שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/עו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה עו

סימן עו

להרב המאה"ג כו' מו"ה מאיר קרא אבד"ק טאוסט יע"א :

שאלה באשה אחת שראתה אחר שגמלה בנה ופירסה נדה וטבלה ולאחר התשמיש או בשעת תשמיש (כי לא זכרה היטב) הרגישה דבר זב מגופה ובדקה עצמה בסדין שתחתי' ובבוקר נמצא כמי שריית בשר מעורב מדם ומים והמתינה כראוי וטבלה ולאחר תשמיש הב' ג"כ אירע לה כזה ע"י הרגשת זיבת דבר לח ובדקה בבוקר וראתה כמי שרייה בשר והמתינה שוב כדין נדה המטהרת עצמה בזה"ז וטבלה ולאחר תשמיש שלישי ג"כ מצאה כזה בבוקר על הסדין ובאתה לשאול מה דינה והנה בראותה כי מעיין בדינה לאוסרה על בעלה אמרה שיש לתלות הראיות הללו בבעלה שכן דרכו לראות עם ש"ז דם מעורב כי כן ראתה כ"פ על סדינו בהציעה לו המטה נמצא לפעמים כזה כמי שריית בשר וראי' הראשונה שאחר תשמיש לפי חשבונה היא עונה בינונית ומקדם לידתה הי' לה וסת כדרך כל הנשים זת"ד השאלה:

תשובה הנה אין ס' שאשה תולה בבעלה אם מוחזק בעלה לצאת ממנו דם עם ש"ז כמו שמבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ץ ס"כ וא"כ בנ"ד נמי תולה בבעלה וא"ל הא שווי' אנפשה חד"א במה שטמאה עצמה ולבשה בגדי נדות ז"א די"ל מחמת חומרא שלא רצתה להתבזות בפני ב"ד לשאול לא רצתה לתלות בבעלה והחמירה ע"ע ובפרט דבאמת במכה שא"מ דם דקיי"ל דצריכה נקיים ואינה בכלל רמ"ת כמבואר דעת הש"ך ז"ל [בסי' קפ"ז סקי"ט] ה"נ לא שויתי' חד"א רק לענין נקיים אבל לא להיות רמ"ת וז"ב דלא נתחזקה כלל עפ"י מעשי' לרואה מ"ת ולכן ודאי נאמנת דמבעלה הוא הדם אך כ"ז אם היתה אומרת שיודעת בבירור שמבעלה יוצא דם הי' לתלות בבעלה אך כיון שאינה יודעת רק מה שמצאה בסדינו מקרה לילה מעורבת מדם מזה דנה בעצמה שהוא ש"ז עם דם שיצא מבעלה אך באמת זה לא הוי לגבי' רק כמו כתם ויכול לתלות באיזה דבר וגם אינו מטמא מדאו' אם לא הרגיש ש"ז יוצא מגופו מלבד מה שצריך ש"ז לצאת בהרגשה רק אפי' אם הי' טמא בלא הרגשה נמי כ"ז שאינו רואה בגופו לא הוי רק כתם כמו אשה אבל מה"ת לא תלינן שיצא ממנו דם עם ש"ז וא"כ האיך מצינו לתלות מה שהרגישה ומצאה דם שטמאה מה"ת האיך נתלה בדבר שאינו ברור לנו ובפי' מבואר בשו"ת מהרי"ט ז"ל [ח"ב סי' ל'] שהחזיק בבירור הבעל שיוצא ממנו דם ויעוין בס"ט [סס"י קפ"ז וסי' ק"ץ סקמ"ד] מה שמביא הש"י אבל בנ"ד כ"ע מודים שאין תולין בבעל במה שלא הוחזק בפנינו רק ע"י מציאת כתם ולכן לפענ"ד בודאי אין לתלות בבעל אך מה שאמרה שהיא בעונה של ל' יום אם וסתה הי' לראות מקודם למ"ד כגון לכ"ז או לכ"ח ועתה לא ראתה עד הע"ב בודאי תולין דאורח בזמנו בא ואינו מ"ת ויכולה לנסות עוד הפעם אך צריכה בדיקה תיכף באותו יום כדי לברר הדבר כיון שכבר אתרע וגם הוי כמו וסת שאינה קבוע וצריכה לפרוש ליל טבילה כמבואר בש"ע [סי' קפ"ז ס"י] אך לתלות בבעלה א"א כיון שלא מוחזק הבעל בזה בבירור ולנסות בודאי אינו נכון ומה שפלפל מעכ"ת בחכמה הנה קיצר מאוד וקצת דבריו יבוארו מתוך מ"ש ומה שרצה מעכ"ת לומר דתלינן שמעיקרא הי' הדם ע"ד שמבואר בס"ט [סי' קפ"ו סק"ד וקפ"ז ס"ק ב'] אתפלא מאוד מה ראה לומר כן הלא הרגישה ובדקה וראתה והוי רואה מ"ת והאיך מס' נימא שהי' הדם מקודם לתלות בו לקולא הא חזינן שראתה מ"ת כיון שהרגישה ואפי' אם היתה טמאה מקודם במה נוציאנה משום רמ"ת ובשלמא אם לא הרגישה ורק מחמת שאמרי' טעתה וסברה שהרגשת עד או שמש שפיר י"ל דלמא מעיקרא הוי ובשעת תשמיש לא ראתה כלל אבל היכי שידעינן שהרגישה ובדקה ומצאה דם במה נתלה ההרגשה הזאת ובודאי שאין לתלות מ"ת הרגשת דבר לח ואפי' נימא שגם זה יוכל להיות ולתלות שטעתה אם הי' ההרגשת זיבת דבר לח מגופה בשעת תשמיש מ"מ כולי האי לא תלינן לומר שהרגשת דבר לח לא הי' ראי' ורק הדם הי' מקודם בזה בלא הרגשה בזה לא תלינן וגם בלא"ה צריך להבין דלמה נאסר באם ראתה מ"ת נימא דאין התשמיש גורם רק שממילא ראתה שלא בעונתה א"ו כיון שהוחזק' ג"פ אמרי' דהוחזקה שהתשמיש גורם לא שנשתנה וסתה וא"כ מה לנו בזה שי"ל דמעיקרא אתי הא כיון שנתחזקה ג"פ בפנינו לא תלינן בדבר שא"מ ותולין בדבר שמצוי עכ"פ יותר לראות מחמת חימוד וכיוצא הגם שאין מצוי לראות מ"ת מ"מ מצוי יותר מלומר שג"פ נזדמנה שראתה מקודם בלא הרגשה ובכל פעם טעתה ב"ת וסברה שהיא הרגשת זיבת דבר לח כנ"ל והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף