שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קסז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר קסז

סימן קסז

שוי"ר לידידי הרב החריף ובקי המושלם החסיד מו"ה זאלקי נ"י ליפענד.

הגיעני מכתבו עם פלפול והוטב בעיני כי ראיתי שוקד על התורה בעיון ויקר בעיני פלפולא דאורייתא ולזה פניתי מעט לעיין בדבריו והנה מה שהאריך בהבאת הגמ' דקדושין ודברי רש"י בגיטין הוא שלא לצורך הלא ק' רק מה דאמר ר"י [בגיטין ע"ח ע"ב] אבל לא בחוב דלמה לא יליף חוב מגיטין וקדושין אך באמת זה ליתא דהנה לפי מה דכתבו רוב ראשונים דבגיטין הוא רק מטעם תיקון תקנת עגונות ואגב גיטין תקנו בקידושין דקדושין דמי לגיטין בכל מילי משום ויצאה והיתה מש"ה הוכרחו לתקן גם בקדושין כדי להשוותם יחד אבל חוץ תקנת עגונות לא תקנו כלל ונשאר אדיני' דד"א ויכולה לשמור אינו קנין כלל אך הפ"י ז"ל [שם] כתב דהוי מדאורייתא בגיטין משום ריבוי דונתן וגו' יעו"ש ובקדושין משום היקש איכא לכאורה להקשות למה לא נילף בכל דוכתא מגיטין ומקדושין אך ע"ז העיר הפ"י בעצמו דהטעם משום דסגי בע"כ ריבתה התורה ארבע אמות ויכולה לשמור אבל בשאר דוכתי כגון בחוב צריך השבה מעליא וא"ל קדושין תוכיח דז"א דבקדושין דאיירי בודאי בנתרצית על הקדושין ולרמ"ה ז"ל [בסי' כ"ח ס"ד ובסי' מ"ב ס"א] לשיטת הרבה אחרונים צריך לומר דוקא בנתרצית על הזריקה ממילא דמיא לגיטין בע"כ משום ויצאה והיתה וסגי בנתינה כי האי אבל בחוב דבעי השבה מעליא צריך דוקא ביאת לידו ממש וכדברי רש"י ז"ל [שם ד"ה ותפטר] דכוונתו באמר זרוק חובי היינו ושמור לי אבל בקדושין בודאי אין כוונתה ושמור לי דא"כ אגדו בידו ובמה מתקדשת מש"ה בחוב לא מהני ובפרט בקדושין דמתקדשת במה שהוציא על פיו אבל בחוב אם אמר זרקהו כוונתו שישמור הוא דמסתמא לא ניחא לקבל חובו בלא שמירת הלוה ורק באם א"ל בפירוש כן שיפטור בזריקה וכמבואר בירושלמי וכן קיי"ל בב"ק בס"פ החובל באם אתי לידו דרך שמירה כוונתו להשבה מעליא ולא מהני קרע עד שיאמר הפטר ולכן בקדושין [הנ"ל] דלא בא ליד המקדש דבר והיא נתרצית על הזריקה להרמ"ה באמירה בפירוש זרוק לי ולשארי המפרשים בסתמא ניחא לה בזריקה מתקדשת בהנאה זו שזרק לה אבל בחוב דבא לידו מזומן וצריך השבה באומר זרוק כוונתו ושמור כדברי רש"י ז"ל וזה ברור. ומ"ש על מה ששמע קו' שהקשתי [בגמ' ב"ב מ"ג מ"ד] דלמה פסול להעיד [המוכר שדה לחבירו שלא באחריות] משום שמעמידו בפני [בעל] חובו הא יכול לאסרו בקונם וכתב רומכ"ת דצ"ל שאסרו המוכר והלוקח בקונם יפה דיבר דכן הועלה הך בשפתי חברים בפירוש אך מ"ש דלפ"ז א"ב דללוקח א"י מי המה [הב"ח שיאסור עליהם] קשה מאד עליו איך אשתמיט מיני' הגמ' דכבר בא חכם דלכ"ע יש ברירה. ומ"ש דגם באפותיקי אינו יכול לאסור זה ליתא דהכא כתבו התוס' דלא איירי באפותיקי וקשה קו' על התוס' אך בלא"ה דבר זה תלוי באשלי רברבי והרבה הארכתי והרבה פוסקים סוברים דגם באפותיקי יכול לאסור וד"ל וגם בישיבתנו נדבר מזה בדברי הראב"ד ז"ל [ספט"ו מה"ע מובא בש"ך סי' ל"ז סקי"ח] שכתב בעשאו אפותיקי אך בלא"ה תרצנו דהא יש לחוש שישאל על נדרו ועלה על ארש המדבר לפ"ד הר"ן ז"ל בנדרים [פ"ה ע"א] הוי הפקר עכ"פ אפי' לאחר התרה וא"כ י"ל ה"נ לפי שיטת רוב הסוברים דמהני יאוש בחוב א"כ הכא הוי יאוש דהוא אין לו קרקע וקרקע זו נאסר עליו ומשום שמא יתעשר אין חוששין כדברי התוס' ז"ל [ב"ב דמ"ה ע"א ד"ה מאי] א"כ הוי הפקר ואפי' אם יותר הקונם לא יגבה דקנהו ביאוש:

אך באמת כ"ז פטומי מילי בעלמא וכדי לחדד אבל באמת בהדרה בקונם מהני והא ודאי שסילוק מועיל גבי מלוה וערב ואפ"ה אמרינן [בדמ"ו ע"ב שם] מלוה ולוקח ראשון וערב אינן מעידין (בשל) [בל"ל ללוה] קרקע אחריתי ובאמת מועיל סילוק אפ"ה אמרינן סתמא א"מ (וה) [והכוונה]... בלא סילוק א"מ ה"נ הפשט דא"מ בלא קונם אבל במדירן בקונם מהני ובשארי דבריו אין בכחי לבאר כי ידוע אשר אינני במיטב הבריאות ועול הרבנות עלי לכן אינני משיב כעת וד' הטוב ישפות שלום ויעסוק בתורה מתוך הרוחה גדולה ויראת השם כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף