שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה סג

סימן סג

לידידי הרב המופלג החריף וכו' מו"ה אברהם שמואל הלוי אבד"ק בוזנאב יע"א:

מכתבו הגיעני בדבר שאלתו וז"ל אשה קשת רוח זה כמה מקור משחת לה שנופל האם למטה באמצע בית החיצון כי מעוני ורוב עבודה ויגיעה בהילוך קרה מקרי' הנ"ל ואז הכתונת שלה מלוכלך בכמה מיני דמים אפס כי אין לה בזה אף הרגשת זיבת דבר לח כלל ויש לה וסת קבוע ולסיבת חולי הנ"ל א"א לה להפסיק בטהרה ולספור ז"נ הגם כי בשכבה על משכבה וכ"כ בתת מרגוע לנפשה מעבודה והילוך איזה שעות עולה האם למעלה וכל בדיקותי' עולים לה נקיים אז אך לסבת עני' ומרודה אין לה מנוחה ומן הנמנע שתשיג די טהרתה בגלל החולי הנ"ל אשר ע"כ הבעל נותן עיניו בגירושין והיא במר תבכה כולי האי ואולי נמצא לדון דינה למזור:

תשובה מחמת טרדותי לא יכולתי להעתיק תשובתי עד היום והנה בסוגי' זו רבו הקו' והפירושים וידוע לכל מעיין ולפי מה שנתחדש לי בעזר הצור ית' איזה דבר חדש אמרתי להציע הסוגי' הש"ס והפו' הנה בהמפלת (נדה כ"א ע"ב) אי' וז"ל הגמ' בעא מיני' ר"י מר' זירא הרואה דם בשפופרת מהו בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת א"ד האי בבשרה מבעי' שמטמאה בפנים כמבחוץ א"ל בבשרה א"ר ולא בשפופרת האי בבשרה מ"ל שמטמא מבפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בשרה מאי בבשרה ש"מ תרתי והאר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגיר טמאה וא"ל טהורה הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת כו' לימא שפופרת תנאי הוא דתני' המפלת חתיכה אעפ"י שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה וא"ל טהורה ר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ר"א היינו ת"ק אימא שרא"א בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וחכ"א אין זה ד"נ אלא דם חתיכה ת"ק נמי טהורי מטהר אלא דפלי פלויי א"ב ת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת וה"מ היכי דשיע אבל פלוי פלויי טמאה מ"ט בבשרה קרינן בי' ואתו רבנן למימר אע"ג דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה ודאי טמא ואפי' בשפופרת נמי אמר אביי בשפופרת כ"ע ל"פ דטהורה כי פליגי בחתיכה מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דש"א לראות דם בחתיכה ורבא אמר דכ"ע אין דש"א לראות דם בחתיכה והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי דר"א ס"ל אשה טהורה ודם טמא דהא אתי דרך מקור ורבנן סברי אשה טהורה ומקור מקומו טהור ע"כ ופירש"י שם וז"ל כי פליגי בחתיכה ודפלי פלויי ת"ק סבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמא דהא בשרה קרינן בה ורבנן בתראי סברי אפי' פלוי פלויי טהורה כי אין זה דם נדה דאין דש"א לראות דם בחתיכה עכ"ל והתו' ז"ל כ' וז"ל בד"ה כ"פ בחתיכה פ"ה ודפלי פלויי וקשה א"כ השתא אין דרך לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם נדות לא הוי כי האי דאין דרכה לראות בשפופרת דהתם הוי דם נדות מן המקור אלא שאין דרכה לראות באותו ענין וי"ל דפליגי בחתיכה העשוי' כמין שפופרת והוי חציצה בין דם לבשר דת"ק מטמא כי דרכה לראות בענין זה ורבנן סברי אע"ג דדם נדות הוא אין דרכה לראות בענין זה ואין זה דם דקאמרי רבנן ה"ק אין זה דם נדות שטימא הכתוב אבל בפלוי פלויי גם רבנן מטמאין כיון דדם נדות הוא ונוגע בבשרה עכ"ל ופי' הר"ש ז"ל מביאו הרא"ש ז"ל וז"ל דבהא פליגי דר"א סבר דש"א לראות דם בחתיכה וכיון שראתה כדרך שנשים רגילין לראות טמאה ורבנן סברי אין דש"א לראות דם בחתיכה ואע"ג דפלוי פלויי וכיון שלא ראתה כדרך שנשים רגילות לראות טהורה אע"ג דהוי דם נדה ודם נוגע בבשרה ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת ר"א סבר דממעטינן שפופרת מטעם הפסקה וכן חתיכה היכי דאין הדם נוגע בבשרה אבל אי פלי פלויי קרינן שפיר בבשרה ורבנן סברי טעמא דממעטינן שפופרת משום שאין דש"א לראות דם כך וכן חתיכה נמי אפי' אי פלי פלויי לפי שאין דרך הנשים לראות כך והא דקאמרי רבנן אין זה דם נדה ה"פ אין דרך דם נדה רגיל לבוא בזה הענין וכן עשה מעשה ר"ש באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכ' בשר הי' נופל לה בבה"ח וטיהר אותה לבעלה כיון שאין ד"נ לראות כך עכ"ל והטור בסי' קפ"ח כ' וז"ל הכניסה שפופרת והוציאה בה דם טהורה וכן אם ראתה דם בחתיכה אפי' אם היא מבוקעת והדם בבקעים בענין שנוגע בבשרה טהורה כיון שאין דרך לראות כך וכן עשה ר"ש מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר הי' נופל לה בבהח"י ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותה החתיכה הי' בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה להיות רואה כך עכ"ל וכ' שם הב"י ז"ל וז"ל ומ"ש רי"ו ז"ל בההוא עובדא דר"ש ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותה החתיכה הי' בבית החיצון נראה שהיתה רואה דם ממש ואפ"ה הי' מטהר אותה מפני שהיא תולה שמהחת' שבביה"ת נמשך הדם וכיון שבשעה שהי' נעקר לא הי' דם אלא בחתיכ' טהור אבל מלשון הרא"ש שכתבתי לא משמע הכי אלא כמין חתיכ' בשר הי' יוצאת מעצמן ואעפ"י שהי' דם בתוך החתיכ' ופלי פלויי הי' מטהר משום דאין ד"א להיות רואה בענין זה אבל אם היתה רואה דם להדי' בלא חתי' מהא לא איירי ואפשר דכל כה"ג טמויי נמי מטמא לה דאע"ג דתלינן במכה כמו שנתבאר ה"מ במכה שבצדדין אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמה אי"ל דמטמא לה ולפי"ז צ"ל דלא היתה פוסקה מלראות שכ' רבינו ורי"ו אחתיכות בשר דבסמוך קאי כלומר לא היתה פוסקת מלראות חתיכת בשר עכ"ל. וכ' עליו הד"מ להשיג וז"ל ויש לתמוה דהא נתבאר לעיל סי' קפ"ז דאף דאם המכה במקור תלינן בה כשידוע שהמכה מוציא דם וא"כ גם כאן למה לא נתלה ג"כ הדם בחתיכות כפשט משמעות דברי הטור ורי"ו כו' עכ"ל והנה בש"ע מביא הב"י ז"ל הדין של הר"ש ז"ל לפי פירושו (והד"מ) [והרמ"א] בהג"ה כ' וז"ל ואפי' ראתה דם כ"ז שהחתיכ' בביה"ח שלה טהורה דתלינן הדם בחתיכה זו הואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה הוא עכ"ל ותמה ט"ז ז"ל יעו"ש והנה סוגי' זו כולה מוקשה חדא כיון דראתה ממקורה מה לנו בזה שנפל המקור למטה וכי בשביל זה נטהרה ונימא דאין דרך ראי' בכך הלא אדרבא ר"ל אמר משמי' דר"י נשיאה (נדה מ"א ע"ב) מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה שנא' יען השפך נחשתך ותגלי ערותך כו' הרי חזינן דמקור אפי' שלא במקומו שם מקור עליו א"כ דרך ראי' הוא ולמה נטהרנה וקו' זו מבואר במעיל צדקה (סי' ל"ד] בשם דב"ש שוב הק' דהא אדרבא מבואר בסוגי' דר"ל הנ"ל וז"ל למאי אי לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב אלמא דאי הוי דם הוי טמא אפי' בתחתית המקור יעוין בב"ח ז"ל מה שתירץ לזה גם דברי ב"י ז"ל פלאים למאוד דאיך עלה על דעתו לפרש מחמת מכה הא בפי' מבואר דהטעם מחמת שאין דרך ראי' בכך וגם דבר פשוט דתולין במכה שבמקור גופא ושפיר הק' הד"מ ואך גם עליו לא סר תלונת הט"ז מ"ש בהג"ה הטעם דתלינן במכה הלא הטעם פשוט דאין דרך ראי' בכך. ולכן נלענ"ד כך דהנה בגמ' דאמרי' ראתה דם בשפופרת טהורה דאין דרך ראי' בכך וכ"ע מודים בזה לית מאן דפליג דרואה בשפופרת טהורה והטעם מדרש בבשרה ולא בשפופרת והנה ידוע דהך בבשרה היינו בשרה שבפנים שכן הנדה מטמאה מבפנים כמבואר בגמ' שם והנה במקור גופא טרם יציאתו לבשרה שבפנים טהורה כידוע וא"כ כל עיקר טומאת האשה הוא בעת יציאת הדם מהמקור לבשרה שבפנים ומה שיתהוה איזה מקרה בדם אחרי יציאה מבשרה שבפנים לא איכפת לנו שכבר נטמא האשה וכן אם לא יצא הדם דרך הבשר שבפנים מתי שיצא מהמקור כיון שלא הי' בבשרה שבפנים טהורה ולכן אם יצאה הדם בשפופרת מהמקור ולא נגע בבשרה שבפנים לכ"ע טהורה מגזה"כ דבבשרה שעיקר טומאת אשה מה שיצא מהמקור לבשרה שבפנים והנה בחתיכ' ממש פלוגתא בגמ' אי מקרי זה בבשרה שכן דרך לראות בחתיכה ופי' הרשב"א ז"ל משום דמב"מ לא חייץ והוי כנוגע במקור בפנים ממש והוי דרך ראי' אבל בשפופרת ודאי חייץ ואינו נוגע דרך בשרה שבפנים לכ"ע טהורה והנה ביוצא בחתיכה ופלי פלויי איכא פלוגתא בש"ס שם ולפרש"י ותוס' ז"ל לכ"ע בפלי פלויי טמא אם דם נדה יוצא בחתי' שהוא פלי' רק לרש"י טהור דאין זה רק דם חתיכה אבל דם נדה ממש בחתיכה שנבקע ופלי פלוי' טמא אך הר"ש ז"ל מפרש דאפי' פלי פלויי טהורה שאין דרך ראי' בכך ומש"ה פסק במקור שנעקר שאין דרך ראי' בכך. והנה עתה נבוא לפרש אחת לאחת דברי הגמ' והפוס' הנה לפי מה שבארנו אם המקור נעקר ויוצא הדם שלא במקומה בודאי טהור לפי מה דפסקו בש"ס דבחתיכ' שיע ולא פלויי טהורה דמב"מ חייץ א"כ גם המקור שנעקר ונפל עד בית החיצון ומפסיק בינו ובין בשר הפנימי בודאי הדם היוצא ממקור בלא נגיעת בשר הפנימי הוי כמו שיצא ע"י שפופרת שטהור כיון שיוצא בלא נגיעת בשר הפנימי ומתורץ קו' המעיל צדקה בשם הדב"ש דהק' מה לי שיורד מלמטה הלא שם מקור עלה דז"א דאינו מטמא ביוצא מן המקור לחוץ רק אם נוגע בבשרה שבפנים וכאן כל הבשר שבפנים נכסה בהמקור וחייץ בין המקור לבשרה שבפנים ואין כאן יציאה לבשרה שבפנים ולכן האשה טהורה דכל הטומאה תלוי באם שיוצא דרך בשרה שבפנים אך הגמ' לא הי' יכול להקשות על ר"ל משמי' דר"י נשיאה דלמה מטמא הא נעקר המקור טהור משום בבשרה ולא בשפופרת משום דכיון דדבר זה פלוגתא דתנאי בברייתא ודלמא ר"י לא ס"ל כלל האי דרשא וס"ל כהך מ"ד דמפלת חתיכה טמאה או דלא ס"ל הרואה דם בשפופרת טהורה דהרי בגמ' איבעי' להו ונהי דפשטינן דטהורה מ"מ לא ניחא לי' להקשות על ר"ל בפשיטות וטפי ועדיפא מיני' מקשה דם ולא בשר אבל באמת לפי מה דמשני הגמ' למסקנא לכ"ע באין חילוק דם בשפופרת טהורה משום שאין נוגע בבשרה א"כ בנעקר המקור כולו ומכסה בשרה שבפנים לכ"ע טהורה ואין חולק בזה למסקנת הש"ס אך כ"ז באם כל המקור נעקר ונפל עד למטה הדם שבא מהמקור אינו בא דרך בשרה שבפנים ומש"ה לכ"ע טהורה אך היכי שאין המקור כולו שלא במקומו רק קצת חתיכות נפלו לביה"ח ושאר המקור נשאר למעלה כאשר כתבו חכמי הרופאים שהמקור תלוי במיתרי גידים ועצבין ולפעמים מחמת רפיון העצבים נהרס קצת מהמקור שהיא כמו כיס ונשרק למטה לביה"ח אבל יתר המקור במקומה והנה בזה הדם היוצא בדרך זה לרש"י ותוס' ז"ל טמא כיון שהמקור במקומו ובשרה שבפנים נגלה כולו שם במקומו כמו שהי' רק קצת חתיכות ירדו לביה"ח דרך הפנימי א"כ לרש"י ותו' ז"ל הדם שיצא מגוף המקור עם החתי' דביה"ח הוי כמו חתיכות שפלי פלויי שהדם יוצא עם חתיכה וכיון שנוגע עכ"פ בבשרה שבפנים בבשרה קרינן אבל הר"ש ז"ל שסובר אפי' בחתיכות שפלויי ונוגע בבשרה שבפנים טהורה משום שאין דרך ראי' בכך אפי' בהנך חתיכות מהמקור שיצא לחוץ טהור נהי דנוגע בבשרה שבפנים אין דרך ראי' בכך והנה הטור והרא"ש ז"ל פסקו כהר"ש ז"ל ומתמי' עליהם מרן הב"י ז"ל דנהי שהדם היוצא מן החתיכה טהור להר"ש ז"ל כיון שאין דרך ראי' עכ"פ כיון שנשאר המקור במקומו דלמא בא דם הנמצא מהמקור עצמו שנשאר על מקומו וא"ל כמו שתלינן במכה כמ"כ תולין שדם בא מהחתיכה ולא מהמקור הנשאר במקומו לזה כ' חילוק נכון נהי דבמכה תולין ואומר שדם זה בא מהמכה כיון שדרך המכה להוציא דם והמקור אין אנו יודעין שמוצא כעת דם ולכן תלינן במכה וכמבואר בח"ץ ז"ל ובתה"א אבל הכא שהדם בא מהמקור גופא מהחתיכות שנפלו לביה"ח וא"כ בודאי עלינו לחוש כיון שחזינן שהמקור הוציא דם עכ"פ מהחתי' שנפלו למטה כמ"כ הוציא דם מעלי' המקור הנשאר במקומו ויצא לביה"ח דרך בשר הפנימי בלתי החתיכה שיוצא לחוץ וזה ודאי סברא וקו' נכונה ראוי' למרן וזה כוונתו דתלינן דוקא במכה שבצדדים היינו שאומרים דאין המקור מוציא כלל כעת דם רק מכה שבתוכה מוציא ואפי' שהמכה הוא במקור מ"מ מקרי זה צדדים לגבי עצמיות וגוף המקור ולכן תולין במכה ואומרים שהמקור אין זמנו כעת להוציא דם נדה ורק הדם הוא ממכה שדרכה להוציא דם אבל הכא שהמכה היא שגוף המקור מוציא הדם רק שהוא טהור מגזה"כ שאינו נוגע בבשרה אבל עכ"פ חזינן שהדם יוצא מהמקור ונובע הדם א"כ שפיר עלינו לחוש דלמא גם מהעלי' שלא נפל בביה"ח גם הוא נובע דם ממקורה דמ"ש תחתי' מעליונו ושפיר הק' הב"י ז"ל ולכן פי' דהטור והר"ש ז"ל איירי בנפלו חתי' בשר מהמקור אך הד"מ ז"ל תי' דלעולם תלי' במכה והיינו דבגוף המקור שלא נעשה בו התפעלות נפילתו למטה ע"כ עוצר הדם ולא ירד רק בזמנו וכדרכו אבל החתי' הואיל ונחלש כחם ולכן מוציאין דם תמיד מחמת רפיון כחם ולזה תולין הדם בהם ולא בעליונות המקום ול"ק קו' הט"ז ז"ל והנה כ"ז בנפל קצת מהמקור אבל מקור שנעקר כולו ומכסה בשרה שבפנים לכ"ע טהורה דעדיף מדם שבשפופרת ולכן לדעתי באם יתברר שכל המקור נפל למטה טהורה לכ"ע אך באם רק מקצת נפל למטה קשה הדבר להקל נגד גדולי ראשונים ואחרונים שהחמירו הגם שקצת מאחרונים מיישבים קו' הב"ח במה שרש"י ז"ל נדה מדברי הר"ש ז"ל הלא עכ"פ הרמב"ם ז"ל בפירוש מטמא בחתיכות פלויי ומי יקל באיסור נגדו ובפרט ששיטת הלכה נראה שרש"י ותוס' פליגי אהר"ש ז"ל ובדבר חמור כזה האיך ניקל מספיקא הגם שח"ס (סי' קמ"ה וס"ס קע"א] ושארי אחרונים הקילו בצירוף שזיבת דבר לח אינה הרגשה ואנכי לא כן עמדי כאשר הארכתי בזה בילדותי להוכיח דזיבת דבר לח הוי הרגשה ובפרט מי בדורינו שיוכל להכריח בסברתו נגד גדולי עולם שלפנינו ולכן אם רק קצת המקור נעקרה אסורה ומן השמים ירחמו אך אם כולה נעקרה אם יסכימו שני גדולים אמתיים גם אנכי הצעיר עמהם ותבדוק האשה כפי מה שמבואר בח"ס [סס"י קמ"ה]:

ולענין המכירה בשבת יפה הורה ואין לפלפל בזה כי העיקר בזה לפי מקומו וצריך שלא יהי' הערמה כ"כ גלוי' שלא יהי' ח"ו חילול השם וגם שהמשיכה יהי' פסוקה וחליטה כדתה"ק ולפ"ד שיפה הורה והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח הק' חיים הלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף