שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/סד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה סד

סימן סד

שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג מו"ה יעקב ראובן האבד"ק דעלטין:

שאלה אשה מינקת שדרכה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשעת שמטילה מ"ר וג"כ מוצאת דם ומוצאת דם גם על העד שבודקת עצמה אחר הטלת מ"ר וכמה פעמים היתה יושבת על שפת הספל ומזנקת ונמצא דם בתוך הספל ולא על שפת הספל והי' לה בדיקה במקור ע"י מוך דחוק ועשתה כן ג' פעמים ועלה בידה ונמצא נקי וזה ט' חדשים שדרכה בכך והלכה אצל רופאים ולא עלה לה והאשה צעקה מר על ימי נעורי':

תשובה הנה במשנה ר"פ האשה (נדה נ"ט ע"ב) וז"ל האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך וב"כ טהורה ובגמ' שם מ"ש עומדת דאמרי' מ"ר הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת ופרש"י מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקה ולא הדור מ"ר למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר אבל שותתת איידי דאוקמי אנפשה הוא ואיכ"ל הדור כאלו עומדת אבל עומדת א"א לה לזנק מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתא דם אר"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נמצא דם בתוך הספל דא"א דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעי' לי' לאשתכוחי ופרש"י מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מ"ר אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתי בהדי מ"ר אלא ממקום מ"ר ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא מחמת מ"ר עכ"ל ושם אמר שמואל הלכה כר' יוסי עכ"ל וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כמעט כל גדולי הראשונים וסתמו דבריהם להקל בכל גווני בנמצא בתוך מ"ר והיינו דלא מצי לבוא דם עם מ"ר כדמפרש רש"י ז"ל ולהתו' הוא מלתא דל"ש ורק ר"מ חייש למיעוטא דהדר מ"ר למקור אבל לר"י לא חיישי' גם למיעוט כזה וכן פסק מרן בשלחנו הטהור בב"י ז"ל (סי' קצ"א] אולם הר"מ ז"ל במרדכי מובא בב"י סי' הנ"ל] החמיר מתרי טעמי חדא דגם ר"י לא מטהר רק משום נדה אבל אסורה לבעלה כמו כתם ותו כ' דגם ר"י לא פליג עם ר"מ רק במה דפליגי היינו במזנקת אבל ביושבת דחייש בתר דתמו מיא אתא דם גם לר"י טמא ונראה מלשון זה דכה"ג מודה ר"י לר"מ דטמאה נדה כמבואר בפ' כל היד דר"מ מטמא משום נדה וזה הביא הרמ"א ז"ל דגם לר"י אינה טהורה רק ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ומש"ה החמיר הר"מ ז"ל במצא אחר הטלת מ"ר על העד כמבואר בדבריו בתשו' ויותר מזה חושש מהרי"ל ז"ל לדלמא קבעה וסת לראות עם מ"ר וז"ל תשו' מהרי"ל בסי' ר"ג אמנם לא אכחד ממך דברי הר' שמרי' אשר כ' ע"ז אחר שהביא דברי מהר"מ וחומרותיו כ' עוד בשם מהר"מ דאין לתלות במכה אלא במכה שיודעת בודאי שיוצא דם מן המכה אבל מס' אינו תולה בה וכ' מהר"ש אח"כ וז"ל אמנם מהר"י הלוי מערפורט שלח לי בשם מהר"מ ז"ל אעפ"י שרוב פעמים אינם רואים הנשים כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אח"כ גם פעמים רואים שאין השתן כואב לה טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וזה דומה למכה עכ"ל ומעתה אתה תדקדק היטב בדבר אם יש לה וסת תולה בוסתה דשמא ראתה בשעת השתנתה ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטיבורה אז היא טהורה כו' עד אני רגיל לומר לנשים כה"ג לבדוק דבר זה כמו שהעתיק בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואומרת שבא מנקב של מ"ר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין אם המוך נקי הוכחה דאינו מן המקור וכן בדקו מקצת נשים על פיו ומצאו נקי והזהרתי אתהן קודם שיכניסו המוך שיבדקו יפה בחורין ובסדקין ובעומק בכל דין בדיקה כו' עד מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דפוסקין ווסתות דאורייתא וגם כל אותה תשובה על אשה שהיתה לה שומא בפרוזדור שהיתה מוציא דם אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת עכ"ל והנה שפתיו ברור מללו בדעת מהר"מ דכאב זו אינה מכה ברורה וגם מה שמוצאת הדם בתוך המ"ר אינה ראי' על מכה גמורה וחיישי' שהדם יוצא ממקור דאין תולין רק במכה ברורה כמ"ש מהר"מ ז"ל ובאמת מלשון התשובה שכ' וז"ל ופעמים אינה מרגשת כאב וכו' משמע דמש"ה מחשיבה מהר"מ ז"ל לא"י שמכתה מוציאה דם משום דהרי כ"פ רואה בלא כאב אבל אם אינה רואה בשום פעם בלא כאב תולין במכה אך באגור שהבי' בב"י ז"ל [סי' הנ"ל] משמע להדי' דכאב של הארין ווינד אינה נחשבת למכה ברורה למהרי"ל רק כאב במקום הבטן למטה ורק מהר"ש התירה אך באמת במהרי"ל גופא הי' התשובה והמעשה הי' באשה שלא הפסיקה מכאב ואפ"ה אמר שאין תולין במכה לפי דעת מהר"מ ולא התירה רק בבדיקה יעי"ש וכ"פ מור"מ ז"ל בהגה (סי' הנ"ל] ותוכן הבדיקה מבואר בהג"ה בשם תשובת מהרי"ל הנ"ל והנה האחרונים נתקשו מאוד בדברי מהרי"ל הללו ויעוין בש"ך ז"ל בסי' הנ"ל סק"ז] ובנב"י [קמא סי' מ"ג ובכ"מ שם ובחוו"ד [שם] והאמת יורה דרכו דכן כוונת מהרי"ל ז"ל דזה הוא מכה שאינה ברורה וכאשר כפל כן בתוך תשובתו בפירוש ובמכה שאינה ברורה אין תולין והנה גם הבדיקה אינה מספקת בבירור וכמו שמשמע בהדי' שכ' הרי הוכחה גמורה שלא בא מהמקור וא"א דהבדיקה הוא ודאי שלא ראתה ממקור כאשר עלה ע"ד נב"י ז"ל א"כ מאי הוכחה הרי ודאי שאין הדם ממקור אך זה ודאי דאין הבדיקה דבר ברור דהנה מבואר בריש נדה [ד"ג] דמוך מכווץ כוויץ ורק במוך דחוק מודה רבא דלא כוויץ והנה מי שיודע דרך הש"ס והראשוני' דאנן השתא לא בקיאין בבדיקה ודעת הרמב"ן וסייעתו דגם בדיקת שפופרת לא בקיאין האידנא ורק הראשונים ואחרונים כתבו לסמוך על בדיקת שפופרת דא"צ שום דבר רק לראות אם דם בצדדים או בראש המכחול וזה א"צ בקיאות אבל בנידון הבדיקה דמהרי"ל ז"ל דעם מוך דאם לא ידחוק המוך יוכל להתכוויץ כדס"ל לרבא וצריך לדחוק ובזה בודאי לא בקיאין אנו בבדיקה ומ"ה לא מהני בדיקה בלא כאב ולא בשום מקום לא כאשר פסק מרן בנב"י ז"ל אך בצירוף שניהם מכה ובדיקה מהני לא מטעם פשרה לומר דתרווייהו עדיף ורק מדינא ס"ל כן דהנה קיי"ל דמכה דמוציאה דם תולין במכה וקשה למה הא רוב דם במקור ורוב וקרוב אזלי' ב"ר וכבר האריכו בזה האחרונים וגם אני בעזהי"ת עניתי חלקי אך תכלית הדבר דהמכה ודאי והמקור אפי' בשעת וסתה אם וסתות דרבנן הוי רק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כן ביארתי בארוכה ועתה מצאתי מפורש הדבר בתשו' מהרי"ו סי' כ"ה דכ"כ ומש"ה במכה שא"י אם מוציאה דם דהמכה ג"כ ספק שוב אומרין רוב דם במקור ואזלי' ב"ר ולא בתר קורבא והנה מבואר בב"ב (כ"ד ע"א) וז"ל הגמ' אתמר חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותר כנגד עיר שרובה נכרים אסורה ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימא מהאי דקרא אתאי לימא בדר' חנינא קמיפלגי לא דכ"ע א"ל דר"ח והכא בהא קמיפלגי דמ"ס א"א דמהאי דקרא אתי עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ומ"ס חריפא דנהרא נקט ואתאי עכ"ל וא"כ הרי דלהלכתא במקום דשכיחי עקולי ופשורי אזלינן בתר קורבא והנה הכא בדם שנמצא במ"ר שמסופקין אם באו מהמכה שבמקומו או שהדרו ואתי מהמקור ודאי לכאורה אזלי' ב"ר ואמרי' דמהמקור אתי אך ע"י בדיקה נהי דנימא דלא בקיאינן ודלמא [לא] הוי המוך דחוק מ"מ בודאי דהוי כעקולי ופשורי דלא שכיח לבוא דם ע"י מכווץ כוויץ דהרי אביי לא חייש כלל למכוויץ כוויץ ורבא נהי דחייש לחומרא לענין קדשים דמכוויץ כווץ אבל מ"מ לא שכיח כולי האי ובכה"ג אזלי' בתר קורבא ותולין בקרוב דממכה שבהארין ווינד בא הדם זה נלענ"ד טעם של מהרי"ל ז"ל ובזה יוסרו קו' כל האחרונים יעוין בדבריהם עכ"פ יצא לנו מזה ע"י בדיקה שבדקו בעת שהי' לה להאשה הכאב ונתברר שבא ממכה הגם שפסק הכאב ההוכחה שמקרוב בא נתחזק לנו דוכי בכל פעם צריך שיכאב לה אם כבר נתברר שיצא דם ממקום מ"ר מספק שמא נתרפא ויצא ממקור לא מחמרינן ודי בחומרא זו להחמיר בלא בדיקה או בלא כאב כלל דרוב ראשונים מכשירין בכל גווני כמבואר בב"י ז"ל לכן בכה"ג שכבר נבדקה בשעת הכאב ויצא דם לא תפקע מהיתרא כנ"ל. ובפלפולו לא עיינתי רק דרך העברה בעלמא כי הפנאי אין אתי כעת לפלפל בפרט בדבר שהאריכו גדולי האחרונים כולם וכמעט כולם הסכימו דטעם הרגשה הוא מגזה"כ לא דלמא מעלמא אתי וכן מורין פשטא דסוגי' להולך באמת ואינו רוצה בדבר שפתים וקו' ופירוקים אין דעתי נוחה בענין הנוגע לדין רק מה שההכרח מביא להבנת ענין לדינא ולכן נלענ"ד להסכים עם מעכ"ת להתירה בשלא בשעת וסתה או בימי מניקתה וטוב שיסכים עמנו עוד אחד מהלומדים אמתיים. [וע"ל סי' ע"ה וצ"ע]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף