שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אורח חיים יג

סימן יג

להרב המאה"ג החסיד בנש"ק מחו' כ"ש מו"ה טובי' נ"י האבד"ק בריניל יע"א:

שאלה בדבר בהכ"נ של נשים שרוצים לבנות ולסומכו אצל בהכ"נ של אנשים והחלון שבתוך בהכ"נ של אנשים יהי' בתוך בהכ"נ של נשים וממנו יראו הנשים לתוך בהכ"נ של אנשים ורק מפני שהחלון גבוה וצריך לנתוץ איזה אבנים ממנו כדי שיהי' נוח לנשים להסתכל ונשאלו אם לא יעברו ח"ו על הנותץ אבן מבהכ"נ שאסור:

תשובה דבר זה תלוי לכאורה בפלוגתא שבטו"ז סי' קנ"א באו"ח כ' וז"ל בסי' קנ"א ס"ק ג' ואם נתן ע"מ לבנות שרי דההוא נתיצה בנין מקרי וכתבו רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וממלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במק"א שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי עכ"ל והא"ר כתב עליו וז"ל בסי' קנ"ב ס"ק ז' ולפענד"נ דמותר דהא כ' הרמב"ם דהנותץ אבן מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכ"מ ברא"ם פ' ראה שפי' דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' פי' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק וא"א דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה עכ"ל הרי דלט"ז ז"ל אפי' לצורך אסור לנתוץ ולהאלי' רבא ז"ל שפיר דמי כיון שאינו נותץ דרך השחתה אך בנ"ד נראה דאפי' להא"ר ז"ל אסור דהנה הק' הפמ"ג [סי' קנ"א במשבצות סק"ג] ושארי אחרונים על הרא"מ [והא"ר] הנ"ל האיך כ' הא"ר דכל שלא בדרך השחתה מותר וא"כ למה חייב [במכות כ"ב במבשל] בעצי הקדש מלקות מלא תעשה [כן] הא אינו עושה דרך השחתה רק לצורכו ותו דהא בכתוב א' כתיב ל"ת כן לה' אלקיכם ואבדתם שמם וגו' ולמה במחיקת השם חייב אפי' שלא בדרך השחתה כמ"ש הרא"מ ז"ל גופא ומה שלעד"נ הסברא הוא כך דהנה באמת כל שהוא דרך תיקון להקדושה ההוא בודאי שרי לכ"ע דהא הוא מתקן ממש וכמבואר גבי אבני המזבח בטיו"ד [ס"ס רע"ו] בשם מהר"י אס' ורק אם אינו תיקון לאותו דבר קדושה גופא רק שעושה אדם בשביל טובתו לא בדרך השחתה בזה ס"ל להא"ר דג"כ מותר כיון שאינו עושה דרך השחתה אך הנה מבואר גבי כיסוי הדם ביו"ד דאם שורף הזהב והעוף שוה הרבה יותר מהזהב לא הוי בל תשחית ואם אינו שוה יותר מהזהב הוי בל תשחית וא"כ בשורף עצים הוי משחית העצים ורק כיון שהדבר ששורף עבורו שוה יותר לא הוי בל תשחית ועד"מ אם הי' צריך לבשל דבר קל אסור לשרוף זהב דהוי בל תשחית הגם שהוא רצונו לאותו דבר מקרי בל תשחית ואם אותו דבר שוה יותר לא מיקרי בל תשחית וא"כ הקדש שכל חפציך לא ישוו בה בודאי אפי' שהוא שורף לצורך מקרי דרך השחתה דאם הי' הדבר חשוב כמו זהב עד"מ הי' נקרא השחתה השריפה שעושה לצורך איזה ביטול והקדש שחשוב יותר מזהב האיך נשחיתנה לצורכו וע"כ שאינו חשוב ההקדש בעיני השורף ומקרי עליו ל"ת כן להשחית דבר שבקדושה וצריך להיות חשוב עליו יותר מכל חפציו ולכן גבי שורף הקדש לוקה משא"כ לגבי דברי הט"ז לענין שטענדיר שרוצה לנקבו לצורכו והנה גוף זה הקדושה נעשה לצורך אדם לשמש לו בקדושה ואם עושהו באיזה אופן שיהי' יותר נאות לתשמישו לא חשיב דרך השחתה אדרבא זה הוא תקונו ולא משחית כלל גוף ההקדש הגם שאין בו צורך לכל אדם דבר הנתיצה הזאת רק לזה מ"מ אין עושה כלל השחתה דעושה רק לתקן גם עבורו באופן היותר נאות ולא הוי השחתה משא"כ גבי עצי הקדש דהוי השחתה ממש כנ"ל וא"ל דלגבי האי פורתא שנאבד מהשטענדיר מיקרי נתיצה ז"א דכיון דכל גופו לא הוקדש רק להיות תשמיש אין זה השחתה כלל לגוף הקדושה וזה ברור למבין ולכן בכל דבר שהוי השחתה אסור לעשות אפי' לצורך האדם דמ"מ מיקרי שאינו חשוב אצלו הקדש דדבר חשוב אסור לנתוץ ולאבד בשביל צרכו דהוי ב"ת וכנ"ל אך אם הוא לצורך תיקון ההקדש גופא הכל מותר דלא מקרי נתיצה רק תיקון ומ"ש בש"ס למחוק אפי' ע"מ לתקן אסור ה"ט דבמחיקת השם אפי' אות אחת ניתק הקדושה ממנו ואם יכתוב אחר הוי קדושה אחרת וזה ודאי אסור לאבד ח"ו השם ולכתוב אחר אבל לתקן אותו הדבר גופא מותר כמו במקדש ומזבח ובמק"א הארכתי בזה ומש"ה לק"מ על הרא"ם והא"ר ז"ל קו' האחרונים ודו"ק. והנה בנ"ד דנותץ אבן מביהכ"נ של אנשים שנהי שהוא לצורכו מ"מ הוי נתיצה ולכ"ע אסור והוי כמו שורף עצי הקדש לצורכו דחייב וכו' ולכן בכה"ג אלו הי' נותץ אבן לצורכי גופו ודאי לא יאמר אדם דפטור ורק הרא"ם וא"ר ז"ל מיירי בגוונא שכתבתי שהוי תיקון בצורך תיקון ביהכ"נ גופא וא"כ בנ"ד לכ"ע מיקרי נותץ אבן ואסור אך בודאי כיון שלענין בהכ"נ של נשים מיקרי זה תיקון וגם היא קדושה יש בה כמבואר בפ"מ ורק קדושה קלה היא מבהכ"נ של אנשים אבל ודאי קדושה עלה לפי סברת הר"י ז"ל וא"כ כיון דמיקרי תיקון לגבה הגם שלגבי בהכ"נ של אנשים לא הוי תיקון מ"מ שוב ל"ש ל"ת כן דהא אינו ח"ו נתיצה אדרבה בונה קדושה קלה ונהי דמוריד מחמורה לקלה מ"מ אינו מקרי נתיצה דמקדושה חמורה שאין מורידין לקלה אינו מל"ת כן רק מקרש שזכה לעמוד בצפון וכיון דלא מקרי נתיצה רק דאסור משום דאסור להוריד מקדושה רבה לזוטא כנ"ל דכה"ג לא שייך זה דלענין זה אמרי' תנאי ב"ד הוא כן וכדאמרי' לענין כמה דברים שמשנין מקדושה חמורה לקלה וכמבואר בהג"ה [סי' קנ"ד] לגבי מעילין כיון דחזינן דזה מנהג פשוט להכניס החלון של בהכ"נ של אנשים לנשים והרי מאפיל לנהורא א"ו שאינו רק הורדת קדושה לקלה תנאי ב"ד הוא וא"כ ג"כ לענין זה הוא תנאי ב"ד להוריד מקדושת בהכ"נ של אנשים לנשים ולכן לפענ"ד שרי ואך לוותר שלא לזלזל הקדשות ראוי שימכרו הכותל כולו לצורך בהכ"נ של נשים ע"י גבאים שיעשו לצורך בהכ"נ של נשים ויכולין למכור בזה לכ"ע ע"פ זט"ה במא"ה ובפרט לפי מה דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] להקל בזה וכיון שיש על קדושה מה לחול נפקע הקדושה החמורה ומותר לתקן לצורך קדושה הקלה הגם שאין להם בהכ"נ אחר אסור למכור ומ"מ בכה"ג שלא שייך פשיעה מותר למכור כמבואר כ"פ בפוסקים. אחר כותבי זאת עיינתי בתשו' מהר"מ פאדווא (סי' ס"ה] והשאלה הי' שאחד הי' לו ביהמ"ד שהי' מחזיקו בכל הצורך וקודם פטירתו שראה בדעתו שאין מי שיחזיק הביהמ"ד צוה שיקחו כל הכלים מבהמ"ד הגדול של הקהל והי' דעת השואל כיון שיקחו הכל הספסלים ושארי המטלטלין משם ישאר הבית פנוי הוי כמו נתיצה שאסור לנתוץ בהמ"ד לקנות אחרת והשיב לו שכיון שאין מחובר לא שייך נתיצה ודבריו נכונים בזה מאוד דמה נתיצה היא זו אם יקחו הכלים משם כיון שאינם מחוברים ולהכלים גופא אין שום גרעון כלל אדרבה יהיו בבהמ"ד הגדול וגם המ"א הביאו לענין זה שכ' בהג"ה סס"י קנ"ב וז"ל ואסור ליקח אבנים מב"ה ישינה כדי לבנות חדשה ואסור לסתור דבר מב"ה כו' וע"ז כ' המ"א הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר וכו' אבל כ"ז ל"א לענין גוף התלוש דאין בו שום גריעות רק שיהי' בבה"כ אחר ואדרבה הוא עילוי להם שיהי' בב"ה הגדולה של רבים ולכן ל"ק כלל מעצי הקדש וכל דבריו נכונים והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף