שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קיא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר קיא

סימן קיא

לאחי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המושלם החסיד המפורסם כש"ת מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דוקלא יע"א:

אודות הגט שנחסר וא"ו מאחד ועשרים וגם שכתב לשון זכר היפוך מהנהוג לפע"ד בזה מכשירין דאינו אלא צחות לשון אבל לא לעיכובא וכן מבואר הדבר בס"ג הראשון ובמהרי"א ז"ל ואין הפנאי לעיין בזה כי הדבר מפורש ותראה אם תחפש בספרים אמנם בשם חייה שכתבו בשני יודין יוד קרת חזינא דמבואר בכל הפוסקים במהראנ"ח [סי' ל"ו] וג"פ ועז"נ [בש"נ שם בין וינידא] דזה הוי טעות כמו יהודים יהודיים שאמר בירושלמי דאין מדקדקין בטעותי' אבל טעות מקרי ובגט פסול וכן מבואר בהדיא בס' עדות ביהוסף [סי' נ"ד] תשובה מהג"פ לפסול גבי ביין ויניידא וכן בע"נ [שם] מבואר לפסול אמנם בתשו' מהרא"י ז"ל גבי רייץ כתב וז"ל דכותבין שני יודי"ן דלשון אשכנז גרירי בתר לשון ארמי לא אחר העברית מכמה טעמים שכתב שם ולכן כותבין רייץ כמו דייסא מייתי דבש"ס שהכל בשני יודי"ן וגדולה מזה כ' במרדכי גבי זמן מדלא כתב אלפיים בשני יודי"ן אלמא דאפילו במלה עברית משנין וכותבין בשטרו' כלשון הנהוג בין כותבי השטרות וכותבים אלפיים בשני יודי"ן את"ד מהרא"י ז"ל בתשו' ומובא בספר ט"ג גבי רייצא והנה הוא משיב עלי' מחמת כי הדין דשני יודי"ן המה להורות על פתח וחירי"ק ולכן הקשה שם עליו והמעיין יראה שזה אינו כוונת מהרי"א ז"ל כלל רק דבאמת לפי מבטא בני אדם אם המלה נקראת בפת"ח אך לא בפתח נחטפת רק נמשכה קצת ולזה קראו המחברים הרש"ל ז"ל וכל מסד"ג קראוהו נוטה לפת"ח ויש קראוהו פתח חריף שאינו פתח ממש ולזה הי' מהראוי לפי דקדוק לשון מבטא ב"א לכתוב בשני יודי"ן אפילו בלה"ק ורק דבלה"ק הנקודה מרמז על המבטא וגם המסורה לכן נכתבת בחד יו"ד אבל בלשון אחר זולת הלה"ק כותבין כפי המבטא וכותבין ב' יודי"ן ולפיכך כתב שם מהרי"א ז"ל דגדולה מזו אפילו בלה"ק בשטרות כותבין כמו שמבטין בני אדם וכותבין אלפיים בב' יודי"ן כ"נ בבירור כוונת מהרי"א ז"ל כנראה למעיין ולכן לפ"ד מהרי"א ז"ל אם כתב בגט כפי מבטא ב"א כשר ולא הוי טעות כלל וכשר יותר ממה שכתב יאודא באלף אחר הדלית והוי ממש כנוי לשם העיקר וחייה בשני יודין הוא ככנוי לשם חיה ביו"ד וא"ל דיתלו בטעות לקרות חי יה כמו שתי תיבות הראשונה בפתח והשני' בחירק דלמה יטעו מסתמא יקראו כדרך שקורין ב"א וכן האריך בכיוצא בזה בס' עדות ביהוסף ויותר מזה מבואר דבמקום דאי"צ אלף לאשכנזים אם הוסיף אל"ף דאלף משמש לאשכנזים במקום קמ"ץ מ"מ כשר כיון דגם לפת"ח נמי משמש יקראו מסתמא כתיקון השם מעיקרו ולא יטעו (לך) לומר מדשינו (יתנהגו) [ממנהגו] לכתבו בלא אל"ף ובגט כתב באל"ף הוא שם שמורה על קמ"ץ ואיננה המתגרשת לזה לא חיישי' דמסתמא יקראו עיקר השם כיון דגם פת"ח לפעמים בניקוד אל"ף ולכן בכתב חנוכה באל"ף חאנוכה כשר מבואר במהרח"ש ז"ל הביאו כל האחרונים ולא חיישינן שיקראו בקמ"ץ האל"ף כן ה"נ לא יטעו לקרות בחירי"ק היו"ד שני' רק יקראו בפת"ח חריף ולכן במקום הדחק כשר והפוסלים אם כתב שני יודי"ן במקום שא"צ רק אחד היינו במקום שקורים שם בינידא בחיר"ק אם כתב בשני יודי"ן יקראו בפת"ח חריף פסול אבל באם נקראת בשני יודי"ן כהלכתן כמו שקורין חיה שהוא כמו אייא דבתרגום ובש"ס הוא בשני יודי"ן ורק בלה"ק סומכים אמסורה ואנקודה ובגט כותבין לכתחלה [כן] כיון שהוא בכתוב כעת חי' אבל אם כתוב בשני יודי"ן לא מקרי טעות כלל והגט כשר עכ"פ בשעת הדחק כנ"ל:

ואודות שכתב זישא ביו"ד וראוי לכתוב בוא"ו נלע"ד דבדיעבד אין קפידא בזה כיון [דבאם] דאין דוחקין היו"ד נקראת כמו וא"ו כשר ובפרט כיון דיש מקומות שכותבין זישא ביו"ד לפי הברת מבטאם הוי כמ"ש רמ"א ז"ל בסי' קכ"ט [סל"ד] דכה"ג בדיעבד כשר אך מ"ש בסוף זישי ביוד זה פסול גמור כמבואר במהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ו] גבי איריינאי שכתוב שני יודי"ן בסוף ובס"ש בשם מהרי"ט ז"ל ויותר מזה פוסל הנ"ב ז"ל במ"ת [סי' קכ"ד] אם חותמת טאלצי ביו"ד וכותבת באל"ף משום שהקורא הגט צריך לקרות בדקדוק ויהי' שינוי יעוין בדבריו מכ"ש בכה"ג שאם כתוב בגט ביוד אזי הקורא הגט ידקדק לקרות זושי ביו"ד דגושה ובאמת אינו נקרא רק באל"ף קרוב לסגול כידוע והוי שינוי ממש וזאת ידוע דהברה בפעסט כמו בכאן בגלילותינו זושא לא בדגש לכן נלע"ד לפסול זולת במקום עיגון יש מקום לומר ולסמוך אמהרשד"ם ז"ל [סי' רמ"ד] שכתב כיון דאין שם כיוצא בזה יש להכשיר הגם דבשמו חמור (כשם) [משם] העיר וגם רבים פליגי אמהרשד"ם ז"ל מ"מ לפי מבטא מדינתנו שגם ביו"ד לבסוף אין אנו מדגישין י"ל דהוי כינוי לזושא באל"ף והכל שם אחד כי כולם יבינו הכוונה על זושא באל"ף וכ"ז אם יסכימו גדולי הדור אמתים הבקיאים בשמות ובמקום עיגון וכ"כ בהדי' בע"נ וז"ל שם זה של סלאמה בה"א לבסוף לכאורה הי' נראה דכיון דמ"ם של סלאמה היא נקראת בצירי (כלומר שאינה נקרא בקמץ רק נוטה לסגול כנראה מהראיות שהביא מדמה וממתרמי) וה"ל לכתוב סלאמי ביו"ד במקום הה"א בסוף תיבה כמו רחמי שמים דתי' רחמי המ"ם בצירי ואחרי' יוד וכמו מי הירדן וכמו מרגניתא דלית לה טימי וכמו כל יתר כנטול דמי וכמו איתרמי ורבים כיוצא בזה וכו' עד וא"כ נראה לכאורה דבין יכתוב סלאמה בה"א או בא' או ביו"ד והא' דהגט כשר וצ"ע כנלענ"ד אם יסכימו עמי גדולי זמנינו אמתים והבקיאים בשמות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף