שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אורח חיים יד

סימן יד

להרב וכו' מו"ה יקותיאל אבד"ק הורובשוב ולהננידים רה"ק דשם:

שאלה בקהלה גדולה אשר ראו תיוהא בבהכ"נ דאנשים והוצרכו לסותרו וגם כופינהו משרי המדינה לסותרו וניתן פלאהן חדש לבנותו באופן שמצד אחד נשאר מקום פנוי הרבה ורצו איזה אנשים לספחו בעמודים ובתחבולות שיהי' משמש לבהכ"נ דאנשים ויהדר בזה הידור בהכ"נ ויש איזה כתות שרוצים לבנות על מקום זה בהכ"נ של נשים:

תשובה הנה בדברי האחרונים אין הפנאי מסכים עמדי לעיין בדבריהם ובפרט כי אצטרך להאריך למאוד ולפעמים בסתירת דבריהם ולזה באתי רק לבאר מש"ס וראשונים ובעלי הש"ע ז"ל הנה בגמ' מגילה רפ"ד אי' וז"ל המשנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמי' בהכ"נ בהכ"נ לוקחין תיבה כו' ובזה יש שלשה שיטות הרמב"ן ז"ל כ' דבהכ"נ אין בו משום קדושה ורק משום ביזוי מצוה והובא בר"ן שם וז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דבעי מידי דתתפקע בי' קדושתו כו' ועוד הקשה כיון דשמעתין מוכח דב"ה יש בו קדושה כו' האיך נמכר כו'] ותירץ ז"ל דבהכ"נ עשו אותה כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקי' לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהם קדושה של כבוד כדאמרי' התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואמרי' נמי דנוי סוכה אסור להסתפק מהם כל שבעה ואבוהון דכולהו דם כו' ולפיכך בהכ"נ כ"ז שב"ה רוצים בו נוהגים בו קדושה ואפי' בחרבנו שעדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו זט"ה שלא במא"ה אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצותו לגמרי אלא שתחול קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו ב"ה למוכרו ולשתות בו אפי' שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקע קדושתו ממנו כסוכה ולולב לאח"ז עכ"ל והרשב"א ז"ל הביאו בלי חולק אך הר"ן ז"ל כ' לחלק ופי' הוא ז"ל דבהכ"נ קדושה יש בו וז"ל שם ואין דבריו ברורים אצלי כו' לפיכך נ"ל דבהכ"נ ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפי' התנו עליו זט"ה במא"ה א"א שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו כו' הלכך בין שמכרו זט"ה במא"ה או שלא במא"ה לעולם דמים נתפסים בקדושת בהכ"נ ומפקע קדושתייהו גבייהו אלא דזט"ה לחודייהו לא מצו לאפקועי ההוא קדושת דמים אע"ג דאיקלישא עכ"ל והנה כ"ז שלא מכרוהו לכ"ע אסור להורידו מקדושתו דזה ילפי' מקרא דמעלין בקודש כמבואר ברש"י ז"ל במתני' ואפי' לטעם הרמב"ן ז"ל שכ"כ בהדי' דאפי' אין מתפללין בו והוא חרוב עדיין נקרא זמן מצותו וא"כ בודאי אסור להורידו מקדושתו ואפי' קרקע פנוי בלא אהל קנה קדושה או מצוה לדברי הרמב"ן ז"ל דכן אי' במתני' רחובה והיינו מקום פנוי לא בהכ"נ יעוין בתו' ור"ן ואפ"ה לת"ק קבעי לקדושה המקום פנוי וכן אמרו בפי' [שם כ"ז ע"ב] קדשתינהו לכלהו שבילי דנהרדעא הרי דאם הוא דבר קבוע בקדושה לכ"ע אפי' קרקע קנה קדושה או מצוה ואסור להורידו מקדושתו וא"כ לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים הוי הורדה מקדושה חמורה אחד דאין דומה כבוד בהכ"נ דאנשים כידוע לכל מבין בחוש וגם יש הרבה דברים דברי קדושה שקבועים דוקא בע"א ולא בעז"נ כמו תקיעת שופר דקדושתו כעין פנים דקה"ק כמבואר בר"ה [כ"ז ע"א] ונשים אין חייבים כלל בתק"ש וכן הלל ולולב ושמחה דהוא קבוע בעזא"נ ולא בעז"נ שפטורים המה דהוי מ"ע שהז"ג וכן קריאת מגילה לכמה פוסקים נשים אינם חייבים בקריאה וכן נ"ח בב"ה לפרסומי ניסא הוא רק בעזא"נ וקריאת ארבע פרשיות דארבע פרשיות נשים פטורות ועוד הרבה דברי קדושה שאין עושין בע"נ ואין חייבין בו כלל ולכן בודאי אין משנין וכ"כ כמעט כל האחרונים וגם בדורותינו ראיתי כמה תשובות שאסור להוריד מעז"א לעז"נ ולא פלפלו רק באיזו אופן להתיר וגם אנכי בעניותי מן המנויים והגאון ר' יצחק מאיר נ"י כ' דרכו בזה אבל לא ראיתי מאן שהתיר בלא מכירה עכ"פ והנה לכאורה מוכח ממתני' איפכא דאי' שם במגילה כ"ז ע"ב וז"ל אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו ד"ר מאיר א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה עכ"ל אלמא דלרבנן דקיי"ל כוותייהו מותרים מרבים ליחיד אפילו שלא יאמרו דברים הנאמרים בעשרה בב"ה של יחיד ס"ל לרבנן דזה לא מיקרי הורדה כמבואר בתשובתם לר"מ א"כ אף לא מעיר גדולה לע"ק אלמא דאין זה הורדה וה"נ לכאורה י"ל דאין זה הורדה אך באמת אין ראי' כלל משם דהא באמת רבנן ס"ל דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה ורק דלא חיישי' לזה דהלוקח מותר לעשות מה שירצה כדמפרש רש"י ז"ל שם וז"ל ורבנן אמרו אי איכא למיחוש בין רב למעט ה"נ איכא למיחוש משום ברב עם ה"מ ולא משכחת מכירה בבה"כ אלא ל"ח דכיון דשקל דמי ומעלה להו בקדושה מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא עכ"ל אלמא דרבנן מתירין רק משום מכירה אבל בלא מכירה אפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה וא"כ בשלא מכרו לכ"ע אסור לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים ואדרבא משם ראי' דודאי אסור לשנות מבהכ"נ דאנשים דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה לרבנן דקיי"ל כוותייהו וזה נכון מאוד ודבר פשוט הוא לא יכחישנה מי שיש בו ריח תורה וא"ל דמש"ה שרי דהא הוא מקום פנוי ואם לא יבנו בהכ"נ דנשים יהי' מקום פנוי לגמרי ז"א כלל דכלל אמרו בש"ס דא"מ מקדושה חמורה לקלה ומסתמא אפי' באין משמש עתה בקדושתו רק עומד פנוי אין מורידין דכלל אמרו מטפחת לא יעשו כו' וראי' ברורה מהא דאין עושין מספר שבלה מזוזה משום שא"מ הרי שהספר הולך לאיבוד אפ"ה א"מ מקדושתו וכ"כ בהדי' הפ"י בחידושיו בפ' בני העיר ומ"ש במבי"ט דאם אין מתפללין מותר להוריד יעיי"ש דאיירי במקום שהשכירו הבהמ"ד לדירה ובאופן שכבר נפקע קדושתו יעיי"ש בהדי' וא"כ בלא מכירה ודאי אסור לעשות על המקום פנוי עז"נ וגם כאן בלא"ה אין רצון הב"ב החולקים רק לעשות בו עמודים ספוחים לבהכ"נ והוא הידור לבהכ"נ דאנשים גופא ודאי לא שרי לבנות במקומו עז"נ ועיין בתשו' מהרמ"מ [סי' נ"ט] שכתב בהדי' דעיקר קדושה הוא עזא"נ יעיי"ש וא"כ בלא מכירה אסור לשנות:

והנה למכרו נ"ל ג"כ דאסור חדא דבעה"ב מוחין ואם הרוב מוחין בודאי אסור כמבואר בכה"ג הביאו המ"א ז"ל סי' קנ"ג ס"ק כ"ט] אך בלא"ה הא הוי של כרכין דאסור למכור ז"ל והא דהתירו הרמ"מ [סי' נ"ט] ומ"ב [סי' ל"ג] והפ"י [ח"א סי' ז'] הוא משום דמסתמא ניחא לי' ובנ"ד מי ידעי' דלא ניחא להו לעשות כסברת ב"ב החולקין לספחו לעזא"נ גם הסבר א' שכ' המ"א [סקל"ז בשם המ"ב] משום דע"ד אנשי הקהל נותנין כמ"ש ר"א בגמ' [מגילה כ"ו] זה ליתא דזה לא הי' רק בזמנם דהוי הממונים ראשי הקהל ממונים מפי הד' ארצות ורבני הארצות המשגיחים על התנהגותן לא כן עתה אשר בעוה"ר רוב מנהיגי העיירות עפ"י ערכאות כידוע לא עד"ז נדבו הנותנים וגם לפי שיטת הרשב"א ז"ל [ברפ"ג דמגילה] הטעם כיון דנתנוהו לרבים מעלמא הוי כהקדש וכ"כ התיו"ט וא"כ ל"ש טעם זה כלל דלפי"ז צ"ל מה דאמר רב אשי בגמ' כ"ו ע"א וז"ל האי בי כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא אתי לה כיון דאדעתא דידי קאתי אי בעינא מזדבנינא לה עכ"ל הטעם דכל המקומות הי' לדעת ר"א אבל ודאי לא שייך זה במנהגים שלנו כידוע וגם כיון שהרב הקדוש המגיד אמר דעתו שלא ישנה לע"נ מסתמא כוונו הנותנים ע"ד הגדול שיהי' אז לא ע"ד המנהיגים ולכן בודאי אסור לשנות מקום זה לע"נ:

ולענין ארון הקודש נהי דקנה הקרקע לקדושת ארון אולם באמת אם הי' רק אה"ק עומד אצל הכותל לא שייך בזה א"מ דכבר כ' המהר"מ מפאדווא וז"ל בסי' ס"ה די"ל דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא ולא בתלוש עכ"ל וכולם הק' עליו הרבה דבעצים נמי שייך ל"ת כן [עיין במכות כ"ב] ואני ביארתי דבריו באריכות בתשובה אחת ואין להאריך רק בקצרה דבדבר תלוש ל"ש ל"ת אם נשאר בקדושה ולכן מותר ליקח מב"ה זה לזה וכיון דל"ש ל"ת כן ומותר ליקח מבהכ"נ זה למקום בהכ"נ אחר ככה נמי אין שייך אין מורידין כיון דאה"ק מותר ליקח משם ולתתו למק"א דהוי תלוש הקרקע לא זכה בזה הקדושה ואפי' הי' מחובר בקרקע מ"מ כיון דלתקן אין איסור לנתוץ והכא אם לתיקון הוא שיעמוד האה"ק שם במקום שנראה יפה עכשיו יכול לקחנו ולקבוע במקום שרוצין עכשיו ול"ש כאן המקום זכה שיעמוד הארון שם כיון דבתלוש לא שייך זכי' כמבואר במוהרמ"פ הנ"ל וזה הוי כמו תלוש דמותר להסיר חיבורו לצורך תיקון משא"כ קרש הוי קבוע ממש ואפי' הי' האה"ק בתוך הכותל וי"ל שאותו אויר הארון זכה שיהי' שם אה"ק וספרים ז"א כלל כיון דהכותל אינו בעולם כלל ובאויר ל"ש כלל קדושה דאי' בזה מחלוקת בש"ע [ס"ס קנ"א וע' בח"א סי' ג'] ומ"מ בכה"ג כ"ע מודים דל"ש קדושה ומותר לשנות מקום הארון ויש ראי' הרבה מתשובת הרא"ש והרשב"א ז"ל אך א"צ כלל לראי' וליתר שאת יתנו גם במקום שהי' האה"ק מקודם (יתנו) מקום להניח איזה ספר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף