הוא דעולה כיון דב' קדושת הן אבל ר"ה שעושין אותו ב' ימים בכל המקומות דקדושה אח' הם אינו מונה אלא מיום של אחריו דכיומא אריכתא חשבינין להו להני ב' יומי דר"ה. גדולה מזו כת' בה"ג היכא דמת לו מת שעה קודם ר"ה דעולה לו למנין ז' ור"ה ז' הרי י"ד וז' שבין ר"ה ליו"כ הרי כ"א ויוה"כ שהוא כרגל וחשוב כז' הרי הוא כ"ח וכו' אלמא אפי' בקובר מתו קודם ר"ה דבטל ממנו גזירות ז' ור"ה בטל נמי ממנו ז' ממנין ל' אפ"ה לא נמנה יום ב' דר"ה ליום בפ"ע להיות עולה למנין יום א' למנין ל' ואין זה אלא משום דס"ל דכיומא אריכתא הוא וכ"כ ר"י להדיא כמו שהעתיק ב"י סי' שצ"ט וכ' דדבריו הם לדעת בה"ג שהבאתי והשתא לפי דעת זו כ"ש בקובר מתו בר"ה דלא בטל ממנו כלל שום אבילות דפשיטא דאין להתחיל למנות ז' מיום ב' דר"ה כיון דקדושה א' הם וכיומא אריכתא נינהו. מיהו יש לדחות ולומר דהסברא הוא הפוכה כאשר יתבאר בסוף דברינו זה ועוד י"ל דהרמב"ם אזיל לטעמי' דמחלק בין ב' יו"ט דגליות לב' יו"ט דר"ה לענין היכא דמת לו מת ביו"ט שני דנהיג בי' אבילות ביו"ט שני של גליות אבל ביו"ט ב' של ר"ה אינו נוהג אבילו' משום דשניהם כיום ארוך הם. אבל לדעת הרמב"ן והגאונים דס"ל דאפי' ביו"ט ב' של ר"ה כיון דהוא מדרבנן אתי אבילות דיום ראשון שהוא דאורייתא ודחי לי' כמו בשאר יו"ט ב' של גליות כמבואר בסוף סי' שצ"ט. השתא לדידן נמי אע"ג דנהיגין כחכמים אחרונים דאין נוהגין אבילות ביו"ט מ"מ לענין התחלות מנין ז' אין חילוק בין יו"ט ב' של גליות ליו"ט ב' דר"ה הואיל ומדבריהם הוא עולה למנין ז'. ועוד אפשר לומר דאפילו להרמב"ם דוקא גבי אבילות היכא שמת לו מת ביו"ט שני מחלק בין י"ט ב' של גליות לי"ט ב' של ר"ה וקאמר דאינו נוהג אבילות כיון דשניהם יום ארוך הן אבל לענין שיהא עולה למנין מודה הרמב"ם דעולה אפילו יו"ט ב' של ר"ה שהרי ס"ל בקובר מת תוך הרגל דביו"ט ב' אע"ג דאינו נוהג בו אבילות מ"מ עולה למנין ז' כדכ' הרמב"ם גופא. ומ"ש הרמב"ם דבמקומות שעושין ב' י"ט כו' איכא למימר דבכלל זה ג"כ ב' ימים של ר"ה כיון דדבר תורה אינו אלא יום א' ובזמן שבהמ"ק קיים נמי לא היו עושין אלא יום א' כשבאו עדים קודם המנחה כ' לשון זה המקומות ר"ל כל המקומות שעושין ב' ימים אפי' בא"י כגון ר"ה ולהוציא ממקצת הסוברים (חסר כמו ששה תיבות) ולא נקיט לי' לדיוקא כדלעיל דא"כ הי' לפרש ולחלק בין שאר יו"ט לר"ה כדכתב אח"כ לחלק היכא דמת לו מת ביו"ט ב' בין יו"ט של גליות לר"ה ומדלא חילק כאן בפ' משמע להדיא דאין חילוק וכ"מ בהגהות מיימוני דעל מ"ש הרמב"ם דיו"ט שני עולה לו מן המנין הואיל ומדבריהם הוא כתב שכ"כ בה"ג וכו' עד וכן הי' נוהגין במגנצא. אבל רבינו שמואל הכהן משם אביו חולק ע"כ וראבי' פסק גם הוא כן היכא שקברו בו ביום אחרון. אבל קברו ברגל קודם לכן לא וז"ל הקובר מתו ביו"ט אחרון או ביום ב' דעצרת מונה ששה כו':
הנה שלא נז' שום חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט לענין שיהא עולה יום ב' או לא יהא עולה. אלא דלרוב גאונים יום שני עולה הואיל ומדבריהם הוא ולשאר גאונים אין עולה אלא צריך לנהוג ז' אחר הרגל. וראבי' מחלק בין מת ביו"ט אחרון למת בתוך הרגל אבל לא נזכר חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט ומשמע ודאי דלענין שיהא עולה אין חילוק דכיון דמדבריהם הוא אפי' ר"ה עולה למאן דס"ל דעולה והי' נראה פשוט לפענ"ד דלדידן דנהיגין כרוב גאונים דיו"ט ב' עולה ומונה ששה כו' אלא שראיתי בה' שמחות דמהרי"ל שכתב וז"ל ממהר"י סג"ל שהוא אינו מורה על יום ב' של ר"ה שיעלה למנין ז' אבילות (ס"א ואמר שכן הוא בממיינים) אמנם על יו"ט ב' של גליות הוא מורה שיום האחרון מב' יו"ט האחרונים הוא יעלה למנין ז' אע"ג דלא מצינו להדיא היכא שקברו תוך המועד שלא הוי יום הקבור' ביו"ט האחרון שהוא יעלה למנין ז' וכ"ה בהג"מ בשמחות סי' ק"ז עכ"ל והלשון מגומגם שכתב ואע"ג דלא מצינו וכו' שהרי הרמב"ם פסק כך להדיא דעולה וכן פסקו בה"ג ואלפסי וס"ה ורוב הגאונים. גם מ"ש וכ"ה בהג"מ כו' קשה דמאי וכן ואהיכא קאי דאמר וכן: ולבי אומר לי דהאי וכן הוא הגה וכמו השגה על מ"ש אע"ג דלא מצינו להדיא כ' וקאמר דליתא שהרי כן הוא בהג"מ וכו' ולאו דוקא הגהות מיימוני אלא במיימוני גופא נמי נמצא כך להדיא אלא דבהג"מ כתב להדיא שלשה דעות בזה כדכתיבנא. ואיך שיהי' מ"מ מבואר מדבריו שדעתו להחמיר בזה בר"ה ואולי לפי שראה שהגדולים חולקים בדין זה כדאי' בהג"מ דרך מיצוע לקח לו להחמיר בר"ה ולהקל בי"ט של גליות ומ"ש בס"א ואמר שכן הוא במיימוני אפשר שדקדק כן מדכתב המקומות שעושין כו' כדפ'. גם אפ"ל שדעתו לומר דבר"ה לא הי' הוא מורה להקל שיהי' עולה אבל מ"מ לא הי' מורה ג"כ לחומרא דלא אמר לא איסור ולא היתר. משא"כ בב' יו"ט של גליות שהי' מורה בו להקל שיהא עולה כ"ז נראה לפרש דברי מהרי"ל. אכן לפענ"ד אין להחמיר כלל כיון שלא נזכר חילוק זה לא בדברי ראשונים ולא בדברי האחרונים אלא למאן דעולה הואיל ומדבריהם הוא אף ר"ה נמי עולה דמדבריהם הוא. ולמאן דאינו עולה אפ' בשל גליות אינו עולה. ואין לדקדק ממ"ש הטור הקובר מתו לפני הרגל דיו"ט ב' של עצרת עולה למנין י"ו כיון דאנן בקיאין בקביעי דירח' ואין אנו עושין יום ב' אלא משום מנהג חשוב כחול ועולה למנין י"ו מכלל דבר"ה אינו עולה למנין דהא פשיטא דכיון דבקובר מתו לפני עצרת קיימינין דשעה א' לפני עצרת חשובה כ"כ ועצרת נמי חשוב כז' אי לאו דבקיאין בקביעי דירחא לא הי' להקל ולמנות יום שני דעצרת בפ"ע דדי לנו קולא דב' ימים של עצרת חשובין כז' והלכך בר"ה דלאו משום מנהג עושין יום ב' לא הי' נחשב בפ"ע אם היינו צריכין לחושבו אלא דאין אנו צריכין לחושבו שהרי יש ז' ימים שבין ר"ה ליו"כ וי"כ מבטל ממנו גזירת שלושים לדידן אבל בקובר מתו ברגל דלא מקילינן אלא קולא זו דמתחילין למנות מיום ב' הואיל ומדבריהם הוא אף בר"ה דהוי מדבריהם מונין מיום ב' ועוד נלע"ד אפי' הי' יו"ט שני האחרון בשבת כגון ביו"ט של גליות דהשתא לא הי' יכול לנהוג אבילות בו ביום אפי' בא"י אפ"ה עולה מידי דהוי שמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל דעולה לו אותו שבת למנין ז' ולמקצת רבוותא אפ' מפסיק אבילות כדכתב במרדכי ע"ש תו כת' ריב"ש והר"ם מאיגלטר"א ע"ש אבל בהא ליכא מאן דפליג דפשוט דעולה אפי' בתחלת המנין ולא כרבינו יחיאל בהגהת סמ"ק שחולק ע"ז וסובר דשבת אינו עולה בתחלת המנין. א"כ בנ"ד נמי עולה ליום יום שני אפ' הוא שבת ומונה עליו ששה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |