שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קיט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה קיט

סימן קיט

להרב המופלג החריף החסיד כו' מו"ה זאב וואלף נ"י דיין דק' לאנציט יע"א:

מכתבו הגיעני ואודות אשר הי' כמין נקודה דקה נוגע מרגל ה' של השם לגגה והעבירו הנקודה ע"י תינוק ושאל מעכ"ת אם טוב עשו העושים כן או לא:

תשובה דבר זה מבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ו [סעיף י"א] בשם הר"י אסכנדרי וז"ל ה"א של השם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל אולם הרדב"ז בתשו' פליג עליו בזה לומר דרשאי למחוק דזה הוי כדי לתקן ורק אם בודאי הי' נעשה כן לאחר גמר השם סגי בגרירת הקוץ הנוגע ולא הוי כחק תוכות אבל אם יש לספק אם נעשה כן מתחילתו ל"מ רק צריך לגרור כל הרגל יעו"ש סי' תקצ"ו ח"ב אולם הרמ"ע בסי' ל"ו פסק בפירוש דאסור למחוק אפילו (הגרירה) [הנגוע] וגם דהוי חק תוכות יעו"ש והמג"א ז"ל והא"ר ופר"מ מביאים דבריו להלכה [עי' מג"א סי' ל"ב סקכ"ה רמז לעיין ברמ"ע סי' ל"ו ועיי"ש בססקכ"ז ובפמ"ג שם ובא"ר סי"ח] ולכן בודאי אין תקנה ליריעה זו רק לגונזה ומה שהמציא הב"א ז"ל [חיו"ד סי' ס"א וס"ב] למחוק ע"י תינוק במחכ"ת שגה למאוד עד כי אין כבודו לדבר מזה דהוא סבר דמחיקת השם אצל קטן היא כמו לכמה דברים ולכל המצות שאינו אסור רק משום סרך דיגדל ולכן המציא היתר בכך בכאן גבי מחיקת השם ואני לא כן עמדי ומבואר לכל משכיל דהנה אם נימא דכיון דהוי לצורך תיקון אינו מקרי השחתה ואינו בל"ת דל"ת כן לה' אלקיכם א"כ הגדול בעצמו מותר וע"כ טעמו במה שמצריך ע"י קטן משום דחייש לסברת הרמ"ע והר"א דזה הוי בכלל מחיקת השם כיון דאין נעשה התיקון מיד וא"כ לפי"ז אין כאן איסור על הקטן רק האיסור מונח על הגדול שנותן לקטן למחוק השם וכן מבואר בהדי' בש"ס מ"ק (וכ' שם) בפ"ג [כ"ו ע"א] וז"ל ר"א ור"ה ב"ח הוו יתבי קם ר"א לאפנויי שקלה לטוטפתא אנחא אבי סדי' אתא בת נעמיתא בעא למיבלעה שדה ר"ה ידא ואצלינהו וא"ל אי בלעי השתא [איחייבין לי] ב' קריעות א"ל ר"ה מנ"ל הא בדידי הוי עובדא ואתאי לקמי' דר"י וא"ל הכי א"ש לא אמרי אלא בזרוע וכמעשה שהי' ופרש"י שם בע"י וז"ל ע"א לא אמרו אלא בזרוע שיש להם זרוע ויכולת להציל כמעשה שהי' של אותם השרים העומדים על יהויקים שהי' בידם למחות ולא מיחו ואותם חייבים קריעה דכ' ולא קרעו מכלל דאי"ל למיקרע עכ"ל וא"כ כיון דהאיסור אפי' אם הי' בידו להציל מכ"ש אין בזיון גדול מזה שנותן לקטן ס"ת לגרור ממנה האזכרות ובודאי אם הי' עושה דבר זה ליתן לקטן למחוק שם קדוש מס"ת בודאי העומדים חייבים לקרוע כמבואר לכל מי שיש לו מוח בראש וא"כ בכה"ג דהאיסור על הגדול במה שנותן למחוק שם הקדוש בודאי אסור לרמ"ע ז"ל וסייעתו ואדרבה יותר יש בזיון שנותן לקטן ומוסר לו שם קדוש למוחקו וזה לא יכחיש רק מי שאין לו מוח בקדקדו ול"ד לטבילה [שבת ק"כ ע"ב שמשם הוכיח הב"א המצאתו] דאין מבזה כלל להשם והמחיקה ממילא הוי ודו"ק לכן היריעה הזו צריכה גניזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף