שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קעו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר קעו

סימן קעו

לידידי מחו' ש"ב הרב המאה"ג חו"פ החסיד ש"ה כש"ת מו"ה משה רוקח נ"י מבעלז:

שאלה אם מותר לגדול האחין לחלוץ מחמת שיש לו אשה ואחיו הקטן הוא פנוי:

תשובה הנה בב"ש כתב בסס"י קס"א וז"ל ואם לגדול אשה אז חליצת קטן עדיף וע' ב"י סי' קס"ה מ"ש בשם הריטב"א עכ"ל. והנה דבריו מדברי הראשונים שכתב הנ"י ביבמות פ"ב וז"ל מצוה בגדול ליבם לשון הריטב"א ז"ל אומר הי' מורי הרמב"ן שזה כשהגדול הגון לה אבל אם אינו הגון ואחד מן האחרים הגון מצוה באחרים יותר ממנו כו' וכל שיש לגדול אשה אחרת בזמן הזה אין המצוה בו דקטטא ומריבה איכא בבית וכיבם שאינו הגון דמי לגבי אידך עכ"ל וכן הוא בריטב"א יבמות בחי' [שם דף כ"ד] א"כ הרי דבדבר קל מאד דחינן המצוה מהגדול ועדיף הקטן ביבום והנה דעת הב"ש ז"ל דחליצה בזה כמו יבום כמו דבדבר מועט אמרינן דיבום דקטן עדיף כמו כן גבי חליצה אם יש איזה עדיפות בחליצת הקטן מהגדול חליצת הקטן עדיף. והנה זה ידוע דכמה ראשונים אמרו דרגמ"ה לא התרים ביבמה כדי שתהא ראוי' ליבום (מובא בסי' א' סעיף '] והרבה שכתבו דאפילו במקום מצוה גזור דכן קיי"ל לרוב האחרונים ורצה הרא"ם ז"ל לומר דצריך להתיר החר' מקודם והב"ש הביא בסדר חליצה [סקמ"ו] דלא צריך לזה דבדיעבד כשר ובודאי הוא משום דההיתר הוא בכדי דס"ס אסורה כמבואר באחרונים וא"כ בדיעבד סמכינן כיון דרק איסורא [דחדר"ג] רביע עלה הוי חזי ליבום אך בודאי כ"ע ס"ל כל הראשונים ואחרונים דאיכא חשש דאינו ראוי ליבום ועיין בב"ש [סי' קס"ה סק"ד] גבי שמתה אשתו לאחר זיקת יבמתו די"ל דהוי אינו ראוי לו וקרי בי' אשר לא יבמה ול"ד לשבועה או נדר ובודאי דבר זה מבואר בכל דוכתא דמכח החר' הוי קצת חליצה גרוע והנה ביש אח קטן בלא אשה דבכה"ג לכ"ע גזר רגמ"ה אפילו ביבמה דהא יוכל הקטן לקיים המצוה ולא בטלה מצות יבמין בודאי חליצת הקטן עדיפא דבי' לית שום חשש כלל ולכן כתב הב"ש דאם יש קטן פנוי עדיף הוא מהגדול כמו לענין יבום גבי יש לו אשה דמשום חשש קטן דחינן המצוה מהגדול ביבום כמו כן בחליצה ולזה הביא העיין לקמן בב"י קס"ה דשם מבוארין דברי הריטב"א ז"ל והנה דברי הב"ש הזה קילורין לעינים לא כמו שראיתי לאחד שמשיג על דברי הב"ש דהאיך משום חשש בעלמא נקל במצוה בגדול ולא הבין דזה עיקר חידוש של הב"ש דביש איזה קפידא כ"ד שוב חליצת הקטן עדיף ובזה [סרו] כל תלונות הנ"ל על הב"ש ז"ל. גם רצה להתיר בנ"ד משום שהפנוי הוא משודך ועליו חר' מכח התנאים שלא לישא אשה אחרת דברים אלו אינם ראוים לדבר מהם כלל חדא דידוע דחרם דחתימה כה"ג לאו כלום כמבואר בנ"ב מ"ק [חיו"ד סי' ס"ט] ובפרט בזמנינו שאין כתיב כמעט חרם רק הקנס לא יפטור כו' אבל לא כתוב כלל שמקבל עליו וגם לא שייך סברת הנ"ב שם שהרב מטיל חר' שעתה אין הרב מטיל כלל חר' ובפרט דהחתן אינו שם לבו לזה כידוע מהמנהג וחר' הקהלות הוא דבר קל מאד ובמקום יבום חר' הקהלות לא יגרע כח היבום ובפרט האשה הקנו לו מן השמים ואונס הוא בתקנתא דאורייתא וידוע דאונס פטור מחר' הקהלות ובפרט אינם כי האי ובפרט שיוכל ליבמה ולגרשה וכ"ת שלא תרצה היבמה לקבל הגט יכול הב"ד לגזור שתקבל עלי' מקודם שיגרשנה בח"ח ובשד"א כמו שעושין בשכ"מ ומי שיש לו מוח בראשו ידע שלא יבטל גזירת חרם קל שבעינינו ראינו שמבטלין אותו בדבר קל בעלמא שחרם קל כזה לא יבטל מ"ע מה"ת ולכן בודאי צריך הקטן לחלוץ. והנה לאשר שידענו בעוה"ר העולם הפקר וכל אחד נוטל כתר ת"ח ומורה בראשו לומר אני גדול לכן מוכרח אני להודיע שיש חשש גדול משום חליצה פסולה אם יחלוץ הגדול הגם שמב"ש הנ"ל לא משמע כן מ"מ הרבה יש לצדד דהוי חליצה פסולה ולמה לן כל זה וכבר כתב הריב"ש ז"ל מוסר השכל ומה בהבלי העוה"ז האדם בוחר דרך היותר בטוח ונכון כ"ש בדברי תורה ומצוה הגם ששני דרכים ישרים לפניו החכם בוחר לעצמו דרך היותר בטוח וכמ"כ בנ"ד אם יחלוץ הקטן אינו כלום [חשש] בדיעבד ואם יחלוץ הגדול יש חשש ח"פ ולכן יזהר מזה ובפרט שידעתי כבוד אביו הקדוש אדמו"ר נטה תמיד לצאת י"ש ולעשות המצוה בלא שום גמגום כלל כן נלע"ד ואעפי"כ הטוב בעיניו יעשה. והנה הגם שהרשב"א ז"ל [בריש יבמות] סבר הטעם דמהני גבי נדרה הנאה חליצה משום [שרק דבר אחר גרם לה ליאסר לא משום] גזה"כ דלקחת יבמתו דריבה ח"ל ועשה עיין בשעה"מ [בפ"ו מה' יבום הי"א] מ"מ הרבה מהראשונים ס"ל דמשום חדר"ג הוי ח"פ והרבה יש לדבר מזה. אך ס"ד בודאי צריך להחמיר לכל החומרות ולדחות מצוה דגדול ועיין גבי סומא [בסי' קס"ט סמ"ח ובב"ש סקמ"ח ע"ש ודו"ק] וגבי איטר בב"ב [נ"ל דט"ס יש כאן וצ"ל בנ"ב מה"ת סי' קנ"ה ע"ש היטב] ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף