שו"ת הב"ח החדשות/ח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תינוק שמת תוך ל' בי"ט ראשון של גליות וגמרו שערו וצפרניו מי שרי לקברו כמת גדול או צריך להשהותו עד למחר:
תשובה בא"ח ס"ס תקכ"ו כתב וז"ל מעשה שמת תינוק בן ל' בי"ט שני. ואמר הריב"ם כיון דלא הי' יודע ודאי שכלו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל עליו י"ט. והריב"ן הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת עכ"ל. מדכתב כאן פלוגתא וביו"ד ס"ס שע"ד פסק בסתם תינוק כל ל' יום ויום ל' בכלל אין מתאבלין עליו אפילו גמרו שערותיו וצפרניו אלמא דס"ל דאפי' להר"י בן הלבן לגבי אבילות לא אזלינן בתר רובא דרוב נשים יולדות ולד של קיימא. ול"מ בבן ח' ודאי אעפ"י דגמרו שו"צ דהא פשיטא דבן ח' שלא גמרו שו"צ לכ"ע לא חי והוי נפל גמור ולא איירי בי' רבנן ורשב"ג ס"פ ר"א דמילה. אלא בבן ח' היכא דגמרו שו"צ פליגי ולרבנן אמור האי בר ז' הוא ואשתהי אשתהי: אלא אפילו בסתם ולדות דלא ידעינן אי כלו חדשיו נמי ס"ל לרשב"ג אפי' גמרו שו"צ ומת בתוך ל' או ביום ל' דיינינן לי' כנפל. והכי מוכח להדיא מדברי התוס' פר"א דמילה דף קל"ו בד"ה מימהל ע"ש וכוותי' דרשב"ג פסקינן התם ואע"ג דלכאורה משמע דלכל מילי פסקינן כרשב"ג וא"כ היאך פסק לגבי קבורה בי"ט דינו כשאר מת צ"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש לשם בפסקיו וז"ל ותמהני אהך פיסקא (דפסקו בסתם הלכה כרשב"ג) דכרבנן קי"ל אפי' לקולא דאם אשת כהן היא אינה חולצת ומחזקינן בולד גמור להתיר יבמה לשוק וסמכינן ארוב ולדות שהן של קיימא ולא עבדינן כרשב"ג אלא להחמיר ולהצריך חליצה לאשת ישראל ולאסור בהמה שנשחטה תוך ז' ימים ולענין אבילות דקי"ל כדברי המיקל באבל עכ"ל. אלמא ודאי דה"ה לענין קבורה בי"ט מחזקינן לי' בולד גמור להתיר לקברו בי"ט אלא לגבי אבילות אזלינן לקולא וכ"ה דעת רמב"ן בספר ת"ה שער האבל שכתב שם תחלת דף מ"ז כל ל' יום אין מתאבל עליו בין גמרו שו"צ שלימים בין לא גמרו דתניא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי וכו' ואח"כ בסוף דף מ"ח הקשה מהא דתני' ספק אחיו ספק אינו אחיו ספק בנו ספק אינו בנו מתאבל ואונן ולא מיטמא הרי בכאן ספק אבילות להחמיר כספק תורה וא"כ קשה למה הקילו בספק ולדות ונראה בעיני שלא מפני ספק של דבריהם הקילו בהם אלא שכל ספק של קיימא אין לבו של אדם דוה עליו ולא מקיים בי' ואחריתה כיום מר הלכך אין מתאבלין עליו והאריך עד הא דאמרינן בפ' יש בכור ה"מ לענין אבילו' דיום ל' כיום שלפניו דמי טעמא דמלת' כדאמרן והא דמייתי ראי' מהא דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל אע"פ שספק הנפלי' מטעם אחר נתמעט מאבילות ודשמואל אינו לענין מת ביום ל' דההיא פלוגתא לאו לגבי אבילות דיום ל' מתניא אפ"ה מייתי לי' מדשמואל לומר דלא מחמרי בה רבנן באבילות ולא אזלינן בה לחומרא אלא אפילו דיחיד במקום רבים דחינן להקל הלכך כיון דספק נפלים דאוריית' אין מתאבל עליהם לא מחמרי בי' רבנן באבילות דלקולא אזלינן בכל ספק אבילות עכ"ל ואחריו נמשך בעל הטור דפסק גבי אבילות דיום ל' ותוך ל' להקל אפי' גמרו שו"צ ולגבי קבורה די"ט משמע דפסק כסתם ולדות היינו בגמרו שו"צ דיש לו דין מת גדול כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא וכדברי ריב"ן הלבן שמביאו באחרונה וכדפסיק בב"י בש"ע אכן דברי ב"י אינו מוכרח וכבר אפשר וקרוב לומר דכי היכי דפליגי ריב"ם וריב"ן הלבן בדין קבורה בי"ט כך פליגי בדין אבילות והוא דס"ל לר"י בן הלבן דלא איפסקא הלכת' כרשב"ג אלא בדלא גמרו שו"צ אבל בדגמרו שו"צ אזלינן בתר רוב ולדות לכל הדינים אפי' בדין אבילות דחייבים להתאבל עליו וכדפסק בהג"א סוף מ"ק ע"ש וז"ל והיכא דלא קים לי' בגווי' אי כלו לו חדשיו אי לאו ולא גמרו שו"צ ומת ביום ל' קי"ל דאין מתאבלין עליו עכ"ל. מכלל דבגמרו שו"צ מתאבלין עליו דאזלינן בתר רוב ולדות וא"כ בע"כ דס"ל דההוא דרשב"ג דמיירי נמי בסתם ולדות דבלא שהה הוי נפל היינו דוקא בדלא גמרו שו"צ והביאו לפרש כן משום דק"ל הא דהקשה הרא"ש דהיכ' פסק כאן כרשב"ג דהא כרבנן קי"ל אפי' לקולא דאם אשת כהן היא אינה חולצת וכו' ולפיכך פי' דההוא דאם אשת כהן היא אינה חולצת היינו דוקא כשגמרו שו"צ דמחזקינן לי' בולד גמור להתיר יבמה לשוק וסמכינן ארוב ולדות שהן של קיימא אבל רשב"ג דאיירי נמי בסתם ולדות לא מיירי אלא בשלא גמרו שו"צ דהשתא ניחא דאמר כל ששהה דכל משמע לרבות סתם ולדות כדכתיבנא בתוס' פ' ר"א דמילה דהיינו בדאיכא חדא למעליות' וא' לרעותא כגון בן ח' ודאי דגמרו שו"צ. א"נ בסתם ולדות דלא קים להו בגוויהו דכלו לי' חדשיו אלא דלא גמרו שו"צ והלכך בין בזו ובין בזו אי לא שהה ל' ימים ספיקא הוי אבל סתם ולדות וגמרו שו"צ ולד מעליא לכל הדינים אף לענין אבילות דאזלינן בתר רוב ולדות והשתא לפ"ז דקרוב הוא א"כ למאי דנהגי בכל ישראל בדין אבילות בכלל סתם ולדות דאפי' גמרו שו"צ כ' אין מתאבל עליהם אפי' מת ביום ל' וכ"ש תוך ל' א"כ בע"כ ה"ה לענין קבורה נמי קי"ל כריב"ם להחמיר שלא לקוברו ביום טוב: ותו דבפרק החולץ סוף דף ל"ו משמע מדברי התוספת ד"ה מת בתוך ל' דלבה"ג ביום למ"ד אפילו פיהק ומת לרבנן לא הוי נפל בסתם ולדות אבל תוך ל' לד"ה הוי נפל. והשתא איכא למימר דבהא פליגי לריב"ם לא ס"ל כבה"ג אלא כדכתבו תוספת תחילה דאין חילוק בין תוך למ"ד ליום למ"ד ואפי' ביום למ"ד הוי נפל. אבל ריב"ן הלבן ס"ל כבה"ג דביום ל' לא הוי נפל אבל בתוך למ"ד אפי' לריב"ן הלבן הוי נפל. ותו דהתו' במסקנתם פי' ההיא דאם אשת כהן היא אינה חולצת מיירי בדנפל מן הגג או אכלו ארי ביום ל' ובהא מילתא סמכינן ארבנן ומחזקינן לי' כולד מעליא. ומסקי התוס' ושמא לענין אבילות נמי חשיב לי' בר קיימא וכ"כ המרדכי פ' אלו מגלחין בפשיטות וז"ל והיכא דנפל מן הגג או אכלו ארי ביום ל' משמע בפ' החולץ מדברי ר"י דחייב להתאבל עליו עכ"ל והשתא לפ"ז היכא דפיהק ומת לכ"ע הוי נפל לכל הדינים אפי' מת ביום ל' כ"ש תוך ל' ומאי שקשה הא גופא טעמא בעי אמאי לא אזלינן בתר רוב ולדות. כבר תירץ ר"י שם בתוספות ובמרדכי פרק החולץ דחיישינין למיעוט המצוי כזה ע"ש. ותו אפשר לומר דלא הקיל ריב"ן הלבן לקבור בי"ט אלא בי"ט שני דבמת גדול שווי' רבנן כחול הלכך יש לנו לילך אחר הרוב ולדות אפי' פיהק ומת לכל הפירושים ודינו כשאר מת. אבל ביו"ט ראשון דאיסורא דאורייתא יש לנו לילך לחומרא מידי דהוי באשת ישראל דאזלינן לחומרא וחולצת והכי משמע מדכ' בא"ח מעשה שמת תינוק בן למ"ד ביו"ט שני דלא לחנם נקט בן ל' וי"ט שני. אבל בתוך ל' אפי' ביו"ט שני א"נ בן ל' וביו"ט א' לא מקלינן לקוברו ביו"ט וכך פי' ב"י בספרו הארוך דדוקא בל' קאמר. אלא דבארוך חזר בו וכתב דבתוך ל' נמי קוברין אותו בגמרו שו"צ נמשך אחר דעת הרמב"ן וטור וכמ"ש תחלה. ובזו דבריו האחרונים נראה עיקר ולא נקט הרמב"ם בן ל' אלא משום דנמשך אחר גירס' רש"י ור"ח וה"ג דגרסי בפ' החולץ איתמר מת ביום ל' כדכתבו התו' והמרדכי לשם ולעולם אין חילוק בין תוך ל' לל' יום. אבל במאי דכ' דהמעשה הי' ביו"ט שני נ' דדוקא ביו"ט שני קאמר ולכן אין להקל לקברו ע"י ישראל ביו"ט א' אלא משהין אותו עד למחר הנלע"ד כתבתי בקיצור הק' והצעיר יואל בן לא"א מוהר"ר שמואל זלה"ה, אסרו חג פסח שפ"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |