שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קיב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר קיב

סימן קיב

שוי"ר לכבוד ידידי ש"ב ומחו' הרב הגאון הגדול מופ"ה פאר הזמן המפורסם וכו' כש"ת מו"ה יהושע העשיל אשכנזי האבד"ק לובלין יע"א:

שאלה ע"ד הגט שבין ר' א"צ בר' דוד מיאנוב והאשה בשא מטל בת ר' ישעי' שטערין מפ"ק שצויתי לכתוב בגט שם האשה בשא דמתקריא בשא מטל כי נקראת בפ"כ בשם בשא לבד וכאשר נמסר הגט לשליח והוצרכה ליתן קוויטאציע לבעלה חתמה עצמה באשי ביו"ד בסוף [גם בא' אחר הב' גם מאטיל חתמה עצמה בא' אחר המ"ם ויו"ד אחר הטי"ת] וע"כ ערער המ"צ על הגט וכותב בזה"ל בנידון הגט שלא ידע הרב המסדר שהאשה חותמת בשינוי ממה שכתוב מצאתי בב"ש בשם יהודה דאם כתב יהודה בה"א והוא חותם באלף דלכתחלה יש לכתוב באל"ף כדעת הט"ז דבהא הוי שינוי ובדיעבד כשר כיון דלא הוי שינוי במבטא ובכאן הוי שינוי במבטא דהיא חותמת באל"ף אחר המ"ם וביו"ד אחר הטי"ת וכ"כ בנו"ב מ"ת סי' קכ"ד בשם טאלצי היא חותמת ביו"ד אחר הצדי"ק וצריכה גט שני ולדעתי יכתוב בגט שני באשי מאטיל דמתקרי' בשא דאין קורין כלל מאטיל רק באשי לבד דברי המ"צ אביגדור עכ"ל המ"צ:

תשובה הנה במה שחתמה עצמה באל"ף אחר הבי"ת באשי וכן מאטיל אין קפידא כלל כמבואר בכמה מקומות רבין בלא אל"ף ובין באל"ף נקרא בפתח ואין שינוי במבטא ועיין בב"ש בשמות אנשים אות ורידמן שכ' שם וז"ל ואם כתב מלא באל"ף כשר שם ואם חותם עצמו באל"ף יכתבו כן לכתחלה עכ"ל הרי דאם כתב באל"ף והיא חותמת בלא אל"ף כשר וכן גבי חאנוכה [דפוסל הב"ש באם כתב בא'] אם חותמת בלא אל"ף הוא רק משום דהוי כמו שרא באל"ף שלא מצינו כיוצא בזה ושינוי החתימה אבל משום שינוי המבטא דאל"ף אין לנו דזה אינו שינוי כלל וכמבואר דבר זה הרבה בס"ש ולא הבאתי רק לדוגמא איזה מהם ולכן לא היתה צריכה לגט אחר משום האל"ף אך משום שחתמה עצמה באשי ביו"ד דהוי שינוי במבטא וכתב הב"ש [באות ז' זעליג ובאות מ' מתתי'] דכה"ג פסול אם שינו מחתימתה והכא הוי שינוי במבטא דיוד נרגש בחוזק משא"כ אל"ף נקרא בהברה אמצעית וכמ"ש הנוב"י [במה"ת סי' קכ"ד] גבי טאלצי ביו"ד והנה הגם דדין זה כיון דאינה יודעת למה משנה חתימתה תולין בטעות כמבואר במהרח"ש גבי אושיע ובמהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ג] גבי באלי אך ס"ס הריק"ש ז"ל דהוא מגדולי המחברים והרב מרן הב"י ז"ל כבדהו למאד כידוע והוא כתב דיאודה צריך לכתוב דמתקרי ולכן בודאי אין לנו לזוז מדבריהם דבמקום דיש שינוי במבטא צריך לכתוב שניהם אך מ"ש ז"ל לפסלו בדיעבד צ"ע דהלא אם שינה מחתימתה וכתב כפי שנקראת בפ"כ לא גרע ממה שמבואר בש"ס [גיטין פ"ז ע"ב] שאנשי ירושלים היו כותבין חניכתה ופירשו התוס' והרא"ש ז"ל שחתמו בשם אחר ולכן לדברי התוס' והרא"ש אפי' לכתחלה כשר בחניכתה שלא כחתימה ולשיטת הרמב"ם [פ"ג מה"ג הי"ג] וסייעתו עכ"פ בדיעבד כשר בשם הרגיל בפ"כ וכן פסק הב"ש גופי' כמה פעמים דבשם מורגל עדיף מחניכה ולפעד"נ אפי' מאן דפסל באם שינה ודאי שחתם באל"ף וכתב בגט בה"א או איפכא היא דוקא משום שאין הכרעה אם הקריאה באלף או בה"א אבל באם יש שינוי במבטא וכתב בגט כפי שקורין בפ"כ במבטא ודאי שכשר עכ"פ בדיעבד דלא גרע מחניכה (וצ"ל) [ואפשר לומר] דהיכי דהחניכה אינו דומה להשם כמו שהחניכה הוא ליבוש ושם הקודש יהודה דאז כשר בכותב ליבוש דהוי חניכה שהכל קורין בו ואינו סותר לחתימה כיון דנשמט לגמרי שם החתימה אבל אם כותב השם כמו שחותם רק שמשנין ממה שיש שינוי במבטא פסול משום שיש בלשון אשכנז של עכו"ם כמה דברים שנכתבים באותיות שלהם כך ונקראים באותיות אחרות והנה ידוע ממהרי"ט בקונ' ומהראנ"ח עי' בד"ח לשמות גיטין בשער התשובות ס"ס קי"ד] ובע"נ [בש"נ אות ב' בארינא] שבלשונות העמים הולכים אחר כתיבת שם זה בלשונם ולכן בכה"ג הוי שינוי דחתימתו מוכיח ששם זה נקרא כן ונכתב כן והוי שינוי הן אמת דזו חומרא רחוקה דהיודע חתימתה יודע מסתמא שמה שנקראת ואם יקראו הגט כמו שנקראת לא יהי' חשש לעז בעינו דהרי יודע שכן נקראת בפ"כ כמו שנכתב ואי דהחשש שלא כתב בהגט כחתימה ע"ז לא פסל הב"ש בדיעבד רק בשם הנכתב שלא ככתוב בשינוי מבטא יעו"ש [בב"ש הנ"ל] אולם נכוף ראשינו לקבל דברי מרן גדול האחרונים ב"ש באהבה אבל דברי הנוב"י ז"ל תמוהים מאד שכ' וז"ל במה"ת ס"ס קכ"ד ועוד להתיר שאין שום שינוי במבטא בין באלי באלף ובין בלי בלא אל"ף אבל שם טאלצא לא מצינו לא במקרא ולא בתלמוד וגם הוא שינוי במבטא שהקורא יקרא בדקדוק הלשון באלף וחתימתה ביו"ד והיו"ד נרגשת במבטא לכן לדעתי צריכה גט שני כדברי הר"ש עכ"ל אלמא דאין הפסול רק מחמת שצריך להיות בשעת קריאת הגט כתיקון בדקדוק וא"כ הוא שינוי ממה שחותמת עצמה ומשמע מדבריו דלולי זאת שצריך לדקדק בקריאה כשר הגם שלא כתב כחתימתה ובאמת אשתמטתי' מיני' דמרן דברי הס"ש באות חי"ת חנה וז"ל וכ"כ בסדה"ג למהר"י מינץ ז"ל סי' כ"ב דכן עשו הרבה גדולים מעשה שלא כתבו אלא חנה ובשעת הנתינה קראו הגט בסגול חנה ולא בפתח כדי שתהי' נראה מגזרת חנלין עכ"ל הרי בהיפוך דצריך לקרות כפי מה שקורין העולם לא כמו שכתוב בגט וגם בלא זה קשה מה דפשוט לי' למרן הנוב"י ז"ל דזה הוי שינוי ולפע"ד לפי מבטאינו במדינות זו גם ביו"ד יש לקרות בהברה אמצעית כמו באל"ף והרי לך דברי הע"נ בש"א אות עי"ן בשם עובידי מיהו בשם זה של עובידי שכתבו אותו ביו"ד בסוף תיבה לרמוז על הצירי שתחת הדלית יש לגמגם דהרי אנו רואים שמות הערביים דהדלית אשר בסוף השם היא נקודה בצירי כותבין סוף השם בה"א לא ביו"ד כגון שם האיש סעדה שם האשה מסעודה וכ"כ בקונ' שמות הריק"ש בשמות הערבים בה"א ולא ביו"ד וכן בלשוננו הקדוש כתב בכה"ג בה"א ולא ביו"ד כגון כריח שדה מודה ועוזב וכמוהו רבים וא"כ לפ"ז הי' נראה דהי' ראוי לכתוב שם עובידה בה"א בסוף תיבה ולא ביו"ד ואפשר דאין לדמות שמות אהדדי ואין למדים זה מזה דיש שמות מסיימין בה"א ויש שמות מסיימי' ביו"ד ואשכחן נמי בלשוננו הקדוש בכה"ג ביו"ד ולא בה"א כגון מדי חדש שדי אמי ידי אמן וכמוהו רבים וע"כ אין לשנות השמות ממה שכתבו בספרים מגדולי הדור ושאר שמות שלא באו בקונטרס השמות יש לכתבן כמו שרגילין לכותבן סופרים הבקיאים בלשון ערבי בה"א או ביו"ד ומ"מ יראה דבכל כה"ג אם שינה וכתב שם עובידי בה"א ולא ביו"ד או שינה וכתב שם סעדה ביו"ד ולא בה"א דאין להקפיד וזה וזה יש להכשיר עכ"ל הרי דבשמות כאלו אלף וה"א ויו"ד כולם הברה אחת להם ולכן לפע"ד ל"מ דא"צ לכתוב באשי מאטיל דמתקרי' (באשא) [בשא] ורק דאפי' בדיעבד פסול אם יכתבו כן חדא כיון דלפמ"ש הוא מבטא אחד להם ואפי' אם יהיה שינוי קצת כתב הרא"ש פ' השולח דעל קיצור כיוצא בזה אין לכתוב דמתקרי יעי"ש לענין וכל שום על שם העכו"ם ועיין במכתב אלי' ותו דבודאי יבואו לטעות דעיקר שמה באשי בחירק ודגש ורק נקראת בהברה אמצעית דאל"כ מה שינוי יש בין מאטיל באשי להמתקרי' בשא דלמה בעיקר השם כתבו ביו"ד ואח"כ באל"ף יתלו לומר ששמה העיקרי היה בהרגש היו"ד ובאמת היודעים להמתגרשת יודעים שמעולם לא נקרא לה שם באשי בהרגש היו"ד ויאמרו שאחרת היא זו ולכן לדעתי צ"ע אם לא נימא דגט כזה שכתב באשי ביו"ד פסול אבל אם נכתב באל"ף כשר אליבא דכ"ע דלא הוי שינוי במבטא כלל ודבר זה יכול להתברר בשאלה לאנשים לפ"ת האיך יקראו באשי ודאי יאמרו במבטא אמצעית וכן מצינו בגמרא כיוצא בזה כדמייתי בע"נ ולכן בודאי כותבין בשא באל"ף ורק לכתחלה כותבין כמו שחותמת עצמה באשא באל"ף אבל בדיעבד כשר בלא אל"ף אחר הבית כנ"ל גם מ"ש המ"צ לכתוב מאטיל באשא דמתקריא בשא הנה כתב עפ"י דברי הט"ג ז"ל [בליקוטי שמות ס"ב וט"ו] שכתב דזה הוי רק קיצור השם ובאמת הוכחתי דז"א דמה דמיון לקיצור השם הא שפיר הוי שני שמות ממש ולכן בודאי כותבין שם הרוב קודם ודמתקרי' מאטיל בשא ומה שהקשה המ"צ הא אין נקראת מאטיל כלל ז"א דכבר מבואר בסד"ש בהדי' דמתקריא היינו שהיתה נקראת יעו"ש בשם שרה בהתשובה שם וגם בט"ג בליקוטי שמות סקל"א ובתשו' ב"א סי' פ"א] מאריך בזה לענין שם שאינו רגיל שייך דמתקרי יעו"ש לכן נ"ל דלכתחלה יכתבו כמו שחותמת עצמה (באשי) [נ"ל דצ"ל בשא] דמתקריא מאטיל באשי) [באשי מאטיל] ואודות היודין שבמאטיל אין קפידא כלל שאין אנו מדקדקין בזה ואפי' ביו"ד קוראין בהברה אמצעית ולא דמי להא יו"ד גבי עטיא שכתב בט"ג דהוי קפידא דזה מהפך המבטא כידוע בחוש אבל בין מאטיל למאטל בלא יו"ד אין קפידא כלל ובאמת להוציא מידי שום גמגום נלע"ד דנכון לסדר הגט שכתב הרב נ"י דהוא כשר לפע"ד אפי' לכתחלה ורק לאח"כ יכתבו גט שני מאטיל ביוד בשי ביו"ד דמתקרי' בשי ולא לשנות בשם העקרי משם הנקרא וגם יכתבו שם העקרי קודם כדברי הס"ג כנלע"ד ולדעתי אשר ימצא בתשובות מחכמי זמנינו וגם באחרונים שלא כדברי ואם לכתוב דבריהם ותשובה על דבריהם לא יכילו כמה קונט' לזה כתבתי מה שנלע"ד בקצרה ועמכם הבחירה והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף